נורית צדרבוים

נורית יעקבס צדרבוים (נולדה בשנת 1949 ברמת גן) היא אמנית חזותית ישראלית, משוררת, סופרת, חוקרת, אוצרת ומרצה ישראלית.

עובדות מהירות לידה, מדינה ...

נורית צדרבוים

לידה	24 באוקטובר 1949 (בת 75) רמת גן, ישראל
מדינה	ישראל
תחום יצירה	אמנות חזותית
www.nuritart.co.il

ביוגרפיה

סכם

פרספקטיבה

צדרבוים נולדה בישראל בשנת 1949, ילדותה ונעוריה עברו עליה בשכונת נווה שאנן שבחיפה. שירתה בנח"ל, במחנה שמונים ובקיבוץ בארות יצחק, נישאה לבן משק והייתה חברה בקיבוץ מספר שנים. מנישואים אלה נולדו ילדיה ברק וחלי. בעלה, צבי יוסף יעקבס (בונדי)^[1], נהרג במלחמת יום הכיפורים כסרן בסיירת שריון. נישאה בשנית לעו"ד עזריאל צדרבוים, נולדו להם שני ילדים, מושי ונועם. בשנים 1976–2018 התגוררה בקריות, ופעלה בחיפה ובגליל המערבי. בשנת 2018 העתיקה את מגוריה לנתניה, והקימה סטודיו לאמנות בתל אביב ב'מקרר'^[2].

תוך כדי גידול משפחה רכשה השכלה בתחומי האמנות, ספרות, חינוך, מנהל, מזואולוגיה – אוצרות, הנחיית קבוצות ואימון NLP. עבודת הדוקטור בינתחומית (אמנות פסיכולוגיה ופילוסופיה^[3]) באוניברסיטת אנגליה רסקין (אנ'). פעלה ופועלת כאמנית פלסטית, כמרצה, כאוצרת כחוקרת ויועצת אמנות וכמשוררת. פיתחה תוכניות לימוד, עסקה באוצרות, הקימה וניהלה את המרכז הבינתחומי ללימודי אמנות במכללת הגליל המערבי, ניהלה פרויקטים חברתיים, לקחה חלק בוועדות שונות, הובילה פרויקטים באמנות בישראל ומחוצה לה, הציגה בכחמישים תערוכות יחיד וקבוצתיות. פרסמה ספרי שירה והגות ומאמרים בספרים וכתבי עת. הקימה מרכזי אמנות במוסדות חינוך.

חברה באגודות יוצרים (איגוד האמנים הפלאסטיים, אגודת הסופרים העבריים, האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית). במסגרת תפקידיה הנוכחיים משמשת כעיתונאית במגזין לאמנות 'כאן – מציאות ישראלית באמנות'^[4]. אוצרת התערוכות של כתב העת 'בגלל' (בִּגְלַלֶרְיָה^[5]), חברה בוועד המנהל של 'שלומי תיאטרון על הגבול'^[6], חברה בוועדת הקבלה של אגודת הסופרים העבריים, חברה במועצה האקדמית של המכללה האקדמית ASA.

Remove ads

ציוני דרך בקריירה

סכם

פרספקטיבה

עם סיום לימודיה בשנות השמונים התקבלה לאגודת הציירים והפסלים בחיפה, שימשה בוועדת תערוכות, השתתפה בתערוכות קבוצתיות והציגה תערוכות יחיד. ביצעה ציורי קיר^[7], תפאורות במה^[8], השתתפה בפרויקטים אמנותיים סביבתיים וחברתיים, הייתה בין מקימי עמותת 'סדנא 24' בבית היוצר אשר פעלה בחיפה בניהולו של גרשון קניספל. כתבה מספר תוכניות לימוד באמנות אותן הדריכה בהשתלמויות מורים בסמינרים ומרכזיות פדגוגיות. באותן שנים לימדה במוסדות חינוך, מרכזיות פדגוגיות, מכללת תל–חי, מכללת שאנן, בית ספר למחוננים בשלומי^[9], סמינר גורדון ועוד, ופעלה כאמנית בסטודיו הפרטי.

בשנות ה–90 השלימה את לימודי המוזיאולוגיה באוניברסיטת חיפה ועשתה תואר שני במדעי ההתנהגות ואמנות. הקימה את המרכז הבינתחומי ללימודי אמנות במכללת הגליל המערבי ועמדה בראשו^[^{דרוש מקור]}, השתתפה בפרויקטים אמנותיים, סביבתיים וקהילתיים, הקימה את המרכז לאמנות חזותית באולפנת שח"ם בקריית אתא, הייתה נציגת המכללה בתוכנית שותפות 2000^[10] של הסוכנות היהודית, ושימשה כיו"ר ועדת אמנות בקהילה של שותפות 2000. במסגרת פעילות זו הובילה פרויקטים משותפים בישראל ומחוצה לה, והייתה המנהלת האמנותית ואמנית פעילה בפרויקט האמנות הבינלאומי הרב תחומי 'יצחק'^[11], והציגה את המיצב שלה 'אוהל שרה'^[12].

בשנים אלה פיתחה את תחום האמנות בקהילה במכללת הגליל המערבי ופעלה עם סטודנטים בפרויקטים אמנותיים סביבתיים חברתיים ותרבותיים (פסטיבל רנסאנס במבצר יחיעם^[13], אבן בגליל) בהם שימשה לסירוגין כחברה בוועדות היגוי, כמובילת סטודנטים או כאמנית פעילה יוצרת ומציגה^[14].

משנות ה-2000 ואילך – השלימה את עבודת הדוקטור, במהלכה פרשה מתפקידה במכללת הגליל המערבי, שימשה כיועצת אקדמית בבית הספר הניסויי ושם גם כראש תחום האמנות – בישיבה תיכונית בקריית אתא, פיתחה את התחום 'בית מדרש יוצר'^[15].

כיום, מרצה בכירה במכללה האקדמית לחברה ואמנויות, מרצה במסלול הכשרה הוליסטי למטפלים באמנות ותנועה במכללת וינגייט. כותבת במגזין כאן – מציאות ישראלית באמנות, אוצרת של כתב העת ב'גלל'.

Remove ads

תערוכות

1987 – 'סביבתי ואני', בית האמנים ע"ש שאגאל – חיפה^[16]
1990 – 'מקיר לשיר', במה 2 ואדי סאליב – תיאטרון חיפה
1990 – 'כן-לא-שחור-לבן' -בית האמנים ע"ש שאגאל^[17]
1991 – 'משיר לקיר', בית האמנים – ירושלים^[18]
1992 – 'בחפץ עשתה כפיה', בית היוצר/ סדנא 24 / חיפה
1994 – 'מיצר – מיצב מצויר'^[19], הגלריה ע"ש אליזבט סודברג- מכללת הגליל המערבי (במסגרת אירועי ארט – פוקוס)
1996 – 'אבן מה עשו הבונים', מיצב, גלריה לאמנויות ע"ש ברר, מעלות (במסגרת סימפוזיון 'אבן בגליל')
1998 – 'אבן על בד' – מיצב סביבתי^[20], אגם המונפורט – מעלות (בתוך סימפוזיון 'אבן בגליל')
2012 – 'על הגדר' (סביבתי ואני – בסביבה אחרת), במתנ"ס שלומי בחצר-במסגרת פסטיבל 'מה שלומי על הגבול' יחד עם 'שלומי תיאטרון על הגבול'^[21]
2013 – 'דיוקן או – בייקט' אוניברסיטה ת"א – מתחם הפקולטה לחינוך
2014 – 'וכפיה תמכו פלך', סטודיו /גלריה – נוריתארט^[22]
2016 – 'צפופים לרווחה' מיצב תלוי מקום – סטודיו /גלריה – נוריתארט
2017 – 'כתב תפר – רטרוספקטיבה של אמצע הדרך', מוזיאון עוקשי לאמנות עכשווית, עכו
2017–2018 – 'שאון של חול מתקתק בשקט', ארט גלרי הוטל בחיפה
2018 – השקת הסטודיו בתל – אביב', ותערוכת יחיד זוטא – 'חוטי כפירה'.
2020 – תערוכה בינלאומית 'השראה' בסימן 'שינוי^[23]

פרויקטים

1989 – ציור קיר בריבוע (קבוצתי) – חיפה ישן עם חדש. במסגרת 'חוצות יוצרים – רחבת תיאטרון חיפה, בשיתוף אגודת האמנים ועיריית חיפה
1990 – ציור קיר (אישי) – תרבות על הקיר (80 מ"ר) בהיכל התרבות בנהריה^[24]
1994 – בתערוכה "עמדה בעימות" (במסגרת אירועי ארט פוקוס) – 'תחילת נעילה' (מיצג ומיצב) תערוכה שהוצגה בבית האמנים בירושלים נגרסה אחרי ארבע שנים. החומר הגרוס נכנס לבקבוקים. המיצב מורכב מהבקבוקים שבהם החומר הגרוס, ספר אובייקט וארוך. תהליך הגריסה תועד וממנו הופק סרטון וידאו ארט. כל כמה שנים המיצב עובר טרנספורמציה ומוצג שוב בווריאציה נוספת ואחרת – כך עד ההתכלות הסופית שלו.
1995 – הים מצייר לי (מיצג – פרויקט אישי בתוך פרויקט קבוצתי)^[25]. על חוף דדו חיפה. מרצים וסטודנטים ממכללת הגליל המערבי בשיתוף האגף לתרבות בעיריית חיפה
1996-2001 – פעילות רציפה באירועי "החג של החגים" בוואדי ניסנאס וגלריה בית הגפן. עבודות אישיות בתוך מסגרת קבוצתית: הפרש הכחול, סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית, לפתוח בית, בית ספר, מלכת הלבבות מבקרת בבית של עמי ותמי, כלה מתכלה (מיצבים, אובייקטים, ציורי קיר, ועבודות קיר)^[26]
2006 – כנס יצירה רב תחומי ובינלאומי 'יצחק' (עבודה אישית בתוך תערוכה קבוצתית). אוהל שרה – לעת בלותי הייתה לי עדנה (מיצב)^[27]. אולמות האבירים בעכו, היכל העירייה דייטון – אוהיו, ותערוכה נודדת במערב ארצות הברית. במסגרת פעילות של הסוכנות היהודית בפרויקט'שותפות 2000'. בפרויקט זה שימשה גם בתפקיד המנהלת אמנותית.
2012 – "האש מפצחת תמונות בדממה"^[28]– עבודה אישית בשיתוף האנסמבל של 'שלומי תיאטרון על הגבול' במסגרת פסטיבל 'מה שלומי על הגבול'. עבודות נבחרות מתוך תערוכת היחיד הראשונה 'סביבתי ואני' (1987) – שינו סביבה ואחר עבור טרנספורמציה בריטואל פולחני של שרפה. שירים על העבודות נכתבו על ידי המשוררת אילנה היילי^[29]. החברים בלבוש לבן קראו שירה תוך כדי העלייה למוקד של כל עבודה בנפרד. חומרי הצילום הפכו ללבודות וידאו ארט לפרויקט אחר שנעשה בשיתוף עם קבוצת 'או – וואה' ועם דן כנר.
2013 – ממעמקים – דה פרופונדיס – פרויקט אמנות ומוזיקה בשיתוף פעולה בין רשות השידור והטלוויזיה והערוץ הראשון האירוע המוזיקלי התקיים באולפן הרדיו בחיפה בשידור חי, ובכמה מופעים בקשת אילון, בקיבוץ עין חרוד במשכן לאמנות עין חרוד ע"ש חיים אתר, באולם הנרי קראון בירושלים, באוניברסיטת חיפה בשיתוף סטודנטים מהחוג לאמנות, ועם סטודנטים בתילתן – המכללה לעיצוב ולתקשורת חזותית. נורית נטלה חלק בכל המופעים ועסקה במהלך המופע ברישום – ציור – צילום ולאחר מכן הפיקה תערוכות ועבודות וידאו ארט^[30]. אחת התערוכות 'בקשת אילון','בחזות הקול'. משתתפים יוצרים קבועים: משה פרלמן^[31], אריה יאס, נורית צדרבוים.
2013 – או וואה, זה קורה (מיצג)^[32], (4 משתתפים – אריה יאס, משה פרלמן, גלעד ממן, נורית צדרבוים). בית הגפן^[33] בחיפה. במסגרת שער – פסטיבל השירה הבינלאומי בית הגפן יחד עם אירועי ה'חג של החגים'.
2015 – או וואה, זה קורה (מיצג), (5 משתתפים – אריה יאס, משה פרלמן, דן כנר, מיקי מירו, נורית צדרבוים) בית האמנים ע"ש שאגאל בחיפה – במסגרת אירוע חידוש הבית
2015 – או וואה, זה קורה (מיצג). (5 משתתפים – אריה יאס, משה פרלמן, דן כנר, מיקי מירו, נורית צדרבוים) מוזיאון עוקשי לאמנות עכשווית בעכו. במסגרת פסטיבל עכו לתיאטרון אחר
2015 – 70 שנה לניצחון ההוא. שמאל ימין (מיצג) – גלגול הנשמות של יצירה (וידאוארט^[34]) בפסטיבל היהודי בקרקוב, ובמוזיאון למורשת יהודית גליציה בקרקוב משתתפים – אריה יאס, משה פרלמן, איילה לוי קלוסקי, אביבה שמר, נורית צדרבוים)
2017 – מפגש יוצרים רב תחומי 'צפופים לרווחה' – מפגש יוצרים בהשראת המיצב 'צפופים לרווחה'^[35] (תלוי מקום). המפגש התקיים במשך שנה פעם בחודש, בכל פעם הוזמנה קבוצה אחרת. מפגשי היצירה היו בנושאים – קו תפר, שפה – זיכרון – זהות, מלאכת נשים, מלאכת נשים על חבל הטבור, על ציר הניגודים.