ניסוך המים

ניסוך המים היא מצווה שהתקיימה בתקופת בית המקדש בימי חג הסוכות בבוקרו של כל יום מימי החג. המצווה התקיימה בניסוך מים בשעת הקרבת קרבן התמיד של שחר בנוסף לניסוך היין שהתקיים לאורך כל השנה בשעת הקרבת הקורבנות.

ניסוך המים
(מקורות עיקריים)

ניסוך המים. ציור של דפנה לבנון
משנה	משנה, מסכת סוכה, פרק ד', משנה ט'
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"א, עמוד א'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק י', הלכה ו'

מצווה זו לא מוזכרת בתורה, אך על פי מסורת החכמים היא "הלכה למשה מסיני". חז"ל מצאו רמז לניסוך המים בפרשת פינחס בשינויי אותיות קלים בין הפסוקים הכמעט זהים לקרבנות הימים השונים של סוכות, אשר יוצרים יחדיו את הצירוף "מים"^[1]. בספר שמואל, מוזכר קרבן של ניסוך מים אך הוא אינו קשור לגשמים או לחג הסוכות^[2][3].

טעם המצווה

הניסוך נעשה בחג הסוכות שבו מתפללים ונידונים על המים – גשמי החורף של אותה השנה. קרבן ניסוך המים, בדומה למנחת העומר או להבאת הביכורים, הוא מעין קרבן ראשית לקראת עונת הגשמים, כמאמר התוספתא:

אמר רבי עקיבא: אמרה תורה: הבא עומר שעורים בפסח, שהוא פרק שעורין, כדי שתתברך עליך תבואה... הבא ניסוך המים בחג כדי שיתברכו עליך גשמים.

— תוספתא סוכה, סוף פרק ג'

סדר הניסוך

בכל יום מימי חג הסוכות, עם שחר, היו יוצאים הכהנים והעם לשאוב מים ממעיין הגיחון בצלוחית של זהב המכילה שלושה לוגים (כליטר). השאיבה נעשתה בפומביות וחגיגיות רבה, ולוותה בשירת הלויים ובכלי נגינה. לאחר השאיבה, היו מגיעים לשער המים בבית המקדש שם תקעו והריעו ותקעו בחצוצרות ובשופרות. הכהן שזכה בעבודת הניסוך, היה עולה בכבש אל מזבח העולה, ופונה לפינה המערבית-דרומית, שם היו נעשים הנסכים. הכהן היה שופך את המים מצלוחית הזהב לתוך ספל כסף המנוקב בתחתיתו, תוך כדי שפיכת יין לספל זהה, המנוקב בתחתיתו אף הוא^[4]. מהספלים היו נוזלים המים והיין דרך המזבח לשיתין (חלל עמוק מתחת למזבח, אולם יש מחלוקת בדבר^[5]).

התנגדות הצדוקים

בתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף מ"ח, עמוד ב', מתוארים ניסיונות של הצדוקים לשלול את מצוות ניסוך המים, אליה התנגדו כיוון שאינה נזכרת כפשוטה בתורה שבכתב אלא אך ורק במסורת הפרושית לתורה שבעל פה. מתואר אף מקרה בו כהן צדוקי ניסך את המים על רגליו במקום לתוך הספל, על מנת לבזות את המצווה. על פי המתואר, תגובת העם הייתה קשה ביותר – "רגמוהו כל העם באתרוגיהן". בשל מחלוקת זו, קבעו חז"ל כי מצוות ניסוך המים תעשה בפומביות ובחגיגיות רבה, כדי לשלול את דעתם של הצדוקים^[6].

המצווה כיום

על אף שמרבית המקורות המתארים את המצווה נכתבו לאחר חורבן בית המקדש, מצווה זו לא נהגה בפועל לאחר החורבן. עם זאת, על פי הדעה המאפשרת לקיים את המצווה במקום המזבח גם בהיעדרו, התנועה לכינון המקדש הפועלת להשבת עבודת המקדש, קיימה בעבר בשנים תשמ"ט, תש"ן ותשנ"א את מצוות ניסוך המים^[7]. האיסור על הכנסת תשמישי קדושה והבידוק הקפדני הנלווה להר הבית בשנים האחרונות מנעו גם נוהג זה.

החל מסוכות תשע"ה מקיימים ארגוני המקדש טקס "תרגול ניסוך המים" ובו שואבים מים מהגיחון ויוצקים אותם על דמוי מזבח ברובע היהודי בירושלים.

ראו גם

• שמחת בית השואבה

לקריאה נוספת

• יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, הוצאת מאגנס, ירושלים ה'תשנ"ה, עמוד 198 ואילך.
• ישי רוזן-צבי, ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל, כנרת, זמורה - מוציאים לאור, 2023, הפרק "ניסוך המים והתהום שעליה מושתת העולם", עמ' 96–106.

קישורים חיצוניים

• משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק רביעי ("לולב וערבה") · משנה ט' – ניסוך המים כיצד?
• יוני קמפינסקי, מתרגלים את ניסוך המים, באתר ערוץ 7, 13 באוקטובר 2014
• פניני הלכה – סוכות, שמחת בית השואבה, א', י'
• מידע על ניסוך המים בקטלוג הספרייה הלאומית
• מאמרים בנושא ניסוך המים, באתר ספריית אסיף