סוזאן לנגלן

סוזן רשל פלר לנגלן (בצרפתית: Suzanne Rachel Flore Lenglen‏; 24 במאי 1899 – 4 ביולי 1938) הייתה טניסאית צרפתייה. שש פעמים אלופת וימבלדון, פעמיים אלופת אליפות צרפת הפתוחה וארבע פעמים אלופת העולם במגרשים קשיחים^[1], בעלת שתי מדליות זהב ומדליית ארד באולימפיאדת אנטוורפן (1920). אתר היכל התהילה של הטניס מכנה אותה הטניסאית הגדולה ביותר של המחצית הראשונה של המאה ה-20^[2]. עבור לנגלן הומצא למעשה המושג "ספורטאי-ידוען", היא הפכה את ענף טניס הנשים מענף ספורט זניח לענף ספורטיבי בעל עניין ומעריצים רבים ומסורים והייתה הספורטאית הבינלאומית המוכרת הראשונה בהיסטוריה^[3]. בעיתונות התקופה כונתה "האֵלָה" (באנגלית: The Goddess, בצרפתית: La Divine). העיתונות היהודית בתקופתה טענה שהייתה יהודיה,^[4] כך למשל העיתון העברי דאר היום, שכינה אותה "שושנה לנגלן"^[5], אולם לנגלן לא הייתה יהודייה^[6].

סוזאן לנגלן
Suzanne Lenglen

לידה	24 במאי 1899 קומפיין, צרפת
פטירה	4 ביולי 1938 (בגיל 39) הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת
מקום קבורה	בית קברות סיינט-קואן
שם לידה	Suzanne Rachel Flore Lenglen
מדינה	צרפת צרפת
יד חובטת	ימני
כינוי	La Divine
תקופת פעילות	מ-1914 עד 1926
פרסים והוקרה	היכל התהילה הבינלאומי של הטניס prix Monique-Berlioux (1921)
שיאי גראנד סלאם
זכיות 8
אליפות צרפת הפתוחה	זכייה (1925, 1926)
וימבלדון	זכייה (1919, 1920, 1921, 1922, 1923, 1925)
מאזן מדליות מתחרה עבור צרפת צרפת המשחקים האולימפיים זהב אנטוורפן (1920) טניס-יחידים זהב אנטוורפן (1920) טניס-זוגות מעורבים ארד אנטוורפן (1920) טניס-זוגות

לנגלן במשחק

תולדות חייה

נולדה בקומפיין, מצפון לפריז. כיוון שבילדותה הייתה כחושה וחלושה וסבלה מבעיות בריאות, החליט אביה ללמדה טניס ואף אימן אותה בעצמו. עד מהרה הצטיינה הילדה במשחק ובשנת 1914, בגיל 14 בלבד, התחרתה באליפות צרפת ואף הגיע לגמר, בו הפסידה. במלאת לה 15 ניצחה באליפות העולם בטניס במגרשים קשיחים (תחרות רשמית גדולה שהתקיימה בפריז בין השנים 1912–1924 והקדימה את אליפות צרפת הפתוחה). היא הזוכה הצעירה ביותר מאז ומעולם בתחרות טניס רשמית גדולה.

עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה לא התקיימו תחרויות טניס בינלאומיות עד 1919. ב-1919 השתתפה לנגלן לראשונה באליפות וימבלדון. בגמר, לראשונה על דשא, ניצחה את דורותי דאגלס צ'יימברס, שהייתה אלופת וימבלדון שבע פעמים בעשור הקודם. משחק הגמר היה הארוך ביותר עד אז, הוא ארך 44 משחקונים צמודים לפני ניצחונה של לנגלן 8–10, 6–4, 9–7. לנגלן עוררה תשומת לב של הקהל והעיתונות לא רק בשל ניצחונה הדרמטי אלא גם ובעיקר בשל הופעתה. בניגוד לטניסאיות הבריטיות שלבושן היה צנוע ושמלותיהן כיסו את הזרועות והגיעו עד הקרסוליים, הייתה שמלתה של לנגלן בעלת שרוולים קצרים והסתיימה במחצית הירך. בניגוד להתנהגות המאופקת שהפגינו הבריטיות, ביטאה לנגלן בגלוי את רגשותיה, צחקה בהישגים ובכתה בהפסדים. בין השנים 1919 עד 1925 ניצחה לנגלן בווימבלדון בכל שנה, פרט לשנת 1924 בה לא התחרתה עקב מצב בריאותי. עם ניצחונה ב-1925 הייתה הטניסאית הצרפתייה האחרונה שזכתה בטורניר עד לזכייתה של אמלי מורסמו ב-2006.

באולימפיאדת אנטוורפן ניצחה לנגלן בקלות בגמר הבודדות ויחד עם מקס דקוג'י (Max Décugis) ניצחה גם בגמר הזוגות המעורבים. בתחרות הזוגות הגיעה לנגלן עם בת זוגה אליזבת ד'איין (Élisabeth d'Ayen) למקום השלישי לאחר שהצמד הפסיד בחצי הגמר לצמד הבריטי ויניפרד מק'ניר וקתלין מקיין.

בשנת 1921 לא הצליחה להעפיל לשלבי הגמר של אליפות ארצות הברית הפתוחה בטניס. על אף שסבלה משיעול טורדני קשה (ככל הנראה שעלת), נדחפה לשחק בשל לחצי מערכת יחסי הציבור. לנגלן הפסידה במשחקה הראשון בשתי מערכות, פרצה בשיעולים קשים ובבכי ונאלצה לפרוש, לקול לגלוג הקהל וביקורת התקשורת האמריקאית שלא העריכו את הקרבתה. בשנה שלאחר מכן, ניצחה את יריבתה האמריקאית מלורי בגמר וימבלדון 6–2, 6–0 ב-26 דקות בלבד, גמר הנשים המהיר ביותר בטורניר מאז ומעולם.

בשנת 1925 צולמה לסרט ההדרכה How I Play Tennis ("כיצד אני משחקת טניס")^[7].

ב-16 בפברואר 1926 נפגשה לנגלן עם הלן וילס בת העשרים, בעלת מדליית זהב באולימפיאדת פריז (1924) ואלופת אליפות ארצות הברית הפתוחה באותה שנה למשחק במועדון קרלטון בעיר קאן שבריביירה הצרפתית. המשחק סחף התעניינות בינלאומית נרחבת באופן יוצא-דופן לטניס נשים עד אותה עת^[8][9] ודווח אף בעיתונות העברית^[5]. המשחק היה צמוד ומותח ובסופו ניצחה לנגלן 6–3, 8–6 כשהיא קרובה לאפיסת כוחות. היה זה משחקה האחרון. מאוחר יותר באותה שנה הודחה מאליפות וימבלדון בשל אי-הבנה שנגרמה כאשר לנגלן איחרה להגיע למגרש וגרמה למלכה מרי, אשת המלך ג'ורג' החמישי לחכות לה, דבר שנחשב כעלבון למשפחת המלוכה.

בשנת 1938 נפטרה לנגלן עקב אנמיה ממארת.

מורשתה

לפני עידן לנגלן משכו משחקי טניס הנשים קהל מועט יחסית, אחריה, במידה רבה בזכות הופעתה ומזגה, הפכו המשחקים למושכי קהל והחלה להתפתח תופעה של הערצה, אותה המשיכה יריבתה האמריקנית הלן וילס.

בשנת 1997 נקרא המגרש השני באצטדיון רולאן גארוס על שמה. הגביע המוענק לנשים באליפות צרפת הפתוחה נקרא גביע סוזן לנגלן (Coupe Suzanne Lenglen).

הישגים

תוצאה	שנה	אליפות	משטח	יריבה	ניקוד
זכייה	1914	אליפות העולם בטניס במגרשים קשיחים	חימר	צרפת ז'רמיין גולדינג	6–3, 6–2
זכייה	1919	וימבלדון	דשא	הממלכה המאוחדת דורותי דאגלס צ'יימברס	10–8, 4–6, 9–7
זכייה	1920	וימבלדון	דשא	הממלכה המאוחדת דורותי דאגלס צ'יימברס	6–3, 6–0
זכייה	1921	אליפות העולם בטניס במגרשים קשיחים	חימר	ארצות הברית מולה מלורי	6–2, 6–3
זכייה	1921	וימבלדון	דשא	ארצות הברית אליזבת ריין	6–2, 6–0
זכייה	1922	אליפות העולם בטניס במגרשים קשיחים	חימר	ארצות הברית אליזבת ריין	6–3, 6–2
זכייה	1922	וימבלדון	דשא	ארצות הברית מולה מלורי	6–2, 6–0
זכייה	1923	אליפות העולם בטניס במגרשים קשיחים	חימר	הממלכה המאוחדת קתלין מקיין	6–2, 6–3
זכייה	1923	וימבלדון	דשא	הממלכה המאוחדת קתלין מקיין	6–2, 6–2
זכייה	1925	אליפות צרפת הפתוחה	חימר	הממלכה המאוחדת קתלין מקיין	6–1, 6–2
זכייה	1925	וימבלדון	דשא	הממלכה המאוחדת ג'ואן פריי	6–2, 6–0
זכייה	1926	אליפות צרפת הפתוחה	חימר	ארצות הברית מרי בראון	6–1, 6–0

לקריאה נוספת

• Larry Engelmann, The Goddess and the American Girl: The Story of Suzanne Lenglen and Helen Wills, Oxford University Press, 1988 ISBN 978-0195043631

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סוזאן לנגלן בוויקישיתוף

• סוזאן לנגלן, באתר הוועד האולימפי הבין-לאומי
• סוזאן לנגלן, באתר olympedia.org
• סוזאן לנגלן, באתר ה-ITF
• סוזאן לנגלן, באתר היכל התהילה של הטניס
• Queens of the Court: The Divine Suzanne Lenglen
• Suzanne Lenglen: The first diva of tennis כתבה ב-CNN,‏ 6 ביוני 2013
• ביוגרפיה באתר bio.com
• ביוגרפיה באתר ההיסטוריה של הטניס (בצרפתית)
• אוסף סרטונים בהשתתפותה
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתה ה-117 של סוזן לנגלן, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
• אמיר ענבר, סוזן לנגלן נגד הלן ווילס: המפגש שהצית את דמיונם של חובבי הטניס, באתר הארץ, 19 בפברואר 2016
• ליאור ברטל, ‏אלופה ומורדת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 30 בספטמבר 2018
• סוזאן לנגלן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סוזאן לנגלן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)