עגבת

עַגֶּבֶת, או בשמה הלועזי "סיפיליס" (Syphilis), היא מחלת מין, הנגרמת על ידי חיידק ה-טרפונמה פאלידום במערכת Spirochaete. החיידק זוהה לראשונה על ידי פריץ שאודין ואריך הופמן (אנ'), ב-1905 (שאודין היה זואולוג והופמן היה רופא דרמטולוג). המחלה עוברת בעיקר ביחסי מין, אך יכולה לעבור גם באמצעות מגע עם דם נגוע. דרכים פחות נפוצות להידבקות הן מגע עם פצע מזוהם, כאשר מדובר במגע עם חולה שנמצא בשלב הראשון של המחלה ויש לו כיבי עגבת פתוחים, וכן מעבר מהאם לעובר ברחם (עגבת מולדת).

עגבת
Syphilis

חיידקים גורמי עגבת
תחום	מחלות זיהומיות
גורם	טרפונמה פלידום
טיפול	בנזילפניצילין צפטריאקסון קלינדמיצין אזיתרומיצין דוקסיציקלין
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	article/229461
DiseasesDB	29054
MeSH	D013587
MedlinePlus	001327
סיווגים
ICD-10	A50-A53

אחד הכינויים לעגבת הוא "החקיין הגדול", בגלל הקושי שבזיהוי המחלה בשלביה המוקדמים והידמותה למחלות אחרות.

שמות המחלה

בלועזית קרויה המחלה "סיפיליס" על שם גיבור סיפורו של הרופא האיטלקי ג'ירולמו פרקסטורו, "Syphilis sive Morbus Gallicus" מ-1530. העלילה מספרת על הרועה סיפילוס מהאי היספניולה שהעליב את האלים ולכן הוענש בעגבת.

באיטליה נקראה המחלה בשם "המחלה הצרפתית", כנראה משום שתוארה לראשונה באיטליה בעת כיבוש נאפולי ב-1495 על ידי שארל השמיני מלך צרפת. חייליו, שכירי חרב מארצות שונות באירופה, היו כנראה בין הנדבקים הראשונים במחלה - ועם שובם לבתיהם הם הפיצו את המחלה בכל רחבי אירופה.^[1] שם זה נפוץ עדיין מאות שנים מאוחר יותר.^[2]

במדינות אחרות היו למחלה שמות שונים: "המחלה האנגלית" – בצרפת, "המחלה הפורטוגלית" – ביפן, "המחלה הפולנית" – ברוסיה ו"המחלה הגרמנית" בפולין.^[1]

אפידמיולוגיה

מספר מיתות מעגבת למיליון איש ב-2012      0–0     1–1     2–3     4–10
     11–19     20–28     29–57     58–138

בין 2003–2004 דווחו בארצות הברית 0.8 מקרים חדשים ל-100,000 בני אדם. בין 1990 ל-2000 הייתה ירידה של כ-90% במקרי העגבת, אך בין 2000 ל-2004 נרשמה עליה בשכיחות המחלה בקרב גברים.

מ-2008 עד 2016 הייתה מגמת עלייה במקרי העגבת בין תושבי הממלכה המאוחדת, כאשר ב-2017 דווחו למעלה מ-7,000 מקרים.^[3] בעשור האחרון קפץ פי חמישה מספר חולי העגבת בישראל.^[4]

המחלה

השלב הראשון

כיב על אצבע של חולה עגבת

כיב על אצבע של חולה עגבת

class=notpageimage|הצגה

עגבת באיברי מין חיצוניים של אישה

אישה נגועה בעגבת באיברי המין

class=notpageimage|הצגה

שלב המחלה הראשון מתחיל לאחר שהטריפונמה חודרת, אז מתחילה תקופת דגירה של 10–90 ימים, ובממוצע כשלושה שבועות. בשלב הראשון ביטויה היחיד של המחלה הוא כיב (Chancre) דמוי מכתש שאינו כואב באזור הנגוע, ובסמוך לו נפיחות קלה של בלוטות לימפה. הכיב נשאר בין שבוע לחמישה שבועות, ואז לרוב הוא מחלים ספונטנית. עם זאת, הוא עשוי לעיתים להישאר גם בשלב השני של המחלה. השלב הראשון קשה לזיהוי, כיוון שהכיב הטיפוסי עשוי להופיע במקום קשה לאיתור ויכולים להיות בו מיקרואורגניזמים אחרים מלבד הטריפונמה. נוזל הכיב מכיל את מחולל המחלה, לכן כל מגע עם נוזל זה עלול להדביק בעגבת. הכיב עצמו נעלם תוך מספר שבועות.

השלב השני

השלב הטיפוסי של העגבת הוא השלב הבקטריאמי, ובו כמעט תמיד בדיקת הנוגדנים תהיה חיובית. בשלב זה מתחילים להיפגע באזור הנגוע העור והריריות, ומופיעה בהם תפרחת חיוורת או לחלופין שטפי דם קטנים. בנוסף לכך ישנה נפיחות בתאי לימפה, וכן יכולים להופיע אצל החולה חום, כאב ראש ותסמיני הצטננות. במקרים נדירים יופיעו אצל החולה דלקת קרום המוח, דלקת כבד או דלקת מפרקים.

השלב השני מופיע תוך שבועיים עד שישה חודשים (ובממוצע שישה שבועות), לאחר שהנגע הראשוני נעלם. שלב זה נמשך לרוב מספר ימים או בין 2–6 שבועות, ולאחריו המחלה נכנסת לשלב הלטנטי (החבוי) שלה, שבו היא יכולה לשהות שנים רבות, עד המעבר לשלב השלישי.

השלב השלישי

השלב השלישי של המחלה מופיע אצל כ-30% לערך מהחולים שאינם מטופלים. לשלב זה המחלה יכולה להגיע אחרי שנה, עשר או אף חמישים שנים מן ההידבקות. שלב זה של המחלה מאופיין בפגיעה חמורה באיברי גוף רבים: באבי העורקים (אאורטיטיס סיפיליטי), במוח (אנצפליטיס סיפיליטי), בחוט השדרה, בעצמות, בעור, בריריות וכדומה. בשלב הזה, בניגוד לשני השלבים הראשונים - החולה אינו מדבק.

סיבוך אפשרי נוסף של המחלה הוא עגבת עצבית (Neurosyphilis), שתסמיניה כוללים עיוורון, שיטיון, תגובות היפראקטיביות, ועוד.

מקור המחלה

קיימות שלוש תאוריות שונות לגבי מקור המחלה.

• התאוריה הפרה-קולומביאנית טוענת שהמחלה הייתה ידועה מזמנים קדומים, כשהיפוקרטס בעצמו תיאר סימפטומים שלה; כמו כן התגלו עצמות אנשים באירופה שסבלו כנראה ממחלת עגבת שתוארכה לתקופה שלפני מסעות קולומבוס, למשל במנזר האוגוסטיני שבעיר האל שבאנגליה, וכן שלדי אנשים בפומפיי החשודים ככאלה שסבלו מעגבת.
• תאוריית החילוף הקולומביאני (מהשם קולומבוס) מסתמכת על כך שהעגבת הופיעה לראשונה באירופה בסוף המאה ה-15, זמן קצר לאחר שובו של קולומבוס מאמריקה, לכן יש הסוברים כי מלחיו נדבקו במחלה בשהותם ביבשת החדשה.
• התאוריה המשולבת טוענת כי שתי הגרסאות נכונות: לפי תאוריה זו חיידקי הטריפונמה קרובים מבחינה גנטית לחיידקים גורמי המחלה המדבקת פטלת, המועברת בהדבקה לא מינית. אלפרד קרוסבי, אבי התאוריה הזו, טוען כי המפגש האנושי בין ילידי דרום אמריקה לבין האירופאים גרם למיזוג בין החיידקים, ויצר זן חדש ותוקפני יותר של חיידק הטריפונמה.

אבחון וטיפול

אף שהמחלה ידועה מאז 1495, וכבר ב-1497 פרסם הרופא האיטלקי ניקולאוס לאוניסנו (Leoniceno) חיבור ראשון על מגפת "המחלה הצרפתית" (כינוי העגבת באותה תקופה), ב-1530 השתמש לראשונה הרופא הוונציאני ג'ירולמו פרקסטורו במילה סיפיליס לתיאור המחלה, אף שלא ידע מה מקורה ואיך לטפל בה.

ב-1767 הסקוטי ג'ון הנטר (John Hunter) האמין שזיבה ועגבת נגרמו על ידי פתוגן יחיד; הוא עשה ניסוי על עצמו והדביק עצמו בעגבת כדי לחקור את התפתחות המחלה (הוא דגל בטיפול באמצעות כספית וצריבה), ברם הוא מת כתוצאה מהמחלה.

ב-1838 הוכיח הצרפתי פיליפ ריקורד (Philippe Ricord) שהניסוי העצמי של ג'ון האנטר היה שגוי, והראה כי עגבת וזיבה הן מחלות שונות. עד המאה ה-20 לא נמצא טיפול יעיל למחלה פרט לשימוש בכספית, שאמנם היה אפקטיבי נגד החיידק - אך היה לכך חיסרון גדול: הכספית הייתה רעילה גם לחולה עצמו. הרופא האנגלי בן המאה ה-19 ג'סי פוט (Foot) תיאר את תופעות הלוואי של הטיפול בכספית כך:

"[תופעות הלוואי של הכספית] הם האצה של הדופק, חולשה, סחרחורת ודימום מהאף, ייצור רוק מוגבר המלווה בנפיחות של בלוטות הרוק וטעם מתכתי, עצירות, כאב ראש, ועיניים אדומות וצורבות. אם ממשיכים לתת לחולה כספית, ייצור הרוק יגבר, החניכיים ידממו ויפתחו כיבים, השיניים תשתחררנה ממקומן, וכיבים מאחורי השיניים יכאבו מאוד ולעיתים ימנעו מהחולה לפתוח את פיו. תוספת נוספת של כספית תגרום לתסמינים אלה להחמיר: הלשון תשתרבב החוצה ללא יכולת לסגור את הפה והחולה ירייר ללא הפסקה. הוא לא יהיה מסוגל כלל לאכול או לדבר. הצואה והשתן יהיו מוכתמים בדם. הכאב יהיה אדיר והוא לא יוכל לישון. פניו יהיו נפוחות והוא יהיה עצבני ומוטרד. אם לא ייפסק הטיפול בכספית, התוצאה עשויה להיות קטלנית."^[5]

בראשית המאה ה-20 ניסו להשתמש כנגד העגבת בחומר כימי המבוסס על ארסן: "סלווארסן", וכן הדבקת החולה במלריה, בתקווה שחום גופו הגבוה יהרוג את חיידקי הטריפונמה.

הרופא הגרמני אוגוסט פון וסרמן פיתח ב-1910 תבחין סרולוגי לאבחון העגבת; בדיקות מדגמיות שנערכו עם התבחין הראו כי קרוב ל-10% מהאוכלוסייה העירונית במרכז ומערב אירופה נשאו את החיידק.

בשנות ה-40 של המאה ה-20 הוכנסה לשימוש נרחב האנטיביוטיקה פניצילין, שהביאה לריפוי המחלה.

גם כיום התרופה העיקרית נגד עגבת היא פניצילין, שחיידקי הטריפונמה מאוד רגישים אליו וטרם פיתחו נגדו עמידות. כאשר החולה רגיש לפניצילין משתמשים בתרופות אנטיביוטיות אחרות, כמו אריתרומיצין או נגזרות של טטרציקלין.

עגבת והיריון

בישראל אין מחלת העגבת נפוצה במיוחד בקרב נשים. עם זאת, עגבת פעילה אצל אישה הרה עלולה לגרום לפגיעות חמורות בעובר, ואף למוות תוך רחמי או למות היילוד מיד לאחר הלידה (אצל כ-40% מכלל העוברים שנדבקים).

במהלך ההיריון עלולה העגבת לעבור מאם נגועה לעובר. דם נגוע בחיידק העגבת יכול לעבור לעובר דרך השליה, האחראית להזנת העובר. עגבת המועברת לעובר מכונה 'עגבת מולדת'. לרוב היילודים הנולדים עם עגבת אין סימפטומים של המחלה. הסימפטומים יופיעו אצל רובם בגיל 3 חודשים, ואצל חלק מהתינוקות לא יופיעו עד גיל שנתיים.

הבדיקה לעגבת

קיימת חשיבות רבה לאבחון עגבת אצל נשים הרות, כדי שניתן יהיה לטפל במחלה של האם כבר במהלך ההיריון, ובעובר, מיד לאחר הלידה.

הבדיקה לאיתור עגבת נקראת VDRL‏ (Venereal Disease Research Laboratory). זו בדיקת דם שמבוצעת מיד בתחילת ההיריון, או לפני הכניסה להיריון. תוצאה שלילית משמעותה כי האישה לא נדבקה בעגבת ואינה חולה במחלה. בדיקה זו תבוצע בפני עצמה, או כחלק ממכלול בדיקות ה-TORCH.

תשובה חיובית בבדיקה תחייב המשך בירור כי לעיתים מדובר בתשובה שגויה (false positive). במקרים אלו תופנה האישה לביצוע בדיקות נוספות, על מנת לאשר או לשלול את האבחנה.

ב-16 באוגוסט 2024, מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר לשיווק בדיקת נוגדנים ביתית ראשונה ללא מרשם לעגבת (First To Know Syphilis Test).^[6][7]

הדבקה עוברית

כיוון שחיידקי העגבת עוברים את השליה, תיתכן הדבקה של העובר בכל שלב של ההיריון. במקרה של הדבקה חדשה של האם במהלך ההיריון וללא טיפול מתאים, הסיכוי להדבקת העובר הוא כ־75-95%. בעקבות הדבקה קודמת (מעל שנתיים) שלא טופלה, הסיכוי להדבקת העובר הוא כ-35%.

החל מחודש רביעי להיריון ניתן לאבחן הדבקה עוברית בעגבת. קיימת חשיבות עליונה לטיפול מתאים באישה ההרה, לפני השבוע ה-16 להריון למניעת כל נזק אפשרי לעובר.

במהלך ההיריון ניתן לטפל בעגבת ביעילות ולרפא באמצעות מתן תרופות אנטיביוטיות ממשפחת הפניצילין. ללא טיפול מתאים כ־40% מהעוברים שנדבקו ימותו מוות תוך רחמי. יתר על כן, יילוד שנדבק במחלה במהלך ההיריון עלול להיוולד ללא כל סימפטום אופייני, אך בהיעדר טיפול מתאים ומיידי לאחר הלידה, הוא יפתח בעיות בריאותיות חמורות תוך מספר שבועות - שעלולות לכלול פיגור התפתחותי, חירשות, עיוותים בעצמות, פרכוסים ואף מוות.^[8]

מקורות

1. CURRENT Diagnosis & Treatment Obstetrics & Gynecology, 10e

ראו גם

• ניסוי העגבת בטסקיגי
• תגובת ג'אריש-הרקסיימר

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: עגבת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עגבת

• ד"ר דרור בר-ניר, על Treponema pallidum ומחלת העגבת מתוך "גליליאו" גיליון 128, עמ' 66–71, אפריל 2009
• שי שמש, ניסוי העגבת המביש בטסקיגי, באתר מדע גדול, בקטנה, 16 במאי 2016
• ד"ר נעם לויתן, המחלה שאוכלת אותך מבפנים, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 8 בנובמבר 2016
• רן לוי, האיומה מכל המחלות: על העגבת, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)
• עגבת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• עגבת, דף שער בספרייה הלאומית