עמרם בלוי

עמרם בלוי (בלויא; 1900^[1] – ט"ו בתמוז תשל"ד, 5 ביולי 1974) היה מנהיג ומייסד נטורי קרתא. נודע בגישתו הבדלנית ובהתנגדותו חסרת הפשרות לציונות ולמדינת ישראל.

עמרם בלוי

לידה	1900 ירושלים, האימפריה העות'מאנית
פטירה	5 ביולי 1974 (בגיל 74 בערך) ירושלים, ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
מדינה	ישראל
מקום פעילות	ירושלים
השתייכות	נטורי קרתא
בן או בת זוג	רות בלוי הינדה בלוי (ובר)

ביוגרפיה

נולד בירושלים. אביו, יצחק שלמה בלוי (1857–1943) בנו של עמרם בלוי (1900-1829), היה יליד דונא-סערדהעלי, שעלה לארץ ישראל עם הוריו ב-1869, למד בישיבת עץ חיים ועבד בבית היתומים דיסקין. אמו, שיינא אסתר (שיינדל), הייתה בת הרב ישעיה אורנשטיין ונכדת הרב משה ריבלין, דור חמישי בירושלים למשפחה שעלתה לארץ-ישראל בשלהי המאה ה-18. הוריו של בלוי נמנו עם קהילת הפרושים בירושלים. אחיו היה משה בלוי, ממנהיגי אגודת ישראל לפני קום המדינה.

יחד עם רות בברית מילה בבית משפחת אביכזר בירושלים 1972

פעילותו הציבורית בתקופת המנדט

את פעילותו הציבורית החל בשנות העשרים לחייו, עם תחילת תקופת שלטון המנדט בארץ ישראל. היה פעיל בוועד העיר ירושלים של העדה החרדית שהתפלגה בתקופה זו מוועד העיר ליהודי ירושלים ובצעירי אגודת ישראל.

ב־1921 נעשה בלוי מעורב בחברת רמתיים צופיים, חברת גאולת אדמות שהוקמה על ידי רבי עקיבה יוסף שלזינגר. בלוי נבחר בסמוך להקמת החברה לאחד מחמשת חברי הוועד המנהל של החברה.^[2]

ממאי 1926 ערך עמרם את השבועון "קול ישראל", שייצג את דעת צעירי אגודת ישראל, וכתב בו כשבע שנים. בלוי התנגד לרב אברהם יצחק הכהן קוק, שכיהן כרבה של ירושלים וכרב הראשי, ובעת שנאם בטקס הנחת אבן פינה לשכונת עץ חיים בירושלים גידף אותו בפומבי^[3]. בנוסף, שפך על הרב קוק מי ביוב כשביקר בבית הכנסת החורבה.^[4]

בלוי עמד מאחורי פשקווילים שפורסמו בגנותו של הרב קוק. בעקבות פרסומים אלו, הוציאו ב־1933 בתי הדין האשכנזים של ירושלים פסק שבו כונה בלוי 'מומר לעבירת ביזוי תלמידי חכמים', הוטל עליו נידוי והציבור נקרא להחרים את עיתונו של בלוי 'קול ישראל'^[5][6].

בתקופה זו היה מעורב בלוי במעשים פליליים שעליהם הועמד למשפט, נקנס ונאסר, כדוגמת ניסיון למניעת מכירת תוצרת תנובה מנימוקי כשרות (על רקע טענה לבציר שנעשה בשבת) באמצעות איומים ושידול לחרם^[7][8], והפרעה לאירוע ז' באדר של החברה קדישא שנערך בבית כנסת בשכונת מאה שערים. בנוסף הורשע בלוי על חסימת מכונית הקונסול הצרפתי שעברה בשבת במאה שערים (לאחר שזיהה אותו בטעות כיהודי), ועל שכרות בשמחת תורה^[9].

מפגין בפורים 1956 נגד העדלאידע

ב־1934 היה בלוי בין היחידים בירושלים שהפר שביתת מסחר שהוכרזה על ידי מוסדות היישוב במחאה על קיצוץ מכסות העלייה. לצורך כך דאג בלוי לעקירת דלת החנות ממקומה, כך שלא תוכל להיסגר^[10].

ב-1935 פרש עם הרב אהרן קצנלנבוגן מאגודת ישראל, בשל שיתוף הפעולה שלה עם המוסדות הציונים, והקים את "חברת חיים", שאף הוציאה עיתון בשם זה^[11]. ב-1938 פרסמה הקבוצה כרוז נגד כופר היישוב שעליו חתמה בשם "נטורי קרתא" ומאז דבק בהם כינוי זה^[12]. ב-1940 ניתק את יחסיו עם אחיו משה, על רקע ההבדלים האידאולוגיים ביניהם.

ב־1937 עמד בלוי בראש קבוצה שהפריעה למהלך הבחירות להנהגת קהילת ירושלים שנערכו בבית הכנסת זיכרון משה וגרמה נזק לרכוש^[13], בלוי נקנס על אירוע זה^[14].

בלוי ניסה לשדל רבנים שונים לצאת נגד ההשתתפות בכנסת ישראל^[15].

לאחר הקמת מדינת ישראל

עמרם בלוי, 1960

לאחר הקמת מדינת ישראל התפרסם בלוי בעקבות ההפגנות הסוערות שהוביל נגד חילולי שבת, ניתוחי מתים, פתיחת בריכת ירושלים במתכונת מעורבת ועוד. הוא נעצר פעמים רבות בידי משטרת ישראל^[16], הורשע פעמים אחדות עקב התפרעות^[17], ואף נידון למאסר^[18]. בלוי ניהל מערכת הסברה בקרב הציבור החרדי נגד השתתפות בבחירות לכנסת והשתתפות במערכות השלטון, וכן נגד קבלת תקציבים ממשלתיים לישיבות ולמוסדות חינוך. בעודו יושב בכלא, הגיע מועד חתונת שניים מבניו. לאחר שכנועים הסכים שירות בתי הסוהר לאפשר לו להשתתף בחתונה, אך הוא סירב לחתום על מסמך שהוא מתחייב לשוב לכלא, בנימוק שזו הכרה בלגיטימיות של מדינת ישראל. כתוצאה מכך נשאר בסופו של דבר בכלא במהלך החתונות^[19][20].

בלוי נפטר בט"ו בתמוז תשל"ד ונקבר בהר המנוחות.

חיים אישיים

עמרם התארס ב־1915 עם הינדה ובר, אחותו של הרב משה ובר. הינדה התחייבה במעמד האירוסין ליטול על עצמה את פרנסת המשפחה, והם נישאו ב־15 במאי 1918.^[2] לבני הזוג נולדו ארבעה בנים ושש בנות. הינדה נפטרה בערב יום הכיפורים תשכ"ד (27 באוקטובר 1963).

מפגין יחד עם משה הירש נגד חנות בשם ארוס

כוונתו של עמרם בלוי להתחתן עם הגיורת רות בן-דוד (שמה הקודם: מדליין פיריי) עוררה בשנת 1963 סערה ציבורית בקרב אנשי נטורי קרתא והעדה החרדית, בשל היות הכלה המיועדת קתולית לשעבר וצעירה ממנו באופן ניכר (בת 45 אז). תלמידיו ובניו ראו במעשה זה פחיתות כבוד עבורו. רבני העדה החרדית התנגדו לנישואין בנימוק שלמנהיג במעמדו אסור לשאת גיורת^[21] והטילו עליו חרם. בלוי נאלץ להעתיק את מגוריו לתקופה מסוימת לבני ברק, ובה נערכו נישואיו לרות בן-דוד ב-1965.^[22]

לקריאה נוספת

• רות בלוי, שומרי העיר, ירושלים 1979
• יואל קרויס, משנתו של רבי עמרם - לדמותו של המנהיג הקנאי, ירושלים תשע"ב
• קימי קפלן, עמרם בלוי - עולמו של מנהיג נטורי קרתא, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2017 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: עמרם בלוי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עמרם בלוי

• קימי קפלן, "חוצפדיקע שמוצדיקע גיורת": הפרשה של נישואי עמרם בלוי ורות בן -דוד, עיונים בתקומת ישראל 20 (2010)
• הראיון שלא פורסם עם רבי עמרם בלוי, יעקב זינגר, שעה טובה, באתר כיכר השבת
• נתן ינאי, שיחת חולין עם ר' עמרם בלוי, דבר, 30 בינואר 1959
• דניאל בלוך, נישואין נוסח מאה שערים, דבר, 23 ביולי 1965
• ירון דרוקמן, הרב הקיצוני, הגיורת, החתונה והסערה. השבוע לפני, באתר ynet, 5 בספטמבר 2015
• כרמית ספיר ויץ, ‏לחם בציונות, המתין למשיח, נכנע לצרפתייה: סיפורו של מנהיג נטורי קרתא, באתר מעריב אונליין, 12 ביוני 2017
• ראיון של פרופ' מנחם פרידמן עם בלוי
• ישראל שפירא, ‏נישואי רבי עמרם בלוי והגיורת שהסעירו את הקנאים, באתר כיכר השבת, 2 ביוני 2022
• עמרם בן שלמה יצחק בלויא (1894-1974), דף שער בספרייה הלאומית