ערבית לבנטינית

ערבית לבנטינית או שאמית היא קבוצה של ניבים ערביים המדוברים לרוחב 100 ק"מ באזור רצועת מישור החוף באגן המזרחי של הים התיכון שמכונה הלבנט, קרי בסוריה, לבנון, ישראל, יהודה ושומרון, ומערב ירדן. אזור גאוגרפי זה תואם את החבל המערבי של הסהר הפורה. הערבית הלבנטינית נכללת בקבוצת השפות שנקראת ערבית מזרחית.

ערך מחפש מקורות

מפת ניבי הערבית הלבנטינית

מזרחית לאזור זה, במדבריות, מדוברים הניבים הערביים הצפון-בדואיים.

ניתן לחלק את הערבית הלבנטינית לשישה תת-ניבים:

• ניבים לבנוניים (לבנון והרי אנסריה שבגבולה עם סוריה)
• ניבים מרכז סוריים (מעיר הבירה הסורית דמשק ועד העיר חמה)
• ניבים צפון סוריים (בעיר חלב)
• ניבים פלסטינים כפריים (ישראל/הרשות הפלסטינית עד אזור בית לחם).
• ניבים פלסטינים עירוניים (חברון, מזרח ירושלים, חיפה, שכם, יפו, נצרת וכו')
• ניבים פלסטינים בדואיים בשוליים הדרומיים (ישראל/הרשות הפלסטינית וירדן).

הם ניתנים להבדלה מול ניבים ערביים אחרים:

• בשל העובדה שהם שימרו בצורה הטובה ביותר חוקי הדקדוק של הערבית המקורית (ביחד עם הניבים החג'אזים).

• בשל הנטייה הברורה לבטא את הסיומת -ah בנוגע למין הנקבה כ-eh‏.

• ישנן עקבות של הגייה ואוצר מילים מהשפה הארמית, לדוגמה כשמתכוונים לסיומת גוף שני ברבים מבטאים אותה כ-"kon".

ראו גם

• הלבנט

• ערבית פלסטינית
• ערבית דרוזית
• ערבית לבנונית
• ערבית מצרית
• ערבית ירדנית(ער')(אנ')
• ערבית-סורית(ער')(אנ')

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ערבית לבנטינית בוויקישיתוף

• North Levantine Arabic Incubator
• South Levantine Arabic Incubator
• סרטון אינפורמטיבי: מה זה ערבית מדוברת? הבדלי להגים והתפתחות?