רבינדרנת טאגור

רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר (בבנגלית: ‏রবীন্দ্রনাথ ঠাকুর^ⓘ‏^Ⓘ‏, קרי, רוֹבִּינְדְרוֹנאטְהְ טְהָאקוּר; 7 במאי 1861 – 7 באוגוסט 1941) היה משורר בנגלי, פילוסוף, ופטריוט הודי. הוא זכה בפרס נובל לספרות ב-1913 ובכך היה לאסיאתי הראשון שזכה בפרס נובל.

רבינדרנת טאגור
Rabindranath Tagore
রবীন্দ্রনাথ ঠাকুর

רבינדרנת טאגור בצילום לפני 1941
רבינדרנת טאגור בצילום לפני 1941
לידה	7 במאי 1861 לוח שנה לא ידוע, גרגוריאני משוער קולקטה, הראג' הבריטי
פטירה	7 באוגוסט 1941 לוח שנה לא ידוע, גרגוריאני משוער (בגיל 80) קולקטה, הראג' הבריטי
מדינה	הראג' הבריטי
שם עט	ভানুসিংহ
זרם ספרותי	מודרניזם קונטקסטואלי
יצירות בולטות	גיטאנג'לי, גורה, ג'ארה - באירה, ג'אנה גאנה מאנה, רבינדרא סאנג'יט, אמאר שונאר בנגלה (שמות היצירות הן תעתיק לעברית של שפת המקור)
שפות היצירה	בנגלית
השכלה	יוניברסיטי קולג' לונדון St. Xavier's Collegiate School
עיסוק	מחבר, צייר, מוזיקאי
השקפה דתית	הינדואיזם
בן או בת זוג	Mrinalini Devi (1883 – 1902)
ילדים	רתינדרנאת טאגור
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (13 בנובמבר 1913) קצין במסדר האימפריה הבריטית Knight Bachelor
חתימה

רבינדרנת טאגור, 1909

ביוגרפיה

טאגור נולד בקולקטה במשפחה משכילה ואמידה. טאגור היה ברהמין, וארנת הכהנים ההודית. שם משפחתו הוא שיבוש אנגלי לשם "ט'האקור". שם המשפחה המקורי לפני מאות שנים היה "קושארי". אביו היה הפילוסוף והמנהיג הדתי דבנדרנת טאגור (1817-1905) ואמו הייתה סאראדה דווי (1830-1875). הוא היה הצעיר מבין 13 ילדיהם. טאגור התחנך בבית, ובגיל 17 נשלח ללימודים באנגליה, אותם לא סיים. בשלב מאוחר יותר של חייו עסק טאגור, פרט לעיסוקיו הספרותיים המגוונים, בניהול הנכסים שהוריש לו אביו.

טאגור התפרסם לאחר שיצירותיו תורגמו לאנגלית. הוא הרבה לטייל בעולם ונשא הרצאות בכנסים אליהם הוזמן, וכך הפך לדובר לא רשמי ומייצג של המזרח. מסעותיו העולמיים חידדו את הבנתו של טאגור לגבי סוגיות לאומיות ואזרחיות. השקפותיו החינוכיות הובילו אותו להקמת בית ספר שנקרא ברהמהצ'רישרם (משמעות השם היא "מרכז הברהמהצ'ריה") במערב בנגל, בשטח שאביו הוריש לו. ב-1901 הפך בית הספר לאוניברסיטת וישווה בהרטי. אוניברסיטה זו היא מהחשובות של הודו מאז 1951.^{[דרוש מקור]}

טאגור היה לפרקים גם חבר בתנועה הלאומית ההודית וגנדי, לו טבע טאגור את הכינוי מאהטמה (הנפש הגדולה), היה חבר קרוב שלו. הוא תמך בתנועת העצמאות ההודית ואף כתב על כך. ב-1915 קיבל טאגור תואר אבירות מהממלכה בריטית, שהוענק לו על ידי המלך ג'ורג' החמישי. בצעד יוצא דופן ויתר טאגור על התואר לאחר שנים אחדות, כמחאה על טבח אמריטסר. באירוע זה פתחו חיילים בריטים ללא אזהרה באש על הפגנה של המון הודי בחצר סגורה, והרגו 379 איש ופגעו בעוד כ-1,200 גברים, נשים וילדים חפים מפשע.

טאגור תמך בציונות באופן גלוי ונלהב. הוא טען כי הציונות היא "אחד הבסיסים של השלום והצדק העולמיים" וכי תפקידו של העם היהודי הוא לגשר בין מזרח למערב^[1]. עם זאת, טאגור התנגד ללאומיות קיצונית וללאומנות, והביע חשש כי "לאחר שיגיע לעמידה ברשות עצמו יבוא כעם להסתגל ללאומיות קטנת מוחין ולפאנטכניזם נטול נשמה של העמים המערביים, כדי שיוכל להתקיים בארץ זו, שהיא נקודה גאופוליטית קשה מאד."^[2]

ספרים רבים שלו תורגמו לעברית ורחוב נקרא על שמו ברמת אביב.

טאגור נפטר ב-7 באוגוסט 1941.

יצירתו הספרותית

בפרק זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורת הערות שוליים.

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא ניסוח לא אנציקלופדי.

טאגור בתרגום הסופר דוד פרישמן מתוך היצירה גיטני'לי (קרבן זמרה) שתורגמה במקור מבנגלית לאנגלית ואשר לה כתב הקדמה המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס

בנוסף לשירה כתב טאגור גם נובלות, מאמרים, סיפורים קצרים, יומני מסע, ודרמה. הוא כתב למעלה מ-2,000 שירים, הנחשבים לנכס צאן ברזל בתת-היבשת ההודית ובעולם כולו.

יצירתו של טאגור עוסקת בנושאים חברתיים, פוליטיים וחינוכיים וכן חזון של אחווה כלל עולמית בין בני האדם. שירתו, לבד מעומקה הרוחני והרגשי, מבטאת לרוב את החגיגה של החיים והטבע. טאגור תופס את רבגוניותם של החיים כמקור בלתי נדלה של עונג כשלעצמו. האהבה היא מוטיב חוזר ביצירתו והוא עסק לעיתים קרובות גם בפטריוטיזם. טאגור התייחס לאירועים העולמיים שהתרחשו בזמנו והביע את כאבו ויאושו מהמלחמה.

שיריו נבחרו המנונים הלאומיים של הודו ובנגלדש. ב-1913 הוא זכה בפרס נובל לספרות, על תרגומיו מאנגלית ועל יצירתו גיטאנג'לי - אוסף שירים (1910). המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס תרגם את גיטאנג'לי לאנגלית, ובכך הסב את תשומת הלב של קוראים בעולם המערבי ליצירותיו של טאגור.

גם היום מהווה טאגור מקור השראה ליותר מ-200 מיליון אנשים במערב בנגל הודו ובנגלדש, ולאנשים בעולם כולו.

חיים אישיים

טאגור נישא בשנת 1883 למארינלי דווי, במקור באהאבטריני (1873-1902). נולדו להם 5 ילדים, מתוכם 2 נפטרו בילדות.

בתו מירה ילדה שני ילדים. נכדו נפטר בגיל 20 בזמן לימודיו בגרמניה ולנכדתו לא נולדו לה ילדים ובכך הסתיימה שושלתו הישירה.

תרגומים לעברית

רבות מיצירותיו תורגמו לעברית. כל התרגומים נעשו מאנגלית, כשברוב המקרים התרגום משפת המקור הבנגלית לאנגלית נעשה על ידי טאגור עצמו.

בין התרגומים שיצאו לאור בעברית:

• אספי פרי, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, תרפ"ב, 1922 (הספר בקטלוג ULI)
• בינת האינסוף, תרגום: יחיאל כרמון, הוצאת גל, תשנ"ה, 1995 (הספר בקטלוג ULI)
• הבית והעולם, תרגום: פסח גינצבורג, הוצאת מצפה, תר"צ, 1930 (הספר בקטלוג ULI)
• בסוד נשים, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ח, 1968 (הספר בקטלוג ULI)
• בשורת אביב, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשל"ג, 1973 (הספר בקטלוג ULI)
• גחליליות, תרגום ראשון: ראובן גרוסמן, הוצאת מסדה, תשי"ג, 1953 ; תרגום שני: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ט, 1969
• הגנן, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת מודן, תשמ"ה, 1985
• היא: סודות מאחורי הסארי, תרגום: דפנה לוי, הוצאת סער, תשס"ו, 2005 (הספר בקטלוג ULI)
• הרדופים אדומים, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשל"ז, 1977
• חיטרא^[3]: משחק במחלקה אחת, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, תרפ"ב, 1922 (הספר בקטלוג ULI)
• החיים והמתים וסיפורים אחרים, תרגום: ליאורה כרמלי, הוצאת אסטרולוג, תשס"ב, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
• הירח העולה, תרגום: דוד פרישמן, הוצאת שטיבל, תרפ"ב, 1922
• כניסה אסורה וסיפורים אחרים, תרגום: ליאורה כרמלי, הוצאת אסטרולוג, תשס"ב, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
• הלאומיות, תרגום: י. עדלמי, הוצאת טרקלין, תרפ"ג, 1923
• לאור השקיעה, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ט, 1969
• מתת אוהב, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשכ"ז, 1967
• נשמת האהבה, תרגום: ליאורה כרמלי, הוצאת אסטרולוג, תשע"ז, 2017
• [ספר פילוסופיה:] סדהנא (חיי בינה), תרגום: יחיאל כרמון, הוצאת יוסף שמעוני "מפית הספר" תל אביב, תשכ"ב, 1962
• סיפור בארבעה פרקים, תרגום: נפתלי גולן, הוצאת מסדה, תשכ"ח, 1968
• הספינה הטרופה, תרגום : אוריאל הלפרין, הוצאת מצפה, תרצ"א, 1930
• עלי ארח, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשי"ז, 1957
• צפרי נוד, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תשי"ז, 1957
• שימיני כחותם, תרגום: פועה שלו-תורן, הוצאת יבנה, תש"ם, 1980

אחדים מהתרגומים העבריים לשיריו הולחנו והוקלטו. כאלה הם למשל שירו של שלמה גרוניך "אל נא תלך"^[4] ושירו של יובל בנאי "אני זוכר"^[5].

בתרבות הפופולרית

• שלמה גרוניך הלחין וביצע את השיר "אל נא תלך" (על בסיס פרלוד מספר 1 של יוהאן סבסטיאן באך), עם התרגום למילות השיר "The Gardener XXXIV: Do Not Go, My Love" של רבינדרנת טאגור^[6].

לקריאה נוספת

• משה יגר, הודו, המסע הארוך לאסיה פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 256
• שלומית פלאום. רבינדרא-נת טגור. המשורר, הפילוסוף, הסופר, המחנך, הקומפוזיטור, הצייר, המרצה והנוסע, בצירוף תרגומים מבנגלית, סנסקריט ואנגלית וציונים מאת המחברת, הוצאת "שנטי", ירושלים, תש"ו 1946, 213 עמ'.
• נורית גוברין. נוסעת אלמונית - שלומית פלאום: חיים ויצירה, הוצאת כרמל, ירושלים, תשס"ה 1995, 375 עמ'.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: רבינדרנת טאגור
טקסט בוויקיטקסט: מחבר:רבינדרנאת טאגור
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רבינדרנת טאגור

• רבינדרנת טאגור, ברשת החברתית Goodreads
• כתביו של רבינדרנת טאגור בפרויקט גוטנברג
• כתבי רבינדרנת טאגור בפרויקט בן-יהודה
• הגנן, סריקה של הספר באתר הספרייה הלאומית
• אספי פרי, סריקה של הספר באתר הספרייה הלאומית
• גיטני'אלי (קרבן זמרה), סריקה של הספר באתר הספרייה הלאומית
• הירח העולה, סריקה של הספר באתר הספרייה הלאומית
• אוניברסיטת וישווה בהרטי נוסדה בידי רבינדרנת טאגור
• רבינדרנת טאגור, באתר פרס נובל (באנגלית)
• ביוגרפיה קצרה של רבינדרנאת טאגור באתר אישי רחוב(הקישור אינו פעיל) (בעברית)
• (Rabindranath Tagore (1861 -1941, ביוגרפיה באנגלית על רבינדרנאת טאגור, באתר האינטרנט העוסק בדת אשר משפחת טאגור הייתה ממייסדיה, הברהמו סאמאז'.
• Rabindranath Tagore in London - By William Rothenstein
• רבינדרנת טאגור, במיזם "אישי רחוב"
• משיריו שפורסמו לראשונה במגזין Poetry שבעריכת הרייט מונרו
• חומר בארכיון האינטרנט על יצירותיו של רבינדרנת טאגור
• רשימת כתביו של רבינדרנת טאגור, באתר הספרייה הלאומית
• שלומית פלאום. רבינדרא-נת טגור. המשורר, הפילוסוף, הסופר, המחנך, הקומפוזיטור, הצייר, המרצה והנוסע, בצירוף תרגומים מבנגלית, סנסקריט, ואנגלית וציורים מאת המחברת, מהדורה ראשונה תש"ו - 1946, הוצאת "שנטי" ירושלים, 213 עמ'.
• נורית גוברין. 'נוסעת אלמונית. שלומית פלאום: חיים ויצירה', הוצאת כרמל, ירושלים, תשס"ה/2005, 375 עמ'. על הודו ועל טאגור: עמ' 142 - 199.
• השיר Light my light מאת טאגור, על תווים למקהלה מאת אנריקו מיארומה
• רבינדרנת טאגור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי רבינדרנת טאגור בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• רבינדרנת טאגור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)