Pride (In the Name of Love)

"Pride (In the Name of Love)" (בעברית: "גאווה (בשם האהבה)") הוא שיר של להקת הרוק האירית U2. זהו השיר השני באלבומה של הלהקה "The Unforgettable Fire" משנת 1984, והוא יצא כסינגל הראשון מהאלבום בספטמבר 1984. השיר הופק על ידי בריאן אינו ודניאל לנואה. השיר נכתב על מנהיג זכויות האזרח האמריקאי מרטין לותר קינג וזכה לביקורות מעורבות באותה התקופה, אך זכה להצלחה מסחרית גדולה. מאז צאתו הוא הפך לאחד השירים הפופולריים ביותר של הלהקה, וכן זכה מאוחר יותר לביקורות חיוביות ונחשב על ידי רבים לאחד השירים הגדולים בכל הזמנים. הוא הופיע באלבומי האוסף של הלהקה "The Best of 1980–1990" ו-"U218 Singles" ועובד והוקלט מחדש לאלבום "Songs of Surrender".^[4]

"Pride (In the Name of Love)"

סינגל בביצוע U2
מתוך האלבום The Unforgettable Fire
יצא לאור	3 בספטמבר 1984[1]
תאריך הקלטה	מאי-אוגוסט 1984
מקום הקלטה	סליין קאסל (מחוז מית') ‏•‏‏ וינדמיל ליין סטודיוס (דבלין)
סוגה	רוק[2] ‏•‏‏ פוסט-פאנק[3]
שפה	אנגלית
בי-סייד	"Boomerang II"
אורך	3:48 (גרסה סטנדרטית) ‏•‏‏ 4:40 (סינגל מקורי)
חברת תקליטים	CBS אירלנד ‏•‏‏ איילנד
כתיבה	בונו
לחן	U2
הפקה	בריאן אינו ודניאל לנוייס
כרונולוגיית סינגלים של U2 "40" (1983) "Pride" (1984) "The Unforgettable Fire" (1985)

בשנת 2004, מגזין רולינג סטון דירג אותו במקום ה-378 ברשימת "500 השירים הגדולים בכל הזמנים". השיר נכלל ברשימת 500 השירים שעיצבו את הרוקנרול של היכל התהילה של הרוק אנד רול.

כתיבה והקלטה

המנגינה והאקורדים לשיר אולתרו על ידי U2 במהלך בדיקת סאונד לפני מופע בנובמבר 1983 בהוואי בסיבוב ההופעות "War Tour" של הלהקה. הגיטריסט דה אדג' הוביל את הלהקה עם סדרה של שינויי אקורדים במהלך בדיקת הסאונד, אבל אחרי שמישהו עשה טעות, שאר החברים עלו על זה, שינו מסלול ונתנו "טוויסט חדש" לאלתור, לפי נייל סטוקס.^[5] לאחר סיום סיבוב ההופעות, הלהקה המשיכה לעבוד על השיר בביתו של הסולן הראשי בונו במגדלי מרטלו בבריי, שם דה אדג' חיבר את קטע הגיטרה לשיר.^[6] השיר המשיך במהלך פגישות ההקלטה של "The Unforgettable Fire", ובסופו של דבר הושלם באולפני וינדמיל ליין שבדבלין.^[5][7]

בהתחלה השיר היה על הגאווה של רונלד רייגן בכוחה הצבאי של אמריקה, אבל ספרו של סטיבן בי. אוטס "Let The Trumpet Sound: A Life of Martin Luther King, Jr", והביוגרפיה של מלקולם אקס גרמו לבונו להרהר בצדדים השונים של הקמפיינים לזכויות האזרח, האלימים והלא אלימים. בשנים שלאחר מכן, בונו הביע את חוסר שביעות רצונו מהמילים, אותן הוא מתאר, יחד עם שיר אחר מהאלבום, "Bad", כ"נשארו כמערכונים פשוטים". הוא אומר שהוא נדהם מדה אדג' ומהמפיקים בריאן אינו ודניאל לנואה, שהמעיטו בצורך לפתח את המילים מכיוון שהם חשבו שהאופי האימפרסיוניסטי שלהם ייתן עוצמה נוספת לתחושת השיר, במיוחד כאשר ישמעו אותם אנשים שאינם דוברי אנגלית. בספר "U2 by U2", בונו אמר: "הסתכלתי עד כמה השיר הזה מדהים וחשבתי: 'מה לעזאזל זה קשור?' זה רק עומס של צלילי תנועות שמתחברים לאדם גדול. השיר מאוד רהוט מבחינה רגשית - אם את לא יודע אנגלית."^[8]

כריסי היינד מהפריטנדרס שרה קולות רקע בשיר. היא הייתה נשואה לג'ים קר מסימפל מיינדס בזמנו וניתן לה קרדיט בשיר כ"קריסטין קר".^[9]

השיר מכיל את ההתייחסות השגויה לרצח מרטין לותר קינג כ-"Early morning, April 4" (בעברית: "מוקדם בבוקר, 4 באפריל"), כשהאירוע התרחש בפועל אחרי 18:00. בונו מודה בשגיאה ובהופעות חיות הוא מרבה לשנות את המילים ל-"Early evening..." (בעברית: "מוקדם בערב...") השגיאה תוקנה בגרסה האקוסטית של השיר שנכללה באלבום של הלהקה משנת 2023, "Songs of Surrender". בשיר המעודכן השורה היא "In the evening, April 4" (בעברית: "בערב, 4 באפריל").

הופעות חיות

השיר בוצע לראשונה בהופעה בהופעה הראשונה של סיבוב ההופעות "The Unforgettable Fire Tour" ב-29 באוגוסט 1984 בכרייסטצ'רץ', ניו זילנד. השיר הושמע כמעט בכל הופעה של U2 מאז סיבוב ההופעות הזה. בהופעות חיות במהלך שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 השיר נוגן לרוב במפתח סי במול, בעוד שמסוף שנות ה-90, השיר נוגן במפתח לה. נכון לשנת 2009, זהו השיר המושמע ביותר של הלהקה עם למעלה מ-770 ביצועים מתועדים, אף על פי ש-"I Will Follow" בוצע כנראה בתדירות גבוהה יותר. קטעים מנאומים של מרטין לותר קינג מוצגים לעיתים קרובות על מסכי הווידאו השונים של המופעים במהלך הופעות אלו.

U2 ביצעה את השיר, יחד עם "City of Blinding Lights", בפני למעלה מ-400,000 איש ב-18 בינואר 2009 במופע "We Are One" באנדרטת לינקולן כדי לחגוג את השבעתו הראשונה של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית. בסיום ההופעה ביקש בונו מהקהל לשיר למען חלומו של קינג ואמר שזה ”לא רק חלום אמריקאי, גם חלום אירי, חלום אירופי, חלום אפריקאי”, לפני שהתייחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, באומרו שזה ”חלום ישראלי, וגם חלום פלסטיני”.

במהלך מופע בלאס וגאס ב-9 באוקטובר 2023, הקדיש בונו ביצוע של השיר למאות הצעירים הישראלים שנרצחו בטבח על ידי מחבלי ארגון הטרור חמאס בפסטיבל המוזיקה נובה סוכות יומיים קודם לכן. גשר השיר שונה כדי להתייחס לאירוע, עם השורות "Early morning, October 7 / The sun rises in the desert sky / Stars of David, they took your life / But they could not take the your pride" (בעברית: מוקדם בבוקר, 7 באוקטובר / השמש זורחת בשמי המדבר / מגני דוד, הם לקחו את חייכם / אבל הם לא יכלו לקחת את הגאווה שלכם").^[10][11]

מורשת

בשנת 1989,מגזין "Spin" כינה את השיר כסינגל ה-65 הטוב ביותר בהיסטוריה. בשנת 2004, רולינג סטון מיקם את השיר במקום 378 ברשימת "500 השירים הגדולים בכל הזמנים"; השיר דורג מחדש במקום ה-388 בגרסת הרשימה של המגזין משנת 2010. היכל התהילה של הרוק אנד רול בחר ב"Pride (In the Name of Love)" כאחד מ-500 השירים שעיצבו את הרוקנרול. רשות הטלוויזיה VH1 דירגה את השיר במקום ה-38 בספירה לאחור של "100 השירים הגדולים של שנות ה-80" בסדרה "The Greatest". בשנת 2004, מגזין "Mojo" מיקם את השיר במקום ה-63 ברשימת "100 שירי הרוק האפיים".

בשנת 2007, דה רוטס ביצעו גרסת כיסוי לשיר במחרוזת עם "Sunday Bloody Sunday" בארוחת ערב של NAACP שנערכה כמחווה לבונו. הלהקה גם ערבבה חלק מהשיר שלהם, "False Media" וחלקים משירו של אדווין סטאר, "War".

מאוחר יותר הלהקה בחרה בשיר להיות אחד מתוך 40 שירים שהוקלטו מחדש ויעברו עיבוד מחדש לקראת האלבום שלהם Songs of Surrender מ-2023. הגרסה החדשה של השיר הייתה הסינגל המוביל מהאלבום.

פורמטים ורשימות רצועות

הוצאת תקליט 7 אינץ'

מס'	שם	משך
1.	"Pride (In the Name of Love)"	3:48
2.	"Boomerang II"	4:48

הוצאת תקליט 7 אינץ' כפול

מס'	שם	משך
1.	"Pride (In the Name of Love)"	3:48
2.	"4th of July" (גרסה ארוכה)	2:38
3.	"Boomerang I" (אינסטרומנטלי)	2:47
4.	"Boomerang II" (ווקאלי)	4:48

הוצאת תקליט 12 אינץ' בבריטניה ואירלנד + הוצאה מחדש של התקליטור

מס'	שם	משך
1.	"Pride (In the Name of Love)"	4:40
2.	"Boomerang I" (אינסטרומנטלי)	2:47
3.	"Boomerang II"	4:48
4.	"4th of July" (גרסה ארוכה)	2:38

הוצאת אלטרנטיבית – תקליט 12 אינץ'

מס'	שם	משך
1.	"Pride (In the Name of Love)"	3:48
2.	"Boomerang I" (אינסטרומנטלי)	2:47
3.	"Boomerang II"	4:48
4.	"11 O'Clock Tick Tock" (גרסה ארוכה)	4:13
5.	"Touch"	3:25

הוצאת קלטת שמע – בריטניה

מס'	שם	משך
1.	"Pride (In the Name of Love)"	3:48
2.	"Boomerang I" (אינסטרומנטלי)	2:47
3.	"Boomerang II"	4:48
4.	"11 O'Clock Tick Tock" (גרסה ארוכה)	4:13
5.	"A Celebration"	2:57

קרדיטים

U2

• בונו – שירה
• דה אדג' – גיטרה, קולות רקע
• אדם קלייטון – גיטרת בס
• לארי מולן ג'וניור – תופים

מבצעים נוספים

• כריסי היינד (קרדיט בתור "קריסטין קר") – קולות רקע

מיקומי שיא

‏ ‏‏  מצעדים (1984)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אוסטרליה	מצעד הסינגלים האוסטרלי	4
איטליה	מצעד הסינגלים האיטלקי	20
אירלנד	מצעד הסינגלים האירי	2
ארצות הברית	בילבורד הוט 100	33[12]
	מצעד שירי הרוק המובילים	2[12]
גרמניה	GfK – טופ 100	27
הולנד	MegaCharts	5[13]
הממלכה המאוחדת	מצעד הסינגלים הבריטי	3[14]
נורווגיה	VG-lista	7[13]
ניו זילנד	המצעד הניו זילנדי הרשמי	1[13]
פולין	ZPAV	9[15]
פלנדריה	אולטראטופ 50	6
קנדה	RPM טופ 100	26
שוודיה	סוורייטופליסטן	12[13]

‏ ‏‏  מצעדי סוף-שנה (1984)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אוסטרליה	מצעד הסינגלים האוסטרלי	26[16]
הולנד	סינגל טופ 100	27[17]
	טופ 40	41[18]
פלנדריה	אולטראטופ 50	47[19]

קישורים חיצוניים

• מידע על היצירה "Pride" באתר מיוזיק בריינז
• גרסאות נוספות ל"Pride" באתר SecondHandSongs