דייגו גרסיה

דייגו גרסיה (באנגלית: Diego Garcia) הוא שמו של האי המרכזי בארכיפלג צ'גוס שמשתייך לטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי. האי הוא אטול בצורת טבעת בהיקף של כ-65 ק"מ, פתוחה בצידה הצפוני. שטחו כ-30 קמ"ר, והנקודה הגבוהה ביותר בו היא בגובה שבעה מטרים מעל פני הים.

יש לעדכן ערך זה. הסיבה היא: החלטת בית הדין הבינלאומי לצדק לגבי צ'גוס בפברואר 2019.

דייגו גרסיה
Diego Garcia

נתונים גאוגרפיים
מיקום	האוקיינוס ההודי
קואורדינטות	7°18′48″S 72°24′40″E
שטח	30 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
מדינה	הממלכה המאוחדת
אוכלוסייה	4,202
אזור זמן	UTC+6
(למפת האוקיינוס ההודי מוגדלת)   דייגו גרסיה (למפת האוקיינוס ההודי רגילה)   דייגו גרסיה

במקורו היה האי הר געש. כיום החופים מכוסים אלמוגים, ועל האי צומחים עצי קוקוס רבים.

היסטוריה

האי נקרא על שם הימאי הספרדי דייגו גרסיה דה מוגר (יליד העיירה מוגר שבאנדלוסיה), שגילה את הארכיפלג במסעו בשנת 1554.

האי לא היה מיושב עד סוף המאה השמונה עשרה, עת הקימו בו הצרפתים מפעלים לעיבוד קוקוס, ולצורך זה הביאו עימם עבדים מאפריקה. לאחר מלחמות נפולֵיאון עבר האי, יחד עם מאוריציוס, לידי הבריטים. ב-1965, לקראת מתן עצמאות למאוריציוס, הפרידו הבריטים את השלטון באי מזה של מאוריציוס (לפרטים נוספים על ההיסטוריה והמתיישבים המקוריים ראו הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי).

לפני קבלת העצמאות של מאוריציוס (בשנת 1968), הבריטים ביקשו לשמור בידם את השליטה בארכיפלג צ'אגוס. לפיכך, בשנת 1965 הם הפרידו את ארכיפלג צ'אגוס משטח מאוריציוס. בשנת 2016 הודיעה הממלכה המאוחדת על המשך איסור החזרה לתושבי האי דייגו גרסיה שהוגלו ועל כך שהיא אינה מוכנה להעניק לאי ריבונות או להעבירו לריבונות מאוריציוס, ואינה מוכנה לנטוש את הבסיס הצבאי.^[1] התעקשות הממלכה המאוחדת על המשך השליטה באיים מבוססת על מספר טיעונים: ראשית, לפי הממלכה המאוחדת, האי הוא כלי הגנתי אסטרטגי וחלק בלתי נפרד מההגנה על הממלכה המאוחדת וידידותיה וכמובן שמאוריציוס היא אחת מהן.^[2] שנית, הממלכה המאוחדת התחייבה כי ברגע שלא יהיה צורך אסטרטגי הגנתי באי, הממלכה תעבירו מידית לידי מאוריציוס, אך כיום האי הוא עדיין מוצב הגנתי אסטרטגי וחשוב.^[3] ממשלת מאוריציוס, מצידה, נאבקת על קבלת שליטה באיים. בזכות לחץ דיפלומטי של ממשלת מאוריציוס, ב-2017 האספה הכללית של האו"ם החליטה ברוב קולות להעלות את הדיון לגבי סכסוך הריבונות בארכיפלג צ'אגוס לידי בית הדין הבין-לאומי לצדק.

בפברואר 2019 קבע בית הדין כי הממלכה המאוחדת נקטה באמצעים לא חוקיים בכך שהגלתה תושבים (למרות שהתושבים היו צאצאי עבדים שהובאו לאי על ידי צרפת ולא תושבים אותנטיים) ולאחר מכן לקחה חזקה על הארכיפלג.^[4] בית המשפט המליץ לממלכה המאוחדת לסגור בהקדם את הבסיס הצבאי הממוקם באי דייגו גרסיה ולהשיב את הארכיפלג לחזקת מאוריציוס. הממלכה המאוחדת מסרבת בכל תוקף לקבל את פסיקתו, ואינה מחויבת לכך.^[5]

במאי 2019, ברוב של 116 כנגד שש, החליטה האספה הכללית של האו"ם כי יש ליישם את קביעת בין הדין הבינלאומי, ולפיכך, על הממלכה המאוחדת לעמוד בתוכנית בת שישה חודשים שבה יעבירו למאוריציוס את הריבונות על האי. ארצות הברית, הונגריה, אוסטרליה, המלדיביים וישראל הצביעו נגד התוכנית, 56 מדינות נמנעו.^[6]

איי צ'אגוס היוו את המעוז הקולוניאלי האחרון של הממלכה המאוחדת באפריקה. ממשלת מאוריציוס הקצתה כסף ומשאבים כדי לקבל לחזקתה את האיים, ומשרד הדואר אפילו הכין בולים מיוחדים לצורך הנושא. בהמשך, בפברואר 2022, משלחת ממאוריציוס הניפה את דגל מאוריציוס בארכיפלג.^[7]

ב-3 באוקטובר 2024, הסכימה בריטניה למסור את הריבונות בארכיפלג צ'גוס למאוריציוס, למעט הבסיס הצבאי המשותף של ארצות הברית ובריטניה בדייגו גרסיה.^[8]

ב-22 במאי 2025 ממשלת בריטניה חתמה על הסכם עם מאוריציוס, שבמסגרתו תועבר ריבונותה של בריטניה על צ'אגוס שליד מאוריציוס. במסגרת ההסכם תחכור בריטניה את הבסיס הצבאי באי דייגו גרסיה לתקופה של 99 שנים, עם אופציה להארכה, בעלות של 101 מיליון לירות שטרלינג לשנה.^[9]

הבסיס הצבאי

ערך מורחב – מתקן התמיכה הימי דייגו גרסיה

בשנת 1966 הגיעו ארצות הברית ובריטניה להסכם על הקמת בסיס צבאי משותף באי. לשם כך, העבירה בריטניה את כל 2,000 תושבי האי למאוריציוס ולסיישל. בשנת 2000 הכיר בית משפט בריטי בזכויותיהם של התושבים והעניק להם אזרחות בריטית.

הבסיס הצבאי באי משמש עמדה קדמית של הכוחות המזוינים של ארצות הברית באוקיינוס ההודי. לאחר המהפכה האיראנית ונפילת משטרו הפרו-מערבי של השאה באיראן, עלתה חשיבותו, כיוון שהוא היחיד המאפשר פעולה קבועה באזור. במהלך מלחמת המפרץ, מלחמת אפגניסטן ומלחמת עיראק יצאו מהאי מפציצי B-52 אמריקאיים לגיחות הפצצה ארוכות טווח.

ב-22 במאי 2025 חתמה ממשלת בריטניה על הסכם ארוך טווח עם מאוריציוס, המבטיח את המשך הפעלתו של הבסיס הצבאי המשותף לבריטניה ולארצות הברית באי דייגו גרסיה שבאוקיינוס ההודי. ההסכם מבטיח את פעילותו של הבסיס למשך לפחות 99 השנים הקרובות, ומעגן את שליטתה המבצעית המלאה של בריטניה באתר. ההסכם נתמך על ידי כלל מדינות "חמש העיניים" – ארצות הברית, בריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד – וכן על ידי הודו, בשל חשיבותו האסטרטגית של הבסיס ליציבות האזורית ולמניעת נוכחות עוינת באוקיינוס ההודי.^[10]

גלריה

• 
  צילום אווירי של דייגו גרסיה
• 
  צילום לווין של האי
• 
  תושב דייגו גרסייה בעת בציר אגוזי הקוקוס האחרון שלו לפני הגלייתו. צולם בעת הגעת הכוחות האמריקניים הראשונים ב-1971
• 
  מפציצי b-1 לנסר בדייגו גרסיה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דייגו גרסיה בוויקישיתוף

• האתר הרשמי של הבסיס הצבאי
• חברת הטלפוניה של דייגו גרסיה
• אתר של חייל ששירת בבסיס
• דייגו גרסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ש. בן־יהודה, דייגו גרסיה – צומת־עוצמה אמריקני באוקיינוס ההודי, על המשמר, 14 באפריל 1974
• דניאל ארזי, ‏האי האסור: היעד המדהים שאף אחד לא יכול להגיע אליו, באתר ‏מאקו‏, 31 במרץ 2025
• אליסף קוסמן, המאבק על "אי המפציצים" שמפחיד את איראן - והיעד השאפתני של טראמפ, באתר ynet, 4 באפריל 2025