Loading AI tools
כדורגלן ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב (יענקל'ה) חודורוב (16 ביוני 1927 – 31 בדצמבר 2006) היה שוער ומאמן כדורגל ישראלי. נחשב לאחד מהשוערים הגדולים ביותר בישראל[1] ולסמל בנבחרת ישראל ובקבוצות הפועל תל אביב והפועל רמת גן. חתן פרס ישראל לשנת תשס"ו. כחלק מעברות שמות משפחה, שינה את שם משפחתו ל"הוד".[2][3]
 | ||||
| חודורוב השוער במדי נבחרת ישראל בכדורגל במשחקה מול ברית המועצות באצטדיון רמת גן, 1956 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
16 ביוני 1927 ראשון לציון, פלשתינה (א"י)  | |||
| פטירה |
31 בדצמבר 2006 (בגיל 79) ירושלים | |||
| גובה | 1.78 מטרים | |||
| עמדה |
שוער | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
  | ||||
חודורוב נולד בראשון לציון לזוג חלוצים שעלו מרוסיה במסגרת העלייה השלישית. הוא נולד עם נכות קשה ברגליו ובמהלך ילדותו שיחק בכדור בעצת הרופאים. כנער החל בפעילות ספורטיבית כאתלט.
קבוצת הבוגרים הראשונה בה שיחק הייתה מכבי ראשון לציון, בה ערך את הופעת הבכורה כבר בגיל 13. ממכבי ראשון לציון עבר חודורוב אל יריבתה העירונית הפועל ראשון לציון, במדיה העפיל עד לגמר גביע ארץ ישראל של 1946 תוך הדחה סנסציונית של הפועל תל אביב בחצי הגמר. הפועל תל אביב צירפה את חודורוב אליה, ולאחר סיבוב משחקים בארצות הברית זכה לכינוי "ציפור מעופפת" בעיתון הניו יורק טיימס. לאחר מכן הפסיק את פעילותו הספורטיבית פעמיים: בפעם הראשונה כאשר הצטרף למשטרת היישובים העבריים וסיוע להגנה בהעברת נשק תוך ניצול עובדת היותו נוטר, ובפעם השנייה לשם שירות במלחמת העצמאות בחטיבת גבעתי. במהלך שירותו בחטיבה היה בין השאר בין הכוחות הנצורים בכפר אוריה, וכן השתתף בפריצה למפקדת חסן סלאמה ברמלה. חודורוב לחם גם במלחמת סיני, במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה. אביו, שהיה פעיל בסיוע לאסירים, הביא אותו להתנדב בהדרכת ספורט לאסירים בבית סוהר מעשיהו.[4]
חודורוב ערך את הופעת הבכורה שלו בשערה של נבחרת ישראל במשחק ידידות נגד קפריסין ב-1949, ובאותה שנה השתתף במשחק הרשמי הראשון של ישראל נגד יוגוסלביה בבלגרד. ב-1956 שיחק חודורוב במשחקה ההיסטורי של ישראל מול נבחרת ברית המועצות במוסקבה. במהלך משחק הגומלין באצטדיון רמת גן שבר את אצבע ידו, אך המשיך לשחק וביחד עם נחום סטלמך "גנב את ההצגה" מהשוער הסובייטי לב יאשין שנחשב אז לשוער הטוב בעולם. המשחק הטוב ביותר שלו במדי הנבחרת היה נגד נבחרת ויילס בקארדיף במסגרת מוקדמות מונדיאל 1958, בו הצטיין אף על פי ששבר את אפו ונקע את כתפו. הוא נבחר לאחד מחמשת השוערים הטובים בעולם בעקבות הופעתו במשחק זה. חודורוב גם היה שותף לניצחון הגדול על יוגוסלביה בבלגרד במוקדמות לאולימפיאדת רומא (1960).
ב-1951 קיבל חודורוב הצעה מפתה ביותר מקבוצת הפאר האנגלית ארסנל, שהציעה לו משכורת שבועית של 50 ליש"ט (סכום גבוה באותם ימים). עוד שלוש קבוצות גדולות התעניינו בשירותיו במהלך הקריירה, פנרבחצ'ה הטורקית, ודנדי יונייטד וסלטיק הסקוטיות, וכן קבוצות רבות נוספות. מאוחר יותר טען כי "לא העליתי על דעתי לתת את שירותיי לזרים. שיחקתי בשביל הסמל ובשביל הגאווה הלאומית, לא בשביל כסף".
חודורוב, שהתנשא לגובה של 1.78 מטר, הגן במהלך הקריירה 31 פעמים על שערה של נבחרת ישראל, בה שיחק בפעם האחרונה ב-1964. מחליפו הקבוע בנבחרת היה יעקב ויסוקר. בקבוצת הפועל תל אביב שיחק במשך 16 שנים, ועמה קטף את תואר האליפות בשנת 1957, וזכה גם בגביע המדינה בשנת 1961.בשנת 1958 נבחר חודורוב לאחד מחמשת השוערים הטובים בעולם.[5]
בשנת 1962 עבר חודרוב לשחק בהפועל רמת גן ובעונתו הראשונה בקבוצה העפיל עמה לליגה הבכירה. חודורוב זכה בתואר כדורגלן העונה בישראל לעונת 1962/1963 ביחד עם גדעון טיש. ב-1964, עונה אחת לאחר ההעפלה, זכה עם הקבוצה באליפות. במשחק מפורסם שנערך ב-7.3.1964 (כעשרה מחזורים לפני סיום העונה) הבקיע בבעיטת עונשין את שער הניצחון מול הפועל טבריה, שעזר להשאיר את רמת גן בצמרת ולזכייה באליפות בסוף העונה. חודורוב פרש ממשחק ב-1967 לאחר שנתיים בהן שיחק בשמשון תל אביב, עימה הגיע לגמר גביע המדינה. באוגוסט 1967 הפסיק חודורוב להגיע לאימוני שמשון והחל לכתוב עבור עיתון מעריב.[6] ב-22 ביוני 1968 נערך משחק הפרידה של חודורוב, מבלי שהתאמן מספר חודשים ועמד בשער שמשון מול מכבי יפו.[7]
בעונת 1964–1965 לא שיחק חודורוב בעקבות סכסוך עם הפועל רמת גן ואימן את הפועל רעננה מליגה א'. בעונת 1968–1969 אימן את הפועל רמלה מליגה ב'. במשחק הצמרת מול מכבי רחובות נקלע חודורוב לתקרית אלימה[8] ובעונת 1969–1970 אימן את הפועל חולון במשך עונה אחת וסייע לה לעלות לליגה הבכירה. בעונת 1970–1971 אימן את הפועל אשקלון ואף עמד בשערה מספר משחקים. במהלך חייו עבד כמסגר, כעובד חברת מקורות וכמורה דרך, התנדב רבות למען הזולת עד לימיו האחרונים, והרצה רבות בפני בני נוער המשחקים כדורגל מקצועי. הוא נמנה בין מקבלי פרס ישראל לשנת 2006,[9] אך עקב אירוע מוחי בו לקה ימים ספורים לפני טקס ההענקה, אושפז ולא היה יכול להגיע לטקס. בנו, עופר חודורוב, קיבל את הפרס בשמו. בעת זכייתו בפרס נאמר עליו:
"מבכירי הספורטאים של ישראל בכל הזמנים - היה שוער הנבחרת הלאומית מיום הקמתה. הצטיינותו ומסירותו למשחק, לצד הגינותו הספורטיבית ואהבת המולדת, הפכו אותו לדמות מופת לדורות של חובבי ספורט ובני נוער בישראל".
יעקב חודורוב נפטר בגיל 79 והותיר שלושה ילדים.[10] הוא נטמן בבית העלמין בראשון לציון ליד אשתו, שנפטרה לפניו. בהלווייתו נכחו אלפי אנשים.[11] שלושת בניו: אמיר, תמיר ועופר היו שחקני כדוריד בקבוצת מכבי ראשון לציון.
ב-10 בדצמבר 2007 נחנך תבליט גדול[12] של יעקב חודורוב בכניסה לאצטדיון הכדורגל בראשון לציון.
בינואר 2008 שונה שמו של מתחם וולפסון (מתחם האימונים של הפועל תל אביב) למתחם חודורוב, על שמו.[13]
ב-6 בדצמבר 2011 הנפיק השירות הבולאי סדרה של 10 בולי דאר הקרויה "אגדת הכדורגל הישראלי". אחד מהבולים האלה הוקדש להנצחת זכרו של חודורוב. הבול עוצב במשותף על ידי האמנים אופיר בגון ומאיר אשל. על השובל מופיעה חתימת ידו של חודורוב.[14]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
