אגודת העיתונאים בתל אביב

אגודת העיתונאים בתל אביב הוא ארגון המאגד עיתונאים רבים בישראל, ומטרתו לגבש אג'נדות כלליות לציבור העיתונאים, לקדם השגת מטרות משותפות, ולספק פלטפורמה לשיח בין-תחומי בין עיתונאים ממגוון רחב של עיתונים ובעלי מומחיות שונים^[1]. האגודה הוקמה על ידי עיתונאים מרחבי ארץ ישראל בינואר 1935^[2]. האגודה בתל אביב היא הגדולה מבין שלוש אגודות העיתונאים האזוריות (השתיים האחרות: אגודת העיתונאים ירושלים ו"אגודת העיתונאים חיפה והצפון"), שמהן הורכב יחד "איגוד עיתונאי ארץ ישראל", אשר הוקם בשנת 1946, ולאחר קום המדינה שינה את שמו ל"איגוד הארצי של עיתונאי ישראל"^[3].

אגודת העיתונאים בתל אביב

בית העיתונאים על שם סוקולוב - מטה הארגון
מדינה	ישראל
משרד ראשי	תל אביב-יפו
מיקום מטה הארגון	32°04′24″N 34°46′58″E
תקופת הפעילות	ינואר 1935 – הווה (כ־90 שנה)
journalism.co.il
קואורדינטות	32°04′24″N 34°46′58″E

היסטוריה

האגוד הוקמה בינואר 1935, ותחילה היו חברים בה רק 27 עיתונאים ועורכים, היא פעלה בהתנדבות וללא תשתית, תקציב או תמיכה מכלי התקשורת או מהמוסדות הציוניים^[2]. עיתונאים רבים לא ששו להצטרף לאגודה, בין היתר משום שעצם קיומו של ארגון עובדים שלא היה חלק מהסתדרות העובדים הכללית עורר אנטגוניזם בקרב אלה מבין העיתונאים שהיו חברים בהסתדרות^[2]. היא הוקמה על מנת לבסס את מעמד העיתונאים בארץ, ולהילחם על קבלת תנאים סוציאליים בסיסיים לכלל העיתונאים. בתחילת דרכה כללה האגודה 27 חברים בלבד^[4].

בשנות ה-40 האגודה הייתה סייע בקליטת עיתונאים חדשים רבים אשר עלו לארץ מרחבי העולם, לדאוג להם למגורים, ולשלבם במעגל העבודה העיתונאי^[4].

בשנת 1949 החלו הקמתו של בניין האגודה, בית העיתונאים על שם סוקולוב^[5]. ב-3 באפריל 1957 נחנך בית העיתונאים במעמד נשיא המדינה יצחק בן-צבי וראש הממשלה דוד בן-גוריון^[6].

בשנות ה-50 וה-60 עברה האגודה תהפוכות. בזמן מלחמת ההתשה ומלחמת ששת-הימים התמקדה האגודה בשימור מעמד העיתונאים, בזמן שהמאורעות גרמו לתפוצת שיא של העיתונים הישראלים, ואיתה גיוס המוני של עיתונאים חדשים. בעזרת הסכמים קיבוציים עם ארגון המו"לים, הצליחה האגודה לשמור על תנאי העבודה של העיתונאים^[4]. אך בשנות ה-80, חל כרסום בכוחן של אגודות העיתונאים, לאחר שכלי התקשורת חדשים, בראשם העיתון "חדשות" שהוקם ב-1984, החתימו את עובדיהם על חוזי העסקה אישיים ולא קיבוציים, דבר שהגביל את האפשרות לנהל מאבקי שכר משותפים לכלל העיתונאים. המאבק של האגודה נגד "חדשות" כלל חרם על סיקור הקמת העיתון^[7], ומניעה תחילה מהעיתונאים של "חדשות" להיות חברים באגודת העיתונאים בתל אביב^[8].

בשנות ה-90 החלו גם כלי התקשורת הוותיקים בישראל, וערוץ 2 המסחרי שהחל לפעול באותה עת, לאמץ את שיטת החוזים האישיים, והאגודה נחלשה אף יותר^[9].

בשנת 2005, הייתה האגודה מעורבת במחלוקת סביב תרומה של משפחת נמרודי, בסך 90 אלף דולר, לשיפוץ המבואה בבית העיתונאים בתל אביב^[10]. כאשר במקביל נאבקה בקיצוצים שביצע העיתון "מעריב" שבבעלות המשפחה^[11].

בשנת 2007, נערך כנס אילת הראשון לעיתונות, שיזמו אגודת העיתונאים בתל אביב ואוניברסיטת חיפה, בהשתתפות מאות עיתונאים מישראל ומהעולם. העורך הראשי של הכנס הראשון היה משה ורדי, לשעבר עורך "ידיעות אחרונות". הכנס נוסד כאירוע שנתי מרכזי של התקשורת בישראל. הוא כולל ימי מליאות, מושבי דיון והרצאות בהשתתפות עיתונאים, ראשי המשק הישראלי, אישי ציבור, אנשי עסקים בכירים, עורכים בכירים ואנשי תקשורת מובילים. טקס נעילת הכנס הראשון נערך בנוכחותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט^[12].

בשנת 2012 הוקם ארגון חדש "ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל", על ידי קבוצה של עיתונאים שביקשה להקים ארגון יצוגי חדש לאחר שנים בהם ירד מעמד ושכר העיתונאים בישראל, ולאחר ש"איגוד הארצי של עיתונאי ישראל" בכללותו ואגודת העיתונאים בתל אביב בפרט חדלו לטענתם להיות גורם משמעותי בייצוג זכויות העיתונאים^[13]. הארגון החדש הוקם כארגון עובדים ענפי, במסגרת ההסתדרות וקיבל את הזכות לייצג ועדי עובדים בכלי התקשורת המובלים בישראל במבא ומתן מול המעסיקים^[14]. מאז חדלה אגודת העיתונאים בתל אביב לייצג את העיתונאים במשא-ומתן מול המעסיקים ובאופן כללי ירדה רמת פעילותה, ואף אתר האינטרנט שלו חדל לפועל^[15]. האתר חזר לפעול החל מסביבות יוני 2023^[16]

באפריל 2015 מכרה האגודה את "בית סוקולוב" תמורת 172 מיליון שקל^[17]. במקומו הוחל בתכנון פרויקט נדל"ן הכולל בניין מגורים ומגדל משרדים, בו לאגודה יהיה חלק^[18]. בספטמבר 2022 חשף אתר "העין השביעית" כי שכרו של יוסי בר-מוחא, מנכ"ל האגודה, עמד בשנת 2021 על שיא של יותר מ-1.3 מיליון שקל (שכר, פנסיה וזכויות נוספות). שכר שהוא גדול פי שבעה מהכנסות האגודה מדמי חבר, ומימונו מגיע מהכספים שקיבלה האגודה ממכירת "בית סוקולוב"^[15]. בנוסף נחשף כי רשם העמותות בוחן את פעילות האגודה, והורה לה להפנות את העודף תקציבי שנצבר לאחר הסכם מכר שביצעה בבית סוקולוב לקידום מטרותיה^[19].

פעילות

פעילות הארגון התמקדה באיגוד ציבור העיתונאים על מנת להשיג מטרות מקצועיות כלליות עבור חבריה, האיגוד ייצג בעבר את ציבור העיתונאים במשא-ומתן מול ארגון המו"לים וההסתדרות כדי לשמור על זכויות העיתונאים ולהבטיח תנאים סוציאליים ושכר הוגן לכלל העיתונאים^[4]. האגודה עובדת על מנת לגבש ולפקח על כללי אתיקה כלליים לציבור העיתונאים, כמו הבטחת אובייקטיביות פוליטית ומקצועיות. בנוסף, האגודה פועלת על מנת לקדם את ערכי הדמוקרטיה ולהגן על חופש הביטוי בישראל^[2].

בשנת 1988 ארגנה האגודה מחאה על סגירת העיתון "דרך הניצוץ" מבלי שהואשם בעבירה כל שהיא, ומעצר כל חברי המערכת^[20].

בשנת 1998 הצטרפה האגודה להליך המשפטי שהתנהל בין עיתון "הארץ" לעיתונאית גלית חמי, שעברה ל"ידיעות אחרונות". "הארץ" ביקש למנוע העסקתה של חמי ב"ידיעות", בטענה כי בחוזה העבודה שלה היא התחייבה לאי-תחרות. אגודת העיתונאים טענה כי אין כל מקום לאכוף תניית אי-תחרות בין עיתון לעיתונאי, ויש להבטיח חופש מלא לעיתונאים לעבור מעיתון לעיתון, לבצע את עבודתם ולהביע את עמדותיהם במקום אשר יבחרו כחלק מעקרון חופש העיתונאות^[21].

בעשור השני של המאה ה-21 הייתה אגודת העיתונאים בתל אביב מעורבת במאבק שכשל, לשמר את קיומה ועצמאותה של רשות השידור. בספטמבר 2013 עתרה לבג"ץ לבטל הוועדה לבחינת עתיד השידור הציבורי^[22], ובפברואר 2016 עתרה לבג"ץ בדרישה לדחות את יישום חוק תאגיד השידור הציבורי^[23].

בנובמבר 2011, יוזמה אגודת העיתונאים הפגנת תמיכה בעיתונאית קרן נויבך, לאחר שהודחה מרשות השידור ממניעים פוליטיים על ידי המנכ"ל יוני בן מנחם^[24].

בשנת 2012 הייתה האגודה מעורבת במאבק נגד מינוי של זליג רבינוביץ' לתפקיד סמנכ"ל רשות השידור^[25], בטענה שנעשה שלא כדין כיוון שהוא היה חסר תואר אקדמי וזאת בניגוד לתנאים שמציבים חוזר נציבות שירות המדינה והתקשי"ר^[26].

ספר השנה של העיתונאים

מאז שנות ה-40 פרסמה אגודת העיתונאים בתל אביב מדי שנה את "ספר השנה של העיתונאים". הספר כלל סיכום של אירועי השנה החשובים וכלל מאמרי שעה בנושאי עיתונות ותקשורת. בסדרת ספרי השנה הופיעו 52 כרכים: הראשון – בשנת 1941, האחרון בשנת 2000. בפתח הכרך הראשון, שערך גדליהו ז'וכוביצקי (זקיף), כתב יו"ר האגודה יוסף הפטמן^[27]:

אנו יכולים להגיד בלי הפרזה, כי אנו מוציאים עתה שנתון רב תוכן וגדוש בחומר אינפורמאציוני וסטאטיסטי בכל השטחים המעניינים את האדם מן היישוב בימים אלה. זהו ספר 'כל בו' במה שנוגע לידיעת העולם הגדול ולחיי היישוב והארץ. תוכן העניינים נותן מושג-מה על העבודה המסועפת הרבה שהושקעה בספר זה

.

לעיתים הוקדש הספר כולו לנושא אחד; כך לדוגמה בשנת 1980 ערך יוסי אחימאיר את ספר השנה שהיה מוקדש להסכם השלום עם מצרים.

כנס אילת ופרס מפעל חיים

מאז 2007 מארגנת האגודה את "כנס אילת לעיתונות", אירוע שנתי של התקשורת בישראל. במסגרת הכנס מחולק פרס מפעל חיים לעיתונות, בין מקבלי הפרס היו:

• 2007 - יואל מרקוס ושלום קיטל^[28]
• 2008 - טומי לפיד, חיים יבין ורון בן ישי^[29].
• 2009 - סבר פלוצקר, ירון לונדון ומוטי קירשנבאום^[30]. רבקה מיכאלי פרס מפעל חיים על עבודתה ברדיו^[31].
• 2011 - כרמלה מנשה ונח קליגר^[32]
• 2012 - נחמיה שטרסלר ושלמה נקדימון^[33]
• 2013 - אורי אבנרי ואריה גולן^[34]
• 2014 - אהרן ברנע ובינה לוז^[35]
• 2016 - רוני דניאל וסטלה קורין-ליבר^[36].
• 2017 - רינה מצליח ושושנה חן^[37].
• 2021 - בן דרור ימיני ויהודה שרוני^[38]
• 2022 - משה נוסבאום וטובה צימוקי^[39]
• 1023 - צבי זרחיה, לגד ליאור ולמאיר עוזיאל^[40]
• 2024 - ניר דבורי ועמרי מניב ולעידן אבני^[41]

פרסי הרדיו

במסגרת "כנס אילת לעיתונות" האגודה גם מחלקת מדי שנה את "פרסי הרדיו" לשדרים ולתוכניות רדיו, במספר קטגוריות, כולל: פרס השדר המצטיין, פרס תוכנית האקטואליה הטובה ביותר, פרס תוכנית הספורט הטובה ביותר, פרס תוכנית הסטירה הטובה ביותר, פרס תוכנית המוזיקה הטובה ביותר ופרס לתוכנית המלל שאינה אקטואליה^[42].

ניהול

את האגודה מנהלים 14 חברי הנהלה אשר נבחרים על ידי כלל חברי האגודה. מנכ"ל האגודה מאז 2002 הוא יוסי בר מוחא^[43], ויושב ראש האגודה מאז מאי 2012 הוא רותם אברוצקי^[44].

פעילות האגודה הייתה מאורגנת דרך שבע ועדות ויותר משלושים תאים מקצועיים, ביניהן ועדת האתיקה, בית הדין לערעורים, ועד מערכת/אמצעי תקשורת וועדת חברים^[44].

יושבי ראש

• יוסף הפטמן
• דוד זכאי 1943^[45]
• דן פינס 1957–1959
• מיכאל אסף 1959–1962^[46]
• אורי קיסרי 1962–1964
• אייזיק רמבה 1964^[47]
• הרצל רוזנבלום
• דוד פדהצור
• דן פתיר
• לוי יצחק הירושלמי
• אהרן דולב
• אמנון נדב 1983–1985^[48]
• סמי גרינשפן 1985–1987^[49]
• זאב יפת 1987–1989^[50]
• אריה אבנרי 1989–1997^[51].
• יחזקאל אדירם 1997–1999
• משה נסטלבאום 1999–2005^[52]
• אליעזר דר-דרזנר 2005–2009
• אבי פז 2009 - 2012^[53]
• רותם אברוצקי, מ-2012

מזכ"לים ומנכ"לים

• משה רון (דנציגרקרון) 1939–1974
• מאיר בן גור 1974–1982
• יונה שמשי 1982–1987
• רזי גוטרמן 1987–2000
• טוביה סער 2000–2002
• יוסי בר מוחא 2002-

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אגודת העיתונאים בתל אביב

• אגודת העיתונאים בתל אביב, ברשת החברתית פייסבוק
• אגודת העיתונאים בתל אביב, באתר "גיידסטאר ישראל"
• האספה השנתית הרביעית של אגודת העיתונאים בתל אביב, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1945
• הכינוס הראשון לעיתונאי ישראל, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1949
• נתי טוקר, "המנכ"ל מקבל יותר מ-50 אלף שקל בחודש והאגודה מתעסקת בנדל"ן ובכנס מנקר עיניים במלון באילת", באתר TheMarker‏, 9 בנובמבר 2015