המערכה על דעת הקהל העולמית במלחמת חרבות ברזל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המערכה על דעת הקהל העולמית במלחמת חרבות ברזל מתנהלת בין מדינת ישראל, אזרחיה ותומכיה לבין ארגוני הטרור הפלסטינים ברצועת עזה ותומכיהם.
בישראל מתקיים המאבק בצל העובדה שכשבוע לאחר פרוץ המלחמה נסגר משרד ההסברה הישראלי.[1] מאז, תפקיד הסברת פעולות ישראל נמצא באחריות משרד החוץ,[2] שגריר ישראל באו"ם ודובר צה"ל, שאף הכין את סרט הזוועות ובעזרת האחרים הם עורכים הקרנות סגורות למובילי דעת בארץ ובעולם, בהם חברי פרלמנט, עיתונאים ועורכי תקשורת, נציגויות זרות ועוד.[3] בנוסף מפרסמים גורמים אלה על ניצול חמאס של תשתיות אזרחיות ורפואיות לצורכי טרור ועל נושאים נוספים. גם בציבור הישראלי מתקיימות פעילויות הסברה נרחבות, כאשר הוקם בעורף הישראלי מטה ההסברה האזרחי. פעילויות הסברה אזרחיות מתבצעות בעיקר ברשת,[4] אך גם במדינות זרות, ואישים מפורסמים ופוליטיקאי עבר מגינים על ישראל, בעיקר בטלוויזיה העולמית.[5]
ארגוני הטרור ומדינות התומכות בחמאס בינהן איראן ורוסיה ואולי גם סין, מפיצים מידע כוזב על המלחמה. טענה כוזבת בולטת היא הכחשת של מתקפת חמאס על ישראל, ייחוס מקרי מוות של אזרחים ישראלים לירי ישראלי והפצת תאוריות קונספירציה שונות. הכחשה מיוחדת נוגעת להכחשת מקרי אונס ותקיפה מינית במסגרת מתקפת חמאס. טענות נוספות של חמאס ושל גורמים נוספים, כולל דווחית האו״ם למצב זכויות האדם בשטחים הפלסטיניים הכבושים מאז 1967, מייחסות לישראל רצח עם בעזה.[6] חמאס גם הפיץ טענה שקרית לפיה הפיצוץ בבית החולים הערבי אל-אהלי נגרם באשמת ישראל, ולא בגלל שיגור רקטה כושל של הג'יהאד האסלאמי.[7][8]
באופן כללי תעמולת חמאס הצליחה לזכות בהישגים במדינות מערביות, ערביות ובמדינות אחרות. תושבים רבים במדינות ערביות, סרבו להאמין כי חמאס תקף אזרחים ישראלים. טענה זו זכתה גם להפצה ותמיכה גם בקרב חלק מהציבור המערבי. הממשלות המערביות תמכו בתחילה באופן גורף בישראל, אולם עם הזמן, רבות מהן דרשו ממנה להפסיק את הלחימה, כאשר חלקן לא התנו זאת בהחזרת האזרחים הישראלים שנחטפו. הפגנות המוניות במדינות מערביות, המשך הלחימה ועלייה בכמות הנפגעים הפלסטינים, וכיסוי עיתונאי בינלאומי, ששיקף את הסבל הפלסטיני בעזה, גרמו לשינוי בדעת הקהל כלפי ישראל. חלק מהמדינות המערביות החלו לדון בהטלת איסור יצוא נשק לישראל. בארצות הברית, רבים מבין הצעירים תמכו בטענות הפלסטינים והצדיקו או הכחישו את המתקפה של חמאס[דרוש מקור][מפני ש...]. ממשל ביידן שתמך בישראל בנשק, חימוש וגיבוי מדיני במוסדות הבינלאומיים, החל לדרוש ממשלת ישראל בראשות נתניהו להגביל את הלחימה, ונכס בהמשך לעימות עם הממשלה בסוגיות שונות. בהמשך הכריז ביידן על הקמת נמל אמריקאי כדי לסייע למנוע משבר הומניטרי ברצועת עזה. יוצא הדופן בהקשר זה היתה ההכרה הגוברת בקרב ארגונים בינלאומיים לגבי טענות ארגונים ופרטים בישראל על מתקפות מיניות נגד נשים בידי חמאס.[9]
באומות המאוחדות העבירה העצרת הכללית את החלטה ES-10/21, ומועצת הביטחון את החלטה 2712, שתיהן נגד מדינת ישראל.
במהלך המלחמה נרשמה עלייה באנטישמיות בעולם, ולמעט נזק והפחדות נגד קהילות יהודיות שונות, נרצחו שלושה ישראלים על ידי מחבל מצרי, ונהרג פול קסלר בידי מפגין אנטי-ישראלי, נבדקת ההשערה כי קסלר נרצח.
בתחילת אפריל 2024 דווח כי על פי סקרי דעת קהל מארצות הברית ואירופה, ישראל איבדה את האהדה שזכתה לה בדעת הקהל אחרי ה-7 באוקטובר 2023. התמיכה בישראל פחתה מאוד ולמעשה חזרה למקום שבו הייתה לפני 7 באוקטובר, וממשיכה להיות במגמת ירידה. הירידה בתמיכה בישראל התרחשה על רקע מספר ההרוגים הגבוה בעזה והחוסר במערך הסברה ישראלי יעיל. חלק מהסיבות לירידה בתמיכה בישראל הן החשיפה בדעת הקהל לתמונות מהמלחמה בעזה, הדיווחים על משבר הומניטרי, רעב ופגיעה בילדים, העובדה שישראל לא הציגה תכנית ליום שאחרי המלחמה והחיכוכים עם נשיא ארצות הברית.[10]