Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע-2009[1] (המוכר בשם המקוצר: חוק המאגר הביומטרי) קובע נטילת טביעות אצבעות ותצלומי פנים של כלל תושבי ישראל ושילוב נתונים אלו בתעודות זהות, בדרכונים דיגיטליים ובמאגר נתונים ממשלתי לצורך שימוש בנתונים במערכות זיהוי ביומטרי שיאפשרו ניהול בקרת גישה וסיוע באיתור אנשים החשודים בפלילים על ידי גורמי אכיפת החוק. החוק התקבל למרות ביקורת ומאבקים ציבוריים.
פרטי החוק | |
---|---|
תאריך חקיקה | 15 בדצמבר 2009 |
תאריך חקיקה עברי | כ"ח בכסלו תש"ע |
גוף מחוקק | הכנסת השמונה עשרה |
שטחים שעליהם חל החוק | ישראל |
תומכים | 40 |
מתנגדים | 11 |
נמנעים | 3 |
חוברת פרסום | ספר החוקים 2217, עמ' 256 |
הצעת חוק | ממשלתית |
משרד ממונה | משרד הפנים |
מספר תיקונים | 1 |
נוסח מלא | חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע |
שר הפנים גדעון סער הכריז ב-8 ביוני 2013 על פיילוט שבו אזרחים יוכלו להיכנס למאגר על בסיס וולונטרי, בעידוד משרד הפנים. עד יוני 2016 נכנסו למאגר כמיליון ישראלים. שר הפנים אריה דרעי היה האזרח המיליון שנכנס למאגר. בפברואר 2017 אישרה הכנסת תיקון לחוק שהופך נטילת נתונים ביומטריים לחובה במסמך מזהה מטעם המדינה.
בפברואר 2018 הוגשה עתירה לבג"ץ בעניין אי פרסום דו"ח מסכם לפיילוט של התוכנית.[2]
ב-27 באוקטובר 2008 הגישה הממשלה לכנסת את הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס"ט-2008.[3] הצעת החוק אושרה בקריאה הראשונה, והועברה לוועדת החוקה, חוק ומשפט, אך זו לא הספיקה לדון בה בטרם התפזרה הכנסת ה-17. בכנסת ה-18 הוחל על הצעת החוק הממשלתית דין רציפות, ולאחר שעברה בין מספר ועדות, הוחלט לבסוף כי הוועדה שתדון בה תהיה ועדה משותפת לוועדת המדע והטכנולוגיה ולוועדת הפנים בראשותו של ח"כ מאיר שטרית, שקידם את הצעת החוק כשר הפנים בכנסת ה-17.
בדצמבר 2009 אושר החוק, ונקבע שהוא ייכנס לתוקף בתאריך 1 בינואר 2010 (או מאוחר יותר, לפי צו של שר הפנים), ובלבד שאושרו תקנות לפי סעיפים אחדים בו. נקבע שעל השר הממונה להגיש תקנות אלה לאישור ועדת הכנסת העוסקת בכך עד 15 באפריל 2010, אולם רק ב-16 במאי 2011 אישרה הממשלה את התקנות, וב-2 ביוני 2011 אושרו התקנות בוועדת המדע של הכנסת.[4] לאחר כניסתו לתוקף, החוק יוחל בהדרגה.
מדען המחשב פרופ' עדי שמיר הציע להכניס עמימות מסוימת למאגר הביומטרי, באופן שיגשים את המטרה של מניעת זיוף זהות, אך לא יגרום לפגיעה בפרטיות,[5] אך הממשלה דחתה את הצעתו.[6] השר מיכאל איתן אמר על כך, שהמאגר מסכן בצורה מוגזמת את פרטיות האזרחים. ח"כ מאיר שטרית נימק את התנגדותו להצעת שמיר: "השיטה של עדי שמיר לא קיימת בשום מקום בעולם. אני לא רוצה להיות שפן ניסיונות של עדי שמיר. שמעתי את דעתו ושמעתי אנשים אחרים שמטפלים בביטחון המדינה והבנתי שהנזק לפרט גדול הרבה יותר מזיהוי אחד על אחד". פרופ' אלי ביהם, דיקאן הפקולטה למדעי המחשב בטכניון, שתמך בשיטתו של שמיר, הגיב על כך: "המטרות שהם רוצים ולא כתובות בחוק הן מטרות אחרות, וכשהוא אומר ששיטת שמיר לא מספיק טובה, הוא מתכוון שהיא לא מספיק טובה כדי לעקוב אחרי האזרחים. מה שהוא בעצם אומר זה שהוא לא רוצה פרטיות לאנשים. בשביל זה היא לא מספיק טובה".[7]. בפברואר 2012 הוגשה לבג"ץ עתירה נגד החוק,[8] ובעקבותיה נכפה למעשה על משרד הפנים להוציא צו חדש למימוש הפיילוט.
ב-27 בפברואר 2017 אישרה הכנסת תיקון לחוק, שהופך נטילת נתונים ביומטריים לחובה במסמך מזהה מטעם המדינה. כהוראת שעה לחמש שנים נקבע שנתוני טביעת אצבעות יועברו למאגר רק בהסכמת התושב שממנו ניטלו.[9] בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר:
מטרות החוק מוצגות בסעיף 1 שלו:
(1) קביעת הסדרים אשר יאפשרו זיהוי ואימות זהות של תושבי ישראל באמצעות הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים בתעודת זהות ובמסמך נסיעה, באופן שימנע זיוף ושימוש בזהות אחרת, וכן קביעת השימושים המותרים באמצעים ובנתונים כאמור; (2) הקמת מאגר מידע ביומטרי שיכלול אמצעי זיהוי ביומטריים שניטלו לצורך שילובם במסמכי זיהוי כאמור בפסקה (1), וכן נתוני זיהוי ביומטריים שהופקו מהם, וקביעת השימושים המותרים במאגר כאמור לרבות בידי משטרת ישראל ורשויות הביטחון; (3) קביעת הסדרים הנדרשים לשם הגנת הפרטיות של תושבים שניטלו מהם אמצעי זיהוי ביומטריים לפי חוק זה, ובכלל זה לעניין דרכי הגישה למאגר הביומטרי ואבטחת המידע בו.
דברי ההסבר להצעת החוק מתארים את העובדות שדחפו להגשתה:
החוק המוצע בא להתמודד עם הבעיות החמורות שמולן ניצבת מדינת ישראל בשנים האחרונות בתחום מסמכי הזיהוי המנופקים בידי משרד הפנים, ובין השאר: זיוף תעודות זהות דרכון ותעודת מעבר (להלן - מסמכי זיהוי), ניפוק תיעוד כפול לאותו אדם, ו"גנבת זהות" של אדם בידי אדם אחר תוך שימוש בתיעוד הרשום על שם האדם שממנו נגנבה הזהות. תופעות אלה, מאפשרות שימוש לרעה במסמכי הזיהוי לצורך הגירה בלתי חוקית, ביצוע עבירות פליליות וכלכליות, ופעילות הפוגעת בביטחון המדינה.
מסמכי הזיהוי המנופקים כיום קלים לזיוף בידי גורמים עבריינים, המנסים לעיתים להסתייע בעובדי המדינה לצורך כך. בשנים 2005 עד 2007 דווח למשרד הפנים על אבדן, גנבה והשחתה של כ-150,000 תעודות זהות בשנה, שבשלהם הוגשו בקשות להנפקת תעודות זהות חדשות. במקרים רבים המדובר באבדן, בגנבה או בהשחתה שאירעו כמה פעמים לאותו תושב במהלך השנים האמורות. מנתוני משטרת ישראל עולה כי כ-52 אחוזים מבין מחליפי תעודות זהות בשנים 1995 עד 2006 הם בעלי עבר פלילי, מהם 10 אחוזים בעלי עבר פלילי של זיוף מסמכים והפצתם.
עובדי משרד הפנים יוסמכו ליטול נתוני זיהוי ביומטריים מתושבי ישראל, ולהעביר נתונים אלה למאגר נתונים שינוהל על ידי הרשות לניהול המאגר הביומטרי. נתונים אלה ישמשו להנפקת מסמכי זיהוי לתושב, ולאימות זהותו, באמצעות נטילה חוזרת של נתוני זיהוי ביומטריים, על ידי בעלי תפקידים שהוסמכו לכך (שוטר, סוהר, עובד של שירות הביטחון הכללי, עובד של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ועוד).
מאגר הנתונים הביומטריים יישמר בנפרד ממאגר נתוני הזהות האחרים, ובפרט בנפרד ממספר הזהות, אך ניתן יהיה לקשר ביניהם. במסגרת החוק נוסד תפקיד הממונה על היישומים הביומטריים.
סעיף 41 לחוק מסמיך את שר הפנים לקבוע תקופת מבחן ("פיילוט") בת שנתיים, ”שבמהלכה יחולו ההוראות לפי חוק זה על אזרחים שייתנו את הסכמתם לכך בכתב, במטרה לבחון בתקופה זו את אופן היישום של הוראות לפי חוק זה על תושבים אלה, את נחיצות קיומו של מאגר ביומטרי ומטרותיו, את המידע שיש לשמור במאגר ואת אופן השימוש בו”. בהתאם לכך, נערך משרד הפנים להנפקתה של תעודת זהות ביומטרית, שתוצע לאזרחים במקביל לתעודת הזהות הרגילה, ותינתן למי שיבחר בכך.[11] תקופת הניסוי החלה ביוני 2013 והייתה אמורה להסתיים בסוף יוני 2015. לקראת תום תקופת הניסוי שר הפנים סילבן שלום הורה להאריך את תקופת הניסוי בתשעה חודשים, עד סוף מרץ 2016.[12] במרץ 2016 החליט שר הפנים אריה דרעי להאריך את תקופת הניסוי בתשעה חודשים נוספים, עד סוף שנת 2016.[13]
במהלך תקופת המבחן התגלו תקלות רבות. ביוני 2015 פרסם מבקר המדינה דו"ח ביקורת על תקופת המבחן, בו הצביע על ליקויים חמורים בעלי משמעות ציבורית.[14][15] התנועה לזכויות דיגיטליות פרסמה לקראת תום תקופת המבחן הראשונה והשנייה דו"ח מקצועי המנתח את הכשלים והפערים בתקופת הניסוי.[16] לטענת מחברי הדו"ח, בכל שנה מתגלים בין 70 ל-80 מקרי זיוף והתחזות, שרובם המכריע יכול להימנע על ידי שימוש בתעודה ביומטרית ללא מאגר, וכי במהלך תקופת הפיילוט המאגר הביומטרי מנע בדיוק אפס מקרים של התחזות כפולה. נטען כי ”הנתונים שנאספו מוכיחים באופן ברור כי תופעת ההרכשה הכפולה, שהוצגה כרציונל להקמתו של מאגר ביומטרי, כמעט ואינה קיימת במציאות, ולכן אין צורך במאגר ביומטרי לשם הנפקת תיעוד חכם לציבור”. מחברי הדו"ח ממליצים ”לעבות ולשפר את תהליכי התשאול בזמן ההרכשה הראשונית ובזמן הרכשות שניוניות (אבדן תעודות). לצד ביטול המאגר המלא, ניתן להסתפק במאגר תמונות באיכות מופחתת. מאגר מסוג זה יכול לשמש לאימות זהות של אדם, תוך הקטנת הפגיעה בפרטיות ותוך מזעור הסכנות הביטחוניות”. לקראת תום תקופת הניסוי יצאו 74 מדעני מחשב ישראלים בקריאה לעצור את הניסוי.[17]
בנובמבר 2016 החליט שר הפנים, אריה דרעי, כי המאגר הביומטרי יהפוך לקבוע, ויכלול תמונת פנים ושתי טביעות אצבע, והאזרח יוכל להחליט האם טביעות האצבע יישמרו במאגר. עם זאת, שינוי זה תלוי בחקיקה שצריכה להתבצע עד תום תקופת הפיילוט, בדצמבר 2016.
לאורך מספר שנים דווח על תופעה של קריעה מכוונת של דרכונים ישנים בביקורת הגבולות במטרה לאלץ אזרחים להחליף את דרכונם לדרכון ביומטרי.
הצעת החוק עוררה דיון ציבורי, עקב החשש לפגיעה בפרטיות בעקבות מימושה.
תומכי הצעת החוק טוענים כי:
מבקרי החוק טוענים כי:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.