טיהור אתני

טיהור אתני הוא דחיקה כפויה ושיטתית של קבוצות אתניות, גזעיות או דתיות מאזור נתון, מתוך כוונה להפוך אזור להומוגני מבחינה אתנית. לצד הרחקה ישירה בצורת גירוש או העברת אוכלוסייה, טיהור אתני כולל גם שיטות עקיפות כגון הגירה כפויה באמצעות דחיקה בכפייה של קבוצת הקורבנות ומניעת חזרתם, וכן רצח, אונס והרס רכוש.^[1][2] הן ההגדרה והן האישום בטיהור אתני נתונים במחלוקת, כאשר חלק מהחוקרים כוללים וחלק מחריגים אסימילציה כפויה או רצח המוני כאמצעי לדילול אוכלוסייה של קבוצה מסוימת באזור מסוים.^[3][4] טיהור אתני יכול להיות גם מדיניות סדורה.^[5]

גירוש פולנים ממערב פולין בשנת 1939, לאחר סיפוח האזור לגרמניה הנאצית

על אף שטיהור אתני מתבצע בעיקרו באמצעות גירוש וסילוק, במקרים רבים הוא מחמיר למעשי טבח. ההבדל אפוא בין טיהור אתני לבין רצח עם הוא בכוונה שעומדת מאחורי מעשי הטבח: בעוד שברצח עם מעשי הטבח הם מתוכננים ומהווים חלק מתוכנית כוללת, הרי שבטיהור אתני הם מקומיים, ונובעים בדרך כלל משנאה ומתחושות נקם.^[6]

לטיהור אתני אין הגדרה משפטית פורמלית לפי המשפט הפלילי הבינלאומי. עם זאת, מעשים המזוהים עם טיהור אתני, כמו גירוש בכפייה, הרג המוני והשמדת זהות תרבותית, מטופלים במסגרת רחבה יותר של עבירות כמו פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ולעיתים רצח עם.^[7][8] בית הדין הפלילי הבין-לאומי ליוגוסלביה לשעבר הכיר בטיהור אתני כפשע. במשפט של רדיסלב קרשטיץ' (Radislav Krstić) בית הדין מצא כי התבצע טיהור אתני בטבח סרברניצה שכלל מעשים הנמצאים תחת ההגדרה של רצח עם נגד אוכלוסייה בוסניאקית (מוסלמית), בשל הכוונה להשמיד חלק מהקבוצה האתנית. בית הדין ישם את עקרון "אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פי חוק" (nullum crimen sine lege) ואישר כי מעשים אלו היו אסורים לפי המשפט הבינלאומי המנהגי ולכן ניתן להעמיד את האחראים לדין.^[9] במשפטו של דוסקו טדיק (Duško Tadić), בית הדין קבע כי טיהור אתני ביוגוסלביה לשעבר היה חלק ממדיניות נרחבת לשינוי המאזן הדמוגרפי באזור.^[10]

במסגרת טיהור אתני מתבצע גם טיהור פוליטי, שבו מודחים בעלי תפקיד מהממשלה ומארגונים ממשלתיים.

מקור המושג

מקור המושג 'טיהור אתני' הוא במושג הסרבו-קרואטי 'etničko čišćenje', שמשמעותו המילולית 'ניקוי אתני'. מונח זה הופיע בשימוש נרחב לראשונה באמצעי התקשורת בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, בעת המלחמות בבוסניה וקרואטיה שהתחוללו עם פירוקה של יוגוסלביה. תחילה, הוא שימש לתיאור מאמציהם של לאומנים אלבנים לגרש סרבים מהמחוז האוטונומי של קוסובו ביוגוסלביה במטרה למזג את קוסובו לאלבניה.^[11][12]

חוקרים מראים את הקשר בין טיהור אתני לשאיפה להומוגניות במדינות לאום והדגשה של מתחים אתניים כגורם תורם לחששות ביטחוניים. כן, מלחמה היא גורם מחולל או מעצים בטיהור אתני.^[13]

הגדרות

החלטה 780 של מועצת הביטחון של האו"ם שהתקבלה פה אחד ב-6 באוקטובר 1992.עסקה ב"הפרות נרחבות של המשפט ההומניטארי הבינלאומי בבוסניה והרצגובינה. ההחלטה התקבלה על בסיס דוח שהוכן על ועדת מומחים. בדוח הוגדר טיהור אתני:^[14] ”הביטוי "טיהור אתני" הוא ביטוי חדש יחסית. בהקשר של הסכסוכים ביוגוסלביה לשעבר, "טיהור אתני" פירושו הפיכת אזור להומוגני מבחינה אתנית באמצעות שימוש בכוח או בהפחדה כדי לדחוק אנשים מקבוצות נתונות מהאזור. "טיהור אתני" הוא בניגוד למשפט הבינלאומי.
בהתבסס על הדוחות הרבים המתארים את המדיניות והפרקטיקות שבוצעו ביוגוסלביה לשעבר, 'טיהור אתני' בוצע באמצעות רצח, עינויים, מעצרים שרירותיים ומאסר, הוצאות להורג מחוץ לערכאות משפט, אונס ותקיפות מיניות, כליאת אוכלוסייה אזרחית בגטאות, גירוש בכפייה, עקירה וגירוש של אוכלוסייה אזרחית, התקפות צבאיות מכוונות או איומים על אזרחים ואזורים אזרחיים, והרס מכוון של רכוש. מעשים אלה מהווים פשעים נגד האנושות ויכולים להיות משויכים לפשעי מלחמה ספציפיים. יתר על כן, מעשים כאלה עשויים גם להיכנס תחת ההגדרות באמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם.” (Report of the Commission of Experts Established Pursuant to United Nations Security Council Resolution 780 (1992))

אנדרו בל-פיאלקוף הגדיר טיהור אתני "כדחיקה בכפייה של אוכלוסייה 'לא רצויה' משטח נתון בשל אפליה דתית או אתנית, שיקולים פוליטיים, אסטרטגיים או אידאולוגיים, או שילוב של אלה".^[5]

טיהור אתני יכול להיות גם מדיניות סדורה. הגדרה זו רואה בפעולות השונות שגורמות לטיהור אתני חלק ממערכת כוללת. גישה זו, מדגישה את קיומה של מדיניות מורכבת המניעה את האירועים הבודדים.^[5]

בין רצח עם לטיהור אתני

החוקר האוסטרלי-קפריסאי, אנדקוס ורנבה, מציע הבחנה בין רצח עם טיהור אתני. לטענתו, בטיהור אתני, הכוונה היא לסלק בכוח קבוצה מסוימת מאזור גאוגרפי, כלומר, לגרש באופן המוני חברים בקבוצה מעבר לגבול בינלאומי, תוך שימוש באמצעים כמו גירוש כפוי ואף טבח. עם זאת, בניגוד לרצח עם, טיהור אתני אינו כולל מדיניות של השמדה מוחלטת. אף על פי כן, טיהור אתני כרוך במקרים רבים במוות המוני, בין אם כתוצאה מרשלנות, רגשי נקמה של מבצעי הגירוש, או מחסור במשאבים. מוות נרחב עשוי לשמש כמנגנון להפחדת חברי הקבוצה הנותרים, כך שיאלצו לעזוב מרצון מחשש לחייהם.^[15]

מקרים של טיהור אתני

להלן מספר מקרים בולטים של טיהור אתני.

ההגליות האשוריות

ההגליות האשוריות המוזכרות בכתובים של מלכי אשור, מהאלף השני לפנה"ס ועד המאה השביעית לפנה"ס, נחשבות למקרים הראשונים המתועדים בהיסטוריה של טיהור אתני. האשורים היגלו בבלים, חתים, מצרים ועמים נוספים בהיקף גדול וגרמו לשינויים בהרכב האוכלוסייה. מטרת ההגליות הייתה לבטל את הזהות הלאומית והדתית של העמים הנכבשים, לשלב אותם בעם האשורי, וכך להגדיל את כוחה של האימפריה האשורית. המערכת הארגונית של הגליית המונים פותחה ושוכללה במיוחד בימי תגלת פלאסר השלישי (727-745 לפנה"ס), ובדרך זו המשיכו גם יורשיו, סרגון השני (722–705 לפנה"ס) וסנחריב (705–681 לפנה"ס).^[16]

גירוש יהודים בימי הביניים

ראו גם – גירוש ויציאת יהודים

בימי הביניים הטיהורים האתניים היו בעיקר על רקע דתי. טיהור אתני התבצע בעיקר באמצעות טבח וגירוש. המיעוט הדתי הגדול ביותר באירופה אז היה יהודים. בין המקרים הידועים של גירוש יהודים בימי הביניים נמנים גירוש יהודי אנגליה, גירושי יהודי צרפת, גירוש יהודי אוסטריה, גירוש ספרד וגירוש מוזע. ספרד גירשה משטחה גם את המוסלמים ב-1502 וכעבור כעשרים שנה ניצרה בכפייה את המוסלמים שנותרו בממלכה. בין השנים 1609 ל-1614 גורשו גם המוריסקוס.^[16].

מלחמות הקונפדרציה האיריות

מלחמות הקונפדרציה האיריות (אנ') היו סדרה של סכסוכים אלימים שהתרחשו באירלנד משנת 1641 עד 1653, בעיקר בין תומכי שושלת בית סטיוארט לבין כוחות פרוטסטנטיים. המלחמה גבתה קורבנות רבים, וכמו כן הובילה לגירוש מחצית האירים מאירלנד.^[17]

גירוש שבטים ילדים בארצות הברית

גירוש שבטים ילידים הייתה מדיניות ממשלת ארצות הברית לטיהור אתני באמצעות הגירה בכפייה של שבטים עצמאיים מאדמות אבותיהם במזרח ארצות הברית לשטחים שמערבית לנהר המיסיסיפי (בקירוב, השטח של אוקלהומה כיום), מדיניות שיש המגדירים כרצח עם.^[18] חוק הרחקת היילידים משנת 1830, החוק המרכזי שהסמיך את גירוש השבטים המקומיים, נחתם על ידי נשיא ארצות הברית אנדרו ג'קסון ב-28 במאי 1830. למרות שג'קסון נקט בעמדה נוקשה בנוגע לגירוש היילידים, החוק יושם בעיקר בתקופת כהונתו של מרטין ואן בורן. לאחר חקיקת החוק, כ-60,000 חברים משבטי הצ'רוקי, מוסקוגי (Muscogee Nation), סמינול (Seminole), צ'יקאסו (Chickasaw) וצ'וקטו (Choctaw) (כולל אלפים מעבדיהם השחורים) הועברו בכוח מאדמותיהם, כאשר אלפים מתו במהלך מסע הדמעות.^[19]

גירוש יוונים וארמנים מטוריקה במאה ה-19

רק במאה ה-19 הפך הרס טוטאלי של קבוצה אתנית למטרה מדינית, עם תחילת מאמצי הטיהור הטורקיים נגד יוונים וארמנים. הסולטן, עבדול חמיד השני, ראה בשתי הקבוצות האתניות אויבים ועודד את האיבה בין הכורדים לארמנים עד שפרצה מלחמה. ב-1894, כוחות סדירים טורקים חברו לכורדים וכ-200,000 ארמנים נהרגו.^[16] על פי חניבעל טראוויס, כ-450,000 נוצרים עות'מאניים נספו במהלך המאה ה-19 בשל פעולות "ענישה" שנעשו בטענה למרידות נגד האימפריה העות'מאנית.^[20] ב-1905 התרחשה השואה הארמנית ובמהלך מלחמה העולם הראשונה התרחש רצח העם היווני.

גירוש תל אביב

באביב 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, התבצע גירוש תל אביב. השלטונות העות'מאניים של ארץ ישראל הוציאו צו גירוש כולל לתושבי העיר יפו והשכונה תל אביב, אולם למעשה הוא נאכף בעיקר כלפי יהודים. העות'מאנים הסבירו את דרישתם לפינוי התושבים, כדי להגן עליהם מפני פגיעת האויב בדרך הים, ובעקיפין טענו כי התושבים היהודים עלולים לבגוד ולסייע לחדירת האויב. כ-10,000 גולים (לפי אומדנים אחרים עד 5,000) יצאו מתל אביב אל רחבי הארץ, והעיר התרוקנה מתושביה, מלבד כמניין שומרים מבני השכונה שנקראו "הקבוצה היפואית". לאחר כיבוש חלקה הצפוני של הארץ בידי הבריטים בסוף שנת 1918 ניתן לגולים לשוב לבתיהם.^{[דרוש מקור]}

גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה

בשלבים המאוחרים של מלחמת העולם השנייה ובתקופה שלאחריה, גרמנים ופולקסדויטשה (גרמנים אתניים) נמלטו או גורשו ממדינות שונות במרכז ומזרח אירופה, וכן מהפרובינציות הגרמניות לשעבר שלזיה תחתית והעליונה, פרוסיה המזרחית, והאזורים המזרחיים של ברנדנבורג (ניומרק) ופומרניה (הינטרפומרן), שסופחו על ידי פולין וברית המועצות. בגירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה הועתקו לפחות 12 מיליון גרמנים ממקום מושבם הקבוע, והדבר נחשב כטרנספר הגדול ביותר של אוכלוסייה אתנית אחת בהיסטוריה המודרנית.^[16]

רעיון הגירוש של הגרמנים מהשטחים שנכבשו הוצע על ידי וינסטון צ'רצ'יל, בשיתוף עם ממשלות הגולות הפולנית והצ'כית בלונדון, כבר משנת 1942.^[21] תומאש ארצ'ישבסקי (אנ'), ראש הממשלה הגולה הפולני, תמך בסיפוח שטחים גרמניים, אך התנגד לרעיון הגירוש, והעדיף, במקום זאת, להעניק לגרמנים אזרחות פולנית ולשלבם בפולין.^[22] יוסיף סטלין, יחד עם מנהיגים קומוניסטיים נוספים, תכנן לגרש את כל הגרמנים האתניים ממזרח לנהר האודר ומהשטחים שנפלו במאי 1945 תחת אזורי הכיבוש הסובייטי. כבר ב-1941, ממשלתו גרשה גרמנים מחצי האי קרים לאסיה המרכזית.^[23]

גירוש אוכלוסיות בברית המועצות בשלטון סטלין

בין השנים 1930 ל-1952, ממשלת ברית המועצות, בהנהגתו של יוסיף סטלין העבירה בכפייה אוכלוסיות שלמות בתוך בברית המועצות. המהלך נוהל על ידי הנ.ק.ו.ד. הגירוש נעשה במטרה להרחיק אוכלוסיות "אנטי-סובייטיות" (שסווגו, לעיתים קרובות, כ"אויבי העם"), החלשה עד דלול של לאומים שלמים, העברת קבוצות שישמשו ככוח עבודה והגירות מאורגנות כדי לאכלס מחדש שטחים שטוהרו אתנית. חיסול מעמד הקולאקים (הדה-קולקיזציה) הייתה הפעם הראשונה שמעמד שלם גורש וגירוש הקוריאנים הסובייטים (אנ') בשנת 1937 היה גירוש אתני של לאום שלם. ברוב המקרים, הגירושים נעשו לאזורים מרוחקים דלי אוכלוסין וכלל גירוש לברית המועצות של אזרחים שאינם סובייטים ממדינות מחוץ לברית המועצות.^[24] ההערכה היא שבסך הכל, הגירות כפויות פנימיות השפיעו על לפחות שלושה מיליון בני אדם.^[25]

הנכבה

על אף שהדבר שנוי במחלוקת,^[26] ישנם חוקרים המגדירים את הנכבה, בה עזבו רבים מערביי ארץ ישראל את יישוביהם במהלך מלחמת העצמאות, כטיהור אתני.^[27][28][29] בחלק מהמקרים נבע הדבר מגירושם על ידי כוח המגן העברי. בין אלו ניתן למנות את ערביי לוד ורמלה (כ-50,000 עד 70,000 נפש), כפרים בגליל שנכבשו במהלך מבצע חירם (כ-30,000 ערבים עזבו במהלך המבצע), וכן כ-2,400 מערביי אשקלון, שגורשו לעזה במהלך שנת 1951. מכון עקבות הציג מסמך מיוני 1948 ובו ניתוח שביצעה מחלקת המודיעין של צה"ל של היקף עקירת התושבים הפלסטינים מיישוביהם מאז תחילת המלחמה. הניתוח העלה כי את עקירתם של כ-70% מהפליטים בתקופה זו יש לייחס לפעולות צבאיות של כוח המגן העברי, וכי השפעתן של הוראות שנתנו מנהיגים ערבים מסתכמת בעזיבה של 5% בלבד מהעקורים.^[30]

מלחמת קוסובו

במהלך מלחמת קוסובו ברחו או גורשו רוב האלבנים מקוסובו, אירוע המכונה "טיהור אתני". מאידך, צבא שחרור קוסובו ביצע טיהור אתני של סרבים וצוענים.

מלחמת האזרחים בלבנון

במהלך מלחמת האזרחים בלבנון השתלטו מיליציות חמושות על שטחים לפי חלוקת עדתית, הביאו לרוב להגירה בכפייה של אוכלוסייה שאינה נמנית עם עדת המיליציה השולטת במקום, לפעמים כתוצאה מטבח שבוצע בה. חלק מהפליטים שבו למקום מגוריהם לאחר סיום מלחמת האזרחים.

הטיהור האתני של גאורגים מאבחזיה

מלחמת אבחזיה ניטשה בין השנים 1992 ל-1994, בין צבא גאורגיה לבין בדלנים אבחזים שזכו לסיוע של כוחות הפדרציה הרוסית. בתום הלחימה בוצע הטיהור האתני של גאורגים מאבחזיה, בו גורשו מאבחזיה כ-250,000 גאורגים, שהיו כ-45% מתושבי החבל.

גירוש יהודים מארצות ערב

ערך מורחב – פליטים יהודים ממדינות ערב

יש חוקרים המגדירים את עזיבת הפליטים היהודים ממדינות ערב כגירוש וכטיהור אתני.^{[דרושה הבהרה][31][32][33][34]}

טיהור אתני ממוסלמים ברפובליקה המרכז אפריקאית

טיהור אתני ממוסלמים ברפובליקה המרכז אפריקאית בוצע בשנת 2014.^[35]

רדיפת הרוהינגיה במיאנמר

ערך מורחב – רדיפת הרוהינגיה במיאנמר (2016-היום)

רדיפת הרוהינגיה במיאנמר היא דיכוי צבאי מתמשך של בני הרוהינגיה במחוז ראקין שבמערב מיאנמר, על ידי הצבא והמשטרה במדינה, שהחל באוקטובר 2016 וכלל גירוש, רצח, אונס המוני, הצתות ומניעת ילודה. הרדיפה הביאה לבריחת מאות אלפים מבני הרוהינגיה לבנגלדש.

מקרים של טיהור אתני כחלק מרצח עם

ברוב המקרים בהיסטוריה בהם התרחש רצח עם בוצע גם טיהור אתני. בין המקרים הבולטים:

• גירוש האינטלקטואלים הארמנים כחלק מרצח העם הארמני
• יצירת שטחי יודנריין ("נקיים מיהודים") בגרמניה הנאצית במהלך השואה
• רצח, גירוש ומוות מרעב של מיליוני תושבים במהלך רצח העם בדארפור.

ראו גם

• גלות
• טרנספר
• מרחב מחיה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טיהור אתני בוויקישיתוף

• טיהור אתני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)