נהר הירדן

נְהַר הַיַּרְדֵּן (בערבית: نهر الأردن) הוא נהר העובר בשבר הסורי-אפריקני, לאורכה של ארץ ישראל מצפון לדרום ומחלק אותה לשני חלקים, עבר הירדן המזרחי והצד המערבי של הירדן.

המונח "הירדן" מפנה לכאן. לערך העוסק במשמעויות אחרות, ראו ירדן (פירושונים).

נהר הירדן

נהר הירדן - מבט אווירי
מידע כללי
אורך	251 ק"מ
ספיקה ממוצעת	16.1 (בשפך לכנרת) מ"ק לשנייה
אגן ניקוז	18,300 קמ"ר
מוצא	מפגש נחל דן, נחל חרמון ונחל שניר ליד שדה נחמיה
גובה מוצא הנהר	80 מטרים
יובלים	ירמוך, נחל פרש, נחל חמדל, נחל נשף, נחל עורבים, נחל יששכר, נחל ירדינון, נחל פצאל, נחל תבור, נחל צמוד, נחל אשמורה, נחל קלע, נחל ייט"ב, נחל שוח, נחל טובים, נחל מחניים, נחל ראש פינה, נחל גילבון, נחל עין זהב, נחל יבנאל, נחל מינתה, נחל חרוד, נחל חרמון, נחל שניר, נחל דן, נחל תרצה, נחל פרת, נחל יבוק, נחל הידיד, נחל בזק, נחל מלחה, נחל דושן, נחל מנחמיה, נחל דישון, נחל חגל, נחל אנין, נחל אבוקה, ואדי אל-אחמר
שפך	ים המלח
מדינות באגן הניקוז	ישראל, סוריה, לבנון וירדן
מסלול מפה דינמית מסלולו של נהר הירדן tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

תמונת לוויין של ארץ ישראל. נהר הירדן נראה זורם בין הכנרת וים המלח

שפך הירדן לים המלח – אפריל 2005

מראה בירדן ההררי

אורכו הכולל של הנהר ממקורותיו למרגלות החרמון ועד ים המלח הוא 251 ק"מ וספיקתו בשפך לכנרת היא כחצי מיליארד מטר מעוקב בשנה.

בשל חשיבותו ביהדות ובנצרות, הירדן הוא אחד הנהרות המפורסמים ביותר בהיסטוריה ובספרות. בימינו נהר הירדן מהווה גבול טבעי בין מדינת ישראל ויהודה ושומרון ממערב לבין ממלכת ירדן ממזרח.

מקור השם

השם ירדן מאוזכר לראשונה במאה ה-13 לפנהס בפפירוס אנסתזי 1 – (יארדֹן – yrdwnꜣ) ייתכן והשם נגזר במצרית כהלחם השמות יאר + דן. (יֲטרוּ – jtrw) הוא ה'יאור', (השם יִטרֹ שמש גם כיחידת אורך מצרית של כ-10 קילומטר). מושאל לדמוטית (יארַ yꜥrꜥꜣ) ששימש בהוראה כללית של נהר, וגם כיאור במצרים. לפיכך 'יארַ' + 'דן' הוא יאור-הדן^[1], או לחלופין מה שבעבר קרוי היה נהר-הדן, וכיום מסתפק בשם נחל דן. אפשרות אחרת גוזרת את השם מיסודות הודו־אירופיים עתיקים: הלחם השמות yar (שנה) + dan (נהר) בא לציין נהר איתן שזורם בכל עונות השנה^[1].

בתלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף נ"ה, עמוד א' נכתב: "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמו ירדן? שיורד מדן", פירושו שיורד מנחלת שבט דן.

גאוגרפיה והידרולוגיה

אורכו של נהר הירדן ממוצאו בעמק החולה ועד לשפכו בים המלח הוא כ־250 ק״מ. הוא נהר מפותל יותר מממוצע הפיתול של נהרות בעולם. אורך מסלולו של הנהר בקו אווירי בין הכנרת לים המלח הוא כ־105 ק"מ, אך בשל הפיתולים הרבים מגיע אורכו בבקעה ל־200 ק"מ^[2]. היחס בין אורך האפיק בו זורם הירדן לבין אורכו של הירדן בקו אווירי הוא כ־1.7 (לעומת יחס הפיתול הממוצע לנהרות בעולם – 1.5 בקירוב).

שטח אגן ההיקוות של נהר הירדן, הכולל גם את אגן הירמוך, הוא 18,331 קמ״ר^[2]: 1531 קמ"ר עד כניסת הירדן לכינרת, ו־16,800 קמ"ר נוספים עד שפך ים המלח.

מסלול הנהר

כיוון זרימתו של הירדן בהשוואה לנחלי ישראל הוא לא שגרתי, מצפון לדרום. בישראל רק שני נחלים זורמים באופן אורכי – הירדן (מצפון לדרום) ונחל הערבה (מדרום לצפון)^[2]. המקורות העיקריים של מי הירדן הם הגשמים והשלגים היורדים על החרמון. הם מזינים את הירדן על ידי זרימה של נגר עילי, חלחול תת-קרקעי ונביעה בשלושת הנחלים המהווים את מקורות הירדן:

• נחל חרמון (בניאס), שמקורו למרגלות הר החרמון.
• נחל דן, הנובע למרגלות תל דן.
• נחל שניר (חצבני), הארוך מכל היובלים, שמקורותיו למרגלות החרמון בתחום לבנון.

יש המונים גם את נחל עיון, שמקורו בלבנון, עם מקורות הירדן, אולם נחל זה נשפך בעבר ישירות לאגם החולה, ורק לאחר ייבוש האגם הובל בתעלות ישירות אל אפיק נחל שניר והירדן.

נהר הירדן נחלק לשני חלקים: החלק הנמשך משדה נחמיה, המקום בו נמצאת נקודת המפגש של היובלים המזרימים מים אל הנחל, דרך עמק החולה ועד צפון הכנרת הנקרא – הירדן ההררי, מפני שבשטח זרימה זה של הנהר, פני השטח הם הרריים. החלק האחר, הירדן הדרומי, נמשך מסכר דגניה בדרום הכנרת ועד ים המלח בדרום וזורם בבקעת הירדן שהיא חלק מהשבר הסורי-אפריקני. הירדן הדרומי מהווה ברובו את גבולה של ישראל עם ממלכת ירדן.

הירדן זורם דרך עמק החולה בתעלה מלאכותית שנבנתה לאחר ייבוש אגם החולה. התעלה מסתיימת באזור גשר הפקק, ומשם ממשיך הנהר בזרם חזק בערוץ טבעי החתור לעומק רמת כורזים עד לבקעת בית צידה (ה"בטיחה"), עד שהוא נשפך לכנרת מצפון.

בדרום הכנרת יוצא הירדן ליד דגניה א', עובר את עמק הירדן תוך פיתולים רבים עד שנשפך לים המלח. בדרכו נשפכים לעברו יובלים רבים, והגדולים שבהם (כולם מצדו המזרחי של הירדן) הם: הירמוך בצפון, היבוק במרכז ונחל חשבון בדרום. רוחב אפיקו של הירדן בבקעת הירדן הוא 27–30 מטר ובכמה מקומות מגיע ל־40 מטר ויותר, אך יש מקומות שבהם הוא צר מאוד.

הירדן במקום התלכדות מקורותיו נמצא בגובה של 76 מטר מעל פני הים ובהישפכו לים המלח הוא נמצא 392 מטר מתחת לפני הים התיכון – ירידה של 468 מטר.

בעונת הגשמים ובאביב הירדן עמוק יחסית וזרמו מהיר וסואן, אך בעונת הקיץ הוא הופך לנחל רדוד ואיטי שבכמה מקומות אפשר לחצותו בהליכה.

אקלים

לאגן ההיקוות של נהר הירדן מגוון רחב של תנאים אקלימיים ובתוך שטח קטן יחסית, אשר אופייני לתנאי האקלים של ארץ ישראל שבאזור הלבנט. הטופוגרפיה המשתנה בחדות ושילוב ההשפעות של הים התיכון, הגובלות בתנאים צחיחים ויבשתיים, יוצרים אקלימים ומיקרו אקלימים שונים באגן. כתוצאה מכך, שיפוע תנאי האקלים התלול באזור, ממערב למזרח, מוביל לרצף של אקלים ים תיכוני, אקלים צחיח למחצה ואקלים צחיח בטווחי מרחק של 10 עד 20 ק"מ בלבד, ואף פחות מכך, במקטעים באגן.

הר החרמון, המשתרע על שטח קטן יחסית בצפונו של אגן נהר הירדן, מתאפיין באקלים ים תיכוני ממוזג של הרים רמים, עם משקעי חורף מרובים, ואף באקלים יבשתי מושלג בפסגות. ברוב אזורי ההר הגבוהים באגן, הכוללים גם את פסגות הרי עבר הירדן, הטמפרטורה היומית הממוצעת בחודשי הקיץ נעה סביב 22°C ויש לפחות ארבעה חודשים בשנה עם טמפרטורה ממוצעת מעל 10°C. לעומת זאת, מורדות ההרים הנמוכים של אגן הירדן ההררי, עמק החולה ואזור הכינרת מאופיינים על ידי אקלים ים תיכוני חם יותר ופחות גשום.

בגבעות ובמורדות ההרים שמשני עברי נהר הירדן הדרומי, תנאי היובש והחום מתגברים ומתקיים אקלים ערבתי עם טמפרטורה שנתית ממוצעת מעל 18°C. האקלים הופך לאקלים מדברי ברמות ובמישורים שבסוריה ובירדן ובבקעת הירדן, אזורים בהם טמפרטורות הקיץ הגבוהות גורמות לשיעורי התאדות גבוהים במיוחד וזאת ביחס לגשמי חורף מועטים.

בהקשר זה, כמויות המשקעים באגן היקוות של הירדן משתנות במרחב – ממעל 1,300 מ"מ לשנה בחרמון עד פחות מ־200 מ"מ לשנה במורדות ההרים שמשני עברי נהר הירדן הדרומי, ופחות מ־100 מ"מ לשנה בחוף ים המלח. כמויות המשקעים פוחתות מצפון לדרום וממערב למזרח, ורוב המשקעים מרוכזים בין החודשים נובמבר ומרץ. בנוסף, באגן ההיקוות של הירדן בולטות גם תנודות חזקות בכמויות המשקעים משנה לשנה. כל אלה מעצבים את אקלים אגן ההיקוות של נהר הירדן ואקלימה של ארץ ישראל.

ספיקה

נהר הירדן הוא הגדול בנהרות ישראל וספיקת מימיו בחלקו העליון היא 444 מיליון מ"ק בממוצע לשנה בתחנת ההידרוגרף שבגשר הפקק, לפני כניסת הנהר לכינרת (ממוצע לשנים 1960–2024)^[3]. בעבר, עד שנות ה־50 של המאה ה־20 וייבוש אגם החולה, הייתה ספיקתו השנתית הממוצעת של הירדן ההררי כפולה. בנוסף, נהר הירמוך הנשפך אל הירדן מדרום לכינרת תרם בעבר לזרימתו עוד כ־480 מיליון מ"ק בממוצע לשנה, אך כיום מנוצלים מי הירמוך ברובם^[2]. לפיכך, הנפח השנתי הממוצע של הירדן הדרומי היה בעבר כ־1,300 מיליון מ״ק (1.3 מליארד מ״ק בשנה).

בחורף 1968–1969 נרשמו ספיקות שיא לעונה (נפחים שנתיים מקסימליים) בירדן ההררי ובנחלים רבים בצפון הארץ, וימת הכינרת עלתה על גדותיה לרמת שיא באותו חורף. בירדן, בגשר הפקק, נרשם השיא של 1,094 מיליון מ״ק לכל העונה (פי 2.5 מהממוצע) , ובהידרוגרף בסמוך לשדה נחמיה נמדד השיא של 763 מיליון מ״ק, לעומת ממוצע של 383 מיליון מ״ק בשנה (1942– 2018). בחורף 1991–1992 נרשמו בגשר הפקק 843 מיליון מ״ק לכל העונה (פי 1.9 מהממוצע) ובחורף 2002–2003, 807 מיליון מ״ק (פי 1.8 מהממוצע)^[3].

הספיקה המקסימלית (השיטפונית) הגבוהה ביותר בירדן ההררי בגשר הפקק היא 214 מ״ק בשניה ונרשמה ביום ה־23 בינואר 1969. להשוואה, הספיקה המקסימלית הרב שנתית הממוצעת עומדת על 89 מ״ק בשניה (1960–2024)^[3]. בימים 19–22 בינואר 1969 ירדו גשמים עזים בצפון הארץ: בארבעת הימים ירדו 337 מ״מ בקוניטרה , 248 מ״מ במסעדה (מתוכם: 169 מ״מ ו־122 מ״מ בהתאמה, ב־22 בחודש) ו־179 מ״מ בכפר גלעדי, לעומת ממוצעים של 200–240 מ״מ לכל חודש ינואר^[4].

ספיקה מקסימלית גבוהה אף יותר של 280 מ״ק בשניה נרשמה ביום ה־18 בדצמבר 1951 בהידרוגרף בסמוך לשדה נחמיה, לעומת ספיקה מקסימלית רב שנתית הממוצעת של 97 מ״ק בשניה (1942–2018)^[3]. בימים 13–18 בדצמבר 1951 ירדו גשמים עזים בצפון־מזרח הארץ: בששת הימים ירדו 250 מ״מ בכפר גלעדי ו־236 מ״מ במטולה, פי 1.5–1.8 מהממוצע לכל חודש דצמבר באזור (במורדות החרמון כ־400 מ״מ גשם באותם ימים)^[4].

הספיקה השנתית הנמוכה ביותר בירדן ההררי, 141 מיליון מ״ק (32% ביחס לממוצע), נמדדה בגשר הפקק בעונת הבצורת 2014–2015. ספיקות שנתיות מתחת ל־170 מיליון מ״ק נמדדו גם בעונות הבצורת 2015–2016 ו־2017–2018^[3].

הירדן בתנ"ך

אזור נהר הירדן מתואר כאזור פורה, בדומה לדלתא של הנילוס אותו בוחר לוט לישיבתו:

וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן...

— ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק י'

גם יעקב אבינו מזכיר כי בדרכו לחרן, עבר את נהר הירדן, גבולה הטבעי של הארץ:

כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה

— ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק י"א

לנהר הירדן היה תפקיד אסטרטגי חשוב בתנ"ך: הירדן נזכר כמה פעמים כגבול המזרחי של ארץ כנען וכמפריד בין נחלתם ממזרח לירדן של שניים וחצי שבטי ישראל לבין נחלות שאר שבטי ישראל^[5].

בספר יהושע מסופר על מעבר הירדן – כניסת בני ישראל לארץ כנען דרך נהר הירדן, כשבישוב אדם המים עמדו בצד אחד וזרימת הירדן פסקה עד ים המלח.

עוד מסופר בספר שופטים על אנשי שבט אפרים שחסמו במעברות הירדן את הדרך בפני המדיינים הנסוגים מפני גדעון.

בספר מלכים – אליהו הנביא עבר את הנהר על ידי שחצה אותו באדרתו ומשעלה השמיימה התקיים אותו הנס באלישע הנביא.

נעמן שר-צבא ארם נרפא מצרעתו לאחר שטבל בירדן שבע פעמים, וכן אלישע מבצע ניסים נוספים על גדותיו..

כיכר הירדן

ערך מורחב – כיכר הירדן

בכמה מקומות במקרא נזכר האזור 'כיכר הירדן'. מתיאור המקום באזכורים אלו עולה שהכוונה למישור השטוח והמבותר של בקעת הירדן, (ה'ע'ור, שפירושו עמק או שקע), המצוי מעל עמק גאון הירדן (הזור, שפירושו הסבוך או הגרוע) שמוצף כאשר הירדן גואה בשיטפונות החורף. במישור זה ישבו חמש הערים: סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער, שארבע הראשונות מביניהן נחרבו במהפכת סדום ועמורה.

הירדן בהלכה היהודית

חכמים גזרו שלא יעביר אדם אפר פרה אדומה בנהר ובספינה משום מעשה שהיה באדם אחד שהיה מעביר אפר פרה בירדן בספינה ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של הספינה והאהילו עליו ונטמאו.

הירדן נשפך לכנרת

הירדן הוא גבולה המזרחי של ארץ ישראל לרוב מצוות התלויות בארץ, אך אם שינה הירדן מסלולו והרחיב גבול ארץ ישראל וקיצר מהצד השני או להפך, השינוי חל בהתאם למהלך הנהר, שהגבול של ארץ ישראל הוא תמיד הירדן ומשתנה עם שינוי מהלך הירדן. הירדן עצמו נחלקו בו תנאים ואמוראים האם הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל או לא.

חכמים תיקנו ברכת שבח מיוחדת לרואה את מקום מעברות הירדן שנעשו בו ניסים לישראל בימי יהושע בן נון: ”ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה”.

הירדן מוזכר בהלכה כנהר שיטפוני לעיתים, שחפצים שנשטפו בו איבדו את בעלותם ומותרים לכל אדם המוצאם.

נחלקו אחרונים בשאלה, האם קו התאריך ההלכתי עובר 90 מעלות אסטרונומיות ממזרח לירושלים, או ממזרח לנהר הירדן.

אדם בעל עדר בקר, מעשר באופן נפרד את בהמותיו הרועות מצד אחד של הירדן, עם אלו שבצד השני של הירדן.

על פי ההלכה, הירדן נחשב מ"בית ירח (ו) ולמטה", כלומר, חלקו של הירדן שמצפון לכנרת אינו נחשב כירדן, והיבשה שמאחוריו אינה נחשבת כעבר הירדן.

הירדן בנצרות

בנצרות נחשב הירדן לאתר מקודש. צליינים נוצרים שעולים לארץ נוהגים לטבול במימיו כחלק מהפולחן הדתי. בשל כך, יש הנוהגים בעולם הנוצרי לקנות בקבוקונים קטנים המכילים מי ירדן, מזכרת למאמינים. מנהג דומה מופיע כבר בראשית המאה ה-20, בו ייצא איש עסקים מקנטקי לרחבי העולם הנוצרי חביות מים מהירדן לשם שתייה, טבילה לנצרות ושימושי דת נוספים^[6]. בירדן נמצאים כמה אתרים המקודשים לנצרות.

האתר המוכר והנגיש ביותר בישראל בו נוהגים נוצרים המגיעים לארץ לטבול הוא אתר הירדנית, הנמצא במוצא הירדן מן הכנרת. מול יריחו, בצידו הירדני של הנהר, שוכן אתר בית עברה המזוהה מאז סוף המאה ה-20 עם המקום בו פעל יוחנן המטביל ואשר בו הטביל את ישו. במקום הוקם מרכז עלייה לרגל וטבילה. מולו, בצד הישראלי של הנהר, שוכן קאסר אל-יהוד ובו שוכנות כנסיות רבות.

השפעת האדם

שיט בירדן ליד בתי דגניה – צולם בשנת 1912

בשנת 1932 נבנה סכר דגניה, החוסם את מוצא הירדן מהכנרת. מחסום נוסף הוא סכר אלומות הנמצא 2 ק"מ מדרום לסכר דגניה. סכר זה חוסם לחלוטין את מי הכנרת וממקום זה מוזרמים לירדן מי תעלת המים המלוחים ומי שפכים המטוהרים טיהור ראשוני. ב-1964 החלה פעולת המוביל הארצי בישראל. בירדן נחנכה באותה שנה תעלת הע'ור המובילה את מי הירמוך לבקעת הירדן הירדנית, ובסוריה הוקמו מאגרים לאגירת מי הירמוך. הקמתם של מפעלים אלה הביאה לירידה של כ-98%^[7] בזרימת המים בירדן שמדרום לכנרת, וכפועל יוצא מכך לגדיעת אחד ממקורות המים החשובים של ים המלח ולתהליך של התייבשות הים. בנוסף לכך, נפגעה הסביבה הטבעית של נהר הירדן באורח קשה.

גשרים עיקריים על הירדן (מדרום לצפון)

• גשר אלנבי ליד יריחו
• גשר אדם
• מעבר נהר הירדן
• גשר נהריים
• גשר אשדות יעקב
• סכר דגניה – סכר וגשר במוצא הדרומי של הכנרת
• גשר אריק על יד שפך הירדן לכנרת
• גשר כפר הנשיא
• גשר בנות יעקב ליד גדות
• גשר הפקק
• גשר יסוד המעלה
• גשר יוסף ליד שדה נחמיה

גשרי עבר

• גשר הדודות
• גשר עבדאללה
• גשר מנדסה
• גשר אום-שורט
• גשר צנברי – נבנה בסביבות המאה ה-10

אזכורים בשירה ובזמר העברי

נהר הירדן שימש השראה למשוררים ופזמונאים והוא מוזכר בכמה שירים ופזמונים עבריים מוכרים. שניים מהנודעים שבשירי בית"ר הם "שמאל הירדן" מאת זאב ז'בוטינסקי ("שתי גדות לירדן") ו"עלי בריקדות" מאת מיכאל אשבל ("את המדינה לכונן, משתי גדות הירדן").

נעמי שמר, בת קבוצת כנרת, כתבה בשנת 1961 את שירה "חורשת האקליפטוס" על רקע הירדן והוא מוזכר בשיר ("מעבר לירדן רעמו התותחים"). בשנות ה-70 כתבה שמר את "לשיר זה כמו להיות ירדן" ששרה חבורת בימות (עם מירי אלוני כסולנית).

במלחמת ששת הימים, בעת שיובב כץ שירת בצפון הארץ באזור הירדן, הוא כתב את שירו "בתי את בוכה או צוחקת" ובו הוא מזכיר את הירדן ("זורם הירדן, מתפתל כשיכור... זורם הירדן, בין גדות יעבור"). ב-1969, בזמן מחלחמת ההתשה, כתב ירון לונדון את השיר "גשר אלנבי" עבור סרטו הדוקומנטרי של מיכה שגריר "המלחמה שאחרי המלחמה", שמתאר את המציאות בישראל לאחר מלחמת ששת הימים. הגשר, שנבנה כגשר ביילי צבאי, מסמל את הפיוס הזהיר שבין ישראל לירדן לאחר מלחמת ששת הימים, בתקופת מדיניות הגשרים הפתוחים. בשנת 1972 ראה אור שירו של אברהם זיגמן "אלעד ירד אל הירדן".

שירים נוספים: "אוצר הירדן" (מילים: מרדכי לבנון, לחן ושירה בני ברמן); "על הירדן" (מילים: אורי אסף, לחן: אריק רודיך); "ארץ ישראל" (הפותח ב"סוף סוף הגעתי לירדן, נכנס למים נותן לגוף להתרענן") שכתב ושר מוש בן ארי.

גלריה

• 
  גשר הפקק מעל הירדן
• 
  הירדן בצילום ממדינת ירדן
• 
  הירדן באזור אצבע הגליל
• 
  צילום אוויר – שפך הירדן לים הכנרת – 1931
• 
  פיתולי הירדן במבט מן האוויר, 1938
• 
  מקל הנעוץ בקרקעית נהר הירדן מסמן את נקודת הגבול בין מדינת ישראל וממלכת ירדן באזור שפך ואדי אל-אחמר לנהר הירדן
• 
  נהר הירדן על רקע הר חרמון
• 
  אתר הטבילה ירדנית סמוך לסכר דגניה
• 
  נפתולי נהר הירדן בקרבת ים המלח, 1937

לקריאה נוספת

• ויליאם פראנסיס לינטש, מסע מחקר אל הירדן וים המלח, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, ה'תשמ"ד (1984)
• נלסון גליק, הירדן, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תש"ו
• מנחם תלמי ו-אפרים תלמי, "כל הארץ – לכסיקון גאוגרפי של ישראל", הוצאת עמיחי, ספטמבר 1966, ערך: ירדן (הירדן), עמ' 319–322.
• דון בלט, המלחמה על המים, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 143, אפריל 2010
• ידידיה יצחקי, קדושת מי ירדן וכנרת, גג, 12, 2005, עמ' 103–112
• משה ברוור, גבול ישראל–ירדן, אריאל, 107–108, תשנ"ה, עמ' 66–74

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: נהר הירדן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נהר הירדן

• מיכה קליין, " נהר כמערכת בשיווי משקל דינמי", מדע ל"ד-2, 1980, עמ' 76–79, 88 (תדפיס: מדרשת שדה בוקר)
• מידע על נהר הירדן בקטלוג הספרייה הלאומית
• דובי זכאי, נגן לי ירדן: טיול לאורכו של נהר הירדן, באתר nrg‏, 1 ביולי 2011
• דובי זכאי, בשצף קצף: טיול בנהר הירדן, באתר nrg‏, 12 בפברואר 2012
• דוח נחלים - הירדן הדרומי באתר החברה להגנת הטבע
• אלי אלון, מי אחראי להזנחה המתמשכת של נהר הירדן הדרומי?, אתר "יו פוסט", 19 במאי 2013
• נהר הירדן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אזור עמק הירדן, נהר הירדן וים המלח, 1920, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• מצב נהר הירדן והסביבה - פרסום של אקופיס מזרח תיכון
• ירדן, נהר, דף שער בספרייה הלאומית
• איתן לשם, פינת התאנה בירדן ההיסטורי, באתר הארץ, 18 באוגוסט 2022