ריף הדולפינים
אתר תיירות בחוף הדרומי של אילת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריף הדולפינים הוא אתר תיירות על חופה הדרומי של אילת, סביב שונית בצורת פרסה, בו ניתן לשחות ולצלול עם דולפינים ושאר בעלי החיים בריף. שטחו הימי של הריף תחום ברשתות, ועומקו הממוצע הוא 12 מטרים. מיני בעלי חיים רבים מצויים באזור, ביניהם; פרפרוניים, קיסריים ודיונונאים[1].
 | |
| ריף הדולפינים ב-2010 | |
| סוג | ריף דולפינים |
|---|---|
| מיקום |
 אילת, ישראל |
| תקופת הפעילות | 1990–הווה (כ־34 שנים) |
| מייסדים | רוני זילבר |
| מספר מינים | הדולפינים הם המין הקבוע, וישנם מינים ימיים רבים משוחררים |
| מספר פרטים | 3 |
| בעלות | חברת "ריף - כפר דולפינים באילת בע"מ" |
| קואורדינטות | 29°31′35″N 34°56′10″E |
| אתר רשמי | |
 | |
  | |
נכון ל-2023 יש באתר כשלוש דולפינות.
היוזמה להקמת "ריף הדולפינים" החלה בשנת 1987 על ידי רוני זילבר, אורי ליפשיץ וניר אבני, יוצאי הקומנדו הימי[2]. רוני זילבר הוא ביולוג ימי שעבד קודם בדולפינריום בתל אביב, שפשט את הרגל ב-1985[3], ביקש ללמוד מלקחי המיזם ולהקים מתקן בו הדולפינים יהיו בסביבה טבעית ולא יסבלו מזיהומי מים ומוגבלות של תחום מחיה קטן מדי, המאפיינים מתקני דולפינריום עם בריכות סגורות. כך עלה הרעיון להשתמש בחוף ושטח ימי מגודר עבור המיזם. השלושה קיבלו אישור להשתמש בשטח שהחזיקה חברת קו צינור אילת אשקלון, בין נמל הנפט לנמל אילת, ומינהל מקרקעי ישראל הקצאה את השטח ללא מכרז. כדי לחסוך בהוצאות ההקמה בנו בעצמם את המתקנים על החוף, וביצעו גם את העבודות התת־מימיות להקמת הרשתות ומזחים לקהל[2]. את ההון הדרוש להשלמת הפרויקט, כשני מיליון דולר, סיפק איש העסקים הבלגי מארק ריץ', יחד שותפיו בישראל רפי איתן ואלחנן פס[4].
האתר נפתח בקיץ 1990, לאחר ששלושה דולפינים יובאו במטוס מיפן, במבצע שערך כ-60 שעות בעלות של מאות אלפי דולרים[5]. הדולפינים נלכדו מתוך להקה שנשחטה באכזריות באי איקי ביפן. תושבי המקום יוצאים למסע ציד מדי שנה, כיוון שהם טוענים שהדולפינים פוגעים בתעשיית הדייג שלהם, והם מחסלים את הדולפינים בנעיצת פגיונות[6]. אולם שניים מהדולפינים, לא שרדו את תלאות הדרך ומתו לאחר זמן קצר, ורק דולפינה בת ארבע בשם "הינדו" נותרה בחיים. ב-9 בספטמבר 1990, הוטסו שמונה דולפינים במטוס של חברת איירופלוט מברית המועצות לישראל. שניים מהם נשלחו להופיע בדולפינריום בתל אביב, שנפתח מחדש באותה עת, ושישה עשו את דרכם ל"ריף הדולפינים" באילת. להקת הדולפינים נרכשה בברית־המועצות באמצעות, האקדמיה הרוסית למדעים, תמורת 150 אלף דולר. הם נלכדו חודש קודם לטיסה בים השחור. הפעם דובר בטיסה של כשש שעות ונסיעה של כחמש שעות ברכב לאילת וכולם שרדו[7].
את הדולפינים אימנה מיה זילבר, אשתו של רוני זילבר, שעבדה בתפקיד דומה בדולפינריום בתל אביב[8]. המטרה שהוגדרה עם הקמת האתר הייתה לא לייצור "מופע בידור" אלא כמופע לימודי, שהדולפינים משתפים פעולה מרצונם לאחר יצירת קשר עם המאמנים. הקהל, עומד על המזחים הצפים בשטח הימי המגודר, וצופים בדולפינים בסביבתם הימית. פעילות נוספת היא צלילה עם הדולפינים, במסגרת מועדון צלילה שבאתר. הדולפינים היו סגורים תחילה בשטח המגודר, ואחר כך הותר להם לצאת לים הפתוח ולחזור בכל עת שירצו[2].
בקיץ 1992, קבוצה של נשים הגיעה מאנגליה לאילת, ביניהן שש נשים בשלבי הריון אחרונים, כדי להשתתף בפרויקט לידה טבעית עם דולפינים בריף. את הפרויקט יזם רופא בריטי שטען שללידה עם דולפינים יש יתרונות[9]. אולם משרד הבריאות אסר לבצע את הלידות בריף[10]. באותה קיץ גם אירע זיהום נפט מספינה שעגנה בנמל אילת, והיה חשש לחיי הדולפינים[11].
בשנת 2002, עלה חשש לעירוב גנטי בין הדולפינים המיובאים של הריף לאוכלוסייה המקומית של מפרץ אילת וייבוא טפילים. בנוסף, על פי אמנה בינלאומית עליה מדינת ישראל חתומה, אסורה העברה של בעלי חיים בין בתי גידול שונים (אך האמנה נחתמה ב-1992 לאחר הקמת הריף). החשש עלה לאחר שאחד מהדולפינים התרחק עד לדהב, מרחק של כ-150 ק"מ[12]. בנוסף החלו להגיע עדויות של מתרחצים כי הותקפו על ידי דולפינים[13]. צוות הריף טען כי התוקפנות היא כתוצאה מהאכלה לא מבוקרת של דולפינים על ידי המתרחצים, וכי אין עדות לכך שמקור התוקפים בריף. רשות שמורות הטבע הקימה ועדה ברשות הזואולוג לב פישלזון, אשר בחנה את המשך הפרויקט בהיבטים של המפגש בין המתרחצים לדולפינים והשפעת הדולפינים על המערכת האקולוגית המקומית. הוועדה הגישה מסקנותיה בשנת 2003, וקבעה כי אין חשש לעירוב גנטי או התפשטות טפילים, אך יש להפסיק את הפרויקט עד שיובטח שלום המתרחצים. הרשות והריף קיבלו את ההמלצות והגישה שלהם לים הפתוח נסגרה, אך נפתחה שוב אחר כך[14].
במאי 2004 תקלה בצינור ביוב בקרבת הריף גרמה להזרמת שפכים גולמיים אליו. השפכים זיהמו את מי הים של ריף הדולפינים וחופים סמוכים[15].
בספטמבר 2008, הסכימה "חברת קו צינור אילת אשקלון" להקצות רצועת חוף בת 150 מטר (מתוך ק"מ אחד סה"כ שמחזיקה החברה באילת), מדרום לחוף "ריף הדולפינים" ולהופכה לחוף ציבורי פתוח[16]. החברה חזרה בה אחר כך מהתוכנית, והחוף נפתח לבסוף רק ביולי 2017[17]. מאז שנפתח החוף, כמות הצוללנים הגדולה מרתיע את דולפינים הממעטים לצאת החוצה ממתחם הריף, בנוסף צוללנים רבים מנסים להיכנס לשטח הריף ללא אישור[18].
בנובמבר 2008, בית משפט השלום בבאר שבע קבע כי בריף התבצעה בנייה בלתי חוקית שהגדילה את שטחו, ואישר צו הריסה מינהלי למבנים בו. זאת לאחר שהאתר מעולם לא קיבל היתרי בנייה, אלא רק הרשאה לשימוש בשטח, ובמשך השנים פלש לשטחים נוספים השייכים לנמל אילת שצמוד לו מצפון[19]. בינואר 2010, שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע דפנה אבניאלי, נתנה ארכה לקבלת היתר בנייה למבנה ימי מחשש שהריסתו תפגע בשונית האלמוגים במקום[20].
באוקטובר 2012 הורשע הריף ושלושה מעובדיו בפגיעה בערכי טבע מוגנים[21]. הריף נקנס במאות אלפי שקלים על הפגיעה החוזרת באלמוגים וזאת לאחר שעובדי הריף ביצעו עבודות ימיות להגדל השטח המגודר שלו בים, למרות השלכותיהן הקשות וחרף איסור מפורש מצד רשות הטבע והגנים[22].
במהלך השנים היו בריף כ-20 דולפינים שונים, רובם צאצאי הדולפינים הראשונים שהובאו לאתר.
באוקטובר 2003 מתה דולפינה בריף ממחלה קשה[23], ביוני 2004 מתה גורת דולפינים שבוע לאחר שנולדה[24]. ביולי 2004 שני זכרים שוחררו לים השחור, לאחר שנוצרה בעיה בין הזכר השולט לשאר הזכרים, והמתח בלהקה פגע בבריאותם[25]. הליך השחרור תועד בסרט של הבמאי שחר סגל[26]. דולפין נוסף שהיה אמור להישלח לים השחור מת זמן קצר קודם לכן, ועוד שתי דולפינות מתו באותו הקיץ[27]. ביוני 2006 מת ראש הלהקה, הדולפין "סינדי" ותפקיד ראש הלהקה עבר לדולפין "ניאו"[28].
הדולפינים משמשים גם כחלק מטיפול באנשים הסובלים מבעיות נפשיות. על רקע זה הופק הסרט התיעודי "הדולפין" בשנת 2011.
באפריל 2021, הזכר היחידי בלהקה - ניאו, מת בפתאומיות בגיל 15, ונותרו באתר רק שלוש דולפינות[18]. זאת לעומת להקה של 13 דולפינים שהייתה במקום בשנת 2002, בהמשך צורף זכר נוסף לריף.[12]
אתר האינטרנט הרשמי של ריף הדולפינים- אתר האינטרנט הרשמי של ריף הדולפינים (ברוסית)
- אתר האינטרנט הרשמי של ריף הדולפינים (באנגלית)
- אתר האינטרנט הרשמי של ריף הדולפינים (בצרפתית)
- אילן ליאור, הכבש שיועד לשחיטה, מרד וניצל ממוות, באתר הארץ, 10 במרץ 2012
סמדר רייספלד, מיתוס או אמת: האם דולפינים באמת אוהבים בני אדם?, באתר הארץ, 30 בינואר 2017- אלמוג בן זכרי, הדולפינים באילת שורקים לזכר חבריהם המתים, באתר הארץ, 13 בינואר 2019
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
