רעיון יוון הגדולה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רעיון יוון הגדולה, מֶגָלִי אִידֶאָה (ביוונית: Μεγάλη Ιδέα, "הרעיון הגדול" או "רעיון הגדוּלה") הוא חזון אירדנטי לאומי יווני להחזיר את האימפריה הביזנטית לגדולתה, ולכונן מדינה בשליטת יוון שתכלול את כל האוכלוסייה היוונית הנוצרית, כולל זו שנותרה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית לאחר מלחמת העצמאות של יוון (1821–1828), ובירתה תהיה קונסטנטינופול (כיום איסטנבול). יוון הגדולה תחלוש על מערב וצפון אסיה הקטנה (חופי הים התיכון והים השחור), מקדוניה היוונית ומקדוניה הצפונית, דרום אלבניה (אפירוס ההיסטורית), דרום בולגריה (רומליה המזרחית), קפריסין וכל איי הים היוני והים האגאי, כולל כרתים. היא תהייה "יוון של שתי היבשות וחמשת הימים": אירופה ואסיה, הים היוני, הים האגאי, הים השחור, ים מרמרה והים הלובי[1].
את הביטוי טבע ראש ממשלת יוון, יואניס קולטיס, בנאום שנשא ב-11 בינואר 1844 בו טען שכל היוונים נולדו חופשיים ושווים בין אם הם חיים בטריטוריה שבשליטת יוון ובין אם מחוץ לה. הביטוי היה חדש אבל המושג היה נטוע עמוק בנפש היוונית וטופח במשך 624 שנות השלטון הטורקי על ידי נבואות וחזיונות על האימפריה שתשוב לקדמותה[2].
החזון הוביל את הפוליטיקה היוונית הפנימית במאת שנות העצמאות הראשונות שלה, ושימש את יוון בזירה הבינלאומית על מנת להגדיר את שאיפותיה במרחב. הרעיון דעך בציבוריות היוונית לאחר "הקטסטרופה באסיה הקטנה", כפי שמכונה ביוון התבוסה ב-1922 במלחמת יוון–טורקיה, וחילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה, במסגרתם התכנסה רוב האוכלוסייה היוונית-נוצרית בשטח יוון הריבונית.