שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
תוספות
חיבור קולקטיבי של ראשוני יהדות אשכנז וצרפת על התלמוד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
התוספות הן חיבורים קולקטיביים רבים של רבני יהדות אשכנז וצרפת על התלמוד, שעריכתם נפרסה על פני תקופה של כמאתיים שנה. החיבור מכיל קושיות, תירוצים והערות על דברי התלמוד הבבלי. מאז חיבורן בימי הביניים המאוחרים, ריכזו התוספות את עיקר תשומת לבם של המעמיקים בתלמוד.
.jpg)
בדף התלמוד בהדפסתו המסורתית נמצאות התוספות בצדו החיצוני של העמוד. הן מתחילות במובאה קצרה מדברי התלמוד, המכונה "דיבור המתחיל".[1] התוספות הן ביסודן הערות לדברי רש"י, המכונה "הקונטרס", אם כי התפתחו והשתכללו להרבה מעבר לכך.
Remove ads
בעלי התוספות
ערך מורחב – בעלי התוספות
בעלי התוספות המוזכרים בתוספות הם קבוצה של מאות רבנים, ומתוכם מוזכרים 44 בקובצי התוספות המצויים בדפי התלמוד עצמו,[2] והמשותף לכולם הוא לקיחת חלק בכתיבת פירושים המכונים תוספות על 30 ממסכתות התלמוד הבבלי ועל פירוש רש"י לתלמוד. בנוסף, יש מהם שכתבו פירושים לתורה ("דעת זקנים"). יצרו ופעלו במשך כמאתיים שנה, במאות השתים עשרה והשלוש עשרה. מרביתם מחוג תלמידי רש"י באשכנז ובצרפת ומיעוטם באנגליה ובאיטליה.
Remove ads
יצירת התוספות
סכם
פרספקטיבה
התוספות התפתחו בחוג תלמידי רש"י, והרבנים החשובים שהשתתפו ביצירתם ("בעלי התוספות") הם, בין השאר, רשב"ם, רבנו תם, רבי יצחק בן שמואל (בדרך כלל מכונה ר"י), רבי שמשון בן אברהם משאנץ (רשב"א משאנץ), מהר"ם מרוטנברג ועוד אחרים (ושלוש פעמים מובא גם הרמב"ם).
ישנן כמה ואריאציות של תוספות. מחבר התוספות הראשון היה ר"י הזקן.[דרוש מקור] ר"י הזקן ותלמידיו כתבו חיבורי תוספות על מסכתות התלמוד הבבלי, כאשר יש יותר מתוספות אחד על המסכת. המפורסמים מביניהם, רבי אלחנן בן ר"י הזקן, רבי שמשון בן אברהם הר"ש משאנץ שכתב את תוספות שאנץ (על שם העיר Sens), רבי יהודה שירליאון מפריז.
כל דור עיבד הוסיף וערך את חיבורי התוספות מן הדור הקודם. כך חוברו תוספות חכמי איוורא, בידי רבי יצחק ורבי משה בני שניאור מאיוורא, ותוספות חכמי אנגליה. בתקופה מאוחרת יותר נערכו התוספות (בעיקר תוספות שאנץ) בידי רבי אליעזר מטוך,[3] רבנו פרץ מקורביל, ורבנו אשר בן יחיאל (הרא"ש).
נקודת המוצא של בעלי התוספות היא היותו של התלמוד חיבור אחד. מכאן שאין זה רצוי להסביר סתירות פנימיות בסוגיה, וסתירות בין סוגיה לסוגיה במסכתות שונות בתלמוד כ"מחלוקת הסוגיות" וכדומה, אלא כמקור להסקת דינים חדשים, בין השאר על ידי פלפול והעמדות שונות. כן ידועות התוספות ביחסן ל"מנהג ישראל" כמקודש, ורבים מבעלי התוספות יידחקו מאוד בהסבר התלמוד כדי לקיים את המנהג.
אותו יחס שנקטו כותבי התוספות לחכמי התלמוד נוקטים היום בישיבות כלפי בעלי התוספות עצמם, ומדקדקים בדבריהם, מקשים מתוספות לתוספות (אם כי זאת ניתן לעשות למעשה רק כאשר ידוע שכותב התוספות הוא אחד) ומתרצים על ידי חילוק ופלפול. גישה זאת לתוספות אינה חדשה, ומקורה כבר במאות השנים שאחרי חתימתן. בין המפלפלים המפורסמים בדברי התוספות נמצאים המהרש"ל, המהר"ם מלובלין והמהרש"א.
המסקנות ההלכתיות שעולות מתוך חידושיהם של בעלי התוספות (שחלקם קובצו בספר 'פסקי תוספות') היוו מקור חשוב להתגבשותם של מנהגי יהדות אשכנז. הם מצאו את מקומם בספרי תלמידי המהר"ם מרוטנבורג - הרא"ש, סמ"ק, מרדכי, הגהות מיימוניות ועוד, והם מקור מרכזי לפסקי הרמ"א שכתב את המפה על השולחן ערוך.
Remove ads
התוספות בדפוסי התלמוד
סכם
פרספקטיבה
אף על פי שנוצרו קבצים רבים של תוספות בבתי מדרש שונים לאורך תקופת בעלי התוספות ונערכו בידי עורכים שונים, מאז הדפסת התלמוד נשמר הכינוי "תוספות" בסתם (ולעיתים "תוספות שלנו") לקבצים שנדפסו על דף הגמרא לצד הגמרא עצמה. קובצי התוספות במסכתות השונות לא הגיעו ממקור אחד, ובכל מסכת הדפיסו המדפיסים את הקובץ שהגיע לידם. לראשונה הודפסו התוספות למסכת ברכות בשנת גמר"א (ה'רמ"ד) בידי יהושע שלמה שונצינו, בהדפסה הראשונה של מסכתות מהתלמוד בכלל. בהמשך הדפיס בן אחיו גרשם שונצינו עוד 23 מסכתות עם תוספות. דניאל בומברג הדפיס במהדורת ש"ס ונציה את כל התלמוד עם תוספות (מלבד במסכת הוריות), כאשר במסכתות שהודפסו קודם לכן הוא השתמש באותם קבצים שהשתמשו בני שונצינו. בכל מהדורות התלמוד הנדפסות מכאן ואילך הודפסו התוספות בהתאם למהדורת בומברג (מלבד שני דפוסים שלא הודפסו בהם תוספות כלל).[4]
במסכתות אחדות הוסיפו בדפוסים אחרים הערות על דברי התוספות בשם "תוספות ישנים", אך אין זו נוסחה ישנה של דברי התוספות שלנו, אלא בדרך כלל ליקוט מתוך קבצים מקבילים של תוספות. במקרים מסוימים אלו הערות שנוספו על הגיליון בכתבי היד בידי עורכים מאוחרים.
להלן רשימת מקורות קובצי התוספות הנדפסים ועורכיהם:[5]
Remove ads
עיוני התוספות
רשימה חלקית של נושאים עקרוניים העולים לדיון בדברי התוספות:
- סתירה ברורה או משתמעת בין סתם הגמרא או בין דברי אמורא או תנא לדברים במקום אחר. קושיה תתעורר גם בשל סתירה בינם לבין המתחייב על פי ההיגיון. סתירות אלו מהוות את עיקר הדיון בתוספות למיניהן. קושיות שונות עשויות להיות מוסתרות, כשהקטע נפתח בהסבר אלטרנטיבי שמכיל גם את הקושיה.
- קושיה על ביאור הסוגיה לפי רש"י וניסיון למצוא ביאור אחר.
- תמיהה על הצגת עניינים בסוגיה כברורים ופשוטים בשעה שאינם כאלו לכאורה.
- תמיהה מדוע צריך התלמוד לחדש דינים מסוימים, כאשר לדעת התוספות אלו ניתנים להסקה ממקומות אחרים.
- הסברת טעמים למה שהגמרא לא כתבה (מדוע לא נכתב דין מסוים, מדוע לא הובא תירוץ מסתבר לכאורה).
- צמצום, הגבלה ועשיית סייגים לדברים הנאמרים בגמרא (הבהרה שהדינים אינם לפי כל הדעות או שאינם תקפים בכל המצבים).
- תמיהה מן הגמרא על מנהג מקובל, והסבר המנהג באופן שלא יסתור את דברי הגמרא.
- פירוש פשוט של מילים ועניינים, לעיתים במקום שבו אין הסכמה עם פירוש רש"י. לעיתים במקום שאין הוא מפרשם בעצמו.
- ענייני דקדוק עברי (למשל בתחילת מסכת קידושין: האם אומרים "אישה נקנית" או "האישה נקנית", "שלוש דרכים" או "שלושה דרכים", ומצוטטות מובאות רבות מהמשנה לבחינת העניין).
Remove ads
שיטת לימודם של בעלי התוספות
סכם
פרספקטיבה
הגמרא – בין תלמוד ירושלמי ובין תלמוד בבלי – בנויה מאוסף אמרות של חכמים שונים (תנאים ואמוראים) ודיונים על אמרות אלו. הדיונים מתקיימים ברובם בארמית, בקיצורי מילים ובמונחים מורכבים שמשמעותם משתנה לאורך הדיונים, ובשל כך פעמים קיים קושי להבין את המשמעות הפשוטה של הגמרא. רש"י היה הראשון שכתב פירוש מקיף על כל הש"ס (לפניו כתב רבנו חננאל פירוש, אך לא הקיף את הש"ס כולו). פירושו של רש"י מתאפיין בעיסוק בסוגיה באופן מקומי. לעומת זאת, בעלי התוספות, מצאצאיו, בוחנים את הסוגיה בהשוואה לסוגיות אחרות בש"ס. אל הש"ס הם מתייחסים כמקור אחיד שחייבת לשרור בו קוהרנטיות.
להלן השוואה בין פירוש רש"י לפירוש רבנו תם, נכדו, מבעלי התוספות:
בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ"ט, עמוד א'), מופיעה פסיקת הלכה בנוגע לדיני קניין: יהודי החפץ בקניית דבר (בסוגיה מדובר על קרקע), נאסר לעשות זאת אם יהודי אחר כבר מנסה לקנותו. מותר לו לעשות זאת רק במקרה שהיהודי האחר חזר בו מרצונו לקנות. כדי לבסס את הדין הזה הגמרא מצטטת דין דומה: "עני המהפך ב'חררה' ובא אחר ונטלו, נקרא רשע". רש"י מפרש: "מהפך בחררה - מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל הבית". כלומר, אם עני מנסה לזכות במשהו מן ההפקר או בנדבה מבעל הבית, אסור לאחר לקדמו "ולחטוף" את החפץ לפניו.
פירושו של רש"י אמנם תואם את דברי הגמרא כאן, אבל הוא לא תואם סוגיה מקבילה במסכת בבא מציעא. שם מופיע שאם עני מנסה לזכות במציאה (חפץ אבוד שאין בו סימן) ובמקום להרימו (מעשה המעניק למרים זכויות קניין על החפץ, לפי ההלכה) הוא מפיל את עצמו עליו (נפילה על חפץ לא מוכרת כמעשה קניין הלכתי) - רשאי אדם אחר לזכות במציאה. פסיקה דומה מופיעה במסכת פאה, בנוגע לזכויות קניין של העני בשדה.
רבנו תם מפרש שבמסכת קידושין סוגיית "עני המהפך בחררה", שהנוטל ממנו נקרא רשע, נאמרה רק במקרה שהעני מנסה לקנות משהו, ואילו במסכת בבא מציעא מדברת הסוגיא לגבי חפץ של הפקר, כגון מציאה או נדבה, שאז כולם שווים ויכולים להתחרות עליה, עד שאחד זוכה בפועל (ומבצע מעשה קניין). לאחר הסבר זה מביא רבנו תם סוגיות נוספות בש"ס שנראות כסותרות את העיקרון זה, אך הוא מתרץ אותן אחת ואחת, מתוך מחויבות להסברו.
דוגמה זו ממחישה את החיפוש אחר העקביות בכל הסוגיות, ומציאת הסברים המיישבים את כל הסתירות שביניהן. זו, כפי שנכתב למעלה, היא אחת הבעיות המרכזיות שהעסיקו את בעלי התוספות בפירושם לגמרא.
Remove ads
הערכה מודרנית
החוקר ישראל תא שמע כתב על כך: ”מפעל התוספות...- הוא מהישגיה הגדולים ביותר של הרוח היוצרת בישראל בימי הביניים, ומהווה גורם עיקרי בהתפתחותה של ההלכה בתקופה ההיא”.[10]
ראו גם
לקריאה נוספת
- אפרים אלימלך אורבך, בעלי התוספות: תולדותיהם, חיבוריהם, שיטתם, הוצאת מוסד ביאליק, מהדורה רביעית מורחבת, תש"ם
- ישראל תא שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד באירופה וצפון אפריקה, כרך ב, הוצאת מאגנס תש"ס
- שמחה עמנואל, שברי לוחות: ספרים אבודים של בעלי התוספות, הוצאת מאגנס, תשס"ז
קישורים חיצוניים
- תוספות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "תּוֹסֳפוֹת", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמודים 235–236, באתר היברובוקס
- תוספות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
תוספות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- רש"י ובעלי התוספות, שעור מפי הרב אורי שרקי, מתוך הסדרה "מבוא לתורה שבעל פה", אתר מכון מאיר.
- בנימין ריצ'לר, "כתבי היד של תוספות על התלמוד", תא שמע: מחקרים במדעי היהדות לזכרו של ישראל מ' תא־שמע, ב (תשע"ב), עמ' 771–854, באתר Academia.edu
- הרב ד"ר שלמה טולידאנו, קובצי תוספות שונים
- אברהם ליפשיץ, שיטת הלימוד (הדיאלקטיקה) של בעלי התוספות, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור.
- יהודה זייבלד, "בעלי התוספות הנדפסים", בפורום אוצר החכמה
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads