Loading AI tools
פוליטיקאי ישראלי ומזרחן (1910–1980) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרן כהן (3 ביוני 1910 – 29 בספטמבר 1980) היה מזרחן וחבר מרכז מפ"ם, הורשע וריצה עונש מאסר באשמת מסירת מידע לסוכן זר בטרם זכה לחנינה.
כהן נולד בבסרביה ב-1910. עלה לארץ ישראל בשנת 1929, ונמנה עם מייסדי שער העמקים. כהן שימש בתפקידים שונים בהנהגת השומר הצעיר.
כהן היה חבר בתנועות שלום, ופעל לקירוב ולשיתוף פעולה ערבי יהודי. הוא נמנה עם האגף השמאלי במפ"ם. כמזרחן, עסק במחקרים של העולם הערבי, ונחשב מומחה בתחומו. בין השאר היה מזכיר "הליגה להתקרבות ושיתוף יהודי-ערבי" שהוקמה על ידי יוצאי ברית שלום. ביולי 1942 היה שותף בניסוח מצע התנועה, שכלל שלושה סעיפים: נקבע שהרעיון הציוני הוא אבן היסוד של הליגה ולפיכך הליגה שואפת לעלייה גדולה, המוגבלת מטבעה על פי יכולת הקליטה הכלכלית של הארץ. כמו כן נקבע שהעקרונות לכל הסדר עם הערבים הם: דו לאומיות, אי השתלטותו של עם על עם אחר והקמת פדרציה של כל מדינות האזור[1]. ביולי 1947 העיד בפני ועדת אונסקו"פ, ועדת חקירה בינלאומית שמונתה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות כדי לבחון את שאלת ארץ ישראל[2]. בעדותו דגל בפתרון המדינה האחת כמדינה דו־לאומית משותפת ליהודים וערבים[3].
בימי מלחמת העולם השנייה היה כהן פעיל בליגה V, ארגון שהוקם ביישוב לתמיכה בברית המועצות במלחמתה בנאצים. בכספי התרומות שאספה הליגה, נרכשו שלושה אמבולנסים על ציודם, וב-17 באפריל 1943 יצאו האמבולנסים לדרכם, נהוגים על ידי נהגים עבריים. את האמבולנסים ליוותה משלחת רשמית שכהן נמנה עם חבריה. האמבולנסים נסעו בדרך היבשה מארץ ישראל לעבר הירדן ומשם לעיראק ואיראן, הם הגיעו לטהראן ב-28 באפריל 1943, ונמסרו לידי אנשי השגרירות הרוסית, שהעבירו אותם לידי הצבא האדום בגבולה של ברית המועצות עם איראן[4].
בשנת 1958 נאשם במסירת ידיעות לסוכן זר משנראה מתרועע עם נציג הסגל הדיפלומטי הסובייטי. בשנת 1960 הועמד לדין, הורשע ונידון לחמש שנות מאסר. בערעור לבית המשפט העליון הופחת עונשו לשנתיים וחצי על ידי שניים מהשופטים, בעוד השופט השלישי בהרכב, אלפרד ויתקון, ביקש לזכותו. נשיא המדינה חנן אותו, והוא שוחרר ב-15 ביוני 1963.[5] בית המשפט העיר בפסיקתו על כך שהחוק הקיים אינו מבחין בין מגע עם סוכן זר לבין מסירת ידיעות לאותו סוכן, ומניח אוטומטית שמגע כזה פירושו ריגול. על סמך פסיקה זו, נטען ב"על המשמר" שהחוק החמור היה בעוכריו. בשנת 1967, בעקבות הפרשה[6], שונה החוק כך שמגע עם סוכן זר, אף אם לא נמסר מידע סודי, נחשב פשע, אלא אם הוכח שלא הייתה כוונה לפגיעה בביטחון המדינה,[7] ועל כן, אין להניח מאליו שאהרן כהן היה יוצא זכאי גם במסגרת החוק הנוכחי.
מאסרו והרשעתו גרמו לסערה ציבורית; מתנגדי מפ"ם האשימו את המפלגה בחוסר נאמנות, בעוד אחרים האשימו את ראשי שירות הביטחון ברקימת עלילה להכפשת שם המפלגה. לצדו של כהן עמדו הוגי דעות משורת פעילי השלום כמו מרטין בובר ועקיבא ארנסט סימון.[8] כנגדם נטען שטענותיהם לזכותו של כהן מערערות את הלגיטימיות של בית המשפט העליון.[9]
לאחר שחרורו, המשיך כהן בעבודתו האקדמית, ופרסם מספר ספרים ומחקרים.
עשר שנים לאחר מותו של אהרן כהן, ב-1990, הופיע לזכרו הספר "גוף ראשון. גוף שלישי" בספר לקט של קטעים רבים שכתב אהרון כהן שלא נכללו בספריו. הספר כולל מעין אוטוביוגרפיה שהגיש כמסמך על פי בקשת הסנגור שיצג אותו במשפטו, וכן מכתבים ששלח מבית הכלא. בנוסף בשנת 2017 עלה פרק על מקרה עמדה לדין, בסדרה "צייד מרגלים" בתאגיד השידור.
כהן נשא לאישה את רבקה ונולדו להם שני ילדים, יוסי ותרצה. נפטר בשנת 1980, ונטמן בבית העלמין שבקיבוצו שער העמקים.
בעריכתו:
לאחר מותו:
מפרי עטו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.