אקול נורמל סופרייר

אֵקוֹל נוֹרְמַל סוּפֶּרְיֱיר- PSL (מצרפתית: École normale supérieure; בעברית: בית הספר התִקנִי להשכלה גבוהה) הוא אוניברסיטה בפריז הנמנית עם אוניברסיטאות גרנד אקול ואחד המוסדות המרכיבים את אוניברסיטת פריז למדעים ואמנויות (מצרפתית: Paris Sciences et Lettres University, מקוצר לרוב ל- PSL). הקמפוס העיקרי שלו שוכן ברובע הלטיני שבפריז (מכונה גם נורמל סופ', ENS, או אוּלְם על שם הרחוב בו הוא שוכן).

ערך זה עוסק במוסד להשכלה גבוהה בפריז. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אקול נורמל סופרייר (פירושונים).

אקול נורמל סופרייר
École normale supérieure

בית ספר תקני להשכלה גבוהה
על שם	rue d'Ulm
תקופת הפעילות	30 באוקטובר 1794 – הווה (229 שנים)
מייסדים	הקונבנט הלאומי
בעלי תפקידים
מנהל	Frédéric Worms (16 במרץ 2022)
תלמידים
	670 (נכון ל־2007)
מיקום
מדינה	צרפת צרפת
קואורדינטות	48°50′31″N 2°20′41″E
www.ens.fr
אקול נורמל סופרייר (למפת פריז מוגדלת)   אקול נורמל סופרייר (למפת פריז רגילה)   אקול נורמל סופרייר (למפת צרפת רגילה)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי אקול נורמל סופרייר (למפת צרפת מוגדלת)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי אקול נורמל סופרייר

סמל אקול נורמל סופרייר

הבניין הראשי של אקול נורמל סופרייר

בית הספר נוסד בהוראת ועדת ההוראה הציבורית לאחר המהפכה הצרפתית, ב-30 באוקטובר 1794. בית הספר פתח את שעריו בינואר 1795, אך בשל המצב הכלכלי והפוליטי הקשה באותה תקופה, נסגר כעבור זמן קצר. לאחר יותר מעשור, ב-17 במרץ 1808 נוסד מחדש על ידי נפוליאון בונפרטה.

ב-9 במרץ 1826 נוסד "École préparatoire", המכינה לאקול נורמל סופרייר, ששכנה במתחם של בית הספר "לואי הגדול" (Lycée Louis-le-Grand).

כיום מורכב בית הספר מאיחוד שנעשה ב-1985 של האקול נורמל סופרייר שברחוב אולם ואקול נורמל סופרייר לצעירות (École normale supérieure de jeunes filles) מרחוב סבר (Sevres, הוקם בשנת 1880).

"אקול נורמל סופרייר" יועד במקורו להיות מוסד ציבורי להכשרת מורים, בו "מכל קצות הרפובליקה יגיעו אזרחים בעלי ידע מדעי קודם, כדי ללמוד מהמורים הטובים ביותר מכל התחומים את אמנות הלימוד". אך לבסוף הפך בית הספר למוסד יוקרתי ביותר להכשרת חוקרים, פרופסורים ועובדי מדינה בכירים. המוסד מתמקד בהוראה דרך מחקר, תוך מתן גמישות בקביעת תוכנית הלימודים.

המחקר ב-ENS הוא בטווח רחב מאוד של דיסציפלינות, מדעיות וספרותיות, בהן ההוראה מחולקת לשלוש-עשרה מחלקות (ביולוגיה, כימיה, פיזיקה, גאוגרפיה, היסטוריה, תקשורת, מדעים קוגניטיביים, מדעים בעת-העתיקה, מדעי החברה, פילוסופיה, מתמטיקה, ספרות ושפות, אקולוגיה).

ישנם בצרפת כיום עוד שני "אקול נורמל סופרייר", בקשאן (אקול נורמל סופרייר דה קשאן) ובליון (אקול נורמל סופרייר דה ליון), אך זה שברחוב אוּלם בפריז נחשב לראשון וליוקרתי מבינם. האקול נורמל סופרייר נחשב לאחד היוקרתיים והסלקטיביים ביותר מבין "בתי הספר הגדולים" (grandes écoles) של צרפת, לצד בתי ספר כגון האקול פוליטקניק (École Polytechnique). עם בוגרי בית הספר נמנים הבולטים באנשי המדע והרוח בצרפת, מהם כמה וכמה זוכי פרס נובל, כמו גם אחדים מהפוליטיקאים הבולטים.

בוגרים מפורסמים

מבין בוגרי האקול נורמל סופרייר התפרסמו רבים:

הביולוג לואי פסטר; הפיזיקאים: פייר דוהם, לאון ברילואן, ז'אן-בטיסט ז'וזף פורייה, פול לנז'בן, אדואר ברנלי (Édouard Branly); חתני פרס נובל לפיזיקה: ז'אן-בטיסט פרין (Perrin, זכה ב-1926), קלוד כהן-טנוג'י (1997), לואי אז'ן פליקס נאל (Louis Eugène Félix Néel, זכה ב-1970), פייר ז'יל דה-זֶ'ן (1991), גבריאל ליפמן (זכה ב-1908), אלבר פר (2007), אלפרד קסטלר (1966), סרז' הרוש (2012); הכימאי פול סבטייה, זוכה פרס נובל לכימיה (1912).

הפילוסופים: ז'אן איפוליט, לואי אלתוסר, רמון ארון, אלן באדיו, אטיין באליבר, אנדרה גלוקסמן (Glucksmann), סימון דה בובואר, ז'אק דרידה, ז'אק רנסייר, סימון וייל (אחותו של אנדרה וייל), איפוליט טֶן (Taine), ולדימיר ינקלביץ' (Jankélévitch), אדואר לה רואה (Édouard Le Roy), בני לוי, מוריס מרלו-פונטי, מישל סר (Serres), מישל פוקו, אלן פינקלקראוט, אנדרה קונט-ספונוויל, ז'ורז' קונגילם (Canguilhem), ז'אן-פרנסואה רבֶל (Revel), אמיל שארטייה; הפילוסופים זוכי פרס נובל לספרות: אנרי ברגסון (1927), ז'אן-פול סארטר (1964-דחה את הפרס).

המתמטיקאים: איבון שוקה-ברואה, אמיל בורל, אווריסט גלואה, ז'אק אדמר, אנדרה וייל (אחיה של סימון וייל, חבר בקבוצת בורבאקי), אנרי לבג, אדוארד לוקאס, אלי קרטן (Élie Cartan), אנרי קרטן (בנו של אלי קרטן וממייסדי קבוצת בורבאקי), אנטואן אוגוסטן קורנו, לוק אילוזי, גסטון ג'וליה, ז'אן לרה, אנדרה ליכנרוביץ', שולם מנדלברוט (ממייסדי קבוצת בורבאקי), ז'אן דיידונה (Jean Dieudonné ממייסדי קבוצת בורבאקי), לואי קוטורה (Louis Couturat), ז'אן גסטון דארבו, ז'אק-לואי ליון (Jacques-Louis Lions), מוריס רנה פרשה (Maurice René Fréchet), אמיל פיקאר (Émile Picard); זוכי מדליית פילדס: ז'ן-כריסטוף יוקוז, ז'אן-פייר סר (Serre), לורן שוורץ, רנה תום, פייר לואי ליון (Lions), לורן לפורג (Lafforgue), ונדלן וורנר (Wendelin Werner), אלאן קון (Alain Connes), נו באו צ'או.

הסוציולוגים: פייר בורדייה, אמיל דורקהיים, מוריס האלבווקס (Maurice Halbwachs); ההיסטוריונים: מרק בלוך, ז'אק לה גוף, עמנואל לה רואה לדורי, לוסיאן פבר, ז'אק סוסטל (אתנולוג ופוליטיקאי צרפתי); הפסיכולוג תאודול ריבו; הפסיכואנליטיקאי ז'אק אלן מילר (Miller); הכלכלן ז'ראר דברה, זוכה פרס נובל לכלכלה (1983).

הסופרים, המחזאים והמשוררים: שארל פגי, ז'אן ז'ירודו, אריק-עמנואל שמיט, ז'וליין גרק (Julien Gracq), ברנאר-אנרי לוי, פול ניזן (Nizan), אמה סזר (Aimé Césaire), רומן רולן, זוכה פרס נובל לספרות (1915); הפילולוג ז'ורז' דומזיל; הגאוגרף פול וידאל דה לה בלאש (Paul Vidal de la Blache).

הפוליטיקאים: ז'אן ז'ורס, אלן ז'ופה, לורן פביוס, לאון בלום (ראש ממשלת צרפת לשעבר), אדואר הריו (Édouard Herriot), ז'ורז' פומפידו (נשיא צרפת לשעבר), פול פנלבה (מתמטיקאי וראש ממשלת צרפת לשעבר).

מורים מפורסמים

מבין מורי המוסד, שרובם היו גם בוגריו, התפרסמו: לואי אלתוסר, אלן באדיו, אמיל בורל, סמואל בקט, פול צלאן, נומה דני פוסטל דה קולנז' (Numa Denis Fustel de Coulanges), ז'אק דרידה, ז'אק לאקאן וז'אן פייר סר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אקול נורמל סופרייר בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אקול נורמל סופרייר
• אקול נורמל סופרייר, ברשת החברתית פייסבוק
• אקול נורמל סופרייר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אקול נורמל סופרייר, ברשת החברתית אינסטגרם
• אקול נורמל סופרייר, סרטונים בערוץ היוטיוב
• אתר הבית של אקול נורמל סופרייר ברחוב אוּלם (בצרפתית)