גד טדסקי
חוקר משפטים ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוקר משפטים ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוידו (גד) טדסקי (באיטלקית: Guido Tedeschi; 17 במאי 1907 - 21 בנובמבר 1992) היה פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל לשנת תשי"ד במדעי המשפט וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1960.
 | |
| גד טדסקי - אתר האקדמיה למדעים | |
| לידה |
1907 רוביגו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
1992 (בגיל 85 בערך) |
| מדינה |
ממלכת איטליה, ישראל |
| השכלה |
ספיינצה – אוניברסיטת רומא |
| תקופת כהונה |
?–1992 |
| תקופת הפעילות |
?–1992 |
| פרסים והוקרה |
פרס ישראל (1954) |
  | |
גד טדסקי, בן לאטיליו ולפאולינה, נולד בשנת 1907 בעיר רוביגו בצפון איטליה. בעקבות עבודתו של אביו, עבר בשנת 1912 לעיר בולוניה, אחר כך בשנת 1917 לעיר פרארה ובשנת 1919 התיישבה המשפחה בעיר הבירה רומא.
בילדותו גדל בבית חילוני, עם זיקה נמוכה למסורת יהודית.
את לימודיו הטרום אקדמיים עשה בגימנסיה הקלאסית, שם למד לטינית במשך שמונה שנים ויוונית במשך 5 שנים. כמו כן למד את השפה הצרפתית והאנגלית. את בחינות הבגרות עשה בגיל 17.
טדסקי שירת בצבא האיטלקי ביחידת נ"מ ובמסגרת שירותו עבר בשנת 1927 קורס קצינים.
בשנת 1924 החל טדסקי את לימודי המשפטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת רומא ברומא, שם למדו גם אביו, סבו ודודו. את לימודי התואר הראשון סיים בשנת 1928 ולאחר שהייה קצרה בברלין חזר לרומא והמשיך במחקר המשפטי.
בין השנים 1928-1933 עבד במקביל להוראת ומחקר המשפטים, גם כעורך דין במשרד עורכי דין ברומא.
בשנת 1930 קיבל את רישיון ההוראה (libera docenza) ובעקבות זאת כיהן כמרצה חוץ (professore incaricato) באוניברסיטאות קליארי, פרוג'ה וסיינה. בשנת 1936 מונה כפרופסור במינוי קבע באוניברסיטת סיינה. בסיינה עבד גם כיועץ למשרד עורכי דין.
בשנת 1938 פוטר טדסקי ממשרתו בעקבות הגזירות האנטישמיות ואת קידומו האחרון כ-professore ordinario, אשר היה אמור לקבל בשנת 1939, קיבל רק לאחר מלחמת העולם השנייה באורח רטרואקטיבי.
טדסקי התקרב לתנועה הציונית עוד לפני עליית הפשיזם לשלטון באיטליה, עת גר בעיר פררה. באותה עת הייתה העיר מאוכלסת ביהודים רבים ואצל טדסקי התפתחה התודעה היהודית והנטייה לציונות.
לאחר המעבר לעיר רומא, הכיר את דנטה לטס, שהיה מורו ורבו לעולם היהדות. טדסקי עזר ללטס באותה תקופה במערכת הירחון "Rassegna mensile d'Israel".
בשנת 1931 ביקר טדסקי בארץ ישראל.
בשנת 1932 פרסם טדסקי את "ההצעה לאמנה בינלאומית נגד האנטישמיות" וספג עליה קיתונות של ביקורת משופרי המשטר הפשיסטי.
לאחר קבלת אשרת תייר משווייץ, הגיע טדסקי לנמל חיפה ועלה לארץ ישראל בערב פסח תרצ"ט - 1939. בתחילה שלטונות המנדט סירבו לאפשר לטדסקי כניסה לארץ ישראל שכן חששו שבכוונתו לבצע עלייה, אולם בסיוע אנשי הסוכנות היהודית פסע לבסוף טדסקי על אדמתה של ארץ ישראל.
בשל העובדה שטדסקי נכנס לארץ באשרת תייר ולא באשרת עולה, לא הונפקה לו תעודת ישיבה על ידי המנדט הבריטי. על כן, לאחר מאמץ רב ובסיועו של השופט גד פרומקין, קיבל טדסקי אשרת תושב בביירות, אלא שלאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ובהיותו אזרח איטלקי, לא ראו הצרפתים בעין יפה את כניסתו ללבנון. לאחר הצטרפותה של איטליה למלחמה לצידה של גרמניה, נחשדו כל האזרחים האיטלקיים שישבו בארץ ישראל, וביניהם טדסקי, על ידי המנדט הבריטי, והוכנסו לבית כלא בירושלים למשך שבוע ימים.
עת עלה טדסקי לארץ ישראל בשנת 1939, היה החוק הטריטוריאלי הנוהג במשפט הארץ ישראלי, החוק העות'מאני והדין האנגלי, וטדסקי החל ללמוד את מערכות הדינים הנוהגות בארץ ישראל בהם לא היה בקיא. בתחילת דרכו האקדמאית בארץ ישראל, הרצה טדסקי בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב, שם לימד משפט ימי וקורס בתורת המשפט הכללית. בינתיים התקבל גם כעמית מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים והחל בביצוע מחקרים משפטיים אשר חלקם פורסמו בספרו הראשון על אדמת הארץ, "מחקרים במשפט ארצנו".
במהלך השנים 1947-1946 הרצה טדסקי על יסודות המשפט גם במסגרת קורסים של הסוכנות היהודית שנערכו עבור הנציגים המיועדים לכהן כדיפלומטים בבוא הזמן ולמעשה היו אלה אותם נציגים שכיהנו ככשגרירי מדינת ישראל לאחר קום המדינה.
לאחר מכן, עת החלה הקמתה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שולבה הוראת יסודות המשפט בפקולטה למדעי הרוח וטדסקי לימד בה בין השנים 1949-1947, בתחילה בקמפוס הר הצופים ואחר כך בבנין קולג' טרה סנטה.
טרם קום המדינה השתתף טדסקי בשתי ועדות לתכנון המשפט במדינת ישראל העתידה לקום, מטעם "המועצה המשפטית של ועדת המצב".
לאחר קום המדינה, ובשל המחלוקת הרבה אשר שררה בחברה הישראלית בימיה הראשונים של המדינה לגבי שיטת המשפט אותה יש להנהיג, מונה טדסקי לחברות בוועדה לתכנון התחיקה האזרחית, אשר מונתה על ידי שר המשפטים, דב יוסף, ובראשה עמד השופט יצחק אולשן.
טדסקי ייצג באותם ימים גישה אשר לפיה על מדינת ישראל לא לאמץ את המשפט העברי במלואו ולא את המשפט האנגלי במלואו, אלא לערוך מערכת חוקים ישראלית אשר תתאים לחברה, מתוך שאיפה ליצור מערכת דינים הומוגנית והרמונית. טדסקי סבר כי אין להגביל את חוג השיטות הזרות הראויות לשמש מקור השראה ואימוץ. נטיתו הטבעית של טדסקי הייתה לאימוץ שיטת הקודיפיקציה הקונטיננטלית.
עוד בטרם הוקמה הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, השתתף טדסקי בוועדה לעיצוב תוכנית אופייה של הפקולטה. טדסקי סבר כי חינוך משפטי טוב הוא ראשית חינוך הסטודנט כמשפטן טוב, ולכן תמך בחלוקת מקצועות הלימוד בפקולטה לפי עניין ולא לפי מקור תחיקתי (לפי דוגמת הלימודים שהיו עד אותה תקופה בבתי הספר המקצועיים למשפטים בתקופת המנדט). אף על פי כן סבר טדסקי כי אסור על החינוך המשפטי ליצור נתק בין לימודי המשפטים לבין יתר מדעי החברה.
בשנת 1949 הוקמה הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ופרופ' טדסקי מונה רשמית כפרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית. הפקולטה מוקמה בראשיתה בבנין "רטיסבון" וזאת עד לשנת 1958 עת הוקם הקמפוס בגבעת רם.
טדסקי היה היוזם והמקים של המכון למחקרי חקיקה ומשפט השוואתי דרכו פרסם את ספריו ומאמריו הרבים במהלך חייו ושימש כמכשיר פרסומי חשוב ועיקרי של הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית במשך עשרות שנים. בחלק מהספרים השונים אותם הוציא לאור באמצעות המכון פירשו, כתבו והביעו כמה מגדולי המשפטנים בישראל את דעתם והסבריהם על דברי החקיקה האזרחית בישראל.
בשנת 1953 הציע שר המשפטים דאז, פנחס רוזן, לטדסקי לכהן כשופט בית המשפט העליון על תקן השופט הספרדי. היה זה במסגרת מהלך אותו הוביל בן-גוריון, שמטרתו הייתה לעורר רגשי שייכות בקרב בני עדות המזרח כלפי מוסדות המדינה; מנוי שופט ספרדי אמור היה לתרום לכך. כדי שלא להרחיקו מהמחקר האקדמאי, הציע שר המשפטים כי טדסקי ישב יומיים בשבוע על כס השיפוט וביתר הזמן ימשיך בעבודת המחקר שלו. על אף הפיתוי, סבר טדסקי כי עבודת המחקר שלו תיפגע, ולכן סירב להצעה זו.
במסגרת עשרות שנות מחקרו האקדמי במשפט הישראלי והמשווה, התמחה טדסקי במשפט אזרחי, ובמשך עשורים רבים היה אחד מגדולי המשפטנים האזרחיים בישראל. הוא העמיד אחריו שורה של תלמידים שתפסו עמדות מפתח במשפט הישראלי ובהם שופטי בית המשפט העליון אהרן ברק, מישאל חשין ויצחק אנגלרד. על פועלו במחקר המשפט הישראלי, זכה טדסקי בשנת תשי"ד בפרס ישראל במדעי המשפט.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
