הקרב על ג'נין (1948)
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הקרב על ג'נין, שנקרא גם מבצע יצחק, נערך במסגרת הלחימה בחזית הצפון במלחמת העצמאות. במהלך המבצע, אשר נערך מ-1 ביוני בלילה ועד בוקר 4 ביוני 1948, תקפו כוחות של צה"ל את כוחות חיל המשלוח העיראקי, אשר נעזרו בכוחות ערביים מקומיים, באזור ג'נין. הכוחות הישראליים הצליחו להשתלט על מרבית יעדיהם בשלבים הראשונים של המתקפה, אך ספגו אבדות כבדות כתוצאה מהתקפת נגד עיראקית עזה, ובסופו של דבר נסוגו מג'נין ומסביבתה הקרובה. הנסיגה הישראלית לא הייתה מסודרת ומרבית ההרוגים נותרו מאחור, בשטח שבשליטה ערבית, והובאו לקבורה רק לאחר תום המלחמה.
| מלחמה: מלחמת העצמאות | |||||||||||||
| תאריכים | 1 ביוני 1948 – 4 ביוני 1948 (4 ימים) | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ג'נין | ||||||||||||
| קואורדינטות |
32°27′40″N 35°18′00″E | ||||||||||||
| תוצאה | ניצחון עיראקי | ||||||||||||
| |||||||||||||
 מפת הקרבות באזור ג'נין במלחמת העצמאות | |||||||||||||
  | |||||||||||||
בסוף מאי 1948, מנקודת ראות ישראלית, התייצב המצב בחזית הצפון. ההתקפות הסוריות מדרום לכנרת נהדפו, כוחות צבא ההצלה נעקרו ממלכיה וחיל המשלוח העיראקי נכשל בניסיונו לכבוש את גשר וכאוכב אל-הווא. חיל המשלוח העיראקי נטש את ניסיונו לתקוף בעמק הירדן, ונכנס במקום זאת לצפון המשולש. עם זאת, תנועתו של צבא עיראק הציבה בפני חזית הצפון איום חדש: באותה העת אזור נצרת היה בידי הערבים, והמרחק בין הכוחות הערביים בגליל התחתון ובין העיראקים לא עלה על 12 ק"מ. היה חשש סביר מפני מבצע עיראקי שיבתר את עמק יזרעאל. הציר הסביר ביותר לתנועה עיראקית כאמור היה כביש ג'נין–עפולה, אולי במתואם עם תנועה ערבית מנצרת דרומה. עם זאת, היערכות הערבים, כפי שהתגלתה במהלך הקרב, לא הורתה על מגמה התקפית בכיוון המתואר.
המגמה העיקרית של מפקד חזית הצפון משה כרמל (זליצקי) הייתה להסיר את האיום הזה על ידי השתלטות על השלוחה המערבית של הגלבוע, על חלקו הדרומי של עמק יזרעאל, ועל צפון השומרון, כולל ג'נין. כן נדרשו כוחות חזית הצפון לפתוח בהתקפות בגזרתם, על מנת להקל ככל האפשר על המצב בחזית המרכז, שמצבה נראה היה כקשה ביותר.
בסוף מאי ובתחילת יוני כבשו כוחות מגדודים 13 ו-14 של 'גולני' כפרים בשולי הגלבוע ובפתחת ג'נין (מבצע ארז). הצלחת מבצע זה אפשרה את הניסיון לכיבוש ג'נין.
מהלכי חיל המשלוח העיראקי עד קרב ג'נין
ממשלת עיראק החליטה להתערב במלחמה בארץ ישראל ב-23 באפריל 1948, לאחר כיבוש חיפה על ידי כוחות ההגנה. ב-15 במאי 1948 חצה הכוח העיראקי את הירדן במעברה ותקף במשך מספר ימים את קיבוץ גשר ואת תחנת המשטרה הסמוכה. כל ההתקפות נהדפו. ב-18 במאי 1948 ניסו העיראקים לכבוש את מבצר כוכב הירדן אך נהדפו באבדות כבדות על ידי כוחות גולני.
ב-22 במאי 1948 נואשו העיראקים מלהשתלט על קיבוץ גשר וסביבתו ונסוגו מהחזית למזרח הירדן. הם שבו וחצו את הירדן בגשר דמיה והתמקמו במשולש הערבי (צפון השומרון במרחב שכם, ג'נין, טולכרם). מאז הגיעם לשומרון לא הראו העיראקים פעילות רבה פרט להתקפה על גאולים ב-28 במאי 1948 וכיבוש תחנת השאיבה בראש העין ב-30 במאי 1948.
צה"ל
ביצוע המבצע הוטל על חזית הצפון (פיקוד צפון במושגי ימינו), אשר הוקמה ימים אחדים קודם המבצע, ועליה פיקד משה כרמל (זליצקי). הכוח עליו הוטל ביצוע ההתקפה בגזרת ג'נין היה חטיבת כרמלי, בפיקודו של מרדכי מקלף. החטיבה סיימה כשבועיים קודם לכן את ההשתלטות על צור מחצבתה, אזור חיפה ועמק זבולון, וכעת עמדה לרשות חזית הצפון לצרכיו השונים בגזרות השונות. החטיבה העמידה לצורך המבצע שניים מגדודיה: גדוד 21 בפיקודו של דב צסיס וגדוד 22 בפיקודו של אברהם פלד. בנוסף, הפעילה החטיבה טור ממונע, של אוטובוסים משוריינים, בפיקוד אהרון אבנון, המאויש על ידי חניכי קורס המ"כים החטיבתי (במלחמת העצמאות הכשרת המ"כים נערכה במסגרת החטיבה), וחניכי קורסים נוספים, אשר אורגנו כפלוגה. כן קיבלה החטיבה תחת פיקודה כוחות מחטיבת גולני: גדוד 13 בפיקודו של אברהם יפה, פלוגה מגדוד 14, ופלוגה מגדוד 15. שתי הפלוגות האחרונות אורגנו כגדוד מופחת אשר שימש כעתודה.
הסיוע הארטילרי כלל שישה תותחי 65 מ"מ ושתי מרגמות 120 מ"מ.
הכוחות נהנו מסיוע אווירי מקדים, כלומר הפצצות מן האוויר על יעדים ערביים שונים, לפני המבצע: ג'נין, אום אל-פחם, יעבד, קבטיה ושכם.
הערבים
כוח המשלוח העיראקי היה בגודל של כאוגדה לא אורגנית, כלומר, צירוף של יחידות ששיוכן הקודם היה מגוון. כוח זה מנה כ-6,000 חיילים וכ-300 קצינים. אלה אורגנו בשתי חטיבות, האחת ממוכנת והשנייה רגלית, אשר כוחותיה הקדמיים הגיעו לזירה ממש בהחל הקרב. כן צורף לחיל המשלוח כוח ממוכן נוסף, בן שלושה גדודים, אשר נוספו לו גדוד ארטילריה, כוח הנדסה ועוד. בתחילת יוני, המאמץ העיראקי העיקרי כוון מערבה, על מנת לבתר את מדינת ישראל הצעירה ב'מותניים הצרות' באזור כפר יונה. מאמץ זה נועד להתחיל ב-4 ביוני. כיוון שכך, רוב חיל המשלוח העיראקי התרכז באזור שכם–טולכרם–קלקיליה. בג'נין עצמה היה בתחילת הקרב גדוד עיראקי פחות פלוגה, מחוזק בארטילריה: סוללת תותחי 3.7 אינץ'.
העיר ג'נין, שבימים כתיקונם מנתה כ-4,500 תושבים, הייתה ריקה כמעט מתושבים ערב המבצע. את המשלטים שסביב העיר החזיקו לרוב כוחות מקומיים לא גדולים.
ג'נין נמצאת בבקעה (בקעת ג'נין) מוקפת גבעות ונשלטת באש ממזרח, ממערב ומדרום. בקעת ג'נין, בגובה ממוצע של 100 עד 125 מ', נמשכת מן העיר צפונה, ומכיוון זה לא ניתן לשלוט באש על העיירה. מדרום מערב לעיירה נמצא עמק דותן, שגובהו הממוצע כ-250 מ'. לג'נין גישה נוחה מצפון, הן מכיוון עפולה, הן מכיוון חיפה, דרך מגידו, והיא מהווה למעשה את שער הכניסה לשומרון מצפון. הגישה לג'נין מדרום קשה יותר, ועוברת בדרכים הרריות. בקעת ג'נין מבותרת ברובה, והעבירות בה קשה.
מטרת המבצע הייתה חדירה עמוקה של צה"ל אל תוך 'המשולש', תוך הפעלת לחץ מכל הצדדים על אזור זה. עם זאת, לא ברור האם המבצע כולו נועד לצורך כיבוש שטחים, לצורך ריתוק הכוח העיראקי, לבל יסייע ללגיון הירדני, או לצורך הסחה, לשם אותה מטרה.
לצורך השגת מטרה זו (החדירה), תוכננו: 1. כיבוש ג'נין. 2. פשיטות בבקעת הירדן. 3. הטרדת הכפרים עארה וערערה שבוואדי עארה. 4. התקפת ריתוק על טולכרם. 5. כיבוש ראש העין על ידי כוח אצ"ל (שחתם ממש באותה העת על הסכם הצטרפות לצה"ל).
המבצע עצמו כלל רק את החלק הראשון, ונועד להתחיל בלילה שבין 1 ל-2 ביוני 1948. ג'נין נמצאת כאמור בתוך גיא ומוקפת הרים. כדי לכובשה, הוחלט לכבוש את ההרים המקיפים אותה ממזרח וממערב, לסגור עליה כבתנועת מלקחיים ואחר כך לפרוץ לתוך העיר. גדוד 13 של 'גולני' תוכנן לכבוש את עראנה, ג'למה ומוקייבלה ומחנה הצבא שלידה, שעל הדרך עפולה–ג'נין, עוד לפני חצות. בהמשך אותו לילה נועדו גדודים 21 ו-22, אשר תוכננו לעבור דרך גדוד 13, לכבוש משלטים מערבית ומזרחית לג'נין, בהתאמה. בנוסף, על הגדודים שהוזכרו היה לבצע חסימות ומיקוש דרכים, כדי למנוע הגעת תגבורות לעזרת ג'נין מכיוונים שונים. או אז, אמור הטור הממונע לפרוץ לג'נין על הכביש המוביל אליה מצפון.
התוכנית התבססה על כך שכוחות חטיבת אלכסנדרוני יתקפו אף הם בעוצמה את העיראקים ממערב. בפועל התקפה כזו לא התבצעה.
פתיחת הדרך לג'נין
ב-1 ביוני בערב, בין השעות 19:00 ל-19:40, תקפו שלושה מטוסים של חיל האוויר את ג'נין. בשעות הבאות, בלילה שבין 1 ל-2 ביוני, יצא גדוד 13 לכבוש את יעדיו: עראנה, מוקייבלה וג'למה. הגדוד השלים אומנם את משימותיו, אלא שחל פיגור בלוח הזמנים, וכן התקבלה ידיעה מוטעית אודות הפוגה העומדת להיכנס לתוקף ב-02:00. כוחות 'כרמלי' נוכחו לדעת כי לא נותרו להם מספיק שעות חשיכה לביצוע משימתם, חזרו לבסיסם, וכאשר התבררה הטעות, דחו את המשך ההתקפה ללילה הבא. בבוקר 2 ביוני התקיפו העיראקים בכוח של שתי פלוגות חי"ר ומספר משוריינים את המשלטים שכבשה 'גולני'. תחילה תקפו בג'למה, ואחר כך במוקייבלה. עד שעות אחר הצהריים ההתקפות נהדפו, והעיראקים הנסוגים הותירו בשטח שלושה משוריינים. בשחר 3 ביוני תפסו לוחמי גדוד 13 את ח'רבת חרובה ואת גשר חרוב, כשלושה ק"מ מצפון לג'נין, לקראת כניסתו לעיירה של הטור הממונע (ר' להלן).
ההתקפה על ג'נין
בליל 2–3 ביוני החלו גדודי חטיבת 'כרמלי' לנוע לעבר ג'נין. גדוד 21 עלה על רכס ההרים המערבי וכבש אותו. משלט אחד נתפס ללא קרב ואחר, תוך קרב קצר. גדוד 22 השתלט, לאחר קרב קצר, על שניים משלושת המשלטים שהוקצו לו על הרכס המזרחי. מספר שיבושים מנעו את כיבוש המשלט השלישי. תחילה נתקלה הפלוגה שיועדה לכובשו במשוריין. בחלופי האש עם המשוריין, שנסוג לבסוף, נהרג אחד מחיילי הפלוגה, וחל עיכוב בלוח הזמנים. לאחר מכן, הכוח שנשלח לכבוש את המשלט ספג אש ונפגעים, ונסוג. כוח בן שתי כיתות וחבלנים מגדוד 22, שנועד לבצע מיקוש בסמוך לעין ניני מדרום לג'נין, נתקל באש שגרמה לפצוע אחד, בעיקר מן המשטרה, רותק למקומו ולא הצליח להגיע ליעדו. כך, מבואותיה הדרומיים של ג'נין לא נחסמו.
בבוקר 3 ביוני עשה דרכו הטור המשוריין, ובו פלוגת בית הספר למ"כים, את דרכו לתוך ג'נין, דרך המשלטים שתפס גדוד 13. לאחר שעבר את גשר חרוב, נתקל הכוח במחסום ובאש, ושני האוטובוסים המשוריינים הראשונים נפגעו בצמיגיהם ונעצרו, ולבסוף נסוגו. הכוח ירד מן האוטובוסים, והמשיך ליעדו ברגל.
השטח היה טרשי וקשה היה להתחפר בו. בנוסף, הכוחות שנאחזו בגבעות השולטות על העיר ציפו להמשיך הלאה, ולא להישאר במקומם, ולכן לא עשו מאמץ רציני להיאחז בשטח. עם שחר החלו הפגזות וצליפות מכיוון בניין המשטרה שלא נכבש. בנוסף, כוח ערבי עלה על המשלט שלא נתפס על ידי גדוד 22. פגז אחד נפל בתוך עמדת הפיקוד של גדוד 21 והרג את הסמג"ד שרגא מוסטובולסקי (על שמו מחנה שרגא ליד נהריה ורחוב יהושפט בעכו) וחייל נוסף. תושבי הכפר בורקין הסמוך החלו לצלוף על לוחמי גדוד 21 שהשיבו אש. תחנת המשטרה הופגזה בתותחים ומרגמות. כעבור זמן מה נחלשה האש והמצב החל להתייצב.
התקפת הנגד העיראקית
.jpg)
גדוד 5/2 של החטיבה העיראקית בפיקודו של עומר עלי חנה באותו זמן ביחד עם סוללת התותחים המסופחת אליו, בסביבות שכם לשם עבר לאחר שפינה את ג'נין יום קודם לכן. כאשר הגיעו הפליטים מג'נין וסיפרו על התקפת היהודים החליט המג"ד בעצמו, בניגוד להוראות המפורשות שקיבל, לצאת מייד לג'נין. מעט לאחר השעה 10:00 הבחינו חיילי גדוד 21 בעשרות כלי רכב הנעים מכיוון שכם. מייד החלה הפגזה עזה ושיטתית על הרכס המערבי, אותו תפס הגדוד, והפצצת מטוסים. כיוון שהסיוע הארטילרי הישראלי היה ממוקם בעמדות עורפיות מדי, ריכוז הכוחות העיראקי נותר מחוץ לטווח, ויכול היה להתארגן באופן חופשי. ההפגזות והירי מכיוון המשטרה נמשכו אף הם.
תחת ההפגזות העיראקיות הלך והתערער מצבו של גדוד 21 במשלטים שממערב לג'נין. להפגזות נילוו גם התקפות רגליות, אלא שאלה נהדפו. במהלך הקרב נפצע המג"ד צסיס, ובנוסף, הקשר בין חלקי הגדוד השונים היה רופף, וכך, בעוד פלוגה אחת ספגה את מירב האש, פלוגה אחרת לא השתתפה כמעט בקרב. תחת הלחץ והשליטה הרופפת מחלקה אחת התפוררה ונמלטה. בהמשך נסוגה אחת הפלוגות, ובהדרגה עד סוף היום, כל הגדוד נסוג.
עם החל התקפת הנגד על גדוד 21, נדרש גדוד 22 לסייע על ידי לחץ מצידו על העיר, אולם עד סוף הקרב, כוחות הגדוד לא הגיעו לכדי התקפה של ממש כנדרש.
הפעלת העתודה וגדוד 13
לנוכח המצב הקשה במשלטים, החליט כרמל להפעיל את כוח העתודה. בשעה 14:00 נכנס לג'נין טור של משוריינים ואוטובוסים ובתוכם פלוגת בית הספר החטיבתי של 'כרמלי'. איתם נכנסו שתי פלוגות של 'גולני'. אלה השתלטו על חלק גדול מן העיירה. גדוד 13 עקף את העיר ממזרח, דרך המשלטים שבידי גדוד 22, ואחר כך מדרום, כדי לחבור לגדוד 21. בשל קשיי עבירות וכיוון שחלק מן השטח כבר נתפס בידי העיראקים, לא נוצר מגע כאמור.
הנסיגה
עם רדת הליל יצאו משה כרמל ומרדכי מקלף לעפולה כדי להתקשר משם עם יגאל ידין במטכ"ל. כרמל הבהיר כי אי אפשר להחזיק בג'נין כטריז יחיד ב"משולש" כי כל כוח האויב יוטל שם נגדו. אם יש כוונה לתקוף במרכז את טולכרם במטרת כיבוש, יש טעם להחזיק בג'נין ואם לא, יש לסגת מג'נין. ידין הודיע שאין כל סיכוי לפעולה בחזית המרכז בכיוון טול כרם וביקש מכרמל להכריע בעניין הנסיגה לפי שיקול דעתו.
בחצות הודיע כרמל על החלטתו לסגת מהעיר וממשלטיה עד עלות השחר ולהיערך בשורת גבעות כ-1.5 ק"מ מצפון לעיר. הדבר נעשה עד בוקר 4 ביוני.
קרב ג'נין היה אחד הקרבות הקשים והמרים ביותר של צה"ל במלחמת העצמאות. בקרב נהרגו 50 לוחמים ו-83 נפצעו. 45 מההרוגים היו מגדוד 21. בגלל הנסיגה המבוהלת נשארו רוב ההרוגים בשטח. לאחר חיפושים, שנערכו בתום הקרבות, בתיאום עם הערבים, בפיקודו של הרב הצבאי הראשי שלמה גורן, נקברו שרידיהם של 46 לוחמים בקרב זה בקבר אחים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים בתאריך 3 באוגוסט 1950.[1] חמישה מהנופלים נקברו בבית הקברות הצבאי בעפולה. לעיראקים היו 27 הרוגים. מספר ההרוגים מבין הכוחות המקומיים אינו ידוע וכן לא ידוע מספר הפצועים.
הקרב הסתיים בכישלון משום שלא היה חלק ממתקפה רחבה יותר באזור השומרון, וכן לא הוערכו כראוי תנאי השטח ועוצמת הצבא העיראקי. כן תרמו להצלחה הערבית היוזמה והפעולה הנחרצת של מפקד הגדוד העיראקי.
בכל זאת, קרב זה מנע התקפה עיראקית ב'מותניים הצרות' של ישראל, באזור כפר יונה. הצלחה עיראקית בהתקפה כזאת הייתה הרת אסון, שכן הייתה מבתרת את ישראל לשניים. בנוסף, קרב זה סימן את אובדן היוזמה מצד העיראקים במלחמה. ולמעשה, החזית העיראקית 'קפאה' כמעט עד סוף המלחמה.
ב-9 ביוני 1948 נכשל ניסיון של 'גולני' לכבוש את בניין משטרת ג'נין. חומר הנפץ שהונח ליד חומת הבניין לא יצר פרצה מספקת לחדירה.
בקרבות עשרת הימים ב-9–12 ביולי 1948 פתחו העיראקים בהתקפה חזיתית על כוחות 'גולני' מצפון לג'נין ואילצו אותם לסגת צפונה עד לקו מזאר (כיום גן נר) – זרעין (יזרעאל) – הר ברקן, שהיה נוח יותר להגנה. לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק עם ירדן הוזז קו הגבול באזור דרומה ונספחו למדינת ישראל הכפרים הערביים סנדלה ומוקיבלה.
מדי שנה בכה' באייר יום הקרב, מארגנים קרובי משפחה של החללים אזכרה בהר הרצל ליד קבר האחים המשותף של כל הנופלים.[2]
|
![Thumb](#/media/קובץ:עמדת_הקדיש_היומית_לחללי_כ"ה_באייר_בכל_מלחמות_ישראל_היכל_הזיכרון_הלאומי_08.jpg)
- תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות"
- צדוק אשל (עורך), חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות"
- יוסף גלילי (עורך), בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 - חטיבת כרמלי, 1988, "ג'נין", עמודים 66–74
- משה כרמל, מערכות צפון, הוצאת "מערכות", 1949
- בני מוריס, 1948, הוצאת עם עובד, 2010
- אהד לסלוי, הקרב על ג'נין 1948, בתוך: המלחמה המעצבת הראשונה - שבעה מאמרים במלאת שבעים שנה למלחמת העצמאות, מודן, משרד הביטחון וצה"ל/המחלקה להיסטוריה, 2018, עמודים 65–86
"הם הופקרו – 50 חיילים נהרגו": סוד הקרב ממלחמת השחרור נחשף, סרטון באתר יוטיוב, בערוץ ה-YouTube הרשמי של תאגיד השידור הישראלי- צבא ישראל חדר לתחומי העיר ג'נין, דבר, 4 ביוני 1948
- נהדפו התקפות נגד בגבול ג'נין, דבר, 5 ביוני 1948
- כיבושים במבואות ג'נין, מעריב, 3 ביוני 1948
- הסודות הקבורים של ג'נין: כך אותרו והוחזרו לישראל חללי צה"ל שנהרגו בקרב הקטלני על כיבוש העיר, באתר ynet, 3 במרץ 2023
- אזכרה לחללי קרב ג'נין תש"ח - כה באייר תשפ"ג בערוץ יוטיוב 16 במאי 2023
- אמירת קדיש בטקס האזכרה לחללי הקרב על ג'נין 3 ביוני 1948, בחלקת קבר האחים בהר הרצל בערוץ יו טיוב, 2 ביוני 2024
- הקראת 52 שמות חללי צה"ל שנהרגו בקרב על ג'נין 3 ביוני 1948, בהר הרצל בקבר האחים בו הם קבורים בערוץ יו טיוב, 2 ביוני 2024
- קבר האחים של חללי הקרב על ג'נין 1948 בהר הרצל. במקום קבורים 5 מבני נשר שנהרגו ב-3/6/1948 בערוץ יו טיוב, 2 ביוני 2024
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
