Loading AI tools
חוק של הכנסת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951 מקנה לחברי הכנסת חסינות מפני עבירות שעולות לכדי מעשה פלילי או עוולה אזרחית, אשר נעשו בעת מילוי תפקידם. לעניין חוק זה, דינו של שר שאינו חבר הכנסת, כדין שר שהוא חבר הכנסת. החוק אושר בכנסת הראשונה ב-25 ביוני 1951.[1]
פרטי החוק | |
---|---|
מדינה | ישראל |
תאריך חקיקה | 3 ביולי 1951 |
תאריך חקיקה עברי | כ"ט בסיוון תשי"א |
גוף מחוקק | הכנסת הראשונה |
שטחים שעליהם חל החוק | ישראל |
חוברת פרסום | ספר החוקים 80, עמ' 228 |
הצעת חוק | ממשלתית |
משרד ממונה | יושב ראש הכנסת |
מספר תיקונים | 44 |
נוסח מלא | הנוסח המלא |
סעיף 1 לחוק מקנה לחבר הכנסת חסינות מהותית/עניינית - חסינות בפני סנקציות פליליות בגין פעולות שביצע במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת. חסינות זו היא מוחלטת ואינה ניתנת להסרה.
הגנה זו אינה חלה על מעשה או התבטאות שאינם אקראיים שיש בהם אחד מאלה:
היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, קבע כי: "תכנון מראש של התבטאות המהווה עבירה, לא חוסה תחת החסינות, וניתן כעיקרון להעמיד חבר כנסת לדין בגינה, כמו כל אדם אחר. בכלל זה, פרסום מתוכנן של עניינים סודיים שפרסומם מהווה עבירה, בין במליאת הכנסת ובוועדות ובין בתקשורת או בכל מסגרת אחרת, אינו חוסה תחת החסינות וחבר הכנסת עלול להיחקר ולעמוד לדין בגינו".[2]
סעיף 4 לחוק מקנה לחבר הכנסת חסינות דיונית. חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב אישום למעט ההתניה בסעיף 4א (1) רשאי לפנות תוך 30 ימים לוועדת הכנסת ולבקש שתעניק לו חסינות מתוך אחד או יותר מן הנימוקים הבאים:
עד יולי 2005 הוענקה חסינות זו אוטומטית, מבלי שחבר הכנסת יבקש אותה, והסרת החסינות דרשה החלטה של ועדת הכנסת והחלטת המליאה בהצבעה חשאית. ביולי 2005 תוקן החוק כך שעבירות שברירת המחדל לא חלה עליהן שנעשו שלא במסגרת התפקיד (כגון עבירות בניה או תעבורה) ורק על עבירות כאלה, החסינות לא תימצא יותר בגדר ברירת מחדל. וגם אז וועדת הכנסת תאשר ליוע"ש הגשת כתב אישום, על חבר הכנסת המעוניין בחסינות לבקש אותה, ואם ועדת הכנסת החליטה להיענות לבקשתו, הדבר טעון אישור המליאה בהצבעה גלויה. מאז תיקון החוק שלושה חברי כנסת הגישו בקשה לחסינות:
גישה של "שמור לי ואשמור לך" שהייתה נהוגה בכנסת, עד החלת התיקון[דרוש מקור], הובילה לביקורת ציבורית ולעתירת התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בעקבות החלטת הכנסת שלא להסיר את חסינותו של ח"כ מיכאל גורלובסקי שהואשם בזיוף, מרמה, והפרת אמונים, בגין הצבעה כפולה במליאת הכנסת. החלטת בג"ץ לבטל את החלטת הכנסת להשאיר את חסינותו עוררה ביקורת בקרב חברי הכנסת על ההתערבות בהחלטותיה.
בג"ץ קבע שרק הערכה של חברי הכנסת שהיועץ המשפטי לממשלה נהג שלא בתום לב בהגשת כתב האישום כנגדם יכולה להצדיק אי-הסרת חסינות. החוק החדש הרחיב את העילות לחסינות מצד אחד, ומצד שני מנע את הענקתה האוטומטית[דרוש מקור].
בשנת 1985 הגיש יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ מיכה רייסר, הצעת חוק לביטול החסינות הפלילית של חברי הכנסת[6] אך זו לא התקבלה.
החסינות הדיונית אינה חלה על העבירות הבאות ודינו של חבר הכנסת לעניין עבירות אלה כדין כל אדם:
חסינות זו היא לתקופת כהונתה של הכנסת שבה אושרה החסינות. כאשר חבר הכנסת נבחר גם לכנסת שלאחר זו שבה הוענקה לו חסינות, רשאי היועץ המשפטי לממשלה להגיש מחדש לכנסת את כתב האישום, ורשאי חבר הכנסת לבקש חסינות פעם נוספת.[7] לאחר סיום כהונתו של חבר הכנסת ניתן להעמידו לדין בגין מעשים שאינם מוגנים על ידי החסינות המהותית, בלי שיתאפשר לו לבקש הענקת חסינות. התקופה שבה נמנעה, מכוח חוק זה, הבאתו של חבר הכנסת לדין על עבירה מסוימת, לא תבוא במניין תקופת ההתיישנות לגבי אותה עבירה.
חבר הכנסת חסין גם מפני תביעה אזרחית המוגשת בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת.
דוגמה: בנובמבר 2019 הגיש ניר חפץ תביעות לשון הרע בסך חצי מיליון ש"ח נגד שר המשפטים, אמיר אוחנה, בטענה שזה פרסם מידע מחקירתו של חפץ שעליו הוצא צו איסור פרסום, ובכך פגע בפרטיותו. התביעה נדחתה על הסף בנימוק שדברי השר חוסים תחת חסינות חברי הכנסת, אף שהשופטת מתחה ביקורת על אוחנה על שהפר צו איסור פרסום.[8]
סעיף 3 לחוק קובע "חבר הכנסת לא ייעצר אלא אם נתפס בשעה שעשה מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח או הפרעת השלום או בגידה".
סעיף 2 לחוק קובע שחבר הכנסת יהיה חסין בפני חיפוש בדירתו ובפני חיפוש בגופו או בחפציו, חוץ מן החיפוש במקום שנועד לבדיקה מטעם שלטונות המכס.
שופט של בית המשפט העליון רשאי להתיר בצו חיפוש אצל חבר הכנסת, אם שוכנע שיש יסוד לחשד שחבר הכנסת חשוד בעבירה של בגידה או ריגול (סימנים ב׳ או ד׳ בפרק ז׳ לחוק העונשין), שעונשה עשר שנות מאסר או יותר, והחיפוש הכרחי למניעתה או לחקירתה של עבירה כאמור.
סעיף 2א לחוק קובע "חבר הכנסת יהיה חסין בפני האזנת סתר".
שופט של בית המשפט העליון רשאי להתיר בצו האזנת סתר, אם שוכנע שיש יסוד לחשד שחבר הכנסת חשוד בעבירה ונתקיימו התנאים שבאחד מאלה:
סעיף 4א לחוק קובע "לא תוגש קובלנה פלילית נגד חבר הכנסת בשל עבירה שנעברה בזמן היותו חבר הכנסת או לפני שהיה לחבר הכנסת".
החוק אושר בכנסת הראשונה ב-25 ביוני 1951,[1] אישור החוק לווה בוויכוחים סוערים בין הקואליציה לאופוזיציה, לנוכח התנגדות של ראש הממשלה, דוד בן-גוריון לחוק זה.[9] בנוסף למחלוקת העקרונית על עצם הצורך בחסינות, עורר מחלוקת גם הסעיף (שבוטל מאז) לפיו "חבר הכנסת זכאי לטלפון בדירתו, והרשות המוסמכת תתקינו חינם ובזכות קדימה על פני אדם אחר". שר התחבורה, דב יוסף, שהתנגד לסעיף זה, טען: "הרשות המבצעת אינה נוהגת משוא פנים, ואם תרצה במשוא פנים ודאי לא תתחיל בעניינים קטנוניים כגון התקנת טלפונים מחוץ לתור".[9]
מאז אישורו ועד סוף 2019 עבר החוק 44 תיקונים. להלן הבולטים שבהם:
המקרה הראשון בו נתבקשה הסרת חסינות חבר כנסת הייתה מקרהו של דוד הכהן שרכב בו נהג מירושלים לתל אביב התנגש במשאית. המשטרה בקשה להעמידו לדין, אך יושב ראש הכנסת דחה את הבקשה מבלי להעבירה בכלל לוועדה, בטענה שדוד הכהן שכב אז בבית החולים בין החיים ובין המוות. במקרה שני בקש היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את מנחם בגין על מאמר בעיתון חרות נגד בית הדין הצבאי בצריפין. יושב ראש הכנסת סירב להעביר את הבקשה לדיון בטענה שמדובר בעניין פוליטי. המקרה השלישי היה בעניינו של שלמה לורנץ שקיבל צ'ק דולרי מתייר בארצות הברית והעביר את חלק מתמורתו בלירות לפני שפדה את הצ'ק בבנק. ועדת הכנסת סירבה להסיר את החסינות בטענה שמדובר בזוטות.[16]
תאריך | חבר הכנסת | האשמה | גזר דין |
---|---|---|---|
11 באוגוסט 1954 | שלמה לביא[17] | דריסת אדם למוות | קנס בסך 100 ל"י |
20 בדצמבר 1954 | ישראל שלמה בן-מאיר (רוזנברג)[18] | השגת רישיון להעברת מט"ח בטענת שווא | זוכה |
8 בפברואר 1955 | שמעון בז'רנו[19] | נהיגה במהירות מופרזת (80 קמ"ש) | קנס בסך 50 ל"י |
16 במאי 1960 | משה דיין | גרימת תאונה עקב אי עצירה באור אדום | - |
14 ביולי 1965 | יצחק רפאל[20] | קשירת קשר לקבלת שוחד | - |
29 בנובמבר 1966 | מרדכי סורקיס[21] | גרימת תאונה עקב מעבר באור אדום במהירות גבוהה | הורשע |
17 ביולי 1978 | שמואל רכטמן[22] | קבלת שוחד | הורשע ונידון למאסר בפועל |
1 באוגוסט 1979 | שמואל פלאטו-שרון | הבטחת שוחד לבוחריו | 3 חודשי עבודות שירות ו-15 חודשי מאסר על תנאי |
13 בינואר 1981 | אהרן אבוחצירא | קבלת שוחד | זיכוי |
18 במאי 1981 | אהרן אבוחצירא | מעילה בכספים | זיכוי |
25 בדצמבר 1984 | מאיר כהנא | התססה והסתה | - |
15 באוקטובר 1985 | מוחמד מיעארי | נאום הזדהות עם דרכו של פאהד קוואסמה, מבכירי אש"ף | - |
1991 | יאיר לוי | גנבה בידי מנהל, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד | 4 שנות מאסר בפועל, 3 שנות מאסר על תנאי וקנס בסך 275,000 ש"ח |
6 בינואר 1993 | האשם מחאמיד | התבטאות מעודדת טרור | - |
- | רפאל פנחסי | העברת כספים שלא כדין | 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי |
ספטמבר 1993 | אריה דרעי | קבלת שוחד, מרמה, הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד ("התיק האישי") | מאסר בפועל של שלוש שנים וקנס כספי של 250,000 ש"ח. |
ינואר 1999 | אריה דרעי | מרמה והפרת אמונים ("התיק הציבורי") | 3 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי של 10,000 ש"ח. |
5 ביולי 2000 | יצחק מרדכי[23] | מעשה מגונה בכוח | 18 חודשים מאסר על תנאי |
6 במרץ 2001 | אביגדור ליברמן[24] | תקיפת קטין ואיומים | - פיצויים של 10,000 ש"ח לילד וקנס של 7,500 ש"ח |
5 בנובמבר 2001 | עזמי בשארה[25] | תמיכה בארגון טרור וארגון טיולים למדינת אויב | כתב האישום בוטל שכן נקבע שעומדת לו החסינות המהותית |
2002 | סאלח טריף[26] | מתן שוחד | 6 חודשי עבודות שירות, קנס על-סך 25,000 ש"ח ו-18 חודשי מאסר על תנאי |
10 בנובמבר 2003 | נעמי בלומנטל[27] | מתן שוחד בחירות | הרשעה - קנס ומאסר שהומר לעבודות שירות |
26 בינואר 2004 | יחיאל חזן[28] | הצבעה כפולה במליאת הכנסת | הרשעה |
20 בדצמבר 2004 | יאיר פרץ[29] | ניסיון קבלת תואר אקדמי במרמה | הרשעה |
26 בינואר 2010 | סעיד נפאע[30] | מגע עם סוכן זר ונסיעה לארץ אויב | 12 חודשי מאסר בפועל ו־6 חודשי מאסר על תנאי |
21 בדצמבר 2016 | באסל גטאס[31] | הברחת טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים | 2 שנות מאסר[32] |
בשל השתתפותו של ח"כ מוחמד מיעארי ב-1985 בעצרת זיכרון לפאהד קוואסמה, ממנהיגי אש"ף, שבאותה עת היה מוגדר כארגון עוין, הגיש ח"כ מיכאל איתן בקשה לוועדת הכנסת, וזו (ובעקבותיה מליאת הכנסת) הסירה את חסינותו של מיעארי מפני חיפוש ומפני מעצר, ושללה את זכותו לחופש התנועה בתחום המדינה. מיעארי עתר לבג"ץ, אשר בפסק דין תקדימי, ברוב של 3 מול 2, ביטל החלטה זו, בהתאם לנימוק של הנשיא מאיר שמגר: "מטרתה של הסרת החסינות לפי סעיף 13 היא במקרה כזה מניעתית, ואין היא יכולה בשום פנים להיות סנקציה; מכאן, שמעשה בעבר במסגרת מילוי התפקיד, אפילו אם הוא בעל אופי פלילי, לא יוכל, כשלעצמו, לשמש עילה להסרת החסינות, אם אין תשתית ראייתית רחבה יותר מחוץ לאירוע החד-פעמי שבעבר, שתצביע על כך שיש חשד סביר לעתיד".[33]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.