חיים דוד הלוי
רב ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רב ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב חיים דוד הלוי (י"ח בשבט ה'תרפ"ד – י"ב באדר ה'תשנ"ח; 24 בינואר 1924 – 10 במרץ 1998) היה פוסק והוגה דעות. כיהן כרבה הספרדי הראשי של ראשון לציון (תשי"א – תשל"ג). וכרבה הראשי של תל אביב-יפו (תשל"ג – תשנ"ח). זוכה פרס ישראל לספרות תורנית ופרס הרב קוק. התמודד על משרת הרב הראשי לישראל בשנת תשנ"ג (1993) אך הרב אליהו בקשי-דורון נבחר.
 | |
| הרב הלוי, אמצע שנות ה-90 | |
| לידה |
24 בינואר 1924 י"ח בשבט ה'תרפ"ד ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
10 במרץ 1998 (בגיל 74) י"ב באדר ה'תשנ"ח |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות |
? – 10 במרץ 1998 |
| השתייכות |
רב |
| תחומי עיסוק | הלכה |
| תפקידים נוספים | הרב הראשי של תל אביב-יפו, הרב הספרדי הראשי של ראשון לציון |
| רבותיו | הרבנים עזרא הדאיה, עזרא עטייה, בן-ציון מאיר חי עוזיאל |
| תלמידיו | חתנו הרב שלמה לוי (רב) נשיא ישיבת ההסדר קריית גת |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
נולד וגדל בירושלים, בשכונת אוהל משה. אביו משה, עלה עם משפחתו מהעיר בורסה שבטורקיה לארץ ישראל כשהיה בגיל 16. אימו, ויקטוריה לבית קראקו, הייתה גם היא בת למשפחה שעלתה מטורקיה.
בילדותו למד אצל הרב עזרא הדאיה, בתלמוד תורה "אורח חיים". מגיל תשע החל ללמוד בישיבת פורת יוסף, עד אמצע שנות העשרים לחייו, והוסמך לרבנות ולדיינות על ידי ראש הישיבה הרב עזרא עטייה, ונשיא הישיבה, הראשון לציון הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. בישיבת פורת יוסף שררה מתיחות בין הנהלת הישיבה ובין הרב עוזיאל. בעוד זה האחרון משך גם לכיוון של הציונות הדתית ולימודי מחשבת ישראל, הנהלת הישיבה נטתה לכיוון החרדי של אגודת ישראל. הרב הלוי הושפע מהרב עוזיאל והשתתף אצלו בלימוד הכוזרי.[1] הרחיב את השכלתו בסמינר המזרחי, ואף למד אנגלית. הרב הלוי נמנה עם החבורה שלמדה עם ראש הישיבה, כמו הרב עובדיה יוסף, הרב דוד חיים שלוש (לימים מחותנו) ואחרים.
במלחמת העצמאות שירת בגדוד טוביה שהיה מורכב מבחורי ישיבות. לאחר המלחמה נישא למרים, נכדת הרב מאיר ועקנין, רבה של טבריה. מיד לאחר נישואיו נבחר להיות רב השכונות מי נפתוח (הכפר ליפתה) ורוממה בירושלים ובמקביל שימש כמזכירו האישי של הרב עוזיאל. בשנת תשי"א (1951) נבחר להיות רב העדה הספרדית בעיר ראשון לציון. הרב הלוי הִרְבָּה לתת שיעורי תורה לבעלי הבתים של הקהילה, שיעורים אשר היו הבסיס לספרו "מקור חיים השלם". הכרך הראשון של ספר זה, אשר הרב הלוי החשיבו לגולת הכותרת של יצירתו, יצא לאור בתשכ"ז. ייחודו של הספר היה בסגנונו, בשילוב דברי הלכה ואגדה, וקיבוץ הליכותיהן ומנהגיהן של העדות. בשנת 1955 שהה כשנה בארצות הברית וגייס כספים למען מוסדות רבי מאיר בעל הנס. בשנת תשכ"ד (1964) נבחר לצעיר חברי מועצת הרבנות הראשית החמישית וכיהן במועצת הרבנות עד פטירתו.
בשנת תשל"ג נבחר להיות הרב הראשי וראש אבות בתי הדין של העיר תל אביב יפו.[2] בשנת תשל"ד (1974) השלים את החלק האחרון של "מקור חיים השלם", ושנה לאחר מכן הוציא לאור ליקוט הלכות מתוך ספר זה, הנקרא קיצור שולחן ערוך מקור חיים. ליקוט זה התקבל במערכת החינוך הממלכתית דתית ומשמש כספר לימוד הלכות עיקרי.
בשנת תשנ"ג (1993) התמודד על משרת הרב הראשי לישראל אך הפסיד לרב אליהו בקשי-דורון.
קיבל את פרס ישראל לספרות תורנית לשנת תשנ"ז (1997). בשנת תשמ"ב (1982) זכה בפרס הרב טולידאנו לספרות תורנית על שו"ת עשה לך רב. בשנת תשמ"ד (1984) זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית, מטעם עיריית תל אביב-יפו. זכה לתואר ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.
נפטר בי"ב באדר תשנ"ח (10 במרץ 1998), הלווייתו התקיימה בתל אביב ובישיבת פורת יוסף בירושלים, שם ספד לו גם הרב עובדיה יוסף.
נבחר לדמות המופת של החינוך הממלכתי דתי לשנת תשע"ד. בשנת 2015 נקרא על שמו רחוב בשכונת פסגת זאב בירושלים. כמו כן, על שמו רחוב בראשון לציון.
בשנת 2024 הודפסו ספרי שו"ת עשה לך רב ושו"ת מים חיים במהדורה חדשה על ידי מכון הר ברכה.[3]
בנו ד"ר רפאל הלוי הוא מנהל היחידה לנפרולוגיה פדיאטרית ורופא בכיר במחלקת ילדים במרכז רפואי העמק. בתו נצחיה נשואה לרב שלמה לוי. בתו רונית נשואה לרב שלמה שלוש - מנכ"ל ההקדש הספרדי בצפת ובמירון, ובתו גילה נשואה לרב אחיה שלמה אמיתי - רב קיבוץ שדה אליהו.[4]
הרב הלוי שלל את האתוס ההלכתי בדבר כוליות ההלכה, דהיינו, הקודקס ההלכתי כמקיף את כל תחומי החיים, ומבקש לכונן ערכים ונורמות עבור המציאות כולה. לדידו ישנם תחומים (למשל, הכלכלה והפוליטיקה) בהם להלכה אין עניין בקביעת נורמות קבועות ומחייבות, ובתחומים אלו נותר מקום לשיקול הדעת האנושי בהתאם להקשר המקומי והזמני. כך, למשל, סבר כי ההלכה איננה מבקשת לקבוע את המשטר הכלכלי במדינת ישראל. כמו כן סבר שאם המשטר במדינת ישראל הוא דמוקרטי, על פוסקי ההלכה לקבל זאת כעובדה מציאותית ולא לפסוק בניגוד לכך.[5] דוגמה נוספת היא טענתו כי היחס לנוכרים צריך לנבוע מתוך "חובה אנושית מוסרית ולא משום 'דרכי שלום' דווקא".[6]
פתיחות הלכתית נוספת אצל הרב הלוי ניתן לראות בתפיסת הפסיקה ההלכתית כתלויית הקשר וכמתחדשת. לדידו, נצחיות התורה מובטחת דווקא כאשר ההלכה נענית לנסיבות הקונקרטיות של ההווה: ”רק משום שניתנה הרשות לחכמי ישראל לדורותיהם לחדש חידושי הלכה על פי שינויי הזמנים והמקרים, ורק בזכות זה נתאפשר קיומה של תורה בישראל, ויכולים היו 'ללכת' בדרך התורה והמצווה”.[7]
הרב הלוי הושפע בהגותו מהרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. הוא ראה את התהליכים שחלו בעם ישראל במאת השנים האחרונות כתהליכי גאולה. בין השאר הציע לשנות את תפילת נחם, כך שלא יאמר בה שהעיר ירושלים "אבלה מבלי בניה", אלא "שהיתה אבלה מבלי בניה".[8]
בפסיקתו מתמודד הרב הלוי עם בעיות ההלכה והמודרנה ברמת חיי הפרט וברמה הלאומית. הִרְבָּה לצטט קבלה, ואף עסק באופן יוצא דופן בחישובי קיצין משום שסבר שהאיסור הוא רק כאשר אומרים שאם המועד שחישבו בא והגאולה לא הגיעה, שוב לא תבוא.[9] בין השאר הִרְבָּה לעסוק בתופעת החוויות שעל סף מוות שאותה ראה כעדות להישארות הנפש. הוא חזה שבסביבות שנת 1990 יתחיל עידן גאולה חדש.
בשנת ה'תשל"ב (1972) פרסם לצד החלק החמישי של "מקור חיים" את החוברת "קבלת גרים",[10] בה צידד להתיר קבלת גרים, מתנדבים מחוץ לארץ:
”הנה, יש מרבני האחרונים, שדעתם להחמיר בקבלת גרים כאלה, מן הטעם: "שמי שקבל עליו כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד אין מקבלים אותו", ואלה ודאי שלא ישמרו כל התורה ומצוותיה, ולכן אין לקבלם. וטעות היא בידם, כי זה איירי בגר שבא מתחילה ואומר אקבל כל התורה חוץ מדקדוק זה, שאין דעתי סובלתו, מפני שחקרתי ובררתי ובאתי למסקנא שאינו נכון, זה אין מקבלים אותו, אבל מי שלא למד ולא חקר ולא הבין, ודוחה דקדוק מסוים, או אפילו כל תורה שבעל - פה, עדיין אינו כופר, וכמו שביארנו לעיל ממעשה דהלל, שאפשר לקבלו אם יש לקוות שאחרי שילמד יקבל וכמו שנתבאר. וכ"ש, מי שכלל לא הודיעוהו המצוות כולן, שאינו יכול שלא לקבל. והלא מבואר שמודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת חמורות ובוודאי שלא כל המצוות. מעתה, איך אפשר בכלל לקבל גרים, הלא לא קבל כל המצוות כולם? אלא, שאם קבל באופן כולל כל התורה ומצוותיה מבלי שידען, ולמחרת כאשר ישמע וילמד, לא יקיים את כולם מתוך הרגלו בהיותו גוי, או מתוך תיאבון, כרבים מישראל שאינם מקיימים כל מצוות התורה, זה גר גמור וכישראל חוטא לכל דבר, ובלבד שבשעה שעמד להתגייר קבל בתום לב לקיים תורה ומצוות, והדברים ארוכים מאד, ואין להאריך יותר בנקודה זאת המסורה לעיני הדיין והשתכנעותו בשעת קבלת המצוות.” הדברים נדפסו מאוחר יותר בשו"ת "עשה לך רב".[11]
כתיבתו ההלכתית קריאה מאוד, והוא העדיף את הבהירות ואת הסברה המקורית על פני ציטוט מקורות רבים.
חיים דוד הלוי (1924-1998), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
