Loading AI tools
מערכת הגנה ישראלית נגד טילים בליסטיים וגרעיניים: "חץ 2" שכבה 4, "חץ 3" שכבה 5 מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מערכת החץ היא מערכת נשק ליירוט טילים בליסטיים אשר פותחה על ידי מפעל מלמ של התעשייה האווירית לישראל בישראל בסיוע מימון אמריקני ובשיתוף עם חברת בואינג האמריקנית. המערכת מפעילה שני סוגי מיירטים, חץ 2 וחץ 3 (ובעתיד גם חץ 4), ומורכבת ממערכת שו"ב וניהול ירי, "אתרוג זהב", מרכז בקרת משגרים, "אגוז חום" ומכ"מים ייחודיים – "אורן ירוק" ו"אורן אדיר". המערכת מבצעית בחיל האוויר הישראלי מחודש מרץ 2000[1], ומופעלת בצה"ל על ידי יחידת "חרב מגן" הכפופה למערך ההגנה האווירית, המספק לישראל את מערך ההגנה הרב-שכבתית מפני ירי תלול מסלול.
מימין: חץ 2, משמאל: חץ 3 | |
מידע בסיסי | |
---|---|
ייעוד | טיל נגד טילים בליסטיים |
ארץ ייצור |
ישראל (ייצור) ארצות הברית |
יצרן |
מל"מ, התעשייה האווירית לישראל (ייצור) בואינג |
עלות יחידה | 3,000,000 דולר |
שימוש ראשון | 17 במרץ 2017 |
תקופת השירות | חץ 2: 2000[1] – הווה |
משתמשים | ישראל |
פלטפורמת שיגור |
6 מיכלי שיגור לנושאת, שיגור אנכי |
גרסאות |
חץ 1 (הוכחה טכנולוגית), חץ 2 (מבצעי), חץ 3 (מבצעי), חץ 4 (בפיתוח), חץ 5 (בפיתוח) |
מאפיינים כלליים | |
הנעה | דלק מוצק, הנעה רקטית דו-שלבית |
משקל |
רשמית - 2800 קילוגרם[2] טיל יחיד - 1300 קילוגרם במיכל אטום - 3500 קילוגרם |
ממדים | |
אורך | 7 מטר[2] |
קוטר | חץ 2: בסיס – 60 סנטימטרים[2] |
ביצועים | |
מהירות | חץ 2: 9 מאך[2] |
טווח | חץ 3: מעל 2,400 ק"מ |
ראש קרב והנחיה | |
ראש קרבי |
פגיעה פיזית, ראש נפץ מתקדם משקל - 150 קילוגרם |
מרעום | מנגנון קרבה |
הנחיה | התבייתות אינפרה-אדום, ביות מכ"ם פעיל |
תחילתו של הפרויקט כאשר ארצות הברית החליטה לשתף את ישראל בפרויקט "מלחמת הכוכבים", של הנשיא רונלד רייגן[3]. משרד הביטחון החליט להצטרף לפרויקט לאור הצטיידות מדינות ערב בטילי קרקע-קרקע ארוכי טווח, שאיימו על ישראל[2]. ב־6 במאי 1985[4] נחתם מזכר הבנות בין ממשלות ארצות הברית וישראל. שנה לאחר מכן נקבעה מערכת טיל נגד טילים בליסטיים כמתאימה לחלק הישראלי בתוכנית, כאשר ארצות הברית משתתפת ב־65 אחוז מעלות הפיתוח של הפרויקט[4]. מהצד הישראלי נוהל פיתוח המערכת בידי מנהלת חומה במפא"ת ומהצד האמריקאי בידי ארגון ההגנה מפני טילים בליסטיים (BMDO)[5]. בשלב הבא נערכה התחרות בין התעשייה האווירית לישראל לרפאל על פיתוח הטיל להגנה מפני טילים בליסטיים, במסגרת שיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית בנושא. הצעתו של דב רביב, מנהל מפעל מלמ, גברה על זו של רפאל, והתעשייה האווירית זכתה בחוזה לפיתוחו. ב-29 ביוני 1988, חתם שר הביטחון יצחק רבין על על הסכם ישראלי־אמריקאי לפיתוח טיל ה"חץ"[6].
בשנות ה-90 של המאה ה-20 קודם במקביל לפרויקט "החץ" - פרויקט מואב - שעסק בפיתוח מערכת ליירוט טילי קרקע-קרקע באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים, כפתרון חליפי או משלים ל"חץ"[7][8].
הגרסה הראשונה של מערכת ה"חץ" נקראה "חץ 1" והיא שימשה לניסוי הטכנולוגיה של הטיל. בתחילת שנות התשעים נערכה ב"חץ 1" סדרת ניסויים[2]:
לאחר הוכחת הטכנולוגיה על ידי "חץ 1" נבנה הטיל המבצעי "חץ 2" בו שופרו יכולות רבות, ובהם הטווח, הגובה, זמני התגובה והניידות. גם בו נערכו מספר ניסויים:
הגרסה העדכנית לשנת 2012 של מערכת חץ 2 היא בלוק 4, שלה נוספה היכולת ליירט טילים ורקטות לטווח בינוני.[31]
ב־2008 החלה ישראל בפיתוח "חץ 3", טיל נגד טילים מעבר לאטמוספירה שנועד ליירט טילים בליסטיים בגובה רב[32]. ב־25 בפברואר 2013 נעשה ניסוי שיגור מוצלח של חץ 3. ה"חץ 3" מבצעי ומשרת במערך ההגנה האווירית של צה"ל. ב-9 בנובמבר 2023 מערכת "חץ 3" ביצעה יירוט מבצעי ראשון של טיל קרקע-קרקע ששיגרו החות'ים מתימן לעבר העיר אילת.[33]
באוגוסט 2017 פורסם כי מפעל מלמ החל בפיתוח חץ 4[34], ובפברואר 2021 פורסם כי הפיתוח נעשה בשיתוף עם הסוכנות להגנה מפני טילים של ארצות הברית[35].
תע"א מפתחת במימון עצמי דור מתקדם יותר של טילים – חץ 5[36].
עם אישור הפרויקט, ביוני 1988, נמסר כי עלות הפיתוח של הטיל תהיה 130 מיליון דולר ושארצות הברית תממן 80% ממנו[37]. לאחר שנתיים של פיתוח נחשף כי העלות הסופית של הפרויקט תגיע לכ-2 מיליארד דולר, כולל שלב הייצור, ונדרש מימון מיידי נוסף של 200 מיליון דולר עבור הפרויקט[38]. במאי 1991 סיכמו מזכיר ההגנה האמריקני דיק צ'ייני ושר הביטחון משה ארנס כי ארצות הברית תממן 72% להמשך שלב הניסויים, בעלות של 300 מיליון דולר[39]. בינואר 1992 החליט צה"ל לערוך בדיקה של כדאיות המשך הפיתוח מול עלותו התופחת[40]. בנובמבר 1992 הנשיא ביל קלינטון החליט להגדיל את המימון לפרויקט מעבר להיקף המקורי שנקבע בתוכנית "מלחמת הכוכבים"[41].
בספטמבר 1993, דווח כי יותר מחצי מיליארד דולר כבר הושקעו בפיתוח החץ, מתוכם מימנה ארצות הברית 478 מיליון דולר[42]. בספטמבר 1998, החוזים המקוריים של התעשייה האווירית עם משרד ההגנה האמריקני וארגון ההגנה מפני טילים בליסטיים (BMDO) בנושא תוכנית הפיתוח של הטיל הסתיימו, בעקבות השיגור המסכם של ה"חץ" שבוצע באותו חודש. סיום החוזים העביר את ניהול הפרויקט באופן בלעדי לידי משרד הביטחון והתעשייה האווירית, ש"מנהלת חומה" ניהלה את המשך ההתקשרות משלה מול משרד ההגנה האמריקני. בשלב זה נמסר שההיקף הכולל של הפרויקט עד אז היה 1.6 מיליארד דולר, כולל תקציב ההצטיידות בשתי סוללות טילים מבצעיות. בנוסף שר ההגנה האמריקני, ויליאם כהן, התחייב להעביר לישראל מימון נוסף של כ-200 מיליון דולר לסיום הפיתוח והמעבר להצטיידות[5]. במקביל החלו מגעים להעברת ייצור הטילים לארצות הברית, במטרה להוזיל את תהליך הייצור במידה משמעותית, וכן לאפשר גישה לטכניקות ייצור מתקדמות יותר מאלה הקיימות בישראל[43].
בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 החליטה ארצות הברית, באמצעות הסוכנות להגנה מפני טילים, להיות שוב מעורבת ישירות בפרויקט ולתקצב אותו. בדצמבר משרד ההגנה האמריקאי אישר תקציב של 330 מיליון דולר להשקעה בשדרוג מערכות ה"חץ" כך שיוכלו להתמודד עם טילים לטווח בינוני מסוג "שיהאב 3", המצוי בידי איראן[44]. בינואר 2002 התעשייה האווירית וחברת בואינג חתמו על הסכם להקמת קו ייצור משותף בארצות הברית של טילי חץ. בין השאר במטרה להאיץ את תהליך ההצטיידות של חיל האוויר הישראלי בטילי חץ, לאפשר את רכישת הטילים באמצעות הסיוע הביטחוני האמריקאי, ובמטרה למכור מערכות טילי חץ למדינות אחרות[45]. לצורך הקמת קו הייצור והמשך הפיתוח אושר תקציב נוסף של כ-460 מיליון דולר לשש שנים[46].
בין השנים 2006–2012 העבירה ארצות הברית לישראל עוד כ-1.5 מיליארד דולר, לתוכניות הפיתוח השונות להגנה מפני טילים (כולל "חץ 2" ו"חץ 3")[47].
עלות הפרויקט כולו, מתחילת הפיתוח ב-1985 ועד להצטיידות המלאה בשלוש סוללות "חץ 2" מבצעיות עם מלאי טילים ב-2015, מוערכת בכ־10 מיליארד דולר. מדינת ישראל נשאה בכ־20% מהעלות, ויתר הכסף הגיע ממימון אמריקאי. מחיר טיל חץ 2 או חץ 3 בודד הוא כשלושה מיליון דולר[48].
למערכת החץ מספר רכיבים המפותחים על ידי תעשיות ישראליות: על המערכת שולטת מערכת שליטה ובקרה וניהול ירי "אתרוג זהב" המפותחת על ידי חברת אלישרא שנחשבת לאחת ממערכות השו"ב המתקדמות בעולם. "אתרוג זהב" מסוגלת להתממשק ולהפעיל מערכות הגנה נגד טילים אחרות, דוגמת ה־MIM-104 פטריוט, וכן מקושרת למטה חיל האוויר הישראלי ולמטה פיקוד העורף. מערכת "אתרוג זהב" מקבלת נתונים ממכ"ם המערכת, "אורן אדיר", המיוצר על ידי אלתא, ויכולה לחשב היכן ינחת טיל האויב, וכך הלוחם בעמדה יכול לתת התרעה מדויקת לפיקוד העורף כדי להזהיר את האזרחים, וכן הלוחם יכול להחליט לא ליירט את הטיל אם הוא ייפול בשטח פתוח. מערכת "אתרוג זהב" מפעילה את מערכת "אגוז חום", המפותחת על ידי מל"מ, הקבלן הראשי האחראי על פיתוח המערכת, ששולטת על המשגרים עצמם. המערכת מורכבת מסוללת טילים ובה מספר משגרים, כאשר בכל משגר יש 6 טילים.[49]
הטיל עצמו בנוי משני שלבים: מאיץ ומיירט. המאיץ תוכנן על ידי התעשייה הצבאית, בעירת הדלק שלו נמשכת מספר שניות, שבמהלכן הוא מפתח מהירות גדולה. המיירט פותח על-ידי התעשייה האווירית, אין לו מנוע והוא נע מכוח המאיץ[2].
ב־29 בנובמבר 1998 התקיים טקס המסירה של טיל ה"חץ" הסדרתי הראשון ממנהל מפעל מלמ של התעשייה האווירית לידי יחידת "חרב-מגן" במערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי. ביוני 1999 הודיעה מנכ"ל משרד הביטחון, אילן בירן, כי המערכת תהיה מבצעית תוך שישה חודשים, אך תוכל להגן על מרכז הארץ מפני טילים רק החל משנת 2005[50]. במרץ 2000 נפרסה סוללה אחת, מבין שלוש הסוללות המתוכננות, בבסיס חיל האוויר בפלמחים והפכה למבצעית. הקמת הסוללה השנייה, סמוך לקיבוץ עין שמר, נדחתה בגלל התנגדות התושבים מחשש להשפעות הקרינה[46]. היא הוצבה לבסוף בנובמבר 2002.
מערך ההגנה האווירית הציב סוללת "חץ" שלישית במהלך 2012 בסמוך למושב טל שחר שבאזור בית שמש ולכנף 2.[51][52][53]
ב־17 במרץ 2017 ביצע טיל חץ 2 את היירוט המבצעי הראשון שלו[54], כשיירט טיל נ"מ מדגם S-200 שנורה מסוריה לעבר מטוסי חיל האוויר הישראלי שחזרו מתקיפה שם.[55][56]
ב-31 באוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, יירטה מערכת "חץ 2" מעל הים האדום טיל קרקע-קרקע בליסטי ששוגר על ידי החות'ים מתימן לעבר מדינת ישראל.[57][58][59][60] הטיל ששוגר היה כנראה "חאדר", שיפור של שיהאב-3, לטווח של כ־1,600 ק"מ[61]. ראש הנפץ של המיירט פגע בדיוק בראש הנפץ של טיל המטרה ("ברזל בברזל").[62][63][60] יירוט זה היה היירוט המבצעי הראשון של טיל בליסטי בידי מערכת החץ[61], וכנראה ביירוט המבצעי של השיגור הארוך ביותר אי פעם[61].
ב-4 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל, יירטה מערכת ה"חץ 2" רקטת עיאש 250 ששיגר חמאס מרצועת עזה לעבר יישובי דרום הערבה.[64][63]
ב-9 בנובמבר 2023 מערכת "חץ 3" ביצעה יירוט מבצעי ראשון, כאשר יירטה טיל קרקע-קרקע בליסטי ששיגרו החות'ים מתימן לעבר העיר אילת.[33][65]
ב-14 בנובמבר 2023 יירטה מערכת חץ טיל קרקע-קרקע ששוגר מתימן על ידי החות'ים לעבר העיר אילת.[66]
ב-2 בפברואר 2024 יירטה מערכת חץ 2 טיל קרקע-קרקע ששוגר מתימן על ידי החות'ים לעבר העיר אילת.[67]
ב-14 באפריל 2024, באופן תקדימי והיסטורי, פתחה איראן במתקפה גלויה ומכוונת נגד ישראל אשר כללה בין היתר כ-120 טילים בליסטיים אשר שוגרו מאיראן וממדינות חסות שלה.[68] על פי הערכות, כמחצית מהטילים כשלו בשיגורם או נפלו בטרם הגיעו ליעדיהם והיתר יורטו ברובם על ידי מערכת החץ. תשעה טילים לא יורטו ופגעו בשני בסיסים של חיל האוויר בדרום הארץ, וגרמו לנזק קל.[69]
לפי דב רביב (הנחשב למייסד פרויקט החץ ואבי תוכניות טילי היירוט והמשגרים של מדינת ישראל[70][71]), טיל חץ בודד יכול ליירט טיל בליסטי בודד ב־90% הצלחה.[72] כדי לשפר את סיכויי היירוט, משוגרים שני טילי חץ כנגד טיל בליסטי יחיד, ואם שניהם אינם מצליחים ביירוט, משוגר טיל שלישי. בניסויים האחרונים של המערכת שולבה גם מערכת הפטריוט כשכבת הגנה נמוכה יותר, בתור גיבוי.
בתחילת שנות ה־90 של המאה ה־20 שררו חילוקי דעות במערכת הביטחון הישראלית ומחוצה לה אודות נחיצות מערכת החץ. היו שגרסו כי הפרויקט מיותר, בזבזני ולא יעיל, זאת לאחר שנתיים של ניסויים כושלים[73]. בכירי חיל האוויר חששו שהפרויקט יגרע מתקציב ההצטידות של החיל[38]. היו שהסירו את התנגדותם ב־1991, כאשר מלחמת המפרץ הראתה עד כמה מוחשי איום הטילים על ישראל. בין מובילי ההתנגדות לפרויקט היו אריה סתיו וד"ר ראובן פדהצור, שהטילו ספק באסטרטגיה שמנחה את פיתוח הטיל. כולל העבודה שהיא יתקשה להתמודד עם ראשי טיל מתפצלים, שבעלות נמוכה מאפיינים חדשים תמיד יביסו בקלות מערכות ההגנה. ואף מערכת לא תוכל לספק הגנה הרמטית, ודי באחוזי כישלון קטנים ביירוט לגרום נזק עצום במקרה של טיל גרעיני[74]. בנוסף עלה החשש שפיתוח מערכת הגנה מקדמת השמדה הדדית מובטחת[75].
אריה סתיו, עורך ביטאון "נתיב", משווה את הקונספציה של טיל החץ למקרה בו אדם נדרש לפגוע בקליע של האקדוחן שמולו במקום לירות באקדוחן עצמו. לטענתו, החץ איננו יכול לסגור ולהגן הרמטית על שמי ישראל, אינו מסוגל להתמודד עם טיל בליסטי עם ראשים מתפצלים, ובזבזני מאוד מכיוון שעל כל שיגור של טיל סקאד, שהוא זול יחסית, צריך יהיה לשגר שני טילי חץ בעלות של 3 מיליון דולר כל אחד. סתיו מוסיף שפיתוח החץ הוביל למרוץ חימוש של טילים מצד מדינות ערב. לטענתו, צריך היה לפתח מערכת אקטיבית הפוגעת במשגרי הטילים מיד עם השיגור על הקרקע, ולא לחכות עד שהטילים הבליסטיים יגיעו לשמי הארץ – פתרון שהיה לדעתו משיג כושר הרתעה גבוה יותר, מסב נזק לאויב במקרה של טילים לא קונבנציונלים, והיה גם זול יותר. סתיו טוען כי העובדה ששום מדינה בעולם (כולל ארצות הברית) לא רכשה את מערכת החץ, מעידה על הבעייתיות של מערכת זו[76].
ד"ר ראובן פדהצור משווה את פרויקט החץ לפרויקט הלביא השאפתני שבוטל, וטוען שהוא מסוכן אף מבחינה כלכלית וטכנולוגית, ואף מצביע על ליקוי במערכת קבלת ההחלטות במדינת ישראל[77].
מה שמערער במעט את טענתו הכלכלית, היא העובדה שבשנת 2002 הודו רכשה מספר אמצעי לחימה ובהם המכ"ם "אורן ירוק", שפותח במסגרת החץ, כך שפרויקט זה גם התחיל להניב פירות כלכליים. ב־31 בינואר 2006 חתמה קוריאה הדרומית על קניית 36 טילי חץ ו־3 יחידות של המכ"ם. בספטמבר 2023 נחתמה עסקה מול גרמניה בהיקף של 14 מיליארד ש"ח לאספקת מערכת חץ 3.
בנוסף, התבררה לימים נחיצותה של המערכת עם בואו של האיום האיראני וטיל השיהאב 3 המגיע לטווח של 1,300 ק"מ שלימים אף עלול לשאת ראש נפץ גרעיני. בטווחים אלו האפשרות להשמיד את משגרי השיהאב מוגבלת ביותר, מה שמערער את טענתו של אריה סתיו. על הטענה הכלכלית ניתן להשיב כי יש להשוות לא את מחירו של טיל סקאד, אלא את עלות הנזק שעלול לגרום טיל שכזה בפוגעו באזור מאוכלס.
המערכת לא מספקת הגנה מוחלטת אלא כ־90% הצלחה, לכן המתנגדים טענו שכדאי להשקיע ביכולות מודיעיניות ובתקיפת משגרים במקום בפיתוח המערכת. גם מיעוט הפעמים שהמערכת הייתה בשימוש (שימוש אחד ב־23 השנים הראשונות עד למלחמת חרבות ברזל) מעלה טענה שההשקעה לא הייתה כדאית[61].
מנהל לשעבר של מפעל מלמ של התעשייה האווירית, דב רביב, טען שהמתנגדים אינם מבינים את מטרת המערכת. לשיטתו מערכת החץ נועדה למנוע התקפת פתע של טילים גרעיניים על ישראל מצד מדינה עוינת שתשיג נשק גרעיני ולא תעמוד בפיתוי לשגר טיל יחיד או מטח של כמה טילים בודדים לעבר ישראל. זאת, על ידי החזקת שתי סוללות בעלות מספר מוגבל של טילים שמתאים (עד כמה שניתן להעריך) ליירוט כמות מקסימלית של טילים שניתן לירות מבלי לחשוף את המערכות לירי. לטענתו, אחרי יירוט מטח הפתע הראשון מסיימת המערכת את תפקידה. טיעון זה בא להתמודד מול הטענה שטיל גרעיני עלול להיות משוגר לאחר שיגורם של כמה עשרות סקאדים (לא גרעיניים), שיביאו ל"בזבוז" כל מאגר טילי החץ[78].
המצדדים בפרויקט מצביעים – מעבר להשגת ההגנה מפני טילים בליסטיים – על העליונות הטכנולוגית המרשימה של ישראל, שהיא המדינה היחידה בעולם שפיתחה נשק מבצעי מסוג זה. על ההתקדמות הטכנולוגית שהשיגה ישראל בעקבות הפיתוח בטילים, מערכות הנחיה ומכ"מים, ושניתנת ליישום לתחומים נוספים, על המסר המועבר למדינות העוינות לישראל בפיתוח נשק אסטרטגי זה, על מערכת הקשרים שנרקמה עם ארצות הברית ועל כך שמדינות רבות ירצו לקנות מערכות טכנולוגיות בישראל.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.