Loading AI tools
איש מודיעין, אלוף-משנה ואיש עסקים ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב נמרודי (1 ביוני 1926 – 21 באוגוסט 2023) היה איש מודיעין, אלוף-משנה ואיש עסקים ישראלי.
יעקב נמרודי, 2002 | |
לידה |
1 ביוני 1926 בגדאד, עיראק המנדטורית |
---|---|
פטירה |
21 באוגוסט 2023 (בגיל 97) רמת גן, ישראל |
מדינה | ישראל, פלשתינה (א"י) |
השתייכות |
|
דרגה | אלוף-משנה |
יעקב נמרודי נולד ב-1926 בבגדאד.[1] בהיותו בן שבועיים עלתה משפחתו לארץ ישראל. הוא התייתם מאביו בגיל 14 ויצא לסייע בפרנסת המשפחה. כנער, בירושלים של שנות הארבעים, התגייס ל"הגנה" והיה פעיל בש"י, במעקבים וברכישות נשק ורכוש. אז התיידד עם מי שהיה עתיד להיות למפקדו, יצחק נבון.[2] הוא עבר קורס קצינים בפלמ"ח והיה קצין מודיעין ביחידת שחר – "המסתערבים".
עם קום המדינה עברה היחידה לחיל המודיעין. ב-1950 הצטרף למודיעין 10 (לימים יחידה 504).[3] תחילה שירת בבסיס ג' בירושלים וב-1951 מונה למפקד בסיס ד' בבאר שבע ושירת בתפקיד במשך ארבע שנים. התמחה במודיעין ממקורות אנושיים מבדואים, ממצרים ומירדן.[2] בתפקידו זה הכיר את אריק שרון. בתפקידו הבא הושאל ל"מוסד" וניהל את שלוחת הארגון באיראן עד 1959. בשנת 1960, עם התהדקות יחסי איראן–ישראל, מונה לנספח צה"ל הראשון בטהראן.[4] במשך השנים הפך לאחת הדמויות המשפיעות באיראן של השאה, קודם להפיכת האייתולות. במסגרת זו היה מעורב במבצע יהלום להבאתו של מטוס מיג 21 עיראקי לישראל.[5]
בשנת 1964 הועלה לדרגת אלוף-משנה. לאחר שלא קודם, פרש מצה"ל בשנת 1970. הוא עבר ליקים והתמקד בייצוא מפעלי התעשייה הישראליים לאיראן. הקים עם שאול אייזנברג חברה לייצוא מתקני התפלה בשיטת אלכסנדר זרחין לאיראן.[2] עד 1974 הקימה החברה 26 מתקני התפלה באיראן[6] ועד 1977 יותר מ-60 מתקנים.[7]
במסגרת עסקיו היה מעורב בשנות ה-80 בפרשה שזכתה לכינוי "איראנגייט", עסקה סיבובית בה ישראל מכרה נשק לאיראן, באישור אמריקני, בזמן מלחמת איראן–עיראק. פרסומים על כך הופיעו בעיתונות התקופה, אך הוכחשו בידי נמרודי.[8][9]
לאחר שההסתדרות הציונית החליטה להפריט את חברת הכשרת הישוב בשנת 1988, רכש נמרודי את החברה עתירת הנכסים, במטרה להחזיר את מרכז עסקיו לישראל.
ב-1992 רכש את העיתון "מעריב". בהנהגת בנו, עופר נמרודי, החל בשורה של מאבקים בעיתון המתחרה "ידיעות אחרונות" - מאבקים שהובילו למעצרים ולמשפטים. יעקב נמרודי עצמו היה גיבורה של הפרשה השלישית והאחרונה שזכתה לכינוי "פרשת נמרודי ג'", כאשר ביחד עם מקורבו הסופר אריה קרישק ניסו לשבש את משפטו של בנו. יעקב נמרודי הורשע ונדון למאסר על תנאי ולקנס.[10] גם הסופר קרישק הורשע באופן דומה. לאחר המשפט חלה התרחקות בין השניים.
נמרודי פרסם שלושה ספרים (בעזרת סופרי צללים) על חייו והקריירה שלו: "מסע חיי", "התקווה והמחדל", ו"ימי טהראן" (2010).
פעילותו של נמרודי בעת היותו נספח צה"ל בטהראן תוארה בסרט "מושל שושן", המבוסס על תצלומיו ויומניו של נמרודי. הסרט הוקרן בערוץ הראשון בשנת 2016. הפקת הסרט ועריכתו נעשתה על ידי חברה בבעלות משפחת נמרודי עצמה, והסרט ניתן בחינם לערוץ 1, דבר שגרר ביקורת.[11]
בשנות ה-90 של המאה ה-20 מונה נמרודי לקונסול כבוד של מדגסקר.
יעקב נמרודי נפטר ב-21 באוגוסט 2023.[12] הותיר אחריו אישה, רבקה, ושלושה ילדים - עופר, יעל וסמדר. התגורר בסביון.[13] בתו, רותי וייסברג, נהרגה בעלות רכבה על מוקש בעת טיול בסיני.
הנצחתו של נמרודי החלה עוד בחייו, כאשר חברת "הכשרת הישוב" החל בהקמת מגדל יעקב נמרודי, מגדל משרדים בן 42 קומות במקום שבו שכן בית מעריב.[14]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.