מעלה עקרבים

מעלה עקרבים הוא דרך תלולה ומפותלת בנגב המזרחי, מדרום למכתש הקטן, בקטע המרכזי של כביש 227. המעלה שימש עורק תחבורה עיקרי בין באר שבע לאילת מאז סלילת הכביש במקום ב-1927 ועד 1954, אז נסלל כביש מעלה העצמאות (כביש 40). בראש המעלה ניצבת אנדרטה בצורת צריח (סמל חיל ההנדסה הישראלי) שהוקמה לזכר מבצע ערבה, בו חיל ההנדסה סלל את הכביש ב-1950. מעל לאנדרטה, בראש המצפה, נמצא לוח זיכרון לזכר הנרצחים בטבח מעלה עקרבים שאירע ב-17 במרץ 1954. שמו של המעלה בערבית הוא נקב א- צפיי^[1]. בין שנת 2007 ועד 2014, ומאז שנת 2017 הכביש אסור לנסיעה לכלי רכב ומשמש בעיקר לרוכבי אופנים. משנת 2020 מעלה עקרבים הוא חלק מתחרות האופנים השנתית גראן פונדו ערבה.

מעלה עקרבים

(למפת צפון הנגב רגילה)

מעלה עקרבים

ישנה סברה שהאזור כונה "עקארב", "פיתולים" בערבית, עקב פיתוליו הרבים של המעלה - 18 עיקולים (סרפנטינות) תלולים מגובה 80 מטרים מעל פני הים עד לגובה של 402 מטרים.^[2]

המקום נקרא בעברית "מעלה עקרבים", שם הנזכר במקרא, על אף שאין ודאות שההתייחסות המקראית היא לאותו האתר.^[3]

בספר במדבר מצוינים גבולות ההבטחה של ארץ ישראל:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר... זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ... וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה. וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה והיה (וְהָיוּ) תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ"

— ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוקים א'–ה'

בספר יהושע נזכר מעלה עקרבים כחלק מגבולה הדרומי של נחלת שבט יהודה:

"וְיָצָא אֶל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה, וְעָלָה מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה וְנָסַב הַקַּרְקָעָה. וְעָבַר עַצְמוֹנָה וְיָצָא נַחַל מִצְרַיִם, והיה (וְהָיוּ) תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל יָמָּה; זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב."

— ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים ג'–ד'

לאחר הכיבוש הישראלי בימי יהושע בן נון נשארו באזור מעלה עקרבים בני העם האמורי, ככתוב בספר שופטים:

"וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה."

— ספר שופטים, פרק א', פסוק ל"ו

בספר חשמונאים א' נכתב:

"ויהודה יצא לקראת ארץ אדום למלחמה על בני עשו, וייפול עליהם במעלה עקרבים אשר חנו שם על בני ישראל, ויך בהם מכה רבה, וייקח את שללם."

— חשמונאים א', פרק ה', ג'

פסוק זה מתייחס לקרב שאירע בשנת 165 לפנה"ס במסגרתו השתלטו החשמונאים על המעבר האסטרטגי בין יהודה לבין אדום.

במקום שרידי מעלה שנחצב בידי הרומאים במאה השנייה לספירה. אורכו של המעלה הרומי 1900 מ` אך כדי להקטין את השיפועים בנו פיתולים והאריכו את הדרך ל–2500 מ`. הרומאים הקימו קירות תמך ובמקומות שבהם היה שיפוע גדול של כ–30%, בנו מדרגות רחבות. הדבר מחזק את טענת החוקרים ששיירות המסחר בתקופה הרומית התבססו על בהמות נושאות שקים, ולא על כרכרות, שאינן מתאימות לעלייה במדרגות^[4].

בשנת 1927, בתקופת המנדט הבריטי, נפרצה בשלוחה מקבילה דרך לכלי רכב בין שתיים מתחנות משטרת רוכבי הגמלים: משטרת כורנוב (ממשית) ומשטרת עין חוצוב (עין חצבה). מטרת הדרך הייתה לחזק את שליטת המשטרה באזור הפקר זה.

בנובמבר 1948 נתפסה הדרך על ידי צה"ל במסגרת מבצע לוט, וחיל ההנדסה הישראלי פיתח אותה. ב-6 במרץ 1949 השתמשו בדרך כוחות חטיבת גולני, בראשות נחום גולן, בדרכם למבצע עובדה (כיבוש אילת). יום לאחר מכן, עברה חטיבת אלכסנדרוני בדרך זו לקראת כיבוש עין גדי וים המלח, במסגרת מבצע ייצוב. בראש המעלה ניצבת אנדרטה בצורת צריח (סמל חיל ההנדסה הישראלי) שהוקמה לזכר מבצע סלילת הדרך ב-1950 (מבצע ערבה).

ערך מורחב – טבח מעלה עקרבים

ב-17 במרץ 1954 התרחש טבח מעלה עקרבים במהלכו נרצחו ביריות על ידי טרוריסטים ערבים שהסתננו לארץ - שנים עשר מהנוסעים באוטובוס "אגד" שהיו בדרכם חזרה מחגיגות לציון חמש שנים לשחרור אילת. טבח זה עורר זעזוע עמוק בארץ באותה עת והיו לו גם השלכות מדיניות. מעל לאנדרטה, בראש המעלה, נמצא לוח זיכרון לזכר הנרצחים.

ערך מורחב – סרפנטינות מעלה העקרבים

מאז 1967, דרך מעלה העקרבים אינה באחריות החברה הלאומית לדרכים. היא גם אינה באחריות ברורה ישירה של כל גוף אחר, ולפיכך מצבה הפיזי גרוע וממשיך להידרדר מזה שנים רבות. הדרך כיום חסומה באופן פיזי לכניסת כלי רכב באמצעות שתי בטונדות וב-2007 הוצבו משני צדי הדרך תמרורי "כביש סגור לכלי רכב בשני הכיוונים". זאת, כיוון שהדרך הצרה והמפותלת, שמתחתיה תהום ואין בה מעקה בטיחות מוסדר, נמצאת במצב רעוע ונסיעת כלי רכב בה מסוכנת. קודם לכן, בתחילת שנות ה-90, המינהלה לפיתוח התיירות בנגב שחזרה ושימרה אתרים ארכאולוגיים לאורך המעלה.

ב-2009 פנתה החברה להגנת הטבע לשר התחבורה בבקשה לתקן את הכביש ולפתוח אותו מחדש לתנועת כלי רכב.

ב-2014 הייתה הדרך מתוחזקת וסלולה באספלט לכל ארכה.

בחורף 2018 הדרך ניזוקה בצורה קשה, והיא נסגרה למטיילים.

בקצהו העליון של "מעלה עקרבים", על גבעה שלטת, נמצא מצד עתיק "מצד צפיר" או קצ'ר צפ'אר. זוהי מצודה מהמאה השלישית או הרביעית, הבנויה מאבנים גדולות. צורתה ריבוע באורך וברוחב 7.5 מטר, ונותר בה גרם מדרגות שהוביל לקומה שנייה. המקום שימש כתחנת משמר דרכים מימי התקופה הביזנטית. מצפון נמצאו בסיסים של שני מבנים מתקופת המקרא. מצפון-מערב למצודה נבנה סכר לאגירת מי שיטפונות שמתרחשים לעיתים בערוץ הנחל (וואדי) הסמוך. במורד הדרך נמצאת חורבה של מצודה נוספת - חורבת צפיר, ובקצה התחתון של המעלה מצויה מצודה קטנה בשם "רוגם צפיר" ולידה שרידי חאן קטן.

המונח "מעלה עקרבים" משמש לעיתים בספרות העברית כביטוי מיוחד לתיאור עת צרות ותלאות רבות בחיי העם היהודי. ביטוי זה נזכר לפרקים במכתבים שנשלחו מהארץ בבקשה לעזרה כספית מהגולה (החלוקה). במכתב שנשלח מירושלים מתאוננים הכותבים על מצבם הקשה: "תקף הצער הגדול... עול החובות במעלה העקרבים"^[5].

למעלה עקרבים מספר אזכורים תרבותיים, למשל בשיר ציון של אליעזר בוצר.