סנקט פטרבורג
עיר ראשית ברוסיה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סנקט פטרבורג (או סנט פטרבורג / סנט פטרסבורג; ברוסית: Санкт-Петербу́рг, בעבר: פטרוגרד, לנינגרד) היא העיר השנייה בגודלה ברוסיה (אחרי מוסקבה). תושבי העיר מכנים אותה בקיצור פטרבורג או פיטר (Питер). העיר שוכנת בצפון-מערב רוסיה, על שפת הים הבלטי, בשפך נהר הנייבה. היא מהווה מרכז תרבותי אירופי חשוב, בעלת מעמד מרכזי כעיר נמל ופתח למסחר עם אירופה.
| |||||||||
 | |||||||||
| מדינה |
 רוסיה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סובייקט פדרלי |
 סנקט פטרבורג | ||||||||
| מושל | אלכסנדר בגלוב | ||||||||
| רשות מחוקקת |
האסיפה המחוקקת של סנקט פטרבורג  | ||||||||
| שפה רשמית |
רוסית | ||||||||
| תאריך ייסוד | 27 במאי 1703 | ||||||||
| על שם |
פטרוס | ||||||||
| שטח | 1,439 קמ"ר | ||||||||
| גובה | 3.0 מטרים | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ בעיר פדרלית | 5,384,342 (1 בינואר 2021) | ||||||||
| ‑ במטרופולין | 6,200,000 (2019) | ||||||||
| ‑ צפיפות | 3837.7 נפש לקמ"ר | ||||||||
| קואורדינטות | 59°57′00″N 30°19′00″E | ||||||||
| אזור זמן | UTC +3 | ||||||||
|
http://eng.gov.spb.ru http://www.st-petersburg.ru/en | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
.svg)
העיר נוסדה ב-27 במאי 1703 על ידי הצאר פיוטר הגדול כ"חלון לאירופה", ושימשה כבירת האימפריה הרוסית בשנים 1721–1917, למעט השנים 1728–1730 שבהן מוסקבה שימשה כעיר הבירה. היא חדלה לשמש עיר הבירה לאחר מהפכת אוקטובר, כאשר הבירה שבה למוסקבה והעיר שינתה את שמה ללנינגרד. אוכלוסיית העיר מונה מעל 5 מיליון תושבים (2018)[1] והיא בירת המחוז הפדרלי הצפון-מערבי. בעיר נמצא מושב בית הדין לחוקה של רוסיה, האספה הבין-פרלמנטרית של חבר המדינות, המפקדה הראשית של הצי הרוסי, מטה המחוז הצבאי הלנינגרדי של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית (עד 2023 שימשה גם כבירת מחוז לנינגרד).
שם העיר השתנה מספר פעמים בהיסטוריה, ואת שמה הנוכחי מבטאים אנשים בדרכים שונות. כשנוסדה העיר, היא נקראה על שם פטרוס הקדוש. פיוטר הגדול בחר להשתמש בתחילית "סנקט" ובסיומת "בורג" שמקורן בגרמנית, ובכך רצה לשוות לעיר אופי בין-לאומי. בשנת 1914 שונה שמה לפטרוגרד (ברוסית: Петроград), בעקבות מלחמתה של רוסיה נגד גרמניה במלחמת העולם הראשונה, וב-24 בינואר 1924, שלושה ימים לאחר מותו של ולדימיר לנין, שונה שמה ללנינגרד (ברוסית: Ленинград) על שמו. ב-1991 היא שבה וקיבלה את השם "סנקט פטרבורג", לאחר משאל עם. בינואר 1993 הוענק לה מעמד עיר פדרלית.
בתקופת מלחמת העולם השנייה סבלה העיר ממצור כבד שהביא למותם של כמיליון מתושבי העיר, שבעקבותיו הוענק לעיר בשנת 1945 מעמד עיר גיבורה.
העיר מהווה מרכז כלכלי, תחבורתי ותרבותי חשוב מאוד ברוסיה. המרכז ההיסטורי של העיר כולל אתרי מורשת עולמיים והוא אחד האזורים המתוירים במדינה. ביניהם נמצאים מוזיאון הארמיטאז', הקונסטקאמרה, תיאטרון מריאינסקי, הספרייה הלאומית הרוסית, המוזיאון הרוסי, המבצר הפטרופאבלי וקתדרלת איסק.
ערך מורחב – היסטוריה של סנקט פטרבורג
הקמת העיר
הצאר פיוטר הראשון כבש במלחמה הצפונית הגדולה את אזור אינגריאן (מידי השוודים) בשנת 1703 ומאז החל לבנות עיר חדשה במטרה "לקרוע חלון לאירופה" (כלומר, מוצא לים). פיוטר קרא לעיר על שם השליח פיוטר הקדוש, השם המקורי SanktPiterburh היה למעשה חיקוי להגייה ההולנדית Sint Petersburg (הצאר פיוטר חי ולמד בתקופה מסוימת בהולנד).
בניית העיר החלה בזמן מלחמה. המבנה הראשון שנבנה היה מבצר הידוע כיום כמבצר פטרופבלובסקיה, אשר נשא את השם המקורי SanktPiterburh. המבנה נבנה באי הארנבים, בגדה הימנית של נהר הנֶבָה, מספר קילומטרים ביבשה מהמפרץ. אדמת הביצה שהקיפה את המבצר עברה ייבוש, והעיר נפרסה כלפי חוץ מתוך המבצר, בהשגחתם של מהנדסים גרמנים שהוזמנו לרוסיה על ידי הצאר.
פיוטר אסר על בניית מבנים מאבן בכל רוסיה מחוץ לגבולות העיר, על מנת שכל סתתי האבן ברוסיה יבואו לסייע בבניית העיר. בניית העיר החדשה הייתה כרוכה בסבל לא יתואר להמוני העובדים, שהועסקו בתנאי כפייה. על פי הערכות, כ-30 אלף מהם מתו במהלך הבנייה.
הסופר דוסטויבסקי כינה אותה "העיר המלאכותית ביותר בעולם" בשל מיקומה כיד היוצאת אל הים הבלטי, ואילו הסופר אלכסנדר פושקין קרא לה "החלון אל אירופה".
העיר הייתה גם בסיס חיל הים של הצאר, המוגן על ידי האי המבוצר קרונשטאדט, שנבנה מייד לאחר תום עבודות הבנייה בעיר שיזם הצאר. האדם הראשון שבנה את ביתו בעיר היה קורנליוס קרואיס, מפקד הצי הבלטי. כיום משמש בסיס הצי הרוסי במקום כמטה חיל הים הרוסי, ואילו נמל הבית של הצי הבלטי שוכן בקלינינגרד.
הצאר פיוטר, שקיבל השראה מהערים ונציה ואמסטרדם, חזה שסירות ואוניות יהיו אמצעי התעבורה הבלעדיים בתעלות העיר, ולכן הורה שלא ייבנה גשר קבוע מעל נהר הנֶבָה. הוראה זו שונתה בשנת 1850, עת הותרה בנייתם של גשרים נפתחים מעל הנהר.
הפיכתה לבירת רוסיה
ב-1712 הפכה העיר לבירת האימפריה הרוסית, והעברת משרדי הממשלה אליה נתנה דחיפה גדולה להתפתחותה. בהמשך הפכה פטרבורג למרכז התרבות הרוסית ופרחו בה התיאטרון, הבלט, הפעילות הספרותית, המוזיקלית, והמדעית. כל גדולי סופרי רוסיה במאה ה-19 חיו באופן זמני או קבוע בעיר. במשך המאה ה-18 וה-19 בנתה האליטה הרוסיה בצורה פזרנית את העיר, משאירה אחריה ארמונות רבים ששרדו עד היום. העיר סבלה ממספר רב של שיטפונות, הנורא שבהם היה ב-7 בנובמבר 1824 כאשר המים עלו 4.21 מטרים מעל מפלס המים הרגיל.
במאה ה-19 הפכה סנקט פטרבורג למרכז התסיסה החברתית והמהפכנית ברוסיה, בין השאר בגלל הימצאותם של פועלי התעשייה בקרבה משמעותית לאצולה הרוסית בעיר. אך גם בשל גידולה העצום של העיר במאה ה-19 וביטול צמיתות האיכרים על ידי צאר אלכסנדר השני ב-1861. בתי מגורים נבנו בפאתי העיר וצמחו תעשיות חדשות, עד סוף המאה ה-19 הפכה סנקט פטרבורג לאחד ממרכזי התעשייה הגדולים באירופה.
עם התפתחות התעשייה צמחו תנועות פועלים קיצוניות, ותנועות סוציאליסטיות היו אחראיות להתנקשויות באנשי אצולה רבים, בהן גם ההתנקשות בצאר אלכסנדר השני, שנרצח באחד מרחובות העיר בשנת 1881.
בתקופת המהפכה הרוסית
ב-1905 פרצה המהפכה הרוסית הראשונה (הידועה בתור מהפכת 1905) בעיר, שהתרחבה למחוזות רבים אחרים.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה שינה הצאר ניקולאי השני את שם העיר ב-31 באוגוסט 1914, מסנקט פטרבורג שהיה בעל צליל גרמני לפטרוגראד (ברוסית: העיר של פיוטר) שהיה בעל צליל סלאבי יותר; דבר שהיה אמור להעלות את המורל של העם הרוסי.
ב-1917 החלה המהפכה הרוסית בשלב הראשון (פברואר 1917) הורדת הממשל הצארי והקמת שני מרכזי כוח פוליטיים (הממשלה הזמנית וסובייט פטרוגראד). ב-25 באוקטובר פרצו הקומוניסטים את ארמון החורף בעיר, מקום מושבה של הממשלה הזמנית, ותפסו את השלטון.
כאשר החלה מלחמת האזרחים ברוסיה, בגלל קרבתם של הכוחות האנטי-מהפכניים (הצבא הלבן) והמצב הפוליטי המעורער אולץ המנהיג הבולשביקי ולדימיר לנין להימלט למוסקבה, בירתה הקודמת של רוסיה, ב-5 במרץ 1918. מהלך זה נראה בהתחלה כזמני (וכך הוא הוצג) אבל מוסקבה נשארה הבירה עד עצם היום הזה. העברתה של הבירה למוסקבה הביאה להגירה המונית אל הבירה החדשה ועד 1920, אוכלוסייתה של העיר קטנה לכדי שליש. ב-24 בינואר 1924, שלושה ימים לאחר מותו של לנין, קיבלה העיר את השם לנינגרד לכבודו. מהלך זה נראה אז כסוג של התנערות מהרקע האימפריאליסטי של העיר.
המצור על לנינגרד
- ערך מורחב – המצור על לנינגרד
בזמן מלחמת העולם השנייה הוטל על לנינגרד מצור על ידי כוחות הוורמאכט של גרמניה הנאצית, אשר ארך מ-8 בספטמבר 1941 ועד ל-27 בינואר 1944, לאורך 29 חודשים רצופים. היטלר הורה באופן מפורש להחריב את העיר עד היסוד ולא לקבל כניעה – כלומר להביא למותם של מיליוני תושבי העיר. מפקדי הוורמאכט במקום לא הסתייגו כלל, אלא הרחיבו הנחיות כלליות אלו לפקודות מפורשות ומפורטות: פגיעה באספקת המים, המזון והדלק על-מנת להביא לרעב, לצד פקודות לא לקבל שום כניעה מצד אזרחי העיר, ולירות על מנת להרוג אזרחים המבקשים להיכנע או לברוח מהעיר הנצורה.[2]
הכוחות הגרמנים יחד עם משתפי הפעולה (בהם הפינים) מנו כ-750,000 נפש ואילו הכוחות הרוסים כולל משמר אזרחי מנו כמיליון נפש. במשך זמן זה הוקמה "הדרך לחיים" מעל אגם לאדוגה (שהיה קפוא במשך רוב השנה) אבל היה פתוח לתקיפות אוויריות ורק כאחת מתוך שלוש משאיות שהושמה למשימה הגיעה ליעדה. במשך המלחמה נהרגו כ-700 אלף תושבים מתוך שלושה מיליון – שיעור האבדות האזרחיות הכבד ביותר מעיר כלשהי בהיסטוריה המודרנית, ואולי בכלל. בעקבות העקשנות ההירואית של תושבי העיר, הייתה סנקט פטרבורג העיר הסובייטית הראשונה שקיבלה את מעמד עיר גיבורה.
לאחר המלחמה נבנתה העיר מחדש בעזרת ציורים ישנים של מבניה, וחזרה להיות מרכז תרבותי ואינטלקטואלי כבעבר. במרכז העיר הוקמה "כיכר הניצחון", לזכר המלחמה והמצור, וכן הוקם לזכרם ב-Poklonnaya Gora שבמוסקבה "פארק הניצחון", ובו היכל זיכרון עם 900 פגזים מוארים, כנגד מספר ימי המצור על סנקט פטרבורג.
העיר כיום
 |
ראו גם – הבניינים הגבוהים בסנקט פטרבורג |
בתקופת הפרסטרויקה החל בברית המועצות גל של החזרת שמות קודמים למקומות ששמם שונה. ב-12 ביוני 1991 נערך בעיר משאל עם שבו החליטו תושבי העיר להחזיר את השם המקורי "סנקט פטרבורג", עם תמיכה של 54% אחוזים. ההחלטה נכנסה לתוקף באישור המועצה העליונה של רוסיה ב-6 בספטמבר באותה השנה. שמות הרחובות, הפארקים והארמונות חזרו גם כן לשמם המקורי. אך במשאל עם נוסף שנערך בחרו המקומיים להשאיר את שם המחוז "מחוז לנינגרד" מהתקופה הסובייטית ולא לשנותו.
מאז 1997 העיר מארחת את פורום סנקט פטרבורג הבין-לאומי לכלכלה, המהווה לפורום כלכלי חשוב מאוד שנועד למשוך השקעות זרות לרוסיה. הפורום כולל כנסים שנתיים בהשתתפות נשיא רוסיה המארח בכנסים אלה את בכירי הפוליטיקאים, הכלכלנים, אנשי העסקים והעיתונאים, כדי לדון בנושאים הבוערים בענייני כלכלה ויחסים בין-לאומיים.
בשנת 2017 נחנך בעיר אצטדיון קרסטובסקי שאירח משחקים בגביע הקונפדרציות 2017, מונדיאל 2018 וביולי 2021 אירח גם משחק ביורו 2020.
במהלך התפרצות נגיף הקורונה ברוסיה, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, בהוראת מועצת העיר סנקט פטרבורג החל ממרץ 2020 הוטל על העיר סגר כללי במסגרתו נאסר על התושבים לצאת מבתיהם. בעיר תועד מספר ההדבקות השני בגודלו במדינה – 29,916 נדבקו, 22,613 הבריאו ו-1,862 מתו.
קתדרלת הים בקרונשטאדט
נהר פונטנקה
סנקט פטרבורג היא העיר הצפונית ביותר בעולם מבין הערים בעלות אוכלוסייה של יותר ממיליון איש. היא ממוקמת בצפון-מערב רוסיה על שפת הים הבלטי בשפך נהר הנֶבה. הגובה מעל פני הים במרכז העיר הוא 1–5 מ'. סנקט פטרבורג היא עיר בעלת אקלים קר ולח. מספר ימי השמש במהלך השנה הוא כ-62 בלבד. הטמפרטורה היומית הממוצעת עומדת על C° 17.8 ביולי, ו־C° 7.7− בינואר.
| אקלים בסנקט פטרבורג | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | -4.8 | -4.6 | 0.0 | 7.4 | 14.7 | 19.4 | 22.0 | 20.1 | 14.5 | 7.7 | 1.6 | -2.5 | 8.1 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -10.5 | -10.6 | -6.9 | -0.2 | 5.7 | 10.8 | 13.9 | 12.5 | 7.9 | 2.8 | -2.4 | -7.3 | 1.4 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 37 | 30 | 34 | 33 | 37 | 57 | 77 | 80 | 69 | 66 | 55 | 50 | 625 |
| מקור: Погода и климат | |||||||||||||
- ערכים מורחבים – מושל סנקט פטרבורג, מינהל העיר סנקט פטרבורג
העיר סנקט פטרבורג היא עיר פדרלית שבראשה עומד מושל סנקט פטרבורג המנהל את מינהל העיר סנקט פטרבורג המכונה רשמית ממשלת העיר. לצד ממשלת העיר פועלת האספה המחוקקת של סנקט פטרבורג, כפרלמנט עירוני ובו 50 חברים, המחוקקת חוקים עירוניים ובלבד שאלה אינם נוגדים את חוקת רוסיה.
בשל חשיבותה ההיסטורית של העיר וקרבתה לאירופה, תפקיד מושל העיר נהנה מיוקרה רבה, שאין מקבילה לה ברוסיה למעט תפקיד מושל סבסטופול וראש עיריית מוסקבה.
- ערכים מורחבים – כלכלת סנקט פטרבורג, פורום סנקט פטרבורג הבין-לאומי לכלכלה
סנקט פטרבורג היא שער סחר מרכזי, מרכז פיננסי ותעשייתי של רוסיה, אשר מתמחה בסחר בנפט ובגז, בניית ספינות, תעשייה אווירית, רדיו ואלקטרוניקה, תוכנה ומחשבים; בניית מכונות, מכונות כבדות ותחבורה, כולל טנקים וציוד צבאי אחר, כרייה, ייצור מכשירים, מטלורגיה ברזלית (ייצור סגסוגות אלומיניום), כימיקלים, תרופות, ציוד רפואי, הוצאה לאור והדפסה, מזון והסעדה, סיטונאות וקמעונאות, תעשיות טקסטיל והלבשה, ועסקים רבים אחרים. זוהי הכלכלה השנייה בגודלה ברוסיה, אחרי זו של מוסקבה.
עשירית מטורבינות החשמל בעולם מיוצרות בעיר זו במפעלי LMZ, שבנתה למעלה מאלפיים טורבינות לתחנות כוח ברחבי העולם. התעשיות המקומיות העיקריות הן מספנת האדמירליות, המספנה בלטית, חברת LOMO, מפעל קירוב, חברת Elektrosila ומפעלי איז'ורה; בסנקט פטרסבורג ממוקמים גם משרדי חברת גזפרום נפט, Sovkomflot, חברת הדלק הפטרבורגית וחברת SIBUR ותאגיד גזפרום הממשלתי, שמשרדיו במרכז לאחטה, הוא משלם המיסים הגדול בעיר.[3]
בסנקט פטרבורג שלושה נמלי מטען גדולים: הנמל הגדול של העיר, קרונשטאדט ולומונוסוב. ספינות שיט בין-לאומיות עוגנות בנמל הנוסעים בטרמינל הימי בקצה המערבי של האי וסילי בעיר. מערכת מורכבת של נמלי נהר בשתי גדות נהר הנייבה קשורות זו לזו למערכת נמלי הים, ובכך הופכת את פטרבורג לקישור העיקרי בין הים הבלטי לשאר רוסיה דרך נתיב המים וולגה-בלטי.
מטבעת סנקט פטרבורג, שנוסדה בשנת 1724, היא אחת המטבעות הגדולות בעולם. היא מייצרת מטבעות רוסיים, מדליות ותגים רשמיים. סנקט פטרבורג היא גם ביתם של היציקה הרוסית העתיקה והגדולה ביותר, חברת מונומנטסקולפטורה, שיצרה אלפי פסלים אשר מוצבים בגנים הציבוריים של סנקט פטרבורג, כמו גם בערים רבות אחרות. כאן נוצרו אנדרטאות ופסלי ברונזה של הצארים, כמו גם דמויות של אישים מכובדים היסטוריים חשובים אחרים, ומונומנטים מפורסמים אחרים בעולם, כמו הפסלים של פיטר קלודט פון יורגנסבורג, פאולו טרובצקוי, פאבל אנטוקולסקי ואחרים.
טויוטה בונה מפעל בעיר הפרברית שושיארי, ג'נרל מוטורס וניסן חתמו על עסקאות גם עם ממשלת רוסיה[דרוש מקור]. תעשיית הרכב והחלפים נמצאת כאן בעלייה מתמדת. סנקט פטרבורג ידועה כ"בירת הבירה" של רוסיה, בשל אספקת המים המקומיים ואיכותם, ותורמת למעלה מ-30% מהייצור המקומי של בירה עם חמש המבשלות הגדולות בהן מבושלת הבירה השנייה בתפוצתה באירופה, בלטיקה, ומבשלת ונה (שתיהן מופעלות על ידי BBH), מבשלת היינקן, סטפן ראזין (שתיהן בבעלות הייניקן) ומבשלת טינקוף (SUN-InBev). בנוסף, היקף ענף הבנייה בעיר הוא השני בגודלו ברוסיה, כולל מסחר, שיכון ובנייה.
בשנת 2022 עומד התקציב העירוני על 800 מיליארד רובל רוסי.[4] ההכנסה החודשית הממוצעת נטו לנפש בסנקט פטרבורג היא בדרך כלל 20% יותר מהממוצע הארצי ברוסיה (כ-22,821 רובל בשנת 2012 על פי סוכנות הסטטיסטיקה הפדרלית הרוסית).
- ערך מורחב – תחבורה ציבורית בסנקט פטרבורג
אף על פי שבעבור המקומיים בעלות על רכב היא סימן להצלחה ומעמד חברתי, רשת התחבורה הציבורית בעיר היא למעשה ענפה ויעילה, גם אם היא צפופה לעיתים קרובות. הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג הוא אופן התחבורה היעיל ביותר והרשת שלה מכסה כמעט את כל תחומי העיר, כאשר תחנות חדשות נפתחות כמעט מדי שנה ויש בהן עיצוב אדריכלי מרהיב. התחבורה הציבורית מורכבת מרשת רכבת תחתית, אוטובוסים, טרוליבוסים וחשמליות. התשלום מתבצע לרוב באמצעות כרטיס נסיעה או כרטיס מוגבל בזמן המאפשר תשלום על כל סוגי התחבורה הציבורית.
ישנם שני סוגים של אוטובוסים: נתיבי אוטובוס ציבוריים המופעלים על ידי החברה העירונית PassajirAvtoTrans ונתיבים מסחריים בבעלות של חברות פרטיות (כמו הפארק השלישי). לעיתים קרובות כולם עוברים באותם קווים. ההבדל הוא במחיר הנסיעה והעובדה שאוטובוסים פרטיים אינם מספקים מחירים מיוחדים, הנחות לסטודנטים, והמחיר הוא גבוה יותר. האוטובוסים המסחריים כולם מסומנים באות K (או T) כמו K-1 או K-154. שלא כמו בנתיבים ציבוריים, בנתיבים המסחריים ניתן לעצור בכל נקודה שהנוסע יבקש לאורך הקו, באמצעות בקשה מראש מהנהג, בעוד קווים ציבוריים עוצרים רק בתחנות הרשמיות.
מערכת התחבורה הציבורית בסנט פטרסבורג עובדת משעה 06:00 עד 00:00, כמה מסלולים מתחילים קצת יותר מוקדם ועוצרים מעט אחר כך. בימים מסוימים שבהם הרכבת התחתית פועלת 24 שעות.
בעיר פועלות חמש תחנות רכבת:
- התחנה הבלטית (משרתת קווים לקינגיספ ואיוואנגורוד, עם קישור לפטרהוף, לומונוסוב, סוסנובי בור, גטצ'ינה, לוגה, פסקוב וגדוב)
- תחנת ויטבסק (משרתת קווים לקלינינגרד, ערי אוקראינה, בלארוס, המדינות הבלטיות ורכבת פרברית לפאבלובסק, אורדג', ויריצה)
- תחנת לדוגה (רכבות למורמנסק, וולוגדה, ארכנגלסק, טיומן, ערי מזרח רוסיה, הלסינקי; רכבת פרברית לבודוגוש, וולחובסטרוי, נבדובסטרוי, בבאייבו)
- תחנת מוסקבה (רכבות למוסקבה, במרכז ובדרום רוסיה; רכבת פרברית לקירישי, שדה לודיינויה, מלאיה וישרה ונובגורוד)
- תחנת פינלנד (משרתת את תנועת רכבות הפרברים לפריאוזרסק, קוזנצ'נויה, ויבורג, ססטרורצק, אגם לדוגה וכן רכבות להלסינקי).
בעבר פעלה תחנת ורשה שנסגרה בשנת 2001.[5] עד לשיטפון שפרץ בשנת 1924 פעלה תחנת הרכבת פרימורסקי בצפון מזרח העיר. בסנקט פטרבורג ישנם משרדים של קו הרכבת הגדול ביותר ברוסיה – אוקטיברסקאיה – ושניים מסניפיה: קו סנקט פטרבורג וסנקט פטרבורג-ויטבסק.
נמל התעופה הצמוד לעיר הוא נמל התעופה פולקובו.
בנייני הארמיטאז', משמאל לימין: תיאטרון הארמיטאז', הארמיטאז' הגדול (הישן), הארמיטאז' הקטן, ארמון החורף
העיר היא אחד מאתרי התיירות המרכזיים והחשובים ברוסיה. על פי מיטב המסורת הנורדית, נבנתה העיר בשטח גדול, ורובה הוא אזורי פארקים, תעלות ואגמים.
שטח העיר הוא כ-1439 קמ"ר, מה שעושה אותה לעיר השנייה בגודל שטחה באירופה עבור מעל למיליון תושבים, לאחר לונדון. העיר גדולה בשטחה פי שניים מניו יורק ופי 18 מפריז. סנקט פטרבורג היא העיר הצפונית ביותר הכוללת יותר ממיליון תושבים. בשנת 1990 הוכרז המרכז ההיסטורי של העיר (לראשונה לאחר נפילת מסך הברזל בברית המועצות), שלפעמים נקרא גם המוזיאון החוץ-מבני של נאו קלאסיציזם, כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.
סנקט פטרבורג היא עיר בעלת רקע תרבותי ואדריכלי עשיר. הופעתה המלכותית של העיר היא תוצאה של שלל פרטי אדריכלות, בהם: שדרות ישרות ורחבות, שטחים פתוחים, פארקים וגנים, גדרות מתכת מקושטות, פסלים ואנדרטות. בניגוד לרוב הערים העתיקות באירופה שהלכו והתפתחו לאורך השנים בצורה טבעית, סנקט פטרבורג נבנתה מלכתחילה עם תכנון קפדני ותוך הקצאת משאבים אדירים.
כחלק מהתכנון, הוזרמו מי נהר הנֶבָה דרך עשרות תעלות, שמשתלבות במרקם המרכז העירוני עם גשריהן ומעגניהן. תעלות מים אלה מוסיפות לאווירה המיוחדת השוררת בעיר ובזכותן הוענק לה הכינוי "ונציה של הצפון".
בין שפע המוזיאונים נמנה הארמיטאז' השוכן ברובו בארמון החורף של הצארים ובעל אוסף ציורים מן המפורסמים בעולם. אתרים הראויים לציון הם בין היתר קתדרלת יצחק (איסאקייבסקי סאבור) ומנזר אלכסנדר נֶבסְקִי שבו קבורים גדולי הספרות הרוסית. בקתדרלת פטר ופול קבורים רבים מבני משפחת המלוכה (בית רומנוב), כיכר הארמון עם עמוד אלכסנדר.
בעיר פעילים כ-40 תיאטראות, ביניהם תיאטרון מריאינסקי, שהוא אחד מבתי האופרה הבולטים בעולם. בתיאטרון זה שוכנת גם אחת מלהקות הבלט המוכרות בעולם – "בלט קירוב". העיר היא ביתה של "אקדמיה וגנובה" שהוא מבתי הספר לבלט הטובים בעולם.
בין יצירות האדריכלות מהמאה ה-18 ומהמאה ה-19 נמנים מבצר פטר ופאול הקדושים הממוקם על אי השולט על שפך הנהר והנמל, מכון סְמוֹלְנִי, שדרת נֶװְסְקִי, בניין הבורסה באי וָסִילְײֵבְסְקִי, כיכר הדקבריסטים, רחוב האדריכל רוֹסִי, כיכר האמנויות. בשנת 1960 הוקמה אנדרטת זיכרון פִיסְקָרֵבְסְקָאיָה לזכר נספי מלחמת העולם השנייה והמצור. בשנים 1950–1980 הוקמו שכונות מגורים, בנייני ממשל וציבור.
בשיא הקיץ מתרחשת בעיר תופעת הלילות לבנים, שבה השמש שוקעת מתחת לקו האופק למשך פרק זמן קצר בלבד, וחשיכה של ממש איננה משתררת כלל ועיקר. בתקופה זו מתרחשים בעיר פסטיבלים רבים, שהידוע בהם הוא פסטיבל הלילות הלבנים.
- ערך מורחב – חלוקה מנהלית של סנקט פטרבורג
| העיר מחולקת ל-18 נפות (ראיונים): |  | |
| בגבולות הנפות והאזורים ישנם 111 תת-מחוזות מוניציפליים: 81 מהם מחוזות (אוקרוגים) מוניציפליים, 9 ערים (הנמצאים במחוז לנינגרד) ו-21 כפרים.[6] | ||
חלוקת אזורי התיירות
- מרכז העיר. מרכז סנקט פטרבורג שנוסד בשנות ה-30 של המאה ה-18 הוא החלק העתיק ביותר של העיר (מלבד מצודת פטר ופבל) אשר מכיל את מרבית אטרקציות התיירות באזור המטרופולין של סנקט פטרבורג. אזור זה ממוקם על מספר איים הנמצאים בין נהר הנייבה שבצפון ותעלת אובוודני שבדרום. את מרכז העיר חוצים הנהרות פונטאנקה ומוייקה. במרכז סנקט פטרבורג נמצא מוזיאון האֶרְמִיטָאז' שהוא אחד המוזיאונים הגדולים, הוותיקים והחשובים ביותר בעולם לאמנות. כמו כן בחלק זה של העיר ממוקמת גם השדרה הראשית של העיר, נייבסקי פרוספקט, המכילה מונומנטים ארכיטקטוניים רבים מהמאה ה-18 והמאה ה-19.
- האי וסילי. זהו רובע הגובל בנהרות נייבה הגדולה ונייבה הקטנה מדרום ומצפון-מזרח ובמפרץ הפיני ממערב. הרובע מהווה חלק ניכר מאזור המרכז ההיסטורי של העיר. החלק הצפון מערבי העצום של הרובע איננו מכיל אתרים בעלי עניין לתיירים, בניגוד לחלק המזרחי של האי שמכיל אתרים רבים בעלי עניין תיירותי.
- אזור פטרוגרד. זהו אחד מהמרכזים ההיסטוריים של העיר שמשתרע על פני מספר איים בצפון הדלתא של הנייבה. ברובע, שמכיל בעיקר שכונות מגורים, נמצאים גם כמה מהאוניברסיטאות הקטנות יותר בעיר, אצטדיון פטרובסקי המשמש את מועדון הכדורגל זניט סנקט פטרבורג ואחד המבנים הגבוהים ביותר בעיר – לידר טאואר, המשמש לתחנת שידורי טלוויזיה וגובהו 326 מטרים. באזור ממוקמת גם מצודת פטר ופבל והאתר בו היישוב סנקט פטרבורג נוסד במקור. הרובע מכיל מונומנטים ארכיטקטוניים רבים מהמאה ה-19 והמאה ה-20. באיים שבחלק הצפון-מערבי של הרובע נמצאים מספר מרכזי בילוי בולטים בעיר, כמו גם פארקים, וילות ומתקני ספורט בולטים.
- צפון סנקט פטרבורג. זהו רובע המכיל בעיקר בנייני דירות חדגוניים ולעיתים רבות אף מכוערים, אשר נבנו במהלך התקופה הסובייטית ונודעים בשם "חרושצ'ובקי". אזור זה איננו מכיל אתרים בעלי עניין תיירותי.
- דרום סנקט פטרבורג. אלה הפרברים הדרומיים של העיר בהם היה ממוקם לפני המהפכה הרוסית בשנת 1917, מרכז התעשייה של העיר. באזור זה החל המצור על לנינגרד במהלך מלחמת העולם השנייה. אטרקציות תיירות בולטות באזור זה כוללות את שערי הניצחון של הנארווה, כנסיית צ'סנה ומצפה פולקובו.
- הגדה המזרחית של סנקט פטרבורג. באזור זה נמצאים בין היתר מספר כנסיות יפות, פארקים, זירת הוקי קרח המשמש את קבוצת סק"א סנקט פטרבורג ותחנת הרכבת לדוגה.
בעיר מתגוררים 5,028,000 תושבים (2013). סנקט פטרבורג היא העיר השנייה בגודלה ברוסיה והרביעית באירופה. על פי מפקד אוכלוסין כלל רוסי שנערך בשנת 2010, נמצא כי בעיר מתגוררים בני יותר מ-200 לאומים, וביניהם: רוסים (95.5%), אוקראינים (1.52%), בלארוסים (0.9%), טטרים (0.73%) ויהודים (0.57%). כ-7.89% מהאוכלוסייה לא הגדירו את השתייכותם האתנית.
- ערך מורחב – הקהילה היהודית בסנקט פטרבורג
אחרי ייסוד העיר ב-1703 הותר להתיישב בה רק ליהודים שהמירו דתם, או לפי היתר מיוחד מהצאר. המפקד הראשון של משטרת סנקט פטרבורג היה אנטוניו די ויירה, שהיה אולי יהודי מומר. עם זאת, הקהילה היהודית במקום היא אחת הוותיקות ברוסיה. אחרי חלוקת פולין ב-1795 הגיעו יהודים לעיר ולמעשה הניחו את היסוד לקהילה היהודית. ב-1802 היה כבר בית עלמין יהודי. הרפורמות של הצאר אלכסנדר השני, הביאו לצמיחה מהירה באוכלוסייה היהודית בעיר. ב-1863 מונה לראשונה רב ראשי לעיר. ב-1893 נבנה בית הכנסת קורל הגדול, שהכיל 1,200 מקומות. ב-1917 בעקבות מהפכת פברואר בוטלו כל ההגבלות על התיישבות יהודית בעיר.
עד 1930 היה הרב דוד טבל קצנלנבוגן רבה של הקהילה. עם מותו נסגר בית הכנסת הגדול, אך נפתח שוב בעקבות פניות חברי הקהילה. כרב הקהילה בין 1934–1936 שימש מנחם מנדל גלוסקין, אחריו הרב אברהם לובנוב מ-1943 עד 1973. ב-1978 כחלק מהכנות לאולימפיאדה במוסקבה שופץ בית הכנסת כאחד ממוקדי התיירות בעיר. בשנות השמונים כרב בית הכנסת נבחר יפים לויטיס. ב-1989 חודשה הפעילות הקהילתית. ב-1990 נפתח בית ספר יהודי על ידי מיכאל קוריץ. מאז 1997 רב העיר הוא שליח חב"ד, הרב מנחם פבזנר. נשיא הקהילה הוא מרק גרוברג. מרכז הקהילה היהודית שוכן ברחוב לרמונטובסקי.
לפי מרשם האוכלוסין הרוסי, בשנת 2003 חיו בעיר 35,000 יהודים. אחרים מעריכים כי המספר גבוה יותר.
.jpg)
- ערכים מורחבים – ספרטק סנקט פטרבורג, זניט סנקט פטרבורג, דרבי ערי הבירה (רוסיה), סק"א סנקט פטרבורג
סנקט פטרבורג היא אחת הערים המפותחות ביותר בתחום הספורט ובה 1,649 היכלי ספורט, 118 בריכות שחייה, 18 מרכזי החלקה, 17 אולמות סגורים להחלקה, 13 אצטדיונים ומגרשי כדורגל, שתכולתם יותר מ-1,500 מושבים ויותר מ-20 מרכזי ספורט. אחד האצטדיונים הגדולים ברוסיה והגדול ביותר בצפון מערב רוסיה הוא אצטדיון קרסטובסקי ובו למעלה מ-68,000 מושבים,[7] אצטדיון נוסף הוא אצטדיון פטרובסקי המשמש את בתי הספר לכדורגל השונים בעיר. בנוסף קיים גם היכל הספורט יובילייני, המשמש למשחקי כדורסל, מתחם הספורט פטרבורגסקי המארח בעיקר קונצרטים, היכל הקרח המשמש למשחקי הוקי קרח והיכל סיבור ארנה, המשמש לקונצרטים ומשחקי כדורסל שונים. המרכז החשוב ביותר להכשרה בתחום הספורט בעיר הוא האוניברסיטה הלאומית הממלכתית לתרבות גוף, ספורט ובריאות על שם לסגאפט (ברוסית: Национальный государственный университет физической культуры, спорта и здоровья имени П. Ф. Лесгафта). בשנת 2023 העיר תארח את אליפות העולם בהוקי קרח ולשם כך נבנה סק"א ארנה, שצפוי להכיל יותר מ-22,000 מושבים.
בעיר פועלים מספר רב של מועדוני ספורט מקצועניים:
.png)
טורקו, פינלנד
המבורג, גרמניה- דרזדן, גרמניה
בלגרד, סרביה- נויקלן, גרמניה
זגרב, קרואטיה
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
פראג, צ'כיה
פריז, צרפת
ורשה, פולין- גדנסק, פולין
מילאנו, איטליה
איסטנבול, טורקיה
מומבאי, הודו- ניס, צרפת
- סיינט פיטרסברג, פלורידה, ארצות הברית
ראשון לציון, ישראל
לוקסמבורג, לוקסמבורג- חיפה, ישראל
סנטה קרוס דה טנריפה, ספרד- בית דגן, ישראל
ביזרטה, תוניסיה (מ־2013)- נתניה, ישראל (מ־2017)[8]
גשר בולשאוחטינסקי
כנסיית הדורמיציון
מפת העיר, 1888
רציף האדמירליות על גדת נהר הנייבה, בשעה 23:15. המונים ממתינים למשט מפרשי הארגמן כחלק מפסטיבל הלילות הלבנים.
.jpeg)
אתר האינטרנט הרשמי של סנקט פטרבורג (ברוסית)
סנקט פטרבורג (רוסיה), דף שער בספרייה הלאומית
סנקט פטרבורג, ברשת החברתית פייסבוק
סנקט פטרבורג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סנקט פטרבורג, ביישום טלגרם
סנקט פטרבורג, ברשת החברתית אינסטגרם
סנקט פטרבורג, ברשת החברתית טיקטוק
סנקט פטרבורג, ברשת החברתית VK
סנקט פטרבורג, סרטונים בערוץ היוטיוב- גלי דקל ועמרי לוי, מפוארת ובלתי מוכרת: זה הזמן להתאהב בסנט פטרסבורג, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2018
- אריאל בולשטיין, שיחות סלון, באתר ישראל היום, 22 בנובמבר 2018
הקרב על לנינגרד, חורף 1941, בארכיון הסרטונים של Associated Press - מפות עתיקות של סנט פטרסבורג, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, ובאתר ערים היסטוריות
- סנקט פטרבורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יוטיוב, הסימפוניה השביעית של דמיטרי שוסטקוביץ', סימפוניית לנינגרד
.svg){kind=icon}
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
