פרננדו השני, מלך אראגון

פרננדו השני, מלך אראגון
Fernando II
	פרננדו השני, מלך אראגון
לידה	10 במרץ 1452; סוס דל ריי קטוליקו, ממלכת אראגון
פטירה	23 בינואר 1516 (בגיל 63); מדריגאלחו, ממלכת קסטיליה
מדינה	ממלכת ספרד
מקום קבורה	הקפלה המלכותית של גרנדה; Sepulcher of Isabella I of Castile and Ferdinand II of Aragon ;
בת זוג	איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה
שושלת בית טראסטמרה
אב	חואן השני, מלך אראגון
אם	חואנה אנריקס
צאצאים	ראו בהמשך
	15 בינואר 1475 – 26 בנובמבר 1504; (29 שנים)
	→ איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה חואנה, מלכת קסטיליה ←
	20 בינואר 1479 – 23 בינואר 1516; (37 שנים)
	→ חואן השני, מלך אראגון חואנה, מלכת אראגון ; קרלוס הראשון, מלך ספרד ←
פרסים והוקרה
	אביר במסדר גיזת הזהב; ראש מסדר סנטיאגו; מסדר קלטרווה; מסדר סנטיאגו ;
חתימה

פרננדו השני מאראגון, "הקתולי" (בעברית ובשפות אחרות נקרא לרוב: פרדיננד) (בספרדית: Fernando de Aragón el Católico‏; 10 במרץ 1452 – 23 בינואר 1516) היה מלך אראגון, קסטיליה, סיציליה, נאפולי, ולנסיה, סרדיניה ונווארה, ורוזן ברצלונה.

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

פרננדו נולד ב-10 במרץ 1452 לחואן השני, מלך אראגון, ואשתו השנייה, אשת האצולה האראגונית חואנה אנריקס (Juana Enriquez). בשנת 1468 הוכתר בידי אביו כמלך סיציליה, כהכנה לנישואיו לאיזבלה, בת דודתו ויורשתו של אנריקה הרביעי, מלך קסטיליה. נישואיו לאיזבלה נערכו ב-19 באוקטובר 1469 בוואיאדוליד. לאחר מות אחיה ב-1474, ירשה איזבלה את כתר קסטיליה. טוענת נוספת לכתר, חואנה, נסיכת קסטיליה (לכאורה בתו של אנריקה הרביעי, אך אבהותו הייתה מוטלת בספק), נאבקה על זכותה לכתר באמצעות בעלה, אפונסו החמישי, מלך פורטוגל, ופרצה מלחמת אזרחים, אך בסופו של דבר ניצחו בה פרננדו ואיזבלה. ב-1479, עם מות אביו, כאשר ירש אותו פרננדו כמלך אראגון, אוחדו למעשה כתר קסטיליה והשטחים שתחת שלטון כתר האראגון באיחוד אישי. העשורים הראשונים של שלטונם המשותף של פרננדו ואיזבלה הוקדשו לגיבוש ממלכתם, ואיחודה תחת כתרם המשותף מבחינה פוליטית ודתית. במסגרת זו פעלו משך מספר שנים לכיבוש ממלכת גרנדה, השריד האחרון לשלטון המוסלמי בחצי האי האיברי. הכיבוש הושלם ב-2 בינואר 1492 (שיאו של התהליך המכונה "הרקונקיסטה"), וממנו נוצרה לראשונה מאז המאה ה-8, ישות פוליטית יחידה שניתן לכנותה "ספרד" (אף כי השטחים השונים לא נשלטו באופן סדיר כיחידה אחת עד המאה ה-18).

באותה שנה גורשו יהודי ספרד מכל תחומי הממלכה המשותפת (המאורע הידוע כגירוש ספרד), נכתב ספר הדקדוק הראשון של השפה הספרדית, וכריסטופר קולומבוס נשלח בידי הזוג למסע שבו יגלה את "העולם החדש". לפי חוזה טורדסיאס מ-1494 חולק העולם החוץ-אירופאי בין ממלכות פורטוגל וספרד על פי קו צפון-דרום שעבר במרכז האוקיינוס האטלנטי.

שנות חייו המאוחרות של פרננדו השני הוקדשו למחלוקות עם מלכי צרפת בדבר השליטה באיטליה, שרשרת האירועים המכונה המלחמות האיטלקיות. ב-1494 פלש שארל השמיני מצרפת לאיטליה וגירש את דודנו של פרננדו, אלפונסו השני, מכס מלכות נאפולי. פרננדו חבר עם מספר נסיכים איטלקיים ועם מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על-מנת לגרש את הצרפתים עד 1496 ולהמליך על הכתר הנפוליטני את בנו של אלפונסו, פרננדו. ב-1501, לאחר מות פרדיננדו השני, מלך נאפולי ועלייתו של דודו פדריקו לכס הנפוליטני, חתם פרננדו מאראגון על הסכם עם לואי השנים עשר, מלך צרפת, יורשו של שארל השמיני, שזה עתה סיים לממש את תביעותיו לדוכסות מילאנו, ולפיו יחולק השטח ביניהם כשנאפולי, קמפניה ואברוצו יעברו לשלטון צרפתי ופרננדו יקבל את פוליה וקלבריה. ההסכם התפרק במהרה ובמהלך השנים שבאו אחריו לחם גונזלו פרננדז מקורדובה, מצביאו הדגול של פרננדו, במלך צרפת, עד שכבש מידיו את נאפולי ב-1504.

איזבלה נפטרה בשנת 1504 והותירה את ממלכתה לבתה חואנה, אך היא שהתה באותו זמן בארצות השפלה, שנשלטו בידי בעלה, פיליפ "היפה", ובזמן העדרה שימש פרננדו כשליט במקומה. פרננדו שאף להותיר בידיו את השלטון על קסטיליה לצמיתות, אך האצולה הקסטיליאנית סירבה לכך והמליכה על עצמה את בעלה של חואנה כפליפה הראשון, מלך קסטיליה. לאחר מותו של פיליפ ב-1506, כשחואנה במצב נפשי לא יציב ובנם המשותף, קרלוס מגנט, עודו בן שש בלבד, שב פרננדו לשלוט בקסטיליה בסיועו של ראש השרים, הקרדינל פרנסיסקו חימנז דה סיסנרוס.

ב-1508 חודשה המלחמה באיטליה, הפעם נגד ונציה. כל הכוחות בחצי האי, ביניהם פרננדו, לואי השנים עשר, מקסימיליאן הראשון והאפיפיור יוליוס השני, הקימו יחד את הליגה של קמברה. למרות ניצחונה של צרפת על ונציה בקרב אגנאדלו, החלו פרננדו והאפיפיור לחשוד בכוונותיהם של הצרפתים. הליגה של קמברה פורקה, ובמקומה נוצרה הליגה הקדושה, בה אוחדו כל הכוחות נגד צרפת.

בנובמבר 1511 חתמו פרננדו וחתנו, הנרי השמיני, מלך אנגליה, על חוזה וסטמינסטר, בו התחייבו זה לזה להגשת עזרה הדדית נגד צרפת. מוקדם יותר באותה שנה כבש פרננדו את מחציתה הדרומית של ממלכת נווארה, שנשלטה על ידי אציל צרפתי, וסיפחה לספרד. בנקודה זו נישא פרננדו מחדש לז'רמין מפואה, נכדתה של אחותו למחצה, לאונור, מלכת נווארה, על-מנת לחזק את תביעתו לכתר נווארה. במקביל נחלה הליגה הקדושה באיטליה ניצחונות נגד הצרפתים, אותם הצליחה לגרש ממילאנו. על פי חוזה שלום שנכרת ב-1513 הושבה מילאנו לבית ספורצה, אך כעבור שנתיים נכבשה שוב בידי הצרפתים.

פרננדו מת ב-1516, ונקבר בקפלה המלכותית של גרנדה לצד אשתו, בתו, בעלה פיליפ ונכדו מיגל.

במהלך שלטונם הפכו פרננדו ואיזבלה את ספרד למדינה החזקה ביותר באירופה. נכדם, קרלוס הראשון, מלך ספרד, בנם של חואנה המשוגעת ופיליפ היפה, ירש בנוסף לספרד גם את שטחי בית הבסבורג ואת דוכסות בורגונדיה מסבו מצד אביו, מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. ירושה זו עתידה להפוך את קרלוס ויורשיו לשליטים החזקים ביבשת. קרלוס ירש מסבו פרננדו את כתר אראגון, והוכתר גם כמלך קסטיליה לצד אמו, ובכך אוחדה ספרד תחת כתר אחד.

יש הטוענים כי פרננדו, ולא צ'זארה בורג'ה, הוא ששימש כהשראה האמיתית ל"הנסיך" של ניקולו מקיאוולי, בו הוא מוזכר לעיתים תכופות.

לפרננדו ואיזבלה נולדו שבעה ילדים, מתוכם הגיעו חמישה לבגרות: