Loading AI tools
סופר והיסטוריון, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים ותקופה מסוימת גם בקולג' האוניברסיטאי של לונדון מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט סולומון ויסטריך (באנגלית: Robert Solomon Wistrich; 7 באפריל 1945 – 19 במאי 2015) היה סופר והיסטוריון, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים ותקופה מסוימת גם בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, מנהל המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון באוניברסיטה העברית, עורך ביטאונו, Antisemitism International, ומחשובי חוקרי האנטישמיות בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21.
לידה |
7 באפריל 1945 Lenger, קזחסטן |
---|---|
פטירה |
19 במאי 2015 (בגיל 70) רומא, איטליה |
מדינה | ברית המועצות, הממלכה המאוחדת, ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
השכלה | |
מעסיק | האוניברסיטה העברית בירושלים |
פרסים והוקרה | Anton Gindely Award |
אתר רשמי | |
היה חבר בוועדה הבינלאומית ההיסטורית שמונתה על ידי הוותיקן ב-1999 לחקור את מעשיו של האפיפיור פיוס ה-12 בזמן מלחמת העולם השנייה, הפיק סרט תיעודי על האנטישמיות המוסלמית, נאם בפני חברי הפרלמנט הבריטי בנושא האנטישמיות והיה דובר מרכזי בכנסים בינלאומיים בנושא[1]. כתב וערך מעל לשלושים ספרים, אשר רובם תורגמו לשפות רבות אחרות (לפחות 18 שפות) ואשר עסקו בדרך כלל בחקר האנטישמיות לסוגיה. חלק מספריו אף זכו לפרסים אקדמאיים ובינלאומיים שונים. אחד מספריו, Antisemitism, the Longest Hatred, משנת 1992, היה הבסיס לסרט דוקומנטרי של רשת הטלוויזיה הציבורית האמריקאית PBS, ופרופסור ויסטריך היה גם התסריטאי שלו.
ויסטריך נולד ב-1945 בלנגר (אנ') שברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקזחית, להורים יהודים, אנשי שמאל, שברחו מפולין ללבוב ב-1940. ב-1942 עברו לקזחסטן. שפת אמו היא פולנית.
משפחת ויסטריך שבה לפולין לאחר שנולד בנם, אך עקב האנטישמיות, שלא נעלמה ממדינה זו גם לאחר השואה, עזבה המשפחה לצרפת ומשם עברה לבריטניה. במדינה זו הם השתקעו ובה ויסטריך גדל. הוא למד בקילבורן, צפון מערב לונדון, בבית ספר, שבו כשליש מהתלמידים היו יהודים, אבל כדבריו, כ-90% מהמורים היו אנטישמים, חלקם סמויים וחלקם גלויים[2]. ויסטריך היה התלמיד המצטיין בכיתתו וקפטן נבחרת הקריקט הבית ספרית.
בן 17 הוא קיבל מלגה לקווינס קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג', למד בה וסיים ב-1966 תואר ראשון בהיסטוריה, בהצטיינות, ולאחריו ב-1969 גם תואר שני. בתקופת לימודיו לתואר השני ייסד וערך (בשנים 1966–1969) עם שותף, מגזין אמנויות וספרות שנקרא Circuit. בתקופה זו גם החל מהפך הדרגתי בדעותיו הפוליטיות. הוא החל את דרכו כאיש שמאל, בדומה להוריו ובמאי 1968 אף השתתף במרד הסטודנטים של פריז, אולם באותה שנה הוא נסע מפריז לצ'כוסלובקיה של אלכסנדר דובצ'ק והפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, באוגוסט, חוללה לדבריו את התחלתו של השינוי בדעותיו, כנגד השמאל.
עם סיום לימודי התואר השני, נסע ויסטריך לישראל, גר בה במשך כשנה (1969–1970) ואחר כך חזר לבריטניה. בשנת שהותו בישראל עבד כעורך ספרותי בירחון New Outlook התל אביבי, ירחון מפ"ם של אז.
ב-1974 השלים את הדוקטורט שלו בהיסטוריה, באוניברסיטת לונדון. נושא עבודת הדוקטורט היה - "יחסו של השמאל ליהודים במאה ה-19". לאחר מכן עבד במשך שש שנים כמנהל המחקר של המוסד הוותיק ביותר באירופה לחקר השואה, The Wiener Library for the Study of the Holocaust & Genocide וכן כעורך ביטאונו. בתקופה זו כבר הספיק לכתוב את שני הספרים הראשונים שלו, וב-1980 התקבל גם כעמית מחקר באקדמיה הבריטית.
ב-1982 עלה לישראל והפך למרצה מן המניין באוניברסיטה העברית, ופרופסור החל מ-1985, משרה בה החזיק עד מותו, תוך שהוא מתקדם בהדרגה בסולם הדרגות האקדמאי. במקביל גם כיהן כמרצה להיסטוריה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון, בשנים 1991–1995.
נפטר ברומא כתוצאה מהתקף לב, זמן קצר לפני שהיה אמור לשאת נאום בפני הסנאט האיטלקי על התגברות האנטישמיות באירופה בעת האחרונה[3].
ויסטריך היה התסריטאי של לפחות שני סרטי טלוויזיה דוקומנטריים: תסריט אחד הוא כתב לסרט טלוויזיה של רשת PBS האמריקאית, על פי ספרו Antisemitism, the Longest Hatred. ותסריט שני הוא כתב ב-1993, לסרט הדוקומנטרי של ערוץ 4 של ה-BBC, Good Morning, Mr. Hitler. הוא גם כתב כמה דרמות ביוגרפיות לרדיו BBC ול"קול ישראל" והיה היועץ ההיסטורי והאקדמאי לסרטי טלוויזיה דוקומנטריים נוספים, של ה-BBC.
ב-1999 מינה הוותיקן ועדה היסטורית בינלאומית, קתולית - יהודית, בת שישה חברים, שלושה יהודים ושלושה קתולים, לחקירת מעשיו של האפיפיור פיוס ה-12, לקראת ולצורך הפיכתו לקדוש. ויסטריך היה אחד משלושת החברים היהודים בוועדה. ב-2001 פיזרה הוועדה את עצמה לאחר שפרסמה רק דו"ח ביניים שכלל שאלות ולא מסקנות בהקשר לנושא חקירתה. חלק מחבריה טענו אז, שהתפטרותה נובעת מהעובדה שהוותיקן איפשר לה לבחון רק מסמכים מסוימים שאושרו על ידו ולא את כל המסמכים והארכיונים שלו מתקופת השואה, כפי שביקשה.
ויסטריך זכה לפחות חמש פעמים בתואר מחנך מצטיין, מטעם האוניברסיטה העברית. ב-2008 הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קלוז', שברומניה וב-2011 קיבל מאת עורכי הירחון הניו יורקי Journal for the Study of Antisemitism פרס מפעל חיים, על מאבקו באנטישמיות.
בנוסף לכהונתו כעורך ראשי ב-Circuit arts magazine, וב-The Wiener Library Bulletin, ו- Antisemitism International, שימש עד מותו גם כאחד העורכים במספר ירחונים וכתבי עת מקצועיים נוספים ובהם: European Judaism, New Outlook magazine, Journal of Contemporary History, The Jewish Quarterly, Simon Wiesenthal Centre Annual, Austrian Studies, East European Jewish Affairs ועוד.
(הספר זכה ב-1992 בפרס היהודי - בריטי Jewish Quarterly-Wingate Prize). (כמו כן, הספר היה הבסיס לסרט טלוויזיה בן שלוש שעות של רשת הטלוויזיה האמריקאית PBS. ויסטריך היה גם התסריטאי והעורך של הסרט).
(ספר בכמה כרכים, בן 1,185 עמודים!) (הספר זכה בפרס "ספר השנה - 2010", של הירחון הניו יורקי Journal for the Study of Antisemitism)
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.