תקשורת המונים

תקשורת המונים היא תהליך תקשורתי הנעשה בתפוצה רחבה ולקהל אנונימי, ולרוב מאופיין במיידיות, פומביות ומשך זמן קצר[1][2][3]. תחת קטגוריה זאת נהוג לכלול אמצעי תקשורת כמו: עיתון, רדיו, טלוויזיה, קולנוע, מוזיקה פופולרית, משחקי וידאו, ספרים ועוד. בניגוד לתקשורת בין־אישית, הפונה לבודדים, תקשורת ההמונים מופנה לקהל רחב וגדול ועל כן היא מהווה סוכן חיברות מרכזי ובעלת תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהל ובתפיסת הציבור הרחב את המציאות[1][4].

רשת האינטרנט נבדלת בחלקה מהגדרה זו, אתרים שהוקמו על ידי העיתונות הממוסדת (כגון אתרי החדשות הגדולים) עדיין תואמים למאפיינים של התקשורת המסורתית טרום עידן האינטרנט, ולכן עדיין שייכים להגדרתה. לעומת זאת, חלק ניכר מהתכנים ברשת מופקים על ידי אנשים פרטיים או נמצאים באתרים קטנים וממוקדי תוכן, כמו כן האינטרנט מאפשר את יכולת תגובה ותקשורת דו כיוונית שלא אפיינו את תקשורת ההמונים הקודמת[1].

מאפיין נוסף המצוי לרוב בתקשורת ההמונים, הוא התוכן האקטואלי בה היא עוסקת, בנושאים רלוונטיים לסדר היום הציבורי. מאפיין נוסף שתואם את מרבית אמצעי תקשורת ההמונים הוא הבידור שמהווה חלק ניכר מהתוכן שהם מספקים לציבור. מבחינה כלכלית, עלותה של תקשורת ההמונים היא גבוהה בשל האמצעים הטכניים ליצירתה ולהפצתה, מסיבה זאת אמצעי תקשורת רבים מוחזקים על ידי בעלי הון ותאגידים או ממומנים על ידי פרסום, אם כי ישנם גם כאלו הממונים על ידי גופים ציבוריים או גובים דמי מנוי.

אמצעי תקשורת הפונים לקהל רחב היו אמנם קיימים בתקופות שונות בהיסטוריה, אולם המונח "תקשורת המונים" מכוון לרוב לאמצעי התקשורת של חברת ההמונים המודרנית, שהחלה לצמוח יחד עם המהפכה התעשייתית. תקשורת זו מאופיינת לרוב בדפוסים המוניים ובשימוש באמצעים טכנולוגיים, הם מיוצרים על ידי מיעוט, ונצרכים על ידי קהל גדול ופסיבי. במשך הזמן, ככל שהכירו בעוצמתה של תקשורת ההמונים, החלו לחוקק חוקים ותקנות במטרה להסדיר סוגיות הקשורות בתחום, אולם גם בתחום זה צפים גבולות ההגדרה המטושטשים של האינטרנט כתקשורת המונים, במיוחד כשרשתות חברתיות מאפשרות פלטפורמה גם לתכנים אסורים.

העיסוק האקדמי בתקשורת ההמונים החל להתפתח בסביבות שנות ה־30 של המאה הקודמת[1], במקביל לפריחתם של אמצעי תקשורת כמו הרדיו והקולנוע[5]. חוקרי תקשורת נוטים להתייחס להיבטים הסוציולוגיים, הפסיכולוגיים והתרבותיים של התקשורת בחברה. חוקר תקשורת מרכזי במאה ה־20 הוא מרשל מקלוהן, שטבע את המושג הכפר הגלובלי, שמשקף את עולמנו בעידן התקשורת האלקטרונית. רעיון מרכזי נוסף של מקלוהן הוא "המדיום הוא המסר", שמציין שהשינויים בחברה מתרחשים בעקבות שינויים במדיום. המדיום הוא הדומיננטי, הוא זה שקובע את אופי החברה ולא המסר, כפי שהיה נהוג לחשוב[6].