שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
אמא מולדת (וולגוגרד)
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
אמא מולדת קוראת! (ברוסית: Родина-мать зовёт!) הוא פסל הניצב על גבעת מאמייב בעיר וולגוגרד שברוסיה, המנציח את קרב סטלינגרד. הפסל מציג דמות נשית (המייצגת את רוסיה), נושאת חרב וקוראת לנוכחים לקום להגנת המולדת.
.JPG)
על הגבעה שבה ניצב הפסל נטמנו אנשי צבא סובייטים רבים, בהם המרשל וסילי צ'ויקוב וגיבור ברית המועצות הצלף וסילי זייצב. הפסל מכונה גם "אמא מולדת קוראת לך!", "המולדת קוראת לך!", ו"אנדרטת מאמייב", והוא מופיע על סמלו ודגלו של מחוז וולגוגרד.
הפסל הוא חלק מטריפטיכון המורכב משני מונומנטים נוספים: "העורף - לחזית", הממוקם בעיר מגניטוגורסק ומנציח את התעשייה הצבאית הסובייטית בזמן המלחמה, ואנדרטת המלחמה הסובייטית, השוכנת בפארק טרפטו שבברלין ומנציחה את ניצחונו של הצבא האדום על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה ואת שחרורם של עמי אירופה מהנאציזם.
Remove ads
רקע
סכם
פרספקטיבה
ערך מורחב – קרב סטלינגרד
קרב סטלינגרד היה קרב מכריע שנערך בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה, בין ברית המועצות למדינות הציר בראשות גרמניה הנאצית, באזור העיר סטלינגרד (כיום וולגוגרד) בדרום רוסיה של ימינו, מאמצע יולי 1942 עד ראשית פברואר 1943.[1] הקרב הסתיים בניצחון סובייטי מכריע, אך גבה מחיר עצום: על פי הערכות, נהרגו בו יותר ממיליון סובייטים.[2] הקרב זכה למעמד מיתי בתרבות הסובייטית ובספרי ההיסטוריה הסובייטיים מתואר כנקודת המפנה של המלחמה.
הרעיון להנציח את הניצחון הסובייטי בקרב עלה בשנותיה האחרונות של המלחמה. פוליטיקאים ואמנים סובייטים שקלו עיצובים לאנדרטאות לזכר הקרב טרם סיום המלחמה, והמוזיאון הסובייטי הראשון להנצחת מלחמת העולם השנייה הוקם כבר במרץ 1943. בשנת 1944 פרסמה ההוצאה לאור "Arkhitektura SSSR" מאמרים המפרטים עיצובים אפשריים לאנדרטאות מסוג זה. עם סיום המלחמה ב-1945 הוקמו ברחבי ברית המועצות מספר אובליסקים קטנים ולוחות הנצחה; עם זאת, תוכניות גדולות יותר להקמת אנדרטאות צומצמו על ידי המנהיג יוסיף סטלין, אשר ביקש למקד מחדש את תשומת הלב בסכסוכי המלחמה הקרה המתפתחים, ובפועל אסר כמעט לחלוטין על כל הנצחה של המלחמה.[3]
ב-1948 החל הפסל יבגני ווצ'טיץ', חבר האקדמיה הסובייטית לאמנויות (אנ'), לדון בתוכניות לעיצוב אנדרטה לקרב סטלינגרד עם האדריכל יעקב בלופולסקי, עימו שיתף בעבר פעולה בפיתוח אנדרטת המלחמה הסובייטית בפארק טרפטו בברלין.[3] המיזם נועד להיבנות על גבעת מאמייב, רוגם עתיק עליו התנהלה לחימה עזה במהלך הקרב.[4] בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 עתר ווצ'טיץ' לבכירים סובייטים בבקשה לקבל אישור לעצב את האנדרטה, כולל לחבר הפוליטביורו גאורגי מלנקוב. במכתב למלנקוב מדצמבר 1951 טען ווצ'טיץ' כי קיבל פניות רבות מצד ותיקי מלחמה ובני משפחותיהם של החללים, בנוגע להיעדר אנדרטה על גבעת מאמייב.[5]
לאחר מותו של סטלין במרץ 1953 התחדשו התוכניות לבניית אנדרטה על גבעת מאמייב. במרץ 1954 הכריזה מועצת השרים של ברית המועצות על תחרות לעיצוב "מוזיאון ממלכתי להגנת צאריצין-סטלינגרד", שיכלול ציור פנורמי גדול המתאר את הקרב; בשלב זה כבר השלימו ווצ'טיץ' ובלופולסקי את הטיוטות עבור העיצובים המבניים של הפרויקט. ב-23 בינואר 1958, הכריזה מועצת השרים כי בניית "אנדרטת זיכרון בעיר סטלינגרד לזכר הניצחון על הכוח הפשיסטי הגרמני" תפוקח על ידי ועדה שבראשה יעמוד ווצ'טיץ' וחבריה יהיו בלופולסקי ואנטולי גרפנקו, אמן ויוצא הצבא האדום.[6]
Remove ads
עיצוב ובנייה
סכם
פרספקטיבה
עיצוב וסגנון
העיצובים הראשוניים של ווצ'טיץ' ובלופולסקי למיזם היו שאפתניים ושאבו הרבה מהשראתם מהאנדרטה בפארק טרפטו. תוכניתה המקורית של האנדרטה כללה קשת ניצחון שהובילה לגרם מדרגות מגרניט, ואחריו גרם מדרגות לבנות בשדרת עצי צפצפה. גרם המדרגות השני הוביל לכיכר עגולה, שבה ניצב פסל גרניט גדול של גבר רוסי שכותרתו "עמוד על מותך!". מאחורי הפסל הוביל גרם מדרגות אחרון מגרניט לכיכר בעלת כניסה למתחם תת-קרקעי בשם "פנורמה". אולם בצורת כיפה יכלול אש תמיד להנצחת גיבורי הקרב, פסל של אדם ההופך חרבו למחרשה וקירות שעליהם חקוקים שמות ההרוגים בקרב. יציאה בסוף האולם הובילה לרציף תצפית שני, שבו הוצג ציור פנורמי המתאר את סטלינגרד המשגשגת שלאחר המלחמה.[7]
המרכיב העיקרי של המיזם היה פסל אדיר בראש גבעת מאמייב; בבסיס הפסל תיבנה מבואה שתאפשר למבקרים להניח פרחים ומחוות אחרות לזכר החיילים שנהרגו.[8] הפסל עוצב על פי עקרונות הנאו-קלאסיציזם והריאליזם הסוציאליסטי, שני סגנונות אמנותיים שבהם התמחה ווצ'טיץ'.[9] התוכנית המקורית של הפסל הייתה לבנות את כולו מגרניט, עם עיצוב המציג חייל של הצבא האדום מתכופף ומניח את חרבו לפני אמא רוסיה, האוחזת בדגל מקופל.[8] מאוחר יותר שונה עיצוב זה לפסל בטון המתאר את אמא רוסיה בלבד, עטויה צעיף מתנופף המזכיר כנפיים, אוחזת חרב המורמת בידה הימנית וידה השמאלית מושטת קדימה, כשהיא קוראת לעם הסובייטי להילחם באויב. העיצוב נוצר בהשראת "ניקה מסמותרקיה", פסל יווני עתיק של אלת הניצחון, ניקה.[10]
חברי הוועדה הציעו בתחילה שהדמות בפסל תהיה לבושה בלבוש רוסי מסורתי. ווצ'טיץ' התנגד להצעה, בטענה שלבוש מסוג זה יקהה את אופיו הבין-לאומי של הקרב ויעמוד בניגוד לגישה הנאו-קלאסיציסטית שתכנן עבור הפסל.[11] הפסל תוכנן בתחילה להיות בגובה של 30 מטרים, מהכַּן ועד לפסגה; עם זאת, נטען כי מנהיג ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב הורה שהפסל יהיה גבוה יותר מפסל החירות, שגובהו 46 מטרים,[12] על מנת להפגין עליונות על פני ארצות הברית, יריבתה הגאופוליטית של ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה. גובה הפסל לבדו הוגדל ל-52 מטר, כמעט כפול מהגובה שתוכנן במקור, החלטה שהגדילה את עלות המיזם, שכבר חרג משמעותית מתקציבו.[13] כמודל לגוף הפסל בחר ווצ'טיץ' בוולנטינה איזוטובה, מלצרית בת 26,[14] ואת פניו ביסס על קלסתרה של אשתו.[15]
הבחירה להפוך את "אמא מולדת" למאפיין העיקרי של מתחם האנדרטה נתקלה בלעג מצד פקידי הצבא האדום, כולל הגנרלים אנדריי יריומנקו ומיכאיל שומילוב. אלו האמינו שעיצוב הפסל יגרע מחשיבות הפנורמה, שלדעתם הייתה המבנה היחיד שיכול לייצג בנאמנות את היקף חוויותיהם של החיילים. ווצ'טיץ' נימק את ההחלטה בטענה שהאנדרטה צריכה לשקף את ההכרה הרווחת בקרב סטלינגרד כנקודת המפנה של המלחמה, ושיווק את המיזם כחלק מטריפטיכון פיסולי שיכלול את האנדרטה בפארק טרפטו ואנדרטה מתוכננת במוסקבה.[16]
בניית הפסל
בניית מתחם האנדרטה החלה ב-1961, אך העבודה על "אמא מולדת" לא החלה עד סוף 1962. העיצוב הסופי של ווצ'טיץ' לפסל אושר על ידי ועדת האמנים בדצמבר 1962, וב-23 בינואר 1963 הורתה מועצת השרים על הכנת שרטוטים לפסל. תהליך בניית האנדרטה התברר בהמשך כמסובך יותר ממה שצפו מפתחיה, בעיקר בשל גודלה ומורכבות פרטיה. לאחר שקבוצת הפַּסָּלים של הקרן האמנותית הרוסית ביקשה להשתחרר מתפקידיה בבנייה, וחברת הבנייה "וולגוגרדגידרוסטוי" הביעה הסתייגות מקבלת המיזם, מונה המהנדס ניקולאי ניקיטין להוביל את הבנייה.[11]
בשנת 1963 החל צוות העיצוב של ניקיטין לתכנן את תהליך הבנייה של האנדרטה, וסיים להכין את עיצוביו עד אוגוסט.[17] ניקיטין החל את תפקידו כראש הצוות בהדגשת סוגיות לא פתורות, במיוחד היעדר מחקרים גאולוגיים והידרולוגיים עליהם הומלץ מוקדם יותר באותה השנה. בדו"ח שהגיש למשרד התרבות בספטמבר, התעקש ניקיטין כי מחקרים אלה חיוניים בשל היקף הבנייה שכבר הושלמה, ובשל הצורך להבטיח את עמידות היסודות ויציבותם, במיוחד לנוכח נוכחות חרסיות מליטיות (אנ') בגבעת מאמייב; הגבעה תוכל לתמוך במבנה רק אם רמת הלחות בקרקע תישאר נמוכה. ניקיטין ציין כי היסודות, שתוכננו בתחילה לפסל קטן בחצי, דרשו בדיקה כדי לאשר את התאמתם.[18]
בניית הפסל החלה בנובמבר 1963.[19] הפסל, העשוי כולו מבטון מזוין, נוצק מתערובת מיוחדת של בטון הידרוסטטי, אשר פותחה במקור עבור מגדל אוסטנקינו במוסקבה. מבנה הפסל כלל שלד פנימי המורכב ממערך של דיאפרגמות (אנ') אנכיות ואופקיות, שיצרו תאים בגודל של 3 מטרים רוחב, 3 מטרים עומק ו-4 מטרים גובה, ונמשכו מהכן שלו בגובה 2 מטרים ועד צווארו. פני השטח החיצוניים היו קרום מבטון מזוין, שעוביו נע בין 25 ל-60 סנטימטרים. הבנייה כללה יציקת בטון במקטעים של 50 סנטימטרים לתוך התבניות שעיצבו את הדיאפרגמות האנכיות, תוך המתנה להתקשות כל שכבה לפני המשך היציקה. הפועלים השתמשו בוויברטורים קטנים על מנת לייצב את הבטון, להעלים כיסי אוויר, ולהבטיח יציקות אחידות, ועבדו באופן ידני בשל הצפיפות הרבה במבנה.[20]
כל קטע בפסל באורך 4 מטרים כוסה בדיאפרגמה אופקית, ששימשה בסיס לקטע הבא. הראש, הזרועות והצעיף של הפסל נוצקו בנפרד, וחוברו באמצעות זיזים שלוחים וברגי פלדה גדולים, כשחרב המתכת מעוגנת ביד ימין. יציבות הפסל הובטחה על ידי מערכת של כבלים מפלדה למניעת כוחות הרוח, המנוטרת על ידי מכשירים סייסמוגרפיים ומטאורולוגיים בתוך המבנה. בראש הפסל הותקן משדר רדיו להעברת נתונים על רעידות הקרקע, טמפרטורת פני השטח ולחות. בתוך הפסל נבנו מעברים כדי לאפשר בדיקות פנימיות, בעוד שהחלק החיצוני נבדק ויזואלית.[21]
עבודה והשלמה
בתחילה התמקדו הצוותים בהרכבת מסגרת המתכת שנועדה לתמוך בדיאפרגמות הפנימיות, ולאחר מכן בריתוך מוטות הזיון עבור המעטפת החיצונית ויצירת תבניות הטיח לעיצוב פני השטח של הפסל. כן הבטון נוצק, ועד סוף 1963 יוצרו חתיכות הצעיף והיד הריקה והוצמדו למסגרת. ירידת הטמפרטורות אל מתחת לאפס עצרה את המשך היציק, שלא חודשה עד האביב; תוכניות העבודה קבעו את ה-1 ביולי 1965 כתאריך יעד להשלמת שלב זה. ראש הפסל והיד האוחזת בחרב הורכבו בתוך תקופה זו, אך החרב עצמה הותקנה מאוחר יותר. בפרק זמן זה התקדמה משמעותית בנייתם של מרכיבים נוספים של האנדרטה, דוגמת "החומות ההרוסות" וחלקים מ"כיכר הגיבורים".[19]
התחזיות הראשוניות לחנוכת הפסל דיברו על נובמבר 1965, אך תהליך הבנייה התארך עד סוף קיץ 1966. עיכוב זה נבע בחלקו מבעיות שהתעוררו בכן הפסל וביציבות הקרקע שמסביב. גילוי בעיות אלה הוביל לביצוע חקירות גאולוגיות, שחשפו כמה ליקויים קריטיים בסקרים הראשוניים. לדוגמה, בדיקת השכבות של גבעת מאמייב בוצעה לעומק של 9 מטרים בלבד, ולא לעומק הדרוש של 46 מטרים לפחות. בנוסף, לא נערכו מדידות של דחיסת הקרקע תחת משקל הפסל, ולא נלקחה בחשבון השפעת התפשטותה של חרסית רטובה על היסודות; לא נערכה הערכה מקיפה של מקורות מי תהום פוטנציאליים ולא נערכו בדיקות להערכת יציבות שיפוע הגבעה.[22]
הטיפול בנושאים אלה דרש מאמץ והוצאות כספיות משמעותיות. בתחילת 1966 הגיעו גורמים רשמיים למסקנה שהפתרון היחיד כרוך בהעברת כל צינורות אספקת המים ומאגרי המים שהיו מותקנים בתוך הגבעה למרחק של לפחות 273 מטרים מכן הפסל, כדי לשפר את הניקוז מסביב למבנה. יסודות הפסל חוזקו, וכמה אלפי מטרים מעוקבים של אדמה הובאו כדי ליצור סוללה סביב הכן. התאמות אלו חייבו העברה של קברים שנמצאו בעבר בפסגת הגבעה והקטנת הרחבה שעליה היו פסל "יגונה של המולדת" והפנתאון, שהחליפו את מתחם "פנורמה" עקב בעיות ביסודותיו. מאמצי התיקון הללו המשיכו גם בשנת 1967.[23]
במאי 1966 הרימו ואבטחו הצוותים את החרב, באורך 28 מטרים ובמשקל 14 טון, אל ידה הימנית של הדמות.[23] החרב הייתה עשויה מפלדת אל-חלד וחוזקה בלוחות טיטניום.[24] רוחות עזות שנשבו עד סוף אוגוסט הובילו למסקנה כי החרב ומבנה עיגונה נתונים לכוחות צידיים שלא נלקחו בחשבון במלואם. קצה החרב נראה מתנדנד כמעט 30 ס"מ לכל צד, דבר שסיכן את יציבות החיבור בין הזרוע לשלד המתכת הפנימי. תנודות אלו גרמו להיווצרות סדקים גלויים על פני הבטון סביב האזור. בעקבות זאת הוקמה ועדה לבדיקת המצב, אשר הגיעה למסקנה כי יש להחליף את החרב הקיימת. בינתיים ננקטו אמצעים זמניים, שכללו חיתוך חורים בחרב הקיימת וחיזוק החיבור, עד למציאת פתרון קבוע.[25]
בפברואר 1967 הסמיכה מועצת השרים את כל העבודות שנותרו במתחם ההנצחה להסתיים עד 15 באוקטובר, לרגל יום היובל למהפכת אוקטובר. הפועלים עבדו במשך כל האביב והקיץ כדי לעמוד בתאריך היעד הזה, השלימו את סוללת העפר המקיפה את כיפת האנדרטה הראשית, העתיקו את צינורות ההשקיה והמאגרים הדולפים, חיזקו את החרב, התקינו מערכות קול ותאורה ברחבי המתחם והציבו את האלמנטים הפיסוליים והגינוניים הסופיים. המכשול העיקרי האחרון נבע מסיבוכים עם הפנתאון; כשהצוותים הרכיבו את הפסיפסים על הקירות הפנימיים של הפנתאון בתחילת 1967, הם גילו חוסר עקביות באריחי הזכוכית. ווצ'טיץ' ביקש בדחיפות התערבות של גורמים רשמיים כדי לזרז פתרון, ארבעה חודשים בלבד לפני הפתיחה המתוכננת. זכוכית משלימה יוצרה ונמסרה במהירות, וכמה מאות חיילים מחיל המצב המקומי גויסו לסייע בבנייה. הצוותים עבדו במרץ והשלימו את קירות הפסיפס של הפנתאון תוך פחות מחודש לפני פתיחת המתחם.[26]
בעת סיום הבנייה היה "אמא מולדת" הפסל הגבוה ביותר בעולם, בגובה של 85 מטר מכפות רגלי הדמות ועד לקצה חרבה. גובה הדמות עצמה 52 מטרים ואורך החרב 33 מטרים.[27] מאתיים מדרגות, המסמלות את 200 ימי קרב סטלינגרד, מובילות מתחתית הגבעה ועד לפסל.[28] נכון ל-2025 הוא עודנו הפסל הגבוה ביותר באירופה.[29]
חנוכת האנדרטה
טקס חנוכת האנדרטה נערך ב-15 באוקטובר 1967. האירוע משך עשרות אלפי אנשים לגבעת מאמייב, יחד עם כתבים מכלי תקשורת רשמיים, בהם "איזבסטיה" ו"פראבדה", שכתבו על קנה המידה ומשמעותה של האנדרטה ותיארו את הפסל כמחווה לגבורת מגיני סטלינגרד. ווצ'טיץ', יחד עם המהנדסים ועובדי הבנייה, זכו לשבחים על תרומתם למיזם, והכתבים השוו בין מאמציהם לבין אלה של החיילים שהגנו על העיר.[30]
בטקס הפתיחה נאמו אישים מהמפלגה ואנשי צבא, שהדגישו נושאים שונים כמו גבורת הלוחמים בקרב, חשיבות זיכרון קורבנות העבר ותפקידו של הצבא האדום בהבסת הפשיזם. הנאום המרכזי, של מזכ"ל המפלגה ליאוניד ברז'נייב, מסגר את האנדרטה כעדות לאחדות הסובייטית ולהתאוששות לאחר המלחמה, תוך הדגשת מחויבותה של ברית המועצות לשלום ולתרבות בניגוד לפעולות האמריקאיות במהלך מלחמת וייטנאם. הנאומים הדגישו את חשיבות האנדרטה לשימור זיכרון המלחמה וגיבוריה והיללו את נאמנותו המתמשכת של העם הסובייטי למפלגה הקומוניסטית ולוועד המרכזי שלה.[31]
Remove ads
לאחר חנוכת האנדרטה
סכם
פרספקטיבה
בשנים שלאחר חנוכת הפסל נעשו מספר שינויים לצורך תחזוקתו ושיפורו. שנה לאחר פתיחת האנדרטה כבר החלו להיווצר סדקים על פני הפסל. ראשו וידיו של הפסל מצופים בחומר איטום אחת לשנה.[24] בשנת 1972 הוחלפה חרב הפסל בחרב עשוית סגסוגת פלדה בדרגה גבוהה יותר הכוללת חריצים דמויי תריסי רפפה, להפחתת נזקי הרוחות.[23] פני הפסל עברו בדיקת תחזוקה ב-1986.[15]
כמעט מייד לאחר חנוכת הפסל התגלה שהוא מפתח נטייה ביחס לצירו האנכי המקורי, שהלכה והחמירה עם השנים. בשנים 1966–1970 נוצרה נטייה של 102 מילימטר, ובשנים 1970–1986 נוספו 60 מילימטר; מ-1986 עד 1999 נוספה נטייה של 33 מילימטר, ו-16 מ"מ נוספו עד 2009. בסך הכול הצטברה עד 2009 נטייה של כ-211 מילימטר – כ-75% מהנטייה המרבית שבה יכול הפסל לעמוד.[32][33]
בין השנים 2008 ל-2009 פותחה ואושרה, על ידי משרד התרבות של רוסיה תוכנית בטיחות ואמינות מקיפה לפסל.[34] חששות עלו לגבי שלמותו המבנית, בין השאר משום שבסיסו שלא היה מעוגן, אלא הוחזק במקומו על ידי משקלו, הלך ושקע כתוצאה מעליית מפלס המים.[35] בשלב זה, חתיכות בטון כבר החלו ליפול מהפסל, וכמעט פגעו בעוברים ושבים.[24]
העלויות לתיקון הבעיות המבניות נאמדו ביותר מ-7 מיליון דולר. בשל המיתון הגדול נדרשו מאמצים להבטיח מימון וניסיונות קודמים להקצות כספים ממשלתיים לשיקום נוצלו לרעה.[35] עם זאת, עבודות שיקום רחבות היקף, שמומנו בעזרת התקציב הפדרלי, החלו ב-2010. השלבים הראשונים של השיקום כללו החלפה של הרשת הפיאזומטרית (מערכת למדידת לחץ (אנ')) על מנת לאפשר ניטור הידרוגאולוגי, בדיקת מצבו של הבטון וניתוח סדקים ופגמים נוספים בפסל.[34]
בשנת 2014 הציעה רוסיה את הפסל, יחד עם המתחם שמסביבו, כמועמד לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.[36] לאחר יום השנה ה-70 לניצחון הסובייטי במלחמת העולם השנייה ב-2015 היה אמור הפסל לעבור שיפוץ נוסף, כאשר 99 מתוך 117 כבלי הפלדה שלו דרשו החלפה.[24][37] בשלהי 2018 השלימה חברת הבנייה גלבזרובז'סטרוי את ההכנות לשיקום חיצוני של הפסל.[38]
מתחילת 2019 עד מרץ 2020 הייתה מרפסת התצפית למרגלות הפסל סגורה למבקרים, כדי לאפשר עבודות שיקום נוספות לכן, למשטח ולמסגרת שלו.[39] שיקום המאפיינים החיצוניים של האנדרטה נמשך מיולי עד נובמבר, וכלל מילוי סדקים וצביעה של פני השטח בעופרת לבנה. שיקום האנדרטה הסתיים במרץ 2020; עם זאת, עקב מגפת הקורונה נדחה טקס הפתיחה מחדש של האנדרטה, שתוכנן במקור להיערך ביום הניצחון. סיור וירטואלי במבנה ובמתחם שמסביב התאפשר באינטרנט במקום ביקורים פיזיים.[40]
מתחם האנדרטה נפתח מחדש ב-24 ביוני 2020 בטקס בו השתתפו מושל מחוז וולגוגרד אנדריי בוכרוב (אנ') ושרת התרבות הרוסית אולגה ליובימובה.[41] בסך הכול, עלות שיפוץ הפסל בלבד נאמדה בכ-750 מיליון רובל.[42] באוגוסט מתח המעצב הרוסי ארטמי לבדב (אנ') ביקורת על מראה הפסל שלאחר השיפוץ, בטענה שהפסל במצב גרוע יותר ממה שהיה לפני שחזורו; הערותיו עוררו סערה בקרב תושבי וולגוגרד, שהתעקשו להענישו על העלבת זכר הרוגי קרב סטלינגרד.[43]
בתחילת 2021 החלו להופיע כתמים כהים וסדקים נוספים על פני הפסל, מה שגרם להגשת בקשה לבית משפט לבוררות במוסקבה בבקשה להכריז על פשיטת רגל של חברת "גלבזרובז'סטרוי", שלא עמדה בהתחייבויות האחריות שלה.[44] מאוחר יותר הגישה החברה בקשה לפשיטת רגל, נתבעה על ידי המוזיאון לזכר הקרב ונרשמה במרשם לאומי של "ספקים חסרי מצפון".[45] בסקר שערך האתר "Bloknot Volgograd" במרץ הגיבו רוב תושבי וולגוגרד שנשאלו בו בשלילה לשאלה האם הפסל נראה טוב יותר לאחר שחזורו, כאשר חלקם קראו לעובדי המיזם "לשחזר אותו בעצמם, מכספם".[46] הערכה של מהימנות ובטיחות המבנה תוכננה להתבצע ב-2023.[42] נכון לשנת 2024, עדיין נראו הכתמים הכהים על הפסל.[47]
Remove ads
אזכורים
- דמות הפסל מופיעה על סמלו ועל דגלו של מחוז וולגוגרד.[48]
- בולי דואר וגלויות המתארות את הפסל הונפקו בברית המועצות לרגל יום השנה ה-20 להקמת הפדרציה הבין-לאומית של לוחמי ההתנגדות ב-1971[49] ולרגל יום השנה ה-30 לקרב סטלינגרד ב-1973[50] וכן לרגל יום השנה ה-60 ב-2002.[51]
- הפסל מופיע על מטבע הנצחה של 100 רובל שהונפק על ידי הבנק המרכזי של רוסיה ב-2013,[52] ומטבע של 3 רובל שהונפק ב-2015.[53]
- העתק של הפסל הוצב בפארק הפסלים הקומוניסטיים בעיר מנג'ואולי שבסין (ראו בתמונה משמאל).
- במאי 2025, לרגל יום הניצחון ה-80, נבחרה דמות הפסל לסמל לציון היום.[54]
פסל האחדות 240 מטר (כולל 58 מטר בסיס)
בודהה של מקדש המעיין 153 מטר (כולל בסיס 25 מטר ו-20 מטר כס מלכות)
פסל החירות 93 מטר (כולל בסיס 47 מטר)
אמא מולדת 87 מטר (כולל בסיס 2 מטר)
פסל ישו הגואל 38 מטר (כולל בסיס 8 מטרים)Remove ads
ראו גם
- חרב סטלינגרד
- אנדרטת אליושה (פלובדיב)
- אמא מולדת (קייב)
לקריאה נוספת
- Scott Palmer, "How Memory was Made: The Construction of the Memorial to the Heroes of the Battle of Stalingrad", The Russian Review 68, 2009, עמ' 373–407 doi: 10.1111/j.1467-9434.2009.00530.x, JSTOR 20621047
- Hitler's War on Russia, by Charles Winchester, London: Bloomsbury Publishing, 2011
- Oleg Riabov, Tatiana Riabova, Liudmila Kleshchenko, "'Save the Children!': The Symbol of Childhood and (De)Legitimation of Power in Russian Protests, 2017–21", Region 11, 2022, עמ' 235–252, JSTOR 27221296
Remove ads
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אמא מולדת- גיא רייט, ביזתה את פסל "אמא מולדת" - וכנראה תישלח למאסר, באתר מאקו, 11 בפברואר 2024
- פעיל פוליטי דרש להצניע את הפסל המפורסם: "לפחות שיכסו את החזה", באתר אייס, 11 בפברואר 2024
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads