בסיעתא דשמיא

הביטוי בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, המוכר יותר בראשי התיבות שלו בס"ד, הוא ביטוי בארמית שמשמעותו "בסיוע השמיים", במשמעות של "בעזרת האל" או "בעזרת השם"^[1].

שלט של חנות תכשיטים ברומא. בקצה הימני העליון של השלט מופיע הביטוי בס"ד באותיות עבריות (ובקצה השמאלי נכתב באיטלקית Sabato Chiuso – "סגור בשבת").

הכיתוב בס"ד בכניסה לפאב-מסעדה ברמת גן

מקור

הביטוי עצמו מופיע בתלמוד, בסוגיא העוסקת ביחס בין ההשתדלות לבין התלות בסיוע האלוהי:

ואמר ר' יצחק: אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי', אל תאמן. 'לא יגעתי ומצאתי', אל תאמן. 'יגעתי ומצאתי', תאמן. הני מילי בדברי תורה, אבל במשא ומתן סייעתא הוא מן שמיא. ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי אבל לאוקמי גרסה, סייעתא מן שמיא היא.

— תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ו', עמוד ב'

נעשה בו שימוש בספרות התורנית בראשית תקופת האחרונים. כדוגמה, רבי יוסף קארו משתמש בו פעמים רבות^[2].

תפוצת הביטוי ביהדות ותחילת זמנה

השימוש בביטוי בס"ד לכתיבה בראשי הדפים, התחיל בערך בראשית המאה העשרים בקרב יהודים אורתודוקסיים ומסורתיים. נוהג זה לא רווח במאות הקודמות, ואין לו זכר בכתבים הרבים שנשארו בארכיונים^[3]. לפי השערת הרב יוסף קאפח, ראשית נוהג כתיבת ביטוי זה או מקביליו מקורו במזרח אירופה ומשם התפשט לקהילות הספרדיות ולרוב קהילות יהדות המזרח. אך אין להשערה זו הוכחות ברורות^[4].

במאות השנים האחרונות התפתח נוהג, ראשית יצירתו כנראה במזרח אירופה ומשם התפשט גם לספרד ולרוב הארצות הקרויות ארצות המזרח, כוונתי לנוהג לנוסס בראש כל איגרת או מכתב המילים בע"ה - בעזרת השם, או בס"ד - בסיעתא דשמיא. לא בכל הארצות התפשט מנהג זה. בין הארצות שלא נהגו בו הייתה תימן... הרבה מכתבים, הרבה אגרות, הרבה שאלות ותשובות, נתגלו בגניזה מגאונים קדמונים, מרמב"ם ובני דורו, והנה ראה זה פלא, אף אחת מהן אינה פותחת לא בע"ה ולא בס"ד ולא ב"ה...

ביטויים מקבילים

ביטויים מקבילים לבס"ד הנכתבים בראש הדף ואשר מוכרים מהמאה השש עשרה בערך ונפוצים במידה מועטה בימינו, הם: בע"ה (בעזרת השם), ב"ה (ברוך השם או בעזרת השם) ובעזהי"ת (בעזרת השם יתברך). ביטויים אלה מצויים יותר במכתבים רבניים כמו הסכמות, המלצות, ומכתבי משא ומתן הלכתיים.

יהודי תימן נוהגים לכתוב את ראשי התיבות לק"י (לישועתך קויתי יהוה, לשון הפסוק בספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י"ח) בראשי מכתביהם^[5][6]. כמו כן, בתוך טקסטים המדברים על אירועים שצפויים להתרחש, ניתן למצוא את המונחים בעז"ה (בעזרת השם) או אי"ה (אם ירצה השם).

בפלג "שובו בנים" בחסידות ברסלב נוהגים להוסיף בר"ה (בזכות רבינו הקדוש) לאחר בס"ד, זאת בהתאם לתאולוגיה של אליעזר ברלנד לפיה הצדיק שווה לאלוהים.

הסיבה לתפוצתו הרבה יותר של הביטוי בס"ד בתקופה האחרונה, היא בעקבות דיונים הלכתיים שהיו בשנים האחרונות שלפי מסקנות חלקם יש איסור למחוק או להשליך מסמך כלשהו שבו רשום הביטוי ב"ה. על מנת לצאת מבעיה זו, רבים עברו לכתוב את הביטוי המקביל בס"ד שלא מוזכרת בו האות ה' הרומזת לאל, ולפיכך דף שעליו רשום בס"ד אינו חייב בגניזה לכל הדעות וניתן להשליך אותו לפח. עם זאת מרבית פוסקי ההלכה סוברים שגם כתיבת קיצור הכולל את האות ה', כגון ב"ה או בע"ה אינה מחייבת את גניזת הדף^[7].

מהזווית ההלכתית וההשקפתית

כתיבת 'בס"ד' היא נוהג חדש יחסית ביהדות האורתודוקסית, ואיננה חובה הלכתית אלא נוהג לא מחייב אך נפוץ. גם מי שכותב ביטוי זה, מסתפק לכתוב זאת בראש המסמך בלבד אף על פי שהוא מכיל עמודים נוספים. מעטים כותבים בכל ראש עמוד ועמוד שהם כותבים.

מאידך, רבים בציבור האורתודוקסי אינם כותבים כלל את הביטוי הזה ומקביליו, אם בכוונה תחילה מסיבות השקפתיות^[8] או הלכתיות^[9], ואם מחוסר יחס חשיבות למנהג זה. החזון איש לדוגמה, בכוונה תחילה נמנע לכתוב בס"ד בראשי מכתבים, ואף סבר שיש בדבר זה איסור מבחינה הלכתית^[10].

הרב משה פיינשטיין שנדרש לחוות את דעתו בנושא כתב^[11]:

ומה שהרבה נוהגין לכתוב בכל מכתבים שכותבין למעלה ב"ה שההא הוא אות מן השם הקדוש וגם הכוונה הוא להשי"ת, ששמעתי שיש הסוברין שהוא איסור, הנה אף שגם שהוא רק אות אחד שליכא בזה איסור מחיקה, מ"מ מסתבר שלא גרע מהשני יודין שאסור למחוק שלא לצורך כדאיתא ביו"ד בסוף סימן ער"ו וכן אסור להשליך במקום בזיון, מ"מ איני רואה בזה איסור במדינתנו מכיון שלא מצוי שימחקו ובמדינתנו לא מצוי כלל שיקחו ניר זה לקנוח בבית הכסא שיש נירות מיוחדות לכך, ולהשליך במקום בזיון נמי לא מצוי כי רגילין לשרוף הנירות שאין נצרכין ואין לחוש לדבר שלא מצוי כלל, אבל להקפיד דדוקא שיכתבו נמי איני רואה בדבר שלא הוזכר זה בדברי רבותינו, ואיזה מעלה שייך לכתוב על מכתבי חול שהרבה פעמים כותבים שם דברי הבל וגם לפעמים דברים אסורים כלשון הרע וכדומה שיזכירו על זה ב"ה.

אף על פי שדבריו מכוונים כלפי הביטוי המקביל ב"ה, מכל מקום חלק מדבריו אלה - מתאימים גם לביטוי בסיעתא דשמייא.

ההסבר למנהג

בספר "תולדות יצחק"^[12], מאת ר' יצחק קארו, דודו של מחבר השולחן ערוך רבי יוסף קארו, נתן טעם למנהג לכתוב ב"ה בראש כל מכתב ברוח הפסוק "בכל דרכיך דעהו, והוא יישר ארחותיך" (ספר משלי, פרק ג', פסוק ו'). לאמור: בכל מעשה אף פעוט או שייך לתחום החולין (=דרכיך), יש לזכור ולהזכיר את שם ה', וזו לשונו:

ולכן נהגו בהתחלת כל כתיבה לכתוב ב"ה, שנאמר [משלי ג ו] "בכל דרכיך דעהו"

את אותו רעיון להסבר, ניתן להפנות גם כן לכתיבת בס"ד, שמשמעותו "בעזרת השם" (ובראשי תיבות ב"ה)^[13].

מחלוקת אודות השימוש בביטוי

השימוש ב'בס"ד' מצא דרכו אל הוויכוח הפוליטי בין דתיים לחילוניים בישראל. כשנכנס אברהם פורז ממפלגת שינוי למשרד הפנים הורה על הימנעות מכתיבת 'בס"ד' בניירות רשמיים של המשרד, דבר שעורר מורת רוח בין העובדים הדתיים, אך סימל את האופי החילוני שביקש השר לשוות למשרדו.

משרד החינוך מתיר למורים לכתוב בס"ד בראש דפים המחולקים לתלמידים, גם בבתי ספר חילוניים^[14].

בתרבות

הביטוי הוא מוטו בשיר נודע של פרחי מיאמי^[15], וכן בשיר של נסים גרמה^[16].

לקריאה נוספת

• הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת, חלק ג סימן עח.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: בסיעתא דשמיא
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בסיעתא דשמיא

• מנהג כתיבת בס"ד בראש הדף: על האמונה בהשגחה פרטית (אורכב 31.03.2020 בארכיון Wayback Machine), מאת יוסקה אחיטוב
• ציפה קמפינסקי, שאלוהים יעזור לנו, באתר כלכליסט, 12 בספטמבר 2013