בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו

בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו (באנגלית: Major non-NATO ally, בראשי תיבות: MNNA) הוא הכינוי שניתן על ידי הממשל האמריקני לבעלות ברית קרובות במיוחד איתן הוא מנהל יחסים אסטרטגיים אך אינן חברות בברית הצפון אטלנטית (נאט"ו). למרות שהמעמד אינו כולל הסכם הגנה הדדית עם ארצות הברית, הוא כן מעניק מגוון הטבות צבאיות וכלכליות שאינן מוענקות למדינות שאינן חברות בנאט"ו.

  ארצות הברית

  חברות ארגון האמנה הצפון אטלנטית

  בעלות ברית עיקריות שאינן בנאט"ו

היסטוריה

מעמד ה-MNNA נוצר לראשונה ב-1989 כאשר סעיף 2350a, הידוע גם כתיקון נון על שמו של הסנטור סאם נון, התווסף לכותרת 10 (כוחות מזוינים) של הקוד של ארצות הברית על ידי הקונגרס. התיקון קבע כי הסכמי שיתוף פעולה בתחום המחקר והפיתוח עם מדינות שאינן חברות בנאט"ו יוכלו להעשות על ידי מזכיר ההגנה בתיאום עם מזכיר המדינה. המדינות הראשונות שניתן להן מעמד MNNA הן אוסטרליה, מצרים, ישראל, יפן וקוריאה הדרומית.

ב-1996 קיבלו מדינות ה-MNNA הטבות נוספות, עם הוספתו של סעיף 2321k לכותרת 22 (יחסי חוץ) של הקוד של ארצות הברית (ידוע גם כסעיף 517 של החוק לסיוע חוץ מ-1961), ופטירתן מרבות מהמגבלות שמטיל חוק פיקוח יצוא הנשק מהן פטורות חברות נאט"ו. הסעיף התיר לנשיא להכריז על מדינה כבעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו, וכן לבטל מעמד זה, שלושים יום לאחר שהודיע על כך לקונגרס. בעת חיקוקו, קבע החוק שמדינות ה-MNNA יכללו את אוסטרליה, מצרים, ישראל, יפן, ניו זילנד וקוריאה הדרומית.

היחסים האסטרטגיים ושיתוף הפעולה הצבאי בין ארצות הברית וניו זילנד נפגעו לאחר שארצות הברית השעתה את מחויבותה לניו זילנד במסגרת ברית ה-ANZUS בעקבות סירובה של ניו זילנד ב-1985 לאפשר את כניסתם של כלי שיט של הצי האמריקני המונעים בכוח גרעיני או החמושים בנשק גרעיני לנמליה. מאחר שהצי האמריקני סירב לאשר או להכחיש את קיומו של חימוש גרעיני על כלי השיט שלו, אסרה למעשה מדיניותה של ניו זילנד את כניסתם של כל כלי השיט של הצי האמריקני לנמליה. הענקת מעמד ה-MNNA לניו זילנד ב-1996 הגבירה את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות.

הטבות

מדינות להן מוענק מעמד של בעלת ברית עיקרית שאיננה בנאט"ו זכאיות להטבות הבאות:

• שיתוף פעולה עם מחלקת ההגנה של ארצות הברית במיזמי מחקר ופיתוח על בסיס השתתפות בעלויות.
• השתתפות ביוזמות מסוימות במסגרת המלחמה בטרור.
• רכישת פגזים נגד טנקים המכילים אורניום מדולדל.
• עדיפות בקבלת עודפי הכוחות המזוינים של ארצות הברית.
• אחזקה של מלאי לצורך מלחמה של ציוד מחלקת ההגנה האמריקנית הנשמר מחוץ לבסיסים צבאיים אמריקניים.
• השאלת ציוד וחומרים לצורכי מיזמי מחקר ופיתוח משותפים.
• התרת השימוש במימון אמריקני לצורך רכישת או החכרת ציוד ביטחוני מסוים.
• אימונים משותפים.
• טיפול מזורז ביצוא של טכנולוגיות חלל.
• התרת השתתפותם של תאגידים במדינה במכרזים מסוימים של מחלקת ההגנה האמריקנית לחוזי תיקון ותחזוקה של ציוד צבאי מחוץ לארצות הברית.

בעלות ברית עיקריות שאינן בנאט"ו

למדינות הבאות ניתן מעמד בעלת ברית עיקרית שאיננה בנאט"ו (לפי סדר הענקת המעמד):

התואר הוענק על ידי ג'ורג' הרברט ווקר בוש

• אוסטרליה אוסטרליה (1989)
• מצרים מצרים (1989)
• ישראל ישראל (1989)
• יפן יפן (1989)
• קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית (1989)

התואר הוענק על ידי ביל קלינטון

• ירדן ירדן (1996)
• ניו זילנד ניו זילנד (1997)
• ארגנטינה ארגנטינה (1998)

התואר הוענק על ידי ג'ורג' ווקר בוש

• בחריין בחריין (2002)
• הפיליפינים הפיליפינים (2003)
• טאיוואן טאיוואן (דה פקטו^[א]; 2003)
• תאילנד תאילנד (2003)
• כווית כווית (2004)
• מרוקו מרוקו (2004)
• פקיסטן פקיסטן (2004)

התואר הוענק על ידי ברק אובמה

• אפגניסטן (2013–2021) אפגניסטן (לשעבר; 2012–2021)^[2]
• תוניסיה תוניסיה (2015)

התואר הוענק על ידי דונלד טראמפ

• ברזיל ברזיל (2019)^[3]

התואר הוענק על ידי ג'ו ביידן

• קטר (מדינה) קטר (2022)
• קולומביה קולומביה (2022)
• קניה קניה (2024)

קישורים חיצוניים

מידע רשמי

• סעיף 2321k לכותרת 10 בקודקס המשפטי של ארצות הברית, באתר GovInfo, סיווגן של בעלות ברית עיקריות שאינן בנאט"ו (באנגלית) (ארכיון)
• סעיף 2350a לכותרת 10 בקודקס המשפטי של ארצות הברית, באתר GovInfo, הסכמי פיתוח ומחקר משותף: ארגוני נאט"ו; בעלות ברית ומדינות זרות ידידותיות (באנגלית) (ארכיון)
• סטטוס בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו, באתר מחלקת המדינה של ארצות הברית (באנגלית) (ארכיון)

ביאורים

1. ב-30 בספטמבר 2022 התקבל תיקון (Pub. L. 107–228, div. B, title XII, §1206, Sept. 30, 2002, 116 Stat. 1428) המעניק לטאיוואן מעמד דה פקטו של "בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו".^[1]