שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

ג'וליאנו מר

שחקן ערבי-ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'וליאנו מר
Remove ads

ג'וליאנו מֵר חַ'מִיס (בערבית: جوليانو مير خميس; 15 במאי 1958, נצרת – 4 באפריל 2011, ג'נין) היה שחקן קולנוע ותיאטרון, במאי ופעיל פוליטי ערבי-ישראלי. בן לאב ערבי-נוצרי ולאם יהודייה. נרצח ב-4 באפריל 2011 בג'נין שבשטח הרשות הפלסטינית על ידי חמוש רעול פנים, לא הרחק מהתיאטרון שניהל.

עובדות מהירות לידה, נרצח ...
Remove ads

ביוגרפיה

סכם
פרספקטיבה

מר נולד בנצרת, בנם האמצעי של ארנה מר (ח'מיס), אשה יהודייה, בתו של הרופא וחוקר המלריה פרופסור גדעון מר, פעילת זכויות האדם, שעסקה רבות בזכויות אדם בחברה הפלסטינית, ושל צליבא ח'מיס, ערבי-נוצרי, פעיל במפלגה הקומוניסטית הישראלית. אחיו של ג'וליאנו, ספרטקוס ואביר, הנהיגו בשנות השמונים את להקת האנרכו-פאנק The A (מלהקות הפאנק הבודדות בישראל שהיו חברים בה ערבים). כשנולד קיבל את השם ספוטניק (על שם הלוויין ספוטניק 1 שברית המועצות שלחה לראשונה לחלל בשנת הולדתו), בגיל שלוש הוחלף את שמו לג׳וליו על שם פרדריק ז'וליו-קירי בעלה של מארי קירי[1].

למד בתיכון עירוני א' בחיפה, במאי 1977 התגייס לחטיבת הצנחנים, ואחר כך שירת בחיל הרפואה[2]. לאחר שירותו הצבאי, נסע ללונדון ולמד ריקוד ופנטומימה, לאחר שנה חזר לישראל ולמד בבית הספר הגבוה לאמנות הבמה "בית צבי"[1].

קריירה בקולנוע ובטלוויזיה

תפקידו הראשון בקולנוע היה ב-1984, בסרט המתח האמריקאי "המתופפת הקטנה" העוסק בסכסוך הישראלי-ערבי, בבימויו של ג'ורג' רוי היל ובכיכובה של דיאן קיטון[2]. באותה שנה שיחק גם בתפקיד הראשי בסרטו של אבי נשר, "זעם ותהילה", כאדי - איש הלח״י הנאבק בבריטים בתקופת המנדט[3].

בשנת 1986 כיכב בתפקיד הראשי בסרטו של עמוס גוטמן "בר 51", לצד סמדר קילצ'ינסקי[4]. בשנת 1987 שיחק בסרטו דובר הערבית של מישל ח'לייפי "חתונה בגליל", אשר זכה בפרס מבקרי הקולנוע הבינלאומי בפסטיבל הקולנוע בקאן[5], ובפרס צדף הזהב בפסטיבל הסרטים הבינלאומי סן סבסטיאן[6]. בהמשך שיחק במספר סרטים של במאי הקולנוע עמוס גיתאי, בהם: "אסתר" (1986), "ברלין ירושלים" (1989), "כיפור" (2000), "קדמה" (2002).

בשנות ה-90 שיחק בסרטים: "סיפורי תל אביב" (1992), "זהר" (1993), "עץ הדומים תפוס" (1995), "פתיחה 1812" (1997) ו"יום יום" (1998).

בשנת 1998 שיחק בסדרה "פלורנטין", ששודרה בערוץ 2, במסגרת זכיינית השידור טלעד.

בשנת 2002 שיחק בסרט "בחודש התשיעי", בימויו של עלי נאסר[7], ובסרט "טאהרה", עליו אף היה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר"[8]. באותה שנה גם שיחק בסרט הטלוויזיה "1,000 קלוריות", לצד אסתי זקהיים, סמדר קילצ'ינסקי ודלית קהן[9].

כן שיחק במספר סרטים אמריקניים, קנדיים וצרפתיים.

קריירה בתיאטרון

ב-1990 העלה בפסטיבל עכו את הצגת היחיד "המורד העירום".

ב-1993 שיחק במחזה "הילדה של כולם" בתיאטרון בית ליסין.

בתיאטרון "הבימה" שיחק במחזה "מראה מעל הגשר" (בכורה 25 בדצמבר 1999) בבימוי מיכה לבינסון בתרגום דן אלמגור[10] ובמחזה "נשיקת אשת העכביש" (בכורה 7 באוקטובר 2000) מאת מנואל פואיג בעיבוד ובימוי של איציק ויינגרטן[11].

בתיאטרון חיפה שיחק במחזות "בני ערובה", "מדלן"[12], "אותלו", "אילוף הסוררת[13], ו"הדוכסית של אמלפי" מאת ג'ון ובסטר, בבימויו של גדי רול[14]. ב-1998 הורחק מר מתיאטרון חיפה, בעת שגילם את אותלו במחזהו של שייקספיר, לאחר שמאיה מעוז, שגילמה את דסדמונה, התלוננה כי ניסה לחנוק אותה. לאחר שלוש שנים חזר לשחק בתיאטרון. ביולי 2002, אחד הצופים בהצגה "אילוף הסוררת", קרא לעברו "ערבי מסריח, רד מהבמה"[15]. בדצמבר 2005 פוטר במסגרת קיצוצים שערך התיאטרון, בהם פוטרו כל השחקנים שהועסקו בחוזים אישיים[16].

בקיץ 2010 ביים את המחזה "העלמה והמוות" מאת אריאל דורפמן בתיאטרון אל-מידאן בחיפה, התפקיד המקצועי האחרון שלו לפני מותו[17].

מר לימד משחק באקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב עד יום מותו. להנצחת זכרו החלה האקדמיה להעלות מדי שנה את "ההפקה השנתית ע"ש ג'וליאנו מר-ח'מיס".

פעילות פוליטית

מר ח'מיס היה פעיל פוליטי שעסק בסכסוך הישראלי-ערבי. הוא מחה כנגד הכיבוש הישראלי בשטחים ובניית התנחלויות, ופעל למען זכויות אדם של הפלסטינים בשטחים. בריאיון לעיתון "הארץ" ב-2009 אמר: "מאבק מזוין הינו דבר לגיטימי כל עוד הוא נגד כובש ונעשה על אדמה כבושה. עם כבוש יכול לפעול נגד הכובש בכל אמצעי. איננו כאן כדי למנוע ממישהו לשאת רובה. אך אם מאחורי הרובה אין היסטוריה, תרבות, אמנות, הרי שהרובה הורג ואינו משחרר", והוסיף ואמר שהוא בעד פתרון המדינה האחת[18].

במהלך ההצגה "מדליין" בתיאטרון חיפה ב-2003, עורר סערה בקהל, כאשר הקריא מנשר של מטה המאבק של האמנים בישראל תוך הכנסת הערות פוליטיות על כך שהממשלה מפנה כספים לכיבוש במקום לתרבות[19].

תיאטרון החופש

Thumb
תיאטרון החופש במחנה הפליטים ג'נין

ב-2003 יצר וביים את סרטו התיעודי הראשון, "הילדים של ארנה". הסרט עוסק בתיאטרון לילדים פלסטינים בג'נין, "תיאטרון האבן", שהפעילה אמו, ארנה מר חמיס, בשנות ה-90. שבע שנים אחרי מות אמו, ובעקבות הקרב בג'נין 2002, חזר מר ח'מיס אל הילדים שהשתתפו בתיאטרון ותיעד איך רבים מהם הפכו ללוחמים מתבגרים זועמים וחלקם נהרגו. מר זכה על סרטו בפרס "דסק המבקרים" של פסטיבל הסרטים התיעודיים הבינלאומי בטורונטו, קנדה, ובפרס הראשון בפסטיבל הסרטים טרייבקה בניו יורק[20]. הסרט זכה גם בפרס "חביב הקהל" בפסטיבל בפינלנד, במקום הראשון בפסטיבל זכויות האדם בפראג, ובפרס "השופטים הצעירים" בפסטיבל בשווייץ[21].

בשנת 2006, בעקבות גל תמיכה בינלאומי שעורר הסרט, פתח מר תיאטרון קהילתי לילדים ולמבוגרים במחנה הפליטים ג'נין, בשם "תיאטרון החופש"[22]. אותו הקים הקים יחד עם זכריה זביידי, דרור פיילר ויהונתן סטנזק. התיאטרון שם לו למטרה לאפשר לבני נוער וילדים להביע את עצמם וללמוד תיאטרון ושינוי דרך אמנות[23]. מר-ח'מיס הקים לתיאטרון החופש מועצה בינלאומית התומכת בפעילותו, ובין חבריה הפילוסופית ג'ודית באטלר, הבלשן נועם חומסקי, הפילוסוף אטיין באליבר, המחזאי הווארד ברנטון, הסופר אליאס ח'ורי, ואנשי התיאטרון הישראליים אברהם עוז וסלווה נקארה.

מותו

Thumb
ארונו של מר מוצב בתיאטרון אלמידאן בחיפה לקראת מסע הלוויה
Thumb
מסע הלוויה ברחוב ח'ורי בחיפה

מר נרצח בג'נין שבשטח הרשות הפלסטינית ב-4 באפריל 2011. רעול פנים חמוש ירה בו חמש פעמים בעת שישב ברכבו בשכונת מגוריו[24]. הלווייתו התקיימה ביום 6 באפריל, ארונו הוצב בתיאטרון אל-מידאן בחיפה, לאחר מכן יצא מסע הלוויה שהחל בהליכה עם ארונו במספר רחובות בשכונת הדר, משם הוסע הארון למחסום ליד ג'נין, ומשם חזרה לקבורה בקיבוץ רמות מנשה, לצד אמו. הרוצח לא נעצר והמניעים למעשה אינם ידועים[25].

ב-2014 יצר הבמאי יגאל לרנר סרט תיעודי לזכרו, שהוצג בפסטיבל הסרטים חיפה[26].

Remove ads

חיים אישיים

למר-ח'מיס בת מבת זוגו הראשונה. הוא התגורר עם אשתו השנייה ג'ני ניימן, אזרחית פינלנד, אותה הכיר כאשר הגיעה כמתנדבת לג'נין, בחיפה ובמחנה הפליטים ג'נין בקומה השנייה בביתו של זביידי[27]. חודשיים לאחר מותו ילדה אלמנתו תאומים, אחים קטנים לבן שנולד ב-2010.

בני דודו הם התסריטאית-במאית ליהי חנוך (אשתו לשעבר של שלום חנוך) והמוזיקאי רן עפרון.

בראיון שהתפרסם בעיתון הזמן הוורוד, בנובמבר 2000 סיפר מר שהוא ביסקסואל[28].

Remove ads

קישורים חיצוניים

סכם
פרספקטיבה
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'וליאנו מר בוויקישיתוף

בעקבות מותו:

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads