הלל מיטלפונקט

הִלֵּל מִיטְלְפּוּנְקְט (נולד ב-18 בספטמבר 1949) הוא מחזאי, מתרגם ובמאי תיאטרון ישראלי, מהבולטים במחזאים הישראלים החל משנות ה-70 של המאה ה-20.

הלל מיטלפונקט

אין תמונה חופשית
לידה	18 בספטמבר 1949 (בן 75)
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית
בן או בת זוג	יעל דן
ילדים	מאיה מיטלפונקט
מספר ילדים	4

ביוגרפיה

מיטלפונקט, בנו של הצייר והמשורר מרדכי מיטלפונקט ונכדו של הסופר האידי יוסף דוד מיטלפונקט, גדל והתחנך בחולון. עם גיוסו לצה"ל שובץ בחטיבת גולני, שבה עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן עבר קורס מ"כים חי"ר ושירת כסמל מחלקה^[1]. הוא בוגר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב, שם גם לימד. כתב מחזות לתיאטרון חיפה, התיאטרון הקאמרי, הבימה, תיאטרון באר שבע ותיאטרון בית ליסין. הוא ביים חלק ממחזותיו בעצמו, וכמו-כן ביים מחזות מהקלאסיקה העולמית, בהם "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" ו"המים זוכרים". הוא תרגם מחזות כמו "עקומים" ו"כותרת ראשית".

יצירתו

במחזותיו מרבה מיטלפונקט לעסוק בחברה הישראלית ובפניה של מדינת ישראל, בנושאים כמו המיליטריזם הישראלי, היחס לחריגים ולאנשים בשולי החברה, יחסים בתוך המשפחה, הבורגנות ותאוות הכסף, והשפעת השואה על חיי החברה.

במחזה "מכולת" שהוצג בתיאטרון הבימה ב-1982, מציג מיטלפונקט תמונה רבת פרטים של המשפחה היהודית שהגיעה ממזרח אירופה, על אופייה, דרך חשיבתה ובעיקר קשיי ההסתגלות במדינה, שלא מסתיימים גם שנים רבות לאחר העלייה. במחזה טמונה ביקורת על החשיבות הרבה המוקנית לכסף, בעיקר על ידי ניצולי השואה, שמחשבים כל פרט בחייהם - ואף ביחסים ביניהם - על פי ערכו במטבעות.

מחזה הרוק "מאמי", שכתב וביים ב-1986, עסק בכיבוש הישראלי והיחס לפלסטינים, ובקיפוח ובאפליה של תושבי הדרום. המחזה הוצג שוב על ידי הבימה ב-2002 ועל ידי בית הספר למשחק בית צבי ב-2012. ביוני 2018 החלו צילומי סרט המבוסס על אופרת הרוק בבימויה של קרן ידעיה^[2]. הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אופיר וזכה בשניים: פרס המוזיקה המקורית ופרס עיצוב הפסקול. הסרט הוצג לראשונה לציבור בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2019^[3], ויצא לאקרנים להקרנות מסחריות ב-12 במרץ 2020^[4].

המחזות שכתב החל משנות ה-90, "גורודיש", "עיר הנפט" ו"איסמעיליה", עוסקים בהרואיות הניצחון של מלחמת ששת הימים, אשר סחפה אז את החברה הישראלית והפריחה בה חלומות גדולים. חלומות אלה התנפצו בשבר הלאומי שהגיע במלחמת יום הכיפורים, שגרר גם שבר פרטי בחיי הגיבורים. ב"גורודיש" היה זה אלוף שמואל גונן, גיבור הניצחון בששת הימים שהודח בעקבות מלחמת יום הכיפורים, ב"עיר הנפט" מדובר על עיוות מוסרי של ישראלים (כולל גיבורה ניצולת שואה) המחפשים את הכסף הקל והמהיר בסיני בין שתי המלחמות, ו"איסמעליה" עוסק בשלושה חברים מאז מלחמת יום הכיפורים, והתנפצות החלומות והאידיאלים שלהם לאורך השנים.

במחזהו "מדריך למטייל בוורשה" (1995), עסק מיטלפונקט בהשפעת השואה על גיבוריו הישראלים, על יחסם של בני הדור השני להוריהם ולעבר, מול המציאות בהווה. זאת, דרך ביקור של אם ניצולת השואה ובנה בוורשה המודרנית.

במחזה "תאונה" (2004), בדק את המצפון של בני האדם והיחס לזר בחברה הבורגנית, דרך תאונת 'פגע וברח' שבה נהרג עובד זר סיני. בשנת 2009 הועלה המחזה באנגלית ב"תיאטר ג'יי", בוושינגטון, ובגרמנית בתיאטרון בעיר קיל שבגרמניה, ובהמשך בציריך^[5]. בשנת 2010 הוצג המחזה "מסילה לדמשק" של מיטלפונקט בתיאטרון המלכותי הלאומי בלונדון^[6][7].

ב-2006–2013 שימש מיטלפונקט כמחזאי הבית וכיועץ אמנותי של תיאטרון בית ליסין^[8]. במסגרת תפקידו זה שימש ב-2010 כשופט בפסטיבל "פותחים במה - פסטיבל בית ליסין למחזאות ישראלית". כמו כן נמנה ב-2012 על חבר השופטים של פרס קרן רבינוביץ' לתרגום מחזות על-שם עדה בן-נחום.

כתב ארבעה תסריטים לסרטי קולנוע: "שרגא קטן" (1978) ,ספר נשים (1984) ו"בובה" (1987), סרטיו של זאב רווח, הסרטים "בובה" ו"שרגא קטן" הוצגו כמחזה בתיאטרון ולאחר מכן נכתבו כתסריט. כמו כן כתב מיטלפונקט את תסריט לסרט "שחקנים" (1995). שיחק בתפקידי משנה בסרטים "שרגא קטן" (1978) ו"ב-72 לא הייתה מלחמה" (1995).

חיים אישיים

מיטלפונקט היה נשוי לאירית סלע מנישואיו אלו יש לו שני ילדים דניאל ושאול. מיטלפונקט נשוי לעיתונאית יעל דן ולהם שני ילדים, אלון כתב חדשות 13 בעבר, והשחקנית והמדבבת מאיה מיטלפונקט. בשנת 2009 השתתף בתפקיד קטן, לצד אשתו יעל, בסרט סטודנטים של בנם אלון "בשידור חי". מתגורר במרכז תל אביב^[9].

מחזות שהוצגו

• התקווה האחרונה של רחוב נחמני, תיאטרון חיפה, 1974
• הקוף, תיאטרון חיפה, 1975
• שרגא קטן, תיאטרון חיפה, 1975. נכתב גם כתסריט לסרט.
• הגג, הבימה, 1976
• מי תהום, הבימה, 1977, החאן 1988^[10].
• ויהי חור, צוותא, 1979 (נכתב עם יהושע סובול)
• סטריפטיז אחרון, הוצג בצוותא ב-1980 ושוב ב-1988 וב-1995 הגרסה הראשונה נכתבה עם יהושע סובול.
• בובה, תיאטרון חיפה, 1982. נכתב גם כתסריט לסרט.
• מכולת, הוצג בהבימה, בבימוי עמית גזית, בשנת 1982, הוצג בשנית, בבימויו של מיטלפונקט, בקופרודוקציה של הקאמרי ובית ליסין ב-2010.
• עמוד העץ, צוותא, 1983 (נכתב עם יהושע סובול)
• אנשים בלילה, צוותא, 1984 (נכתב עם יהושע סובול)^[11]
• פירוד זמני, הוצג בהבימה, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1985.
• טירונות, הוצג בתיאטרון צה"ל, 1985, תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער 2005^[12]
• נטושים, בית לסין, 1986
• מאמי (אופרת רוק), הוצגה בצוותא ב-1986, ובהבימה, אוקטובר 2002, הוא עצמו ביים, מוזיקה יוסי מר-חיים ואהוד בנאי, תלבושות יובל כספין, תפאורה איתן לוי.
• נהג, ציירת, תיאטרון באר שבע, 1988; גרסה שנייה הוצגה ב-2006 בבית ליסין
• שם המשחק, תיאטרון באר שבע, 1989
• מפיסטו, (על פי קלאוס מאן), תיאטרון באר שבע, 1989; התיאטרון הקאמרי, 2016^[13]
• שלושה בלילה, בית לסין, 1990
• הנאהבים, תיאטרון באר שבע, 1991^[14]
• סמארה (אופרת רוק) צוותא, 1992
• אחים לנשק, תיאטרון באר שבע, 1992
• אם הבית, תיאטרון באר שבע, 1993. גרסה שנייה עלתה בתיאטרון הבימה ב-2013^[15]
• גורודיש, הוצג בתיאטרון הקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1993 ופעם נוספת ("גרסת 2015") בקאמרי בעונת 2014/2015^[16]
• בויטרה, הוצג בקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1995
• גן עדן דרום, בית לסין, 1996
• אדון וולף, הוצג בקאמרי, בבמוי אילן רונן, בשנת 1997
• השחקן, הוצג בקאמרי, בבימוי מיטלפונקט, בשנת 1998
• מדריך למטייל בוורשה, הבימה 1999; גרסה שנייה עלתה בתיאטרון היידישפיל ב-2013; גרסה שלישית עלתה בתיאטרון העברי ב-2023
• איסמעיליה, בית ליסין, 2002; הקאמרי, 2017^[17]
• עיר הנפט, הוצג בקאמרי ב-2004
• התאונה, הועלה בתיאטרון בית ליסין ב-2003^[18], ועלה גם בתיאטראות באירופה וארצות הברית^[19]
• ריגוש, הועלה בתיאטרון בית ליסין בין השנים 2005 ל-2007^[20]
• גוד ביי, אפריקה, הועלה בבית ליסין בשנת 2007^[21]
• אנדה, הועלה בבית ליסין בשנת 2008^[22]
• מסילה לדמשק, הוצג בתיאטרון הבימה, 2010^[23]
• מקסי ואני, הוצג בתיאטרון בית ליסין, 2012^[24]
• אז, בפראג, הוצג בתיאטרון בית ליסין, 2013^[25]
• חברים של חברים, הוצג בקאמרי, 2014^[26]
• הזאבים, הוצג בקאמרי, 2016^[27]
• הנוקמים, סיפור אהבה, הוצג בהבימה, 2022
• אמא הוצג בתיאטרון בית ליסין, 2025

מחזות שיצאו לאור בדפוס

• מי תהום, הקיבוץ המאוחד, 1979.
• מכולת, אור עם, 1982.
• בובה, אור עם, 1982.
• פירוד זמני, אור עם, 1985.
• נהג, ציירת, אור עם, 1988.
• אחים לנשק, כנרת, 1992.
• גורודיש, אור עם, 1993.
• אם הבית, אור עם, 1993.
• השחקן ; גן עדן דרום, גוונים, 1998.
• המדריך למטייל בוורשה, גוונים, 1999. הוצג בהבימה, הבמאי הלל מיטלפונקט, מוזיקה רונן בן-דוד, תפאורה אדריאן ווקס, מרס 1993.
• חבילות מאמריקה ; אסמעיליה, גוונים, 2003. הוצג בהבימה, הבמאי רוני פינקוביץ', מוזיקה אבי בללי, דצמבר 2000^[28].
• עיר הנפט, גוונים, 2005.
• התאונה, גוונים
• אנדה, גוונים, תשס"ט 2009.
• מקסי ואני, גוונים, 2012.
• אז, בפראג, גוונים, 2013
• הזאבים, גוונים, 2016

מחזות שתרגם

• תמורה קטנה, מחזה בשני חלקים, מאת פיטר גיל, בית צבי, 1982.
• קומיקאים, מאת טרבור גריפית, מרכז ישראלי לדרמה, 1984.
• צילו של אקדחן, טרגדיה בשתי מערכות, מאת שון או'קייסי, מרכז ישראלי לדרמה, 1984.
• עקומים, מאת מרטין שרמן, אור עם, תל אביב, 1983.
• כותרת ראשית, מחזה, מאת בן הכט וצ'ארלס מקארתור, מרכז ישראלי לדרמה, 1984.
• מראה מעל הגשר, מחזה, מאת ארתור מילר, 2009

לקריאה נוספת

• נורית נתנאל, "מראות נשברות - ייצוג הישראליות ועיצובה במחזותיהם של יהושע סובול והלל מיטלפונקט", הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון מופ"ת, 2012.
• הלל מיטלפונקט, אנדה, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 407–414, הוצאת כרמל, 2017.

קישורים חיצוניים

• הלל מיטלפונקט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• הלל מיטלפונקט, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• הלל מיטלפונקט, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• הלל מיטלפונקט, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• יחיעם ויץ, אייכמן בתא זכוכית, בן-גוריון במקדש בודהיסטי, באתר הארץ, 23 בינואר 2009
• שרית פוקס, בית הלל: ריאיון עם הלל מיטלפונקט, באתר nrg‏, 28 באוגוסט 2010
• מרב יודילוביץ', 25 "מאמי": הפקה חדשה, פצעים ישנים, באתר ynet, 18 ביוני 2012
• יעקב בר-און, ‏הלל מיטלפונקט על "המהפכה התרבותית" של מירי רגב: "הכל שקרים", באתר מעריב אונליין, 15 באוגוסט 2016
• חגית גינזבורג, הלל מיטלפונקט: בסופו של דבר, 40-30 מנדטים, איפה אתם בתרבות?, באתר הארץ, 24 באפריל 2022
• יואב בירנברג, "פעם הטריד אותי מה יהיה המחזה הבא שלי, היום העשייה הגדולה כבר מאחוריי", באתר ynet, 18 בספטמבר 2024