הרובע המוסלמי

הרובע המוסלמי (בערבית: الحي الإسلامي) הוא אחד מארבעת הרבעים בעיר העתיקה של ירושלים, בצד הרובע היהודי, הרובע הנוצרי, והרובע הארמני והגדול שבהם. שמו התקבל בספרות הנוסעים והחוקרים מאז ראשית המאה ה-19.^[1] שטחו הוא 300 דונם, ומספר תושביו נכון ל-2014 הוא 28,627.^[2][3] רוב תושבי הרובע המוסלמי הם מוסלמים וחלק ניכר מהם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. כן מתגוררים בו כאלף יהודים,^[4] ומאות נוצרים בני אומות שונות הגרים במבני מוסדות ציבור.

הרובע המוסלמי
الحي الإسلامي

מידע
עיר	ירושלים
קואורדינטות	31°46′51″N 35°13′57″E
שכונות נוספות בירושלים
(למפת ירושלים העתיקה מוגדלת)   הרובע המוסלמי (למפת ירושלים העתיקה רגילה)   הרובע המוסלמי (למפת ירושלים רגילה)   הרובע המוסלמי (למפת ירושלים מוגדלת)   הרובע המוסלמי

מפת הרובע

מפה סכמטית של העיר העתיקה

גאוגרפיה

גבולותיו הטבעיים של הרובע הם נחל קדרון והר הבית ממזרח, נחל צולב (רחוב השלשלת) מדרום, הגיא המרכזי ממערב, וללא מכשול טבעי, אלא החומה מצפון. על פי חלק מהמקורות, כלולה בו שכונת המוגרבים שנהרסה על ידי ישראל אחרי מלחמת ששת הימים, והמהווה כיום חלק מרחבת הכותל המערבי.^[5] מבחינה טופוגרפית, הרובע המוסלמי הוא הרובע השני בגובהו בעיר העתיקה לאחר הרובע הנוצרי.

הרובע המוסלמי כולל שלושה אזורים עיקריים:

• האזור הצפון-מזרחי, בין חומת העיר מצפון לרחוב שער האריות מדרום ורחוב הגיא ממערב - הוא החלק הדל ביותר ברובע, ונקרא שכונת "באב אל חוטה". בין היתר חיים באזור זה צוענים ואוכלוסייה חלשה וענייה. (1 במפה)
• הרצועה המקיפה את הר הבית, בין רחוב ויה דולורוזה מצפון, רחוב הגיא ממערב ורחוב השלשלת מדרום. רצועה זו מצטיינת במבנים מונומנטליים, בעיקר מהתקופה הממלוכית. בהם מדרסת תנכזיה ("המחכמה"), שוק הכתנים, ספריית ח'אלדיה, ספריית אל-בודיירי ואחרים וכן סבילים - מתקנים לאספקת מים - מפוארים אחדים. הרחובות צרים ומקורים ברובם. הצפיפות ברחובות ניכרת בעיקר בעת התפילות בהר הבית ביום שישי ובחגים המוסלמים, אז עוברים דרכם מתפללים רבים. רוב המבנים, כולל מבנים שהוקמו כמדרסות, משמשים למגורים, וחלקם משמשים למבני ציבור: בתי ספר, בתי תפילה מכללות דתיות ומוסדות סעד וצדקה. באזור זה מתגוררת אוכלוסייה חלשה, ענייה ודתית. החל משנת 2007 ניכר שיפור במצב הניקיון באזור. (2 במפה)
• ה"משולש" התחום בין רחוב הגיא מצפון-מזרח, רחובות השלשלת ודוד מדרום והשווקים ממערב. אזור מגורים מובהק שבשוליו חנויות, שווקים ומסחר הומה. בלב האזור נמצא מתחם ארמון הגבירה טונשוק, אשר בתקופה העות'מאנית שכנו בו בית המשפט המחוזי ועיריית ירושלים. מבנה הרחובות והחצרות באזור זה נותר כמעט ללא שינוי מאז המאה ה-15. (3 במפה)

היסטוריה

העת העתיקה

אזור הרובע בתקופת בית שני

מבואה ושער קפלת ההלקאה

קישוטי רמדאן מתוחים בין בתים ברובע המוסלמי

אחד מהשווקים ברובע המוסלמי

אחד משוקי הרובע המוסלמי, 1969

בתי הרובע וכיפת הסלע ממרפסת התצפית של האכסניה האוסטרית

בשלהי תקופת בית ראשון היה חלק מהשטח, שעליו שוכן כיום הרובע המוסלמי, בנוי ומיושב.^[6] צפונית להר הבית שכנו מגדל חננאל ומגדל המאה.^[7] בימי בית שני נקרא אזור זה 'בית זיתא' על שם נחל בית זיתא הקטן שהקיף אותו. החומה השנייה הקיפה את אזור הגיא. שאר חלקי האזור שבו שוכן כיום הרובע המוסלמי נכללו בעיר הבצורה עם הקמת החומה השלישית. בתקופת המרד הגדול והמצור שערכו גייסות הצבא הרומאי בראשותו של אספסיאנוס על ירושלים בשנת 68, היה האזור גזרתם של חיילי שמעון בר גיורא.^[8]

הכובשים הרומאים הרסו את העיר, והקימו על חורבותיה את איליה קפיטולינה. בצפון האזור נבנה הפורום של אדריאנוס. ליהודים הייתה בעיר דריסת רגל מועטה בלבד.

בתקופה הביזנטית נבנו כנסיות ומתחמים שונים בהם כנסיית סטפנוס הקדוש מצפון לשער שכם, וכן שופצו חומות העיר. בתקופה זו לא הורשו יהודים להתגורר בעיר.

ימי הביניים

בסוף התקופה הערבית הקדומה שימש האזור לשכונה יהודית. הכובשים הצלבנים טבחו בתושבי העיר היהודים והמוסלמים, שרפו את היהודים בבתי הכנסת,^[9] גרשו את הנותרים, ואסרו את כניסתם אל העיר. בתקופתם שכן באזור רובע של מהגרים נוצרים מסוריה, ונבנתה "קפלת אגידיוס הקדוש" ליד הגשר שמעל קשת וילסון.

הממלוכים המוסלמים פיתחו את האזור הסמוך להר הבית בצפון והמערב, ובנו בה מבני פאר אחדים: מדרסות, אכסניות ומבנים אחרים. הם הסדירו את סתימת הגיא ואיפשרו התיישבות בדרום האזור.

הכובשים העות'מאנים הסבו את המבנים הממלוכים לשימושם השלטוני. ושיכנו בהם מוסדות שלטון חשובים ומרכזיים:בית הסראייה שימש, בין השאר, כקסרקטין לחיל המצב העות'מאני, ובית המשפט העליון ('המחכמה' במדרסת תנכזיה).^[10]

העת החדשה

בראשית המאה ה-19, נאמד מספר המוסלמים ברובע בכ-4,000 נפש, וב-1845 נאמד מספרם בכ-4,500 נפש^[11].

התערבותן והשפעתן של מעצמות אירופה (אוסטריה, רוסיה, בריטניה, צרפת, פרוסיה, איטליה ואחרות) בארץ ישראל, ובמיוחד בירושלים, התגברה במשך המאה ה-19. במחצית המאה, מאז שלטונו של אבראהים פאשא, אישרו השלטונות לראשונה בנייה נוצרית באזור המוסלמי. האירופאים הקימו אכסניות וכנסיות לאורך ויה דולורוזה, כגון כנסיית ההלקאה והאכסניה האוסטרית. וברובע נפתחו קונסוליות אחדות: הבריטית, הגרמנית והפרוסית.^[12] חדירת המעצמות האירופאיות, שכללה הטבות לנתיניהן הזרים באימפריה העות'מאנית, וכן הגידול באוכלוסייה היהודית ברובע היהודי, היו מהגורמים להתיישבותם של נוצרים ויהודים ברובע המוסלמי במאה ה-19.^[13] יהודים שכרו ורכשו בתים בשלושה ריכוזים עיקריים: באזור "רחוב חברון" (כיום נקרא רחוב "מעלה חלדיה"), העולה מערבה מרחוב הגיא (אל ואד), בו התגוררו רבים מיוצאי יהדות צפון אפריקה; ומצפון לוויה דולורוזה באזור "באב חוטא", שליד שער הפרחים. ברובע התגוררו, בין השאר, משפחת נשיא האוניברסיטה העברית, יהודה לייב מאגנס ומשפחת הבנקאי חיים ולירו; וברחוב הדגל (אל בייראק) (המחבר את ויה דולורוזה לארמון הגבירה טונשוק) התגוררו עורך "חבצלת", ישראל דב פרומקין, ישראל ב"ק ואליעזר בן-יהודה ובני משפחתו.
במחצית השנייה של המאה ה-19, היו עשרות מבנים בבעלות יהודית, כעשרים בתי כנסת, שש ישיבות ומוסדות ציבור נוספים.^[14]
במקביל, ממחצית המאה ה-19, נבנו השכונות החדשות, מצפון, מערב ודרום לעיר העתיקה, והיו לעיר החדשה של ירושלים. ותושבי הרובע המוסלמי: המוסלמים, הנוצרים והיהודים יצאו ממנה ועברו להתגורר בהן.^[15] ובמקביל, אל הרובע המוסלמי והעיר העתיקה היגרו משפחות מוסלמיות רבות מכפרי הסביבה (בעיקר מכפרי הר חברון).

גם בימי המנדט הבריטי רחובות הרובע המוסלמי עדיין לא היו מרוצפים, ובהיעדר מערכת ביוב מודרנית, זרמו השופכין מהבתים אל בורות המים, מהם שתו תושבי הרובע. רוב בתי הרובע לא חוברו למערכת החשמל. נפרסו מערכות מים, ביוב וניקוז חדשות, אולם רוב האוכלוסייה השתמשה בצנרת העות'מאנית הישנה, ואף בקדומה מהתקופה הרומית (פריסתה המלאה של צנרת מודרנית הושלמה רק לאחר 1967).
מצב התברואה הירודה גרמה למחלות (לדוגמה, שלושה מחמשת ילדיו של בן-יהודה מתו בילדותם ממחלה), ובעקבות זה- להגירת אוכלוסיות אל שכונות העיר החדשה.

הרב קוק, והרב זוננפלד בחנוכת הבית למבנה ישיבת חיי עולם ברחוב מעלה חלדיה

עם זאת, בראשית תקופת המנדט היישוב היהודי באזור עדיין התפתחה: ישיבת חיי עולם קנתה מבנה ברובע חברון, מול בית המערבים, שיפצה והכינה אותו עבור הישיבה. הם חגגו חנוכת בית חגיגית, בהשתתפות הרב קוק, הרב זוננפלד והרב שובקס.

במאורעות תר"פ תקפו פורעים ערבים את היהודים תושבי הרובע. ביום השני לפרעות נרצחו סמוך לבית ויטנברג, מיכאל גרוס יליד ירושלים והאגרונום שמואל הרמתי.^[16] בעקבות המאורעות אלו, מאורעות תרפ"א ומאורעות תרפ"ט (1929) נטשו היהודים את הרובע, ונותרו בו 10 משפחות יהודיות. בשנת 1931 פעל הוועד הלאומי להשיב את ההתיישבות היהודית. כתוצאה מכך, שבו כ-150 משפחות יהודיות. אולם בשנים 1936–1939, בעקבות המרד הערבי הגדול, נמלטו היהודים מהרובע המוסלמי.^[17]

בתקופת השלטון הירדני נכסי היהודים לא הופקעו, אלא הועברו לאחריות "האפוטרופוס הירדני על נכסי אויב". בתקופה זו היה הרובע המוסלמי לשכונת העוני של ירושלים, והאזור הדל בעיר, לאחר הריסות הרובע היהודי) שבו התיישבו פליטים ערבים. מרבית התושבים התגוררו בדמי מפתח במבנים, בהם שכר הדירה לא השתנה מאז תקופת המנדט הבריטי, שהיו בבעלות ההקדש המוסלמי (הוואקף). ההקדש לא השקיע כספים בשיפוץ ושיקום הבתים, ומצבם של המבנים הידרדר. השלטונות הירדנים לא עשו לפיתוחן של תשתיות החשמל המים והביוב. רבים מתושבי הרובע התגוררו בדירות חדר ומרתפים תת-קרקעיים, או בפחונים וצריפים, שנבנו על גגות הבתים. בתקופה זו עדיין לא היו מים זורמים במרבית הבתים, ורק במספר קטן של דירות היו בתי שימוש. רוב הרחובות לא היו מרוצפים ותושבים רבים השתמשו במנורות נפט בגלל העדר חשמל^[18] בתנאים קשים אלה, התגוררו כ-17,000 תושבים מוסלמים עד שלהי התקופה הירדנית.

לאחר מלחמת ששת הימים

תקופת השלטון הישראלי החלה במלחמת ששת הימים. השלטונות הישראלים שיפרו בהדרגה את מערכת המים והביוב, ריצפו מחדש את הרחובות והציבו שילוט בשפות אחדות. בדצמבר 1978^[19] החלו עמותת "עטרה ליושנה" ועטרת כוהנים בחידוש היישוב היהודי ברובע המוסלמי, אותו הן מכנות בשם "הרובע היהודי המתחדש". המבנה הראשון אליו נכנסו היה בית המערבים. פעילות זו כללה חזרה לבתים נטושים שהיו בבעלות יהודית, קניית בתים באזור, מבעליהם מוסלמים ונוצרים, וקבלת בתים שהוצאו מחזקת יושביהם על ידי האפוטרופוס הכללי לפי חוק נכסי נפקדים, באמצעות חברת עמידר ומשרד השיכון.^[20] עד תחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 כבר נבנו ברובע ארבע ישיבות ושני בתי־כנסת, 10 משפחות עברו לגור בו ובסך הכל 200 יהודים (כולל בני ישיבה שחלקם שוהים בו רק בשעות היום).^[20]

בדרך כלל נשמר השקט ברובע המוסלמי, אך במרוצת השנים 1987–2005 נרשמו שישה מקרי רצח של יהודים על רקע לאומני. בעשור האחרון של המאה ה-20, תוגברה האבטחה ברובע; בשנת 1999 הותקנו מצלמות במעגל סגור הצופות אל רחובותיו. ומאז פחתו מעשי האלימות. תושביו היהודים של הרובע זוכים לאבטחה של יחידת לוחמים אזרחית המופעלת על ידי מדינת ישראל, ומאז הקמתה השתפר הביטחון ברובע.

בעשור הראשון של המאה ה-21, החלו צעירים ערבים מוסלמים משכילים בני הרובע, ביחד עם סטודנטים מאוניברסיטת אל-קודס להפעיל מועדונים חברתיים וקהילתיים בו. במועדונים מתקיימות פעילויות עבור ילדים ונוער שנשרו ממסגרות חינוכיות ופעילויות הכשרה מקצועית לנשים. הפעילות נעשית ברובה בהתנדבות על ידי עובדים סוציאליים ופעילים בתחום הטיפול באמנויות. בין החוגים המוצעים חינם, חוגי ספורט ומחשבים, במטרה שהצעירים לא ישוטטו ברחובות הרובע ולא יתדרדרו לפשיעה.

חלק מהמועדונים ממומנים על ידי הווקף,^{[21][דרושה הבהרה]} אך רובם נתמכים על ידי ארגונים הומניטריים שונים מרחבי העולם. הפעילות הקהילתית שאורגנה עצמאית ברובע מתקבלת בעין יפה, ומתקיים שיתוף פעולה עם שירותי הרווחה העירוניים. פן נוסף של התעוררות הגרעין המקומי של הדור הצעיר והמשכיל, הוא השיפור הפיזי והאדריכלי של הבניינים. בסיוע תרומות מחוץ לארץ משופצות חזיתות בתים, ונערכים מבצעי ניקיון שכונתיים ופעולות הסברה בתחום התברואה ושימור המבנים.

ארכאולוגיה

הרובע, כמו העיר העתיקה כולה, בנוי על חורבות בתים, קמרונות ושפכי הריסות אשר נבנו ונהרסו לסירוגין במשך אלפי שנים. מתחת לבתים רבים ישנם בורות מים ומעברי ניקוז קדומים. על כן, מפלס החיים ברובע המוסלמי כיום גבוה כ-2–4 מטר ממפלס העיר בתקופה הרומית.^[22] האזור רגיש ביותר מבחינה פוליטית, עקב קרבתו הרבה להר הבית ומעמדה הבינלאומי של העיר העתיקה ובשל צפיפות האוכלוסין הרבה; לפיכך מעט חפירות ארכאולוגיות נערכו בו. מאמצע המאה ה-19, התירו העות'מאנים מחקר ארכאולוגי לאנשי הקרן לחקר ארץ ישראל הבריטית, אשר גילו מערכות מנהרות תת-קרקעיות לצורכי מעבר בני אדם ולניקוז נוזלים בסביבות הר הבית, קשת רובינסון, ורחוב השלשלת.^[23] בדיקות וחפירות נערכו במתחם כנסיית סנטה אנה, הכולל את בריכת בית חסדא, במתחם מנזר האחיות ציון, במנהרות הכותל הצמודות אל הכותל המערבי ומתחת לבתי תושבי הרובע ובאזור שער שכם.^[24]

אדריכלות

בית ברובע המוסלמי מייצג רבדים ארכיטקטוניים היסטוריים: הקומה מעל הקשת מהתקופה העות'מאנית, ומעליה קומה שנבנתה ממחצית המאה ה-20

המבנים ברובע המוסלמי העומדים על תילם שלמים, כמו המבנים בעיר העתיקה כולה, הם מייצגים של מנעד סגנונות אדריכליים, על פי טעמם של כובשי העיר והאדריכלות האופיינית לתרבותם ולזמנם. ובהם, מבנים מהתקופה המוסלמית הקדומה (1099-638), שאדריכלותה מצטיינת בתכנון ההנדסי ובעיטורים מרהיבים חקוקים באבן ופסיפסים; מהתקופה הצלבנית (1187-1099) שנבנו לצרכים דתיים או לביצורים בסגנון רומנסקי (ובפריטיה האדריכליים אף נעשה שימוש משני במבנים חדשים); ומהתקופה הממלוכית (1517-1260) שאדריכלותה בעיר ביטאה את השאיפה האיסלאמית: "לעשות את ירושלים מרכז מוסלמי רב-לאומי לתפילה ולימודי דת".^[25] סגנונם של המבנים משלוש התקופות הללו אחיד בכול תקופה בדרך כלל. ואילו שפתם התכנונית-אדריכלית של המבנים מהתקופה העות'מאנית אינה אחידה. לצדה של הבנייה העות'מאנית הממסדית-שלטונית, כגון החומות והשערים ומתקני מים ציבוריים, הוקמו מבני ציבור על ידי אירופאים, ובשלל סגנונות: נאו-קלאסי, נאו-ביזנטי, נאו-גותי ואחרים, אשר לתכנונם העדכני לתקופתם הועסקו אדריכלים "ידועי שם בארצותיהם".^[26] תושבי הרובע נהגו לבנות בלי אישורי מהנדס ובאיכות גרועה, והתמוטטות מבנים הייתה עקב כך לחזון נפרץ. רבים מהמבנים, במיוחד המבנים למגורים פרטיים, במצב רעוע ביותר, עקב תוספות בנייה מצטברות, שנבנו זו על גבי זו, וללא תכנון הנדסי, במשך מאות שנים.^[27]

מאפיין אדריכלי בולט בתכנונם של המבנים במשך הדורות בעיר העתיקה, בין שהם מקבץ מקרי של מבנים שנבנו במשך תקופה, ובין שהם מתחם ציבורי מונוליטי מפואר שנבנה בחסות ארגון או מדינה, הוא מבנה החצר, הכולל מבואה מוליכה אל חצר פנימית, שבה נפתחות הכניסות אל בתי או דירות המתחם או המבנה.^[28] הבתים עשויים אבן ואלו שנבנו עד המאה ה-19, נתמכים בקשתות, ומחופים בכיפות אבן בדרך כלל.

אתרי הרובע

אתרים ארכאולוגיים

התעלה החשמונאית במנהרות הכותל

• מערת צדקיהו היא המערה המלאכותית הגדולה בישראל. נמצאת מתחת לבתי הרובע המוסלמי, והייתה חסומה למבקרים במשך דורות רבים. למערה נקשרו מסורות רבות, והמפורסמת בהן קשורה במנוסתו של צדקיהו מלך יהודה מפני הבבלים עם חורבן בית המקדש הראשון.
• בריכת הסטרותיון היא בריכת מים מתקופת הורדוס, הנמצאת בתחום הרובע. חלקה במתחם מנהרות הכותל וחלקה במרתף מנזר האחיות ציון.
• קשת וילסון היא קשת הקדומה צמודה לכותל המערבי, מתחת לרובע המוסלמי, הקשת בנויה 23 נדבכים אחידים של אבנים מסותתות, ורוחבה 13.1 מטר. הקשת נכללת ברחבת הכותל המערבי ויש כניסה אליה מהרובע המוסלמי. היא הייתה חלק משרשרת של קשתות שיצרה גשר מעבר לעולי רגל מהעיר העליונה אל הר הבית ובית המקדש בתקופת בית שני. התגלתה באמצע המאה ה-19 על ידי ארכאולוגים בריטים. לאחר 1967, בעזרת מימון של משרד הדתות ורשות העתיקות בוצעו בסביבתה עבודות שיפוץ וחפירה נרחבות. בין השאר, נחפרו חדרים תת-קרקעיים, גודרו הפירים, והוסבו אולמות תת-קרקעיים למקומות תפילה. כיום המקום משמש בית כנסת לאורך כל שעות היממה.
• מנהרות הכותל, הן מערך חללים ומחילות תת-קרקעיות לאורך הכותל המערבי, מתחת לרובע המוסלמי. במתחם מבנים מתקופת בית שני, ימי הביניים והעת החדשה. למבקרים במתחם (הנכנסים אליו ברחבת הכותל ויוצאים ברחוב הגיא), הוכן ציר הליכה מדרום לצפון, בין החללים והמחילות, וחיזיון אורקולי המעניק חוויה של מסע לאורך ציר הזמן ההיסטורי. המנהרות נחשבות לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל. מיזם חשיפת הכותל המערבי לכל אורכו לאחר מלחמת ששת הימים, במטרה לאפשר גישה ללא הפרעה וללא מכשול, הותחל על ידי משרד הדתות ומנוהל כיום על ידי הקרן למורשת הכותל המערבי.
• שער וורן הוא שער בכותל המערבי של הר הבית מימי מקדש הורדוס הנמצא במנהרות הכותל, מתחת לרובע המוסלמי. השער היה הצפוני מבין ארבעת השערים בכותל המערבי, והיה קרוב למפלס הרחוב שעבר לאורך הכותל המערבי. ככל הנראה הוא היה מוגבה מעט מהרחוב עצמו על ידי במה, שנקראה "כיכר". אך למרות הגבהה זו עדיין נותר הפרש בין מפלס השער לבין מפלס רחבת הר הבית, ולכן מאחורי השער עלו גרמי מדרגות אל עבר רצפת הר הבית. המדרגות הללו נבנו בתוך מעבר שנבנה בצורת ר. בחלל השער פעל בית כנסת בתקופה המוסלמית הקדומה, והוא ככל הנראה "בית-כנסת המערה" שהוזכר במקורות. הכובשים הצלבנים במסע הצלב הראשון (בשנת 1099) הרגו את בני הקהילה היהודית, הרסו את בית הכנסת והפכו אותו לבור מים. השער היה סתום שנים רבות, נפתח מחדש באוגוסט 1981 על ידי הרב מאיר יהודה גץ, ונסתם מחדש (סמוך אליו נבנה בית כנסת שנקרא על שם הרב גץ).
• מוזיאון הכיכר הרומית הוא מוזאון המציג ממצאים מהמקופה הרומית.
• הקארדו הרחוב החוצה את העיר העתיקה, בציר הקארדו מצפון לדרום, נמצא מתחת לבתי הרובע המוסלמי, ונחשף בחלקו הדרומי ברובע היהודי.

ברובע המוסלמי מבנים ציבוריים מפוארים מהתקופה הממלוכית, חלקם שמורים היטב וחלקם במצב תחזוקתי קשה.

• אל-מחכמה (אל-תנכיזיה) היא מבנה מדרסה ממלוכית סמוך לכותל המערבי, במקום בו שכן בית כנסת בתקופה הביזנטית ובתקופה המוסלמית הקדומה. המבנה הוקם על ידי האמיר תנכיז, מושל ארץ ישראל וסוריה בשנת 1329. במשך מאות שנים שימש הבניין כמרכז שלטוני מרכזי בית משפט אזורי ובית משפט השלום עות'מאני. כיום המקום מהווה בסיס של משמר הגבול וכן שוכן בו בית כנסת פעיל.
• ארמון הגבירה טונשוק מבנה ממלוכי מפואר, שהוקם בשנים 1391–1392 ושימש אחר כך את השלטון העות'מאני.
• ספריית ח'אלדיה - אוסף כתבי יד וספרים חשובים, עתיקים ונדירים בתולדות האסלאם.
• חאן אל-סולטאן - חאן המיוחס לסולטאן ברקוק, אשר נבנה על בסיס מבנים צלבניים קודמים.

אתרים מוסלמיים

שוק הכתנים, המכונה גם "רחוב החנויות", ובקצהו שער יפו, ינואר 2008

• רבאט אל-מנצורי.
• מסגד מולאוויה (ג'לאל א-דין רומי).
• מסגד הצריח האדום או חמרא.

אתרים נוצריים

ההוספיס בצומת הרחובות הגיא וויה דולורוזה - מהרחובות הראשיים והומי האדם ברובע המוסלמי (קיץ 2005)

המבנים הנוצריים ברובע המוסלמי נמצאים בסביבות ויה דולורוזה. רובם נבנו במאה ה-19.

• קפלת ההלקאה - כנסייה מפוארת שנבנתה ממחצית המאה ה-19.
• קפלת ההרשעה וכפיית הצלב.
• מנזר האחיות ציון.
• כנסיית סנטה אנה.
• הכנסייה הארמנית-קתולית בתחנה השלישית של הויה דולורוזה.
• האכסניה האוסטרית - בית הארחה לצליינים שנבנה בשנים 1857–1869.

אתרים יהודיים

• הכותל הקטן, הוא קטע קצר מהכותל המערבי, המצוי 175 מטרים צפונית לרחבת הכותל המערבי, ובצמוד לשער הברזל. הוא אתר תפילה בשל קרבתו להר הבית לאתר המזוהה כמקום המקדש וקודש הקודשים.
• ישיבת עטרת כוהנים - ישיבה בראשותו של הרב שלמה אבינר, ברוח הציונות הדתית-לאומית.
• בית ועד העדה המערבית - בית מידות ברחוב מעלה חלדיה שהקים ועד העדה המערבית בירושלים;. כיום מתגוררות בו משפחות הקשורות לישיבת עטרת כוהנים.
• ישיבת שובו בנים - ישיבה לחוזרים בתשובה ברוח חסידות ברסלב.
• ישיבת אדרת אליהו - ישיבה של תלמידי הרב יצחק שלמה זילברמן הנמצאת בחצר גליציה.

שווקים

בעיר העתיקה שווקים אחדים, שחלקם התמחו במשך השנים במוצרים ייחודיים, כגון מזון, טקסטיל, עורות, תכשיטים, מזכרות לתיירים ואחרים. רוב השווקים בנויים לאורך צירי העיר הרומית ההיסטורית.

• ציר הדקומנוס, משער יפו מזרחה, לאורכו של רחוב דוד, בו פועל שוק תכשיטים, כלי בית, טקסטיל, הנעלה ומזכרות, והמשכו ברחוב השלשלת, שם נמכרים גם מוצרי מזון, הקרוי טריק א-סלסלה. כיום קצהו המזרחי, הסמוך לשער השלשלת הוא ללא חנויות פעילות.
• ציר הקארדו של העיר, משער שכם דרומה, לאורכו פעילים שווקים אחדים, ח'אן א-זיית הנמשך דרומה עד הרובע הנוצרי, סוק אל-עטרין הוא המשכו של שוק ח'אן א-זיית, הנמשך לכיוון הרובע היהודי, סוק א-לחאמין (בעברית: שוק הקצבים), התמחה במזון מן החי, וכיום ההיצע בו מגוון, סוק אלחוג'את (בעברית: שוק האדונים), מתמחה בדברי טקסטיל.
• סוק אל באשורה (בעברית: שוק המצודה הקטנה), בסמוך לרובע היהודי.
• שוק הכתנים (בערבית: סוק אל-קטאנין), הוא שוק מקורה המוביל אל שער בהר הבית הקרוי על שמו: שער מוכרי הכותנה.

נקודות תצפית

נקודת התצפית בבית הצלם: כיפת הסלע הנשקפת ממנה והר הבית. הגג השטוח הוא של האכסניה האוסטרית, מעליו הכיפה האפורה של הכנסייה הארמנית הקתולית.

טיילת גגות השווקים, והמראה הנשקף ממנה, לכיוון מזרח: כיפת הסלע ומאחוריו הר הזיתים

• טיילת החומות
• בית הצלם
• האכסניה האוסטרית
• גגות השווקים - טיילת ציבורית, פתוחה בחינם. הכניסה מרחוב חב"ד, מרחוב הביכורים ומחצר גליציה.

אוכלוסייה וקהילות

מועדון חברתי לנוער מהקהילה האפריקאית ברחוב עלאא א-דין (רבאט אל-מנצורי)

סוכות בנויות על גגות בתי הרובע המוסלמי (סוכות תשס"ט 2008)

אוכלוסיית הרובע המוסלמי כוללת קהילות אחדות. רוב תושבי הרובע הם ערבים מוסלמים, ובנוסף כוללת האוכלוסייה המוסלמית קבוצות אתניות לא-ערביות אחדות שהגיעו לעיר במהלך ימי הביניים. לרוב הקהילות ברובע המוסלמי יש מרכז דתי (מסגד, כנסייה או בית כנסת), בית ספר ומועדון קהילתי. הקבוצות האתניות ברובע הן אלה:

• אפגנים: קהילה קטנה מיוצאי אפגניסטן המתגוררת סביב חצר מסגדה המרכזי, זאוויית אל-אפע'רניה, ליד הפינה הצפון-מערבית של הר הבית. האפגנים הגיעו לירושלים החל מן המאה ה-14 לפחות, כנראה עקב בריחתם מכיבושי טימור לנג בארצם. עקב נישואים עם ערבים בני הארץ, הקהילה הולכת ומתדלדלת ומאבדת את מאפייניה הייחודיים. אחד מייחודיהם הדתיים הוא מתן עליונות לעיר ירושלים על פני מכה.
• הודים: מוסלמים יוצאי הודו שהגיעו לעיר כעולי רגל כבר מן המאה ה-12 ובהמשך גם כחיילים בצבאות השונים והשתקעו בה. מרכזם נמצא בצידו הפנימי של שער הפרחים במתחם הידוע כ"זאווית אל-הונוד" (אכסניית ההודים). אחד מחדרי האכסניה הוא מקדש סופי המוקדש לשייח' הסופי ממוצא הודי, באבא פאריד אל-שקארגנג'. כיום משמש המקום כאכסניה וכמקום כינוס להודים מוסלמים השוהים בעיר מסיבות שונות.
• קהילות אחדות של פרסים ואוזבקים יוצאי ערים שונות בארצות הנכללות במדינות איראן ואוזבקיסטן. רובם הגיעו בימי הביניים כחסידים סופים (דרווישים) בעקבות השייח' אל-בסטאמי (ציון קברו מצוי בבית פרטי ברחוב בשם זה, קרוב לשער הפרחים). ראשוני הבאים התמקמו סמוך להר הבית אך במהלך השנים התפזרו ברובע.
• יהודים: ברובע כאלף יהודים (בהם כ-70 משפחות) המתגוררים ב-43 מתחמים,^[29] ועם אלה נמנים חצר רייסין, חצר גליציה, בית המערבים, מתחם שער הפרחים, בית ויטנברג, בית הצלם, חצר ראנד, בית דנון, חצר דיסקין, בית דולגין,^[30] חצר החבצלת.
  ברובע פועלות כיום ארבע ישיבות: ישיבת אדרת אליהו, ישיבת שובו בנים (בבניין ישיבת חיי עולם), ישיבת עטרת ירושלים (בבניין ישיבת תורת חיים) וישיבת אהל משה.
  במקביל, פועלים כיום ברובע שישה מקומות תפילה: בית הכנסת אוהל יצחק, בית הכנסת ציון המצוינת, הכותל הקטן, בית הכנסת איגוד לוחמי ירושלים, בית הכנסת חזון יחזקאל ובית הכנסת ע"ש הרב גץ.
• אפרו-פלסטינים: צאצאי מוסלמים מצ'אד, סודאן וניז'ר שהובאו במהלך המאה ה-17 על ידי השלטון העות'מאני כדי לשמש כחיילים ועבדים. הקהילה, המונה כמה מאות אנשים, מתגוררת באזור שער המשגיח ברחוב עלאא' א-דין.
• נוצרים: בין הנוצרים בני אומות שונות, שרובם הגיעו אל העיר בתפקיד דתי.
• צוענים: קהילה הכוללת פחות מ-1,000 נפשות המתגוררת בצפון הרובע. קהילה ענייה ביותר^[31] ובעלת רמת השכלה ירודה מאוד (בעלת אחוז נשירה גבוה במיוחד מבתי הספר). חברי הקהילה נחשבים לבזויים על ידי הקהילה הערבית ונקראים בערבית "נוואר" ("מלוכלכים"). אין להם מסגד משלהם, לא גני ילדים ולא מועדון קהילתי. מוכתר הקהילה מוכר על ידי עיריית ירושלים והקהילה מקיימת קשרים עם הממשל הישראלי, עקב רצונם של חבריה לקבל אזרחות ישראלית מלאה ולא לקיים כל זיקה עם הרשות הפלסטינית. יש להבחין בין קבוצה זו לבין קבוצה אחרת של צוענים בירושלים אשר אינה מתגוררת בעיר העתיקה אלא בשועפאט ובואדי ג'וז ומגלה קרבה לרשות הפלסטינית.

לקריאה נוספת

• זאב וילנאי, ירושלים, העיר העתיקה וסביבתה, א-ב, ירושלים 1972.
• יהושע בן-אריה, ‏עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר".
• יהושע בן-אריה, ‏עיר בראי תקופה - ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר".
• אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, יד בן צבי, 1993.
• שבתי זכריה, יהודים ומוסדות יהודיים ב"רחוב השלשלת" בירושלים העתיקה, ירושלים, הוצאת צור אות.
• שבתי זכריה, סיפורי חצרות ובתים בין החומות, ירושלים, הוצאת ראובן מס, תשס"ו.
• שבתי זכריה, ירושלים הבלתי נודעת, פרקים בתולדות היישוב היהודי בעיר העתיקה בדורות האחרונים, בית 1998.
• שבתי זכריה, סוחרים ובעלי מלאכה יהודים בירושלים העתיקה בעבר, אישים דמוית ואתרים, ירושלים 2002.
• אהרן ביר, ברכה סליי, מוסדות תורה וחסד יהודיים ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה, הוצאה שנייה, ירושלים, תשנ"ג - 1993.
• אלי שילר (עורך, הרובע המוסלמי בעיר העתיקה, בתוך: הנ"ל (עורך), ירושלים הבנויה, קווי יסוד בהתפתחותה של ירושלים, אריאל, גיליון 43, ירושלים אדר תשמ"ו מרץ 1986, עמ' 91–98.
• אלי שילר, גדעון ביגר (עורכים), ירושלים העיר העתיקה, ירושלים, הוצאת אריאל, 1991.
• נחמן אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים: הוצאת שקמונה, 1980.
• דן בהט, אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים, ירושלים: הוצאת כרטא, 1994.
• מרדכי נאור (עורך), ירושלים עיר ועם - מדוד המלך עד ימינו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות.
• ישראל קמחי (עורך), אגן נחל קדרון, המרחב החזותי של העיר העתיקה בירושלים, מדיניות שימור ופיתוח, ירושלים 2009.
• זהר עמר, אפרים לב, רופאים ותרופות בירושלים במאות העשירית עד השמונה עשרה, תל אביב תש"ס.
• מאיר בן-דב, ביצורי ירושלים, החומות השערים והר הבית, תל אביב 1983.
• דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים, הבנייה בעיר העתיקה, ירושלים 1993.
• עמוס קלונר, סקר ירושלים, האזור הצפוני-מערבי, מבוא ומפתחות, ירושלים תשס"ג.
• צ'ארלס וילסון, ירושלים, העיר הקדושה, ירושלים 1988.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרובע המוסלמי בוויקישיתוף

• סיור וירטואלי ברובע המוסלמי (אורכב 04.12.2017 בארכיון Wayback Machine)
• אריה דיין, מגיירים את הרובע המוסלמי, כותרת ראשית, 14 בדצמבר 1983
• גדעון לוי, הם באו מהודו, באתר הארץ, 20 ביוני 2008
• דריה מעוז, צוענים בירושלים, פורסם בגיליון "מסע אחר" 106
• קובי נחשוני, בלב הרובע המוסלמי: עטרת כהנים, באתר ynet, 18 במרץ 2008
• עוז רוזנברג, חבית הנפץ של הרובע המוסלמי, באתר ליברל, 11 בינואר 2016
• מאמר על אכסניית ההודים The Ansari Family of the Indian Hospice By Nourjahan Ansari (באנגלית)
• רובע המוסלמי (ירושלים ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
• הרובע המוסלמי באתר עיריית ירושלים