שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
כלכלת גרמניה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
כלכלת גרמניה, על פי מדדים כלכליים מקובלים, היא הראשונה בגודלה באירופה. מאז איחוד גרמניה לכדי מדינת לאום, המדינה תועשה במהרה ורשמה זינוק כלכלי עצום. נכון לשנת 2017, היא החמישית בגודלה בעולם במונחי תוצר לאומי גולמי (ביחס לכוח הקנייה), אחרי סין העממית, ארצות הברית, הודו ויפן. נכון לשנת 2016 גרמניה היא היצואנית השלישית בגודלה בעולם, ומייצאת שירותים וסחורות בסך של 1.21 טריליון אירו. שותפות הסחר העיקריות שלה כוללות את צרפת, ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, איטליה והולנד.
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ערך חלקי ביותר; כלכלה היא לא רק נתונים ומספרים. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
גרמניה ענייה יחסית במוצרי גלם. רק ליגניט ומלח אשלג זמינים בכמויות משמעותיות מבחינה כלכלית. תחנות כוח לשריפת ליגניט הן ממקורותיה העיקריים בגרמניה להפקת חשמל. נפט, גז טבעי ומשאבים נוספים, על פי רוב, מיובאים ממדינות אחרות. גרמניה מייבאת כשני שלישים של האנרגיה אותה היא צורכת. המדינה ידועה בתעשיותיה בתחום ההנדסה, בעיקר כלי רכב, מכונות, מתכות וסחורות כימיות.
גרמניה היא היצרנית מובילה בעולם של טורבינות הרוח וטכנולוגיית הכוח הסולריות. 37 מתוך 500 החברות בעלות המניות הגדולות ביותר בשוק, הנמדדות על פי פדיון, בסיסן בגרמניה. ב-2010 עשר הגדולות היו קבוצת פולקסווגן, אליאנץ, E.ON, דיימלר AG, סימנס, Metro AG, דויטשה טלקום, מינכן רה, BASF ו-BMW.
נכון לספטמבר 2008, כפי שנמדד לפי הסטנדרטים של ארגון העבודה הבינלאומי, שיעור האבטלה הגרמני עמד על כ-4.7%.
Remove ads
היסטוריה כלכלית
סכם
פרספקטיבה
רקע
עד שנת 1800, גרמניה הייתה כפרית ברובה, עם מעט מרכזי מסחר עירוניים. במאה ה-19 חל שלב של צמיחה כלכלית מהירה ומודרניזציה, בייחוד בתחום התעשייה הכבדה. בשנת 1900 היא הפכה לכלכלה הגדולה ביותר באירופה, גורם ששיחק תפקיד מרכזי בכניסתה למלחמת העולם הראשונה ולמלחמת העולם השנייה. בעקבות ההרס שהותירה מלחמת העולם השנייה, גרמניה המערבית הפכה ל"נס כלכלי" בזכות הרפורמות והשינויים שהונהגו בהדרכתו הקפדנית של הקנצלר קונראד אדנאואר, ושר הכלכלה שלו, לודוויג ארהרד, ובעזרת הסיוע של תוכנית מרשל, בין היתר. כיום גרמניה היא הכלכלה הפרטית הגדולה ביותר באיחוד האירופי עם תמ"ג של כ-3 טריליון דולר.
מלחמת שלושים השנים
מלחמת שלושים השנים (1618-1648) הייתה הרסנית עבור עשרים מיליון האזרחים הגרמנים והחזירה את הכלכלה אחורה, כאשר צבאות לא מתפקדים שרפו והרס את מה שלא הצליחו לכבוש. הלחימה הייתה לעיתים קרובות ללא סדר ותכנון מאורגנים, כשלהקות של מאות או אלפי חיילים מורעבים מפיצים מגפות, גזל ורצח. הצבאות שהיו תחת סדר ושליטה נעו הלוך וחזור על פני הכפרים במשך שנה אחר שנה, הטילו מיסים כבדים על הערים, והחרימו את החיות ואת מלאי המזון של האיכרים. הסטייה החברתית האדירה לאורך שלושה עשורים גרמה לירידה דרמטית באוכלוסייה בגלל הריגות, מחלות, כשלים בגידולים חקלאיים, ירידה בשיעורי הילודה, הרס אקראי והגירת אנשים מפוחדים. הערכה אחת מעידה על ירידה של 38% מ-16 מיליון אנשים בשנת 1618 ל-10 מיליון עד 1650, בעוד הערכה אחרת מראה "רק" ירידה של 20% מ-20 מיליון ל-16 מיליון אנשים.
לקח דורות עבור גרמניה כדי להחלים לחלוטין ממלחמה זו.
על פי ג'ון גאגליראדו תקופת ההחלמה נמשכה כחמישים שנה עד סוף המאה ונגמרה בסביבות המאה ה-18. באותה תקופה, גרמניה כנראה הצליחה להגיע לאוכלוסייתה לפני המלחמה (אם כי הדבר שנוי במחלוקת). לאחר מכן, הייתה תקופה של צמיחה יציבה אך איטית למדי עד שנות הארבעים של המאה ה-18. לאחר מכן באה תקופה של התרחבות כלכלית מהירה אך לא חריגה, שהתרחשה בעיקר במדינות הגדולות במזרח (אוסטריה, סקסוניה, פרוסיה) ולא במדינות קטנות של מרכז ודרום גרמניה.
המהפכה התעשייתית
המאה ה-20
המיזוג של ארבע חברות גדולות אל תוך "Vereinigte Stahlwerke" (עבודות פלדה מאוחדות) בשנת 1926 היה המודל של תאגיד פלדה בארצות הברית. המטרה הייתה להגיע מעבר למגבלות של מערכת הקרטל הישן על ידי שילוב ההתקדמויות בו זמנית בתוך תאגיד אחד. החברה החדשה הדגישה את הרציונליזציה של מבני הניהול ואת המודרניזציה של הטכנולוגיה; היא השתמשה במבנה רב-מחלקתי והשתמשה בתשואה על ההשקעה כמדד להצלחה שלה.
בשנת 1913 שלטו היצוא האמריקאי והיצוא הגרמני בשוק הפלדה העולמי, בעוד שבריטניה ירדה למקום השלישי.
בתעשיות כמו מכונות, ברזל ופלדה, חברות גרמניות נמנעו מתחרות, ובמקום זאת הסתמכו על איגודי הסחר. גרמניה הייתה מנהיגה עולמית בגלל ה"מנטליות הקורפורטיסטית" שלה, המסורת הביורוקרטית היציבה ועידוד מצד הממשלה. קשרים אלה הסדירו תחרות ואפשרו לחברות קטנות לפעול בצילן של חברות גדולות בהרבה.
מלחמת העולם הראשונה
במלחמת העולם הראשונה (1914–1918) גייסה גרמניה במהירות את כלכלתה האזרחית למאמץ המלחמתי. הכלכלה סבלה תחת המצור הבריטי, אשר ניתק את גרמניה מאספקה.
רפובליקת ויימאר
הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס גינה את הסכם ורסאי משנת 1919 וטען שהוא הרסני לשגשוג הגרמני והגלובלי. בספרו "התוצאות הכלכליות של השלום", קיינס תיאר את ההסכם כ"שלום קרתגוני"; ניסיון מוטעה להרוס את גרמניה בשם הנקמנות הצרפתית, במקום ללכת לפי העקרונות היותר הוגנים למען שלום בר-קיימא שנקבעו בארבע-עשרה הנקודות של הנשיא וילסון, אשר גרמניה קיבלה על עצמה בשביתת-הנשק. קיינס טען שסכומי הפיצויים שנדרשו מגרמניה היו הרבה יותר ממה שבאפשרותה לשלם, וכי אלה יביאו לחוסר יציבות דרסטית. הכלכלן הצרפתי אטיין מנטוקס חלק על ההשלכות הכלכליות של קיינס (1946). לאחרונה טענו כלכלנים כי הגבלת גרמניה לצבא קטן בשנות העשרים של המאה העשרים חסכה לגרמניה כל כך הרבה כסף כך שיכלה להרשות לעצמה לשלם את תשלומי השילומים.
למעשה, סך השילומים הגרמניים שבוצעו בפועל היו נמוכים בהרבה מכפי שציפו. בסך הכל הגיעו 20 מיליארד מארקים גרמניים (מקביל לשווי של כ-5 מיליארד דולר אמריקאי או כ-1 מיליארד ליש"ט בריטיים). התשלומים הגרמניים הסתיימו בשנת 1931.
המלחמה והאמנה באו בעקבות ההיפר-אינפלציה של ראשית שנות העשרים, שגרמו להרס המבנה החברתי והיציבות הפוליטית בגרמניה. במהלך האינפלציה, ערך המטבע של האומה, "Papiermark", איבד מערכו, ומשנת 1918 צנח מ-8.9 לדולר אמריקאי אחד, ל-4.2 טריליון לדולר אמריקאי עד נובמבר 1923.
השפל הגדול פגע קשה בגרמניה: לא היו לה הלוואות אמריקאיות חדשות, האבטלה זינקה בעיקר בערים הגדולות, שבתמורה הזינה קיצוניות ואלימות בימין הקיצוני ובשמאל הקיצוני, כשמרכז הספקטרום הפוליטי נחלש. גרמניה שילמה כשליש מתשלומי המלחמה שלה לאחר שהושעו ב-1932 על ידי ועידת לוזאן. כישלון הבנקים הגדולים בגרמניה ובאוסטריה ב-1931 החמיר את משבר הבנקאות העולמי.
גרמניה הייתה בין המדינות שנפגעו בצורה הכי קשה מהשפל הגדול, משום שההתאוששות והשיקום של הענפים העיקריים מומנה על ידי הלוואות זרות שאין ביכולתן להתקיים ולשרוד לאורך זמן. כאמור, תשלומי הפיצויים הפחיתו את כדאיות ההשקעות, ואולי החשוב מכל, הממשלה יישמה מדיניות צנע נוקשה שהביאה לדפלציה.
הרמות הגבוהות שאליהן הגיעה האבטלה חיזקו את כוחה של המפלגה הנאצית, (ששמה המלא היה: מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומנית-סוציאליסטית) צברה כוח פוליטי נוסף והחלו לפעול במדיניותה הבלתי אנושית נגד המיעוט היהודי, ההתנגדות הפוליטית וקבוצות רבות אחרות. לאחר שנבחרו לשלטון, נקטו הנאצים שורה של צעדים מהירים לביטול הדמוקרטיה. מדיניות הסחר שלהם כללה משטר מדיניות אוטרקית שמטרתו לבטל את כל הייבוא, כגון מוצרי מזון, שניתן להחליפם בתחליפים מקומיים או בחומרי גלם לתעשיות הצרכניות. רק ייבוא של עפרות ברזל ופריטים דומים נחשבו לנחוצים משום שמטרתה העיקרית של הממשלה הייתה לחזק את כושר הייצור של מוצרים צבאיים. באופן מעניין, הן הקבוצות הגרמניות הנרדפות והן הלא נרדפות סבלו מהמדיניות האוטרקית המגבילה.[1]
לאחר המלחמה
לאחר תבוסתה במלחמת העולם השנייה, גרמניה חולקה לגרמניה המזרחית ולגרמניה המערבית. במערב, החל הנס הכלכלי, כנוי מקובל לגל הצמיחה הכלכלית חסר-התקדים שעברה גרמניה המערבית. מעשית באותה העת הומרו המערכות המדיניות-כלכליות של אותן ארצות מהמשטר האוטרקי של גרמניה הנאצית לדמוקרטיה קפיטליסטית עם כלכלת שוק תוך כדי התאוששות מההרס והחורבן של מלחמת העולם השנייה. במקביל הן הוצפו בהשקעות חדשות וסובסדו דרך תוכנית מרשל, מה שחיזק את תשואת הצמיחה הכלכלית. בין אנשי המפתח שהיו מעורבים בתהליך, לשר הכלכלה לודוויג ארהארד ניתנה ההוקרה וההערכה כאבי הנס הכלכלי.
במזרח, כיוון שהייתה חלק ממדינות הגוש הקומוניסטי שבשליטת ברית המועצות, כלכלת גרמניה המזרחית עברה "סובייטיזציה", שבתחום הכלכלי באה לידי ביטוי בהפיכת הכלכלה לריכוזית שבה המדינה היא הבעלים של כל הנכסים הכלכליים. ב-1990 גרמניה המזרחית זנחה את השיטה הכלכלית שלה לטובת איחוד עם גרמניה המערבית.
Remove ads
רווחה ותעסוקה
בגרמניה מערכת רווחה ענפה המספקת לאזרחים שירותים שונים. למערכת הרווחה החברתית בגרמניה שורשים היסטוריים עמוקים; החל בקשר ההדוק בין הפרט לחברה שנוצר לאחר הרפורמציה, דרך תחייתה של הממלכה הפרוסית לאחר מלחמת שלושים השנים, כמו גם ראשית המהפכה התעשייתית. מערכת הרווחה העתיקה נתפסת כהיבט חיובי של החברה הגרמנית, וגרמנים רבים מתגאים בה. המערכת מספקת ביטוח רפואי אוניברסלי (אם כי לא ממשלתי), דמי אבטלה, קצבאות ילדים ושאר צרכים חברתיים.
כלכלת גרמניה נאלצה לספוג את עלויות איחודם מחדש של חלקי המדינה, גורם שיש התולים בו את האשמה העיקרית לקצב הצמיחה האיטי של גרמניה לעומת מדינות אחרות באיחוד האירופי. עד היום, באזורים שהשתייכו למזרח גרמניה אין עוד תשתית כלכלית ראויה להקמת עסקים קטנים ובינוניים, אשר עמדו ביסוד הצלחתה הכלכלית של מערב גרמניה.
Remove ads
מידע סטטיסטי
הערה: הנתונים נכונים לשנת 2023 לפי ספר העובדות העולמי של ה-CIA[2]
תל"ג: 5.23 מיליארד דולר (192 בעולם)
תל"ג לנפש: 61,900 דולר (27 בעולם)
מטבע : אירו
אינפלציה: 5.95% (127 בעולם)
חוב חיצוני: 63.9% מהתמ"ג (אומדן 2017) (66 בעולם)
תוצר - לפי מגזר: 0.7% חקלאות, 28.1% תעשייה, 62.6% שירותים
אבטלה: 3.05% (47 בעולם)
תעשייה
תעשייה ובנייה היו אחראים ב-2003 לכ-29% מהתוצר מקומי הגולמי ואף חלק יחסי גדול יותר אם לוקחים בחשבון שירותים נלווים. ענפים אלו מעסיקים כ-26.4% מכוח העבודה האזרחי הגרמני.
גרמניה מצטיינת בייצור מכוניות, כלים מכניים וכימיקלים. נכון לסוף 2024, תעשיית הרכב הגרמנית מעסיקה כ-770 אלף עובדים, המהווים כ-2% משוק העבודה הגרמני[3].
מכון מחקר ממשלתי צפה בשנת 2023 כי כוח העבודה עומד להצטמצם דרמטית עקב יציאה לגמלאות והתעשייה תיפגע. על סמך ניסיון העבר, מהגרים יוכלו להחליף רק את חלקם[4].
ענפים עיקריים
יבוא: מכשור, כלי רכב, כימיקלים, מזון, טקסטיל, מתכות
יצוא: מכשור, כלי רכב, כימיקלים, מזון, טקסטיל, מתכות, מוצרי תעשייה
חשמל: הפקה 525.356 מיליארד קוט"ש.
Remove ads
תקשורת
טלפון: 46.5 מיליון קווים
טלפונים סלולריים: 15.318 מיליון טלפונים סלולריים
אינטרנט: ישנן 625 ספקיות התקשרות לאינטרנט
רדיו: 77.8 מיליון מקלטים.
עיתונות: 5,480 עיתונים מודפסים בגרמניה.
טלוויזיה: 9,513 תחנות שידור בברודקאסט, 51.4 מיליון מקלטים
בגרמניה פועלות בורסות אחדות, בהן מתנהל מסחר בניירות ערך ובחוזים על מדדים, מטבעות וסחורות. כמו כן מתנהל מסחר "מעבר לדלפק" (otc) באיגרות חוב, גרמניות וזרות. הבורסה העיקרית, מהחשובות בעולם, היא בורסת ניירות הערך של פרנקפורט.
Remove ads
אזור כלכלי
סכם
פרספקטיבה
ערך מורחב – גוש האירו
מדינות גרמניה
התוצר המקומי האזורי הגולמי ושיעור האבטלה במדינות גרמניה
התוצר המקומי הגולמי האזורי (GRDP) (במיליארדי אירו) של מדינות גרמניה, נכון לשנת 2023. הנתונים הם מהמשרד הפדרלי לסטטיסטיקה (StBA) של גרמניה:[5]
עושר
חברות
בדירוג השנתי של פורצ'ן גלובל 500 של המגזין פורצ'ן לשנת 2024, חמישים מטות נמצאים בגרמניה.[8] 132 חברות מדורגות במדד פורבס גלובל 2000 לשנת 2024.[9]
נכון לשנת 2024, בגרמניה ישנם 2,820,819 מיליונרים המהווים 4.1% מהאוכלוסייה הבוגרת, לפי שווי נקי (בדולרים אמריקאים) על סמך הערכה שנתית של עושר ונכסים שנאספה ופורסמה על ידי הבנק השווייצרי קרדיט סוויס.[10]
רשימת 10 המיליארדרים (מתוך 132 סך הכול) הגרמנים הבאה מבוססת על הערכה שנתית של עושר ונכסים שחיברה ופורסמה על ידי פורבס בשנת 2024:[11]
- קלאוס-מייקל קוהנה (מקום 32 בעולם),
39.2 מיליארד דולר. - דיטר שוורץ (מקום 37 בעולם),
38 מיליארד דולר. - ריינהולד וורת' ומשפחתה (מקום 45 בעולם), 33.6 מיליארד דולר.
- סטפן קוונדט (מקום 68 בעולם), 27.3 מיליארד דולר.
- סוזן קלטן (מקום 71 בעולם), 26.5 מיליארד דולר.
- ביט הייסטר ומשפחתה (מקום 118 בעולם), 15.9 מיליארד דולר.
- אנדי בכטולסהיים (מקום 129 בעולם), 14.8 מיליארד דולר.
- תיאו אלברכט, הבן ומשפחתה (מקום 135 בעולם), 14 מיליארד דולר.
- חסו פלטנר ומשפחתה (מקום 164 בעולם), 12.1 מיליארד דולר.
- גאורג שפלר ומשפחתה (מקום 195 בעולם), 10.9 מיליארד דולר.
וולפסבורג היא העיר בגרמניה עם התמ"ג הגבוה ביותר לנפש במדינה, עם 128,000 דולר. להלן רשימת 10 הערים המובילות בגרמניה עם התמ"ג הגבוה ביותר לנפש. הרשימה מבוססת על מחקר של המכון למחקר כלכלי של קלן מ-31 ביולי 2013.[12]
- 128,000 דולר, וולפסבורג, סקסוניה התחתונה
- 114,281 דולר, פרנקפורט, הסן
- 108,347 דולר, שוויינפורט, בוואריה
- 104,000 דולר, אינגולשטאדט, בוואריה
- 99,389 דולר, רגנסבורג, בוואריה
- 92,525 דולר, דיסלדורף, נורדריין-וסטפאליה
- 92,464 דולר, לודוויגסהאפן, ריינלנד-פאלץ
- 91,630 דולר, ארלנגן, בוואריה
- 91,121 דולר, שטוטגרט, באדן-וירטמברג
- 88,692 דולר, אולם, באדן-וירטמברג
Remove ads
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אבי קליין, שכר מינימום בגרמניה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 במאי 2017
- גם בגרמניה לא גומרים את החודש, באתר TheMarker, 8 במרץ 2012
- אתר הבורסות הגרמניות
- תעודות סל גרמניה
- מרטין ארנולד, פייננשל, מהפך אירופי: כלכלת גרמניה משתרכת מאחורי דרום היבשת, באתר כלכליסט, 7 באפריל 2024
- אסף אוני, מדיניות "האפס השחור" שהובילה לנפילת הממשלה בגרמניה, באתר גלובס, 11 בנובמבר 2024
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads