מושבה

מושבה הייתה צורת התיישבות כפרית ציונית בארץ ישראל, שהתבססה על בעלות פרטית על הקרקע, הבית והמשק. השימוש במונח "מושבה" (בימי תחיית השפה העברית נעשה שימוש גם במונח "קולוניה", שכיום מהווה מושג אחר לגמרי) לאפיון צורת התיישבות ישראלית זו מקורו, בין השאר, בתחום המושב היהודי ובמושבות היהודיות החקלאיות בדרום האימפריה הרוסית במאה ה-19.

ערך זה עוסק במושבה כצורת התיישבות ישראלית לשעבר. אם התכוונתם למושבה במשמעות "קולוניה", ראו קולוניה.

מושבות לשעבר בארץ ישראל
1. רחוב הרצל במושבה חדרה, שנות התשעים של המאה ה-19 2. בית גולדה מילוסלסקי מראשוני בתי האבן, במושבה נס ציונה, 1898 3. כיכר המייסדים במושבה ראשון לציון ב-1882, בגלויה של האחים אליהו 4. המושבה גדרה, שנות התשעים של המאה ה-19
(כיתוב תמונות מימין למעלה לשמאל בכיוון השעון)

מפת המושבות היהודיות, 1911

מפת המושבות הראשונות

ניצניה של המושבה בארץ ישראל בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19, והמשכה בתקופות העלייה הראשונה והעלייה השנייה. המושבות התבססו בעיקר על ענפי החקלאות. חיי החברה והתרבות במושבות היוו חלק חשוב בהבניית החברה של היישוב היהודי הציוני בארץ ישראל; לדעת החוקר רן אהרנסון הן היו "מסד המפעל הציוני".^[1] בשנים 1881–1948 הוקמו ברחבי ארץ ישראל כ־60 מושבות,^[2] וארבע נוספות הוקמו בחורן.

כיום, בישראל אין עוד מושבות כלל – זאת מאחר שכולן הוסבו במשך השנים למושבים, לערים או ליישובים אחרים.

תולדות

פתח תקווה, הנחשבת כ"אם המושבות", הוקמה בשנת 1878 בידי יוצאי היישוב הישן בירושלים, לאחר ששבועות אחדים קודם לכן קמה התיישבות דומה בגיא אוני (ראש פינה) על ידי יוצאי היישוב הישן בצפת.

בשנת 1882 נוסדו בידי עולים ממזרח אירופה, אנשי "חובבי ציון", המושבות ראשון לציון, זכרון יעקב וראש פינה (שהייתה למעשה התיישבות מחודשת בגיא אוני). בשנים שלאחר מכן חידשו העולים חובבי ציון את המושבה פתח-תקוה (שנעזבה בינתיים) והקימו מושבות נוספות כמו חדרה, נס ציונה, גדרה ורחובות.

מתיישבים אלה, שנהוג היה לכנותם "איכרי המושבות", פתחו פרק חדש בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל. הם היו הראשונים להגשים את רעיונות התחייה הלאומית ברוחם של הוגי הציונות באירופה - חיי יצירה בארץ ישראל המושתתים על חיי כפר וחקלאות. עלייתם נקראה, על כן, "העלייה הראשונה", אף כי הייתה עלייה לארץ גם קודם לכן. בסך הכל הקימו אנשי העלייה הראשונה 32 מושבות.

מפעל חלוצי זה של התיישבות לא היה סיפור הצלחה כלכלי. תנאי אקלים וקרקע קשים, חוסר ניסיון חקלאי של המתיישבים, מערכת שירותים כושלת ועוינות כללית של השלטונות העות'מאנים - כל אלה פגעו במושבות וסיכנו את קיומן, אבל מאידך הם היוו את השלד והבסיס לכל צורות היישוב שהוקמו לאחריהן. מושבים ואף קיבוצים למדו מידיעתם ומניסיונם של איכרי המושבות בענייני החקלאות, ואף השתמשו בשירותים השונים שהם סיפקו.

עשרות מושבות נוספות הוקמו בארץ בתקופות העלייה השנייה (בעיקר בגליל), השלישית (למשל בנימינה), הרביעית (רמת גן, הרצליה ואחרות), החמישית (נתניה, נהריה) וכן הלאה.

חלוקה נוספת של המושבות הייתה לפי השתייכותם: מושבות חובבי ציון, מושבות של הברון רוטשילד ומושבות פרטיות.

מרבית המושבות במרכז הארץ הפכו עם השנים לערים ועיירות עם ענפי מסחר, תעשייה ושירותים, תוך שהן שומרות על זיקה מסוימת לחקלאות.

תמיכת הברון

המושבות ניצלו מהתמוטטות כלכלית בעיקר בשל עזרתו של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד. רוטשילד, שכונה "הנדיב הידוע", לקח תחת חסותו את רוב מושבות חובבי ציון. הוא השקיע בהן כספים רבים בפיתוח תשתיות ושירותי הציבור, בחקלאות מתקדמת ובתעשייה (במיוחד ביקבים). רוטשילד גם רכש אדמות נוספות והקים מושבות חדשות ברחבי הארץ, בהן מזכרת בתיה (עקרון), באר טוביה (קסטינה) ומטולה. המושבות אמנם ניצלו מהתמוטטות, ואף התבססו וגדלו היטב, אולם נאלצו לשלם באובדן עצמאותן כשהן הועברו לידי פקידי הברון לניהול. מושבות אלו נודעו כ-"מושבות הברון".

מאוחר יותר הועבר ניהול המושבות לידי פקידי יק"א, חברה שנוסדה על ידי הברון מוריס דה הירש אך כל פעולותיה בארץ מומנו ונוהלו על ידי הברון רוטשילד, כולל ההתיישבות באזור הגליל התחתון והקמת המושבות הנוספות בשנת 1901 – כפר תבור (מסחה), יבנאל (ימה), אילניה (סג'רה), מנחמיה (מלחמיה).

רשימה שמית של יישובים, מועצות מקומיות, מושבים, וערים שנוסדו כמושבות

המושבות העבריות, בשנים 1878–1914[3]
#	המושבה	ארגון יוזם או מיישב	שנת הקמה	תושבים 1914	דונמים 1914	הערות ומידע על קרקעות
1	באר יעקב	חברת "גאולה"	1906	כמה מאות	כ-2,000
2	בית גן	יק"א	1903	100	4,549	רכישות במשך התקופה
3	בני יהודה	בני צפת	1898	50	3,200	ניסיון התיישבות מ-1886
4	בת שלמה	פקידות הברון	1889	כ-40	30,668	~
5	גבעת עדה	יק"א	1903-1904	70	5,000	~
6	גדרה	ביל"ו וחובבי ציון	1884	200	5,632	~
7	הר-טוב	חובבי ציון בבולגריה	1895	75	4,670	ננטשה במלחמת השחרור. על אדמתה הוקם המושב נוחם.
8	זכרון יעקב	חובבי ציון ברומניה	1882	871	7,194	בחסות הברון מ-1883
9	חדרה	חובבי ציון ברוסיה	1891	450	31,355	~
10	יבנאל	יק"א	1901	300	24,422	רכישות
11	יהוד	מתיישבי פתח תקווה	1882		140	ננטשה ב-1893. כיום שכונת סביון.
12	יסוד המעלה	חובבי ציון בפולין	1883	225	12,228	בחסות הברון ב-1887
13	כפר סבא	בני פתח תקווה ופועלים	1903	50	7,231	נרכשו ב-1892
14	כפר תבור	יק"א	1901	200	16,023	רכישות
15	כנרת	יק"א	1908	35	5,572	רכישות
16	מוצא	לשכת 'בני ברית' בירושלים	1892	40	1,100	~
17	מחניים	חובבי ציון בפולין	1898	(67, עד 1902)	5,857	נעזבה ב-1902, הקרקעות עובדו על ידי אנשי ראש פינה
18	מטולה	פקידות הברון	1896	325	16,907	~
19	מנחמיה	יק"א	1901	200	9,477	רכישות
20	מצפה	יק"א	1908	50	3,240	רכישות
21	משמר הירדן	בני צפת ופועלים	1890	125	7,596	בחסות יק"א ב-1897
22	נס ציונה	ראובן לרר, מיכאל הלפרין ופועלים	1883	200	2,793	חוות לרר, יוזמות הלפרין, מ-1887 הצטרפות פועלים
23	סג'רה	יק"א	1903	200	17,717	(כולל קרקעות החווה שהוקמה ב-1899)
24	עין זיתים	חובבי ציון ברוסיה	1891	25	6,016	בחסות הברון ויק"א עד 1904
25	עקרון (מזכרת בתיה)	פקידות הברון	1883	350	12,723	~
26	עתלית	יק"א	1903	50	6,800	~
27	פתח תקווה	בני ירושלים	1878	2,500	23,837	ננטשה וחודשה ב-1883. חלק בחסות הברון
28	קסטינה (באר טוביה)	חובבי ציון ופועלים	1896	150	5,622	לראשונה ב-1888 וננטשה
29	ראש פינה (גיא אוני)	חובבי ציון ברומניה	1882	650	20,102	בחסות הברון ב-1883
30	ראשון לציון	חובבי ציון ברוסיה ופועלים	1882	850	11,402	בחסות הברון מ-1883
31	רחובות	חובבי ציון מפולין ופועלים	1890	800	14,913	~
32	שפייה (מאיר שפייה)	פקידות הברון	1890-1891	128	8,518	~
המושבות העבריות, בשנים 1948-1914
#	המושבה	ארגון יוזם או מיישב	שנת הקמה	תושבים 1948	דונמים שנרכשו	הערות כלליות
1	אבן יהודה	חברת הנוטע - בני בנימין	1933	1,500	5,000	בתחילה נקראה המושבה "יהודייה" ולאחר מכן שונה שמה לאבן יהודה
2	בנימינה	פקידות הברון	1922			על שמו של הברון בנימין אדמונד רה רוטשילד
3	גן יבנה	חברת "אחוזה א' ניו-יורק"	1931	300
4	הרצליה	אנשי "קהילת ציון"	1924	5,287		על שמו של בנימין זאב הרצל
5	יקנעם	האיחוד החקלאי	1935
6	כפר אהרון	בני בנימין	1926		460
7	כפר הדר	קבוצת איזקסון	1927		4,000	אחת מ-4 המושבות המרכיבות את הוד השרון
8	כפר יונה	קרן יונה פישר	1928		כ-3,000
9	כרכור	ההסתדרות הציונית	1914		15,000
10	מגדיאל	גורמים פרטיים	1924		4,000	אחת מ-4 המושבות המרכיבות את הוד השרון
11	מגדל				6,000	התחילה כחווה חקלאית
12	נהריה	יהדות גרמניה	1934		2,400
13	נווה יעקב	אגודת "הכפר העברי"	1925
14	נתניה	בני בנימין	1929		1,400	על שם הנדבן נתן שטראוס.
15	עפולה	קהילת ציון אמריקאית	1925		2,500
16	פרדס חנה	פיק"א	1928	2,300	19,856	על שמה של חנה רוטשילד
17	קדימה	הכשרת היישוב	1933
18	קריית אתא	חברת "עבודת ישראל"	1925	4,800
19	קריית שאול	יוצאי סלוניקי	1922		1700	האדמות נרכשו בכמה שלבים
20	רעננה	"אחוזה א' ניו-יורק"	1922
21	רמת גן	חברת "עיר גנים"	1921		1800
22	רמת הדר	העלייה החמישית מגרמניה	1938			אחת מ-4 המושבות המרכיבות את הוד השרון
23	רמת השרון	גורמים פרטיים	1923		2,000
24	רמתיים	גורמים פרטיים	1926			קבוצת חברי "החלוץ" עולי העלייה השלישית מהולנד. אחת מ-4 המושבות המרכיבות את הוד השרון
25	רמת ישי	חברת "מנור" מפולין	1925
26	תל ליטוינסקי	האחים ליטוינסקי	1934		1700	חלק ניכר משטחיה הופקע בידי הצבא הבריטי. הפכה לחלק מרמת גן
27	תל מונד	אלפרד מונד	1929	500

במדינת ישראל

מדינת ישראל לא הכירה במושבה כ"צורת יישוב מוכרת", ולכן רוב המושבות הוכרזו לאחר קום המדינה כרשויות מקומיות - במעמד של מועצה מקומית או עירייה. אי ההכרה במושבות כצורת יישוב, גרמה להסבתן לרשות מקומית - יצרה מציאות של עשרות כפרים המנוהלים על ידי "מועצה-מקומית". צורת מינהל זו נועדה עבור עיירות: כנרת, מנחמיה. רק מושבות מעטות, קטנות, הוכרו ככפרים: מצפה, אילניה, יקנעם. אך כיוון ש"מושבה" איננה "צורת יישוב מוכרת", הם נקראו מעתה מושבים, צורת היישוב הדומה ביותר למושבה.

עם השנים, רוב המושבות הקטנות התפתחו או התרחבו לכדי ערים (כמו פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות, נתניה, חדרה ורמת גן), או צורפו ליישובים סמוכים גדולים יותר (כמו גבעת עדה, כפר אהרון, פרדס חנה-כרכור ובית-גן).

ראו גם

• חובבי ציון
• פיק"א
• יק"א
• בני בנימין
• מסע המושבות

לקריאה נוספת

מחקרים

• רן אהרנסון, הבארון והמושבות: ההתיישבות היהודית בארץ-ישראל בראשיתה 1890-1882, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1990.
• מרדכי אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א-ב, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1981.
• יוסי בן-ארצי, המושבה העברית בנוף ארץ-ישראל, 1882 - 1914, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1988.
• יפה ברלוביץ, יוסף לנג (עורכים), לשוחח תרבות עם העלייה הראשונה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
• חיים גבתי, מאה שנות התיישבות, א-ב, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1981

• Ran Aaronsohn, Rothschild and modern Jewish Colonization in Palestine, Rowman & Littlefield, Lanham-Boulder-New York, 2000, 330 pp.
• Yossi Ben-Artzi, Early Jewish Settlement Patterns in Palestine, 1882-1914, The Magnes Press, The Hebrew University, Jerusalem, 1997, 334 pp.^[4]

מאמרים

• רן אהרנסון, שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה ובהתפתחותן, בתוך: מ' אליאב (עורך), ספר העלייה הראשונה, א', ירושלים: יד בן-צבי, עמ' 25–84.
• דן גלעדי, ‏הבארון, הפקידות והמושבות הראשונות בארץ-ישראל – הערכה מחדש, קתדרה 2, חשוון תשל"ז, עמ' 68-59
• יהושע קניאל, ‏הוויכוח בין פתח-תקוה לראשון-לציון על הראשוניות בהתיישבות ומשמעותו ההיסטורית, קתדרה 9, אוקטובר 1978, עמ' 53-26
• אשר סולל, ‏ספרי האחוזה הפנימיים של המושבות בשלהי השלטון העות'מאני, קתדרה 58, דצמבר 1990, עמ' 83-74
• יעקב שביט, ‏תקנות המושבות הראשונות: מתקנות 'הקהל' לנסיון באוטופיה מעשית, קתדרה 72, יוני 1994, עמ' 62-50
• יאיר זלטנרייך, ‏מפגשי תרבויות? מושבות הגליל התחתון בעיני פקידי יק"א ופיק"א, קתדרה 120, יוני 2006, עמ' 134-107

ספרות יפה והדרכה

• רן אהרנסון, לכו ונלכה: סיורים במושבות העלייה הראשונה, (בעזרת אסף זלצר), ירושלים: הוצאת יד יצחק בן־צבי, תשס"ד, 2004 (הספר בקטלוג ULI)^[5]
• זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות תל אביב: הוצאת משרד הביטחון, 1996.
• שולמית לפיד, גיא אוני, כתר ספרים, 1982;
  • ובעקבותיו הסרט בבימוי דן וולמן: גיא אוני.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מושבה בוויקישיתוף

• מוזאון המושבה בכפר תבור, באתר המוזיאון
• התקציב הראשון ליסוד מושבה בארץ ישראל, 1880, סרטון, אתר החינוך של הספרייה הלאומית
• המושבות הראשונות: פריטי מקור ומשאבי הוראה, באתר החינוך של הספרייה הלאומית
• קים לגזיאל, "עיירה זה מושג שלא קיים בז'רגון התכנון הישראלי": הקרב האחרון של המושבות הראשונות, באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 2024