מרקו רוביו

מרקו אנטוניו רוביו (באנגלית: Marco Antonio Rubio; נולד ב-28 במאי 1971) הוא פוליטיקאי אמריקאי המכהן כמזכיר המדינה של ארצות הברית בנוסף להיותו ממלא מקום היועץ לביטחון לאומי בממשלו השני של הנשיא דונלד טראמפ, החל מ-21 בינואר 2025. בין השנים 2011–2025 כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת פלורידה. במהלך כהונתו בסנאט היה יו"ר ועדת המודיעין ויו"ר ועדת העסקים הקטנים. טרם היבחרו לסנאט היה חבר בית הנבחרים של פלורידה בשנים 2000–2008.

עובדות מהירות לידה, מדינה ...

רוביו הוא מזכיר המדינה הראשון שמדינת ביתו היא פלורידה, הלאטיני הראשון בתפקיד, והלאטיני הבכיר ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית.

Remove ads

ראשית חייו

רוביו נולד במיאמי, פלורידה^[1], כבנם השני והילד השלישי של מריו רוביו ואוריה גרסיה. הוריו היו קובנים שהיגרו לארצות הברית בשנת 1956 והתאזרחו ב-1975^[2]. סבו מצד אמו של רוביו, פדרו ויקטור גרסיה, היגר באופן חוקי לארצות הברית בשנת 1956, אך חזר לקובה כדי למצוא עבודה ב-1959^[3]. כשחזר לארצות הברית בשנת 1962 בלי ויזה, מכיוון ששגרירויות ארצות הברית בקובה היו סגורות, שופט ההגירה הורה לגרשו^[4], אך רשויות ההגירה בארצות הברית החליטו בסופו של דבר לאפשר לו להישאר בארצות הברית ללא ויזה. משפחתו של רוביו הייתה קתולית, אם כי מגיל 8 עד גיל 11, בתקופה שהם חיו בלאס וגאס הוא ומשפחתו היו חברים בכנסייה המורמונית^[5]. רוביו התחתן בכנסייה הקתולית^[6].

רוביו למד בתיכון דרום מיאמי וסיים את לימודיו ב-1989. הוא סיים תואר במדע המדינה מאוניברסיטת פלורידה בשנת 1993, וסיים בהצטיינות תואר במשפטים באוניברסיטת מיאמי בשנת 1996^[7]. רוביו הצהיר כי עלות השכלתו הייתה 100,000 דולר אמריקאי שמימן על ידי הלוואות סטודנטים שאותן סיים להחזיר רק ב-2012^[8].

בתקופת לימודי המשפטים הוא התמחה אצל חברת הקונגרס אליאנה רוס-לאטינן^[9].

Remove ads

קריירה פוליטית

סכם

פרספקטיבה

בית הנבחרים של פלורידה

רוביו נבחר בגיל 28 לבית הנבחרים של פלורידה, כשהוא מייצג את המחוז ה-111. רוביו הגיע למקום השני בסיבוב הראשון בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית ב-14 בדצמבר 1999^[10] אבל ניצח בסיבוב השני בהפרש של 64 קולות^[11]. בבחירות לבית הנבחרים ב-25 בינואר 2000, הביס את המועמדת הדמוקרטית אנסטסיה גרסיה כשזכה ל-72% מהקולות^[12]. הוא זכה בבחירות שוב ב-2002 וב-2004 עם 66% מהקולות. ב-2006, הוא נבחר לתקופת כהונה מלאה רביעית ללא מתמודדים נגדו^[13]. בדצמבר 2002 מונה רוביו למנהיג הרוב בבית^[14].

בנובמבר 2003 הפך רוביו לאמריקאי קובני הראשון שמונה ליו"ר בית הנבחרים של פלורידה. הוא כתב את הספר, "100 Innovative Ideas for Florida's Future" (בעברית: 100 רעיונות חדשניים למען העתיד של פלורידה), הכולל מידע שנאסף על ידי רוביו בעת נסיעות ברחבי המדינה ומשיחות עם אזרחים. רבים מהנושאים שהוא קידם בשנה הראשונה שלו כיושב ראש נוסחו ברעיונות שכתב בספר הזה. בשנת 2007 תמך ברפורמה במערכת המס בפלורידה, במטרה להפחית מיסים ולהקטין את הוצאות הממשל^[15].

קריירה אקדמית

לאחר שעזב את בית המחוקקים של פלורידה בשנת 2008, מונה רוביו כמרצה מן החוץ באוניברסיטת פלורידה הבינלאומית (FIU) במסגרת משרת עמית הוראה.^[16] בשנת 2011, לאחר שנבחר לסנאט של ארצות הברית, שב ללמד באוניברסיטה. רוביו לימד קורסים לתואר ראשון בנושאים הקשורים לפוליטיקה של פלורידה, מפלגות פוליטיות ופוליטיקה חקיקתית.^[17]

המינוי של רוביו עורר ביקורת בתחילה, בין השאר משום שבתקופת כהונתו כיושב ראש בית הנבחרים של פלורידה זכתה האוניברסיטה למימון ממשלתי נרחב, בעוד שבאותה תקופה משרות רבות באוניברסיטה קוצצו בשל קשיי תקציב.^[18] עם זאת, רוביו הסכים לגייס את מרבית המימון למשרתו ממקורות פרטיים.^[19]

הסנאט האמריקאי

ב-5 במאי 2009 הודיע רוביו באתר האינטרנט שלו כי הוא מתכוון להתמודד כסנאטור מטעם מדינת פלורידה על מושב הסנאט האמריקאי שהתפנה על ידי מל מרטינז, שהתפטר. בתחילה התמודד מולו בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית, צ'ארלי כריסט, שהיה באותה עת המושל המכהן של פלורידה, אך ב-28 באפריל הודיע כריסט על ריצה עצמאית ולמעשה ויתר לרוביו על המועמדות מטעם המפלגה. כמה ממגייסי הכספים העיקריים של כריסט סירבו לתמוך בו לאחר שרוביו זכה במועמדות המפלגה הרפובליקנית לסנאט.

ב-2 בנובמבר 2010 זכה רוביו בבחירות הכלליות עם 49% מהקולות לעומת 30% של כריסט ו-20% של מועמד המפלגה הדמוקרטית קנדריק מיק^[20]. בעקבות ניצחונו בבחירות, אוזכר רוביו כמועמד רפובליקני פוטנציאלי לבחירות לנשיאות 2012^[21]. רוביו הצהיר זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד כי אין לו עניין בריצה לנשיאות או להיות סגן נשיא ב-2012^[22]. במהלך הקדנציה שלו חבר רוביו לקבוצה של חברי סנאט משתי המפלגות, שכונתה "חבורת השמונה" (Gang of Eight), וכוללת בנוסף אליו את צ'אק שומר, לינדזי גרהאם, ג'ון מקיין, ג'ף פלייק, דיק דרבין, בוב מננדז ומייקל בנט, במטרה לקדם רפורמה בחוקי ההגירה לארצות הברית, שתסדיר בין השאר את מעמדם של כ-11 מיליון שוהים בלתי חוקיים^[23]. בשנת 2012 הוא הפציר במפלגתו להתפשר על החוק DREAM act כדי לא להרחיק את המצביעים ההיספניים מהמפלגה הרפובליקנית^[24].

במהלך הבחירות המקדימות לנשיאות במפלגה הרפובליקנית 2012, הביע תמיכה במועמדותו של מיט רומני^[25]. רוביו נשא את אחד הנאומים המרכזיים בוועידת המפלגה הרפובליקנית, שבסיומו הציג את רומני כמועמד המפלגה לנשיאות. נאומו הוכתר על ידי הוושינגטון פוסט כטוב ביותר בוועידה, שלמעשה הציבה אותו ככוכב העתידי של המפלגה^[26]. לאחר נאום מצב האומה הראשון של הנשיא ברק אובמה לאחר בחירתו מחדש, נבחר רוביו לתת את נאום התגובה מטעם המפלגה הרפובליקנית וחיזק בכך את מעמדו כאחד ממנהיגיה.

ב-15 במאי 2020 נכנס רוביו לתפקידו כיושב הראש בפועל של ועדת המודיעין של הסנאט, בעקבות התפטרותו של ריצ'רד בר לאור חקירה פדרלית בגין סחר לכאורה במידע פנים^[27].

בשנת 2020, תמך רוביו במועמדותה השנויה במחלוקת של ג'ודי שלטון לדירקטוריון הפדרל ריזרב, אף שזו ספגה ביקורת דו-מפלגתית בשל עמדותיה החריגות, בהן תמיכתה בהחזרת תקן הזהב.^[28]

במהלך 2020 הוטלו על רוביו סנקציות מצד ממשלת סין, תחילה ביולי – בעקבות גינויים של הפרות זכויות אדם במחוז שינג'יאנג, ולאחר מכן באוגוסט – בשל עמדותיו בנושא הונג קונג.^[29]

לאחר ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות 2020, הביע רוביו תמיכה בזכותו של טראמפ לערער על התוצאות ולטעון להונאה, בטענה כי כל טענה על אי־סדרים אינה יכולה להיחשב ככוזבת לפני שבית המשפט פסק בנושא. ב־23 בנובמבר 2020 התייחס לביידן כנשיא הנבחר.^[30]

רוביו גינה את ההסתערות על הקפיטול ב־6 בינואר 2021, ותיאר אותה כ"אנרכיה אנטי־אמריקאית בסגנון עולם שלישי". הוא ציין כי חלק מהמתפרעים האמינו בתאוריות קונספירציה, ואחרים נסחפו באירועים.^[31] למרות זאת, התנגד להקמת ועדת חקירה לאירועי 6 בינואר. ^[32]

בעת משפט ההדחה השני של טראמפ, בפברואר 2021, הצביע רוביו לזיכוי הנשיא לשעבר מאשמת הסתה.

בינואר 2021 היה רוביו מיוזמי "חוק מניעת עבודת כפייה של האויגורים", שנועד להגביל יבוא מוצרים שמקורם במחוזות שבהם סין מבצעת הפרות חמורות של זכויות אדם. ^[33] במאי 2021 פרסם מאמר בגנות הסיוע שמעניקים מוסדות פיננסיים אמריקאיים למשטר הקומוניסטי בסין, וקרא לדמוקרטים להתגבר על חילוקי הדעות בתחום החברתי ולשתף פעולה בהתמודדות עם סין כ"איום גיאו-כלכלי משמעותי".^[34]

רוביו הביע התנגדות חריפה לפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022, והיה בין הסנאטורים שיזמו חקיקה שנועדה להטיל סנקציות על קבוצות בדלניות פרו־רוסיות שהיו חלק מהנרטיב בו השתמש ולדימיר פוטין להצדקת הפלישה.^[35]

לוגו קמפיין הבחירות לנשיאות 2016

בבחירות 2022, התמודד לכהונה שלישית לסנאט, נגד המועמדת הדמוקרטית, ואל דמינגס, חברת בית הנבחרים מטעם פלורידה, וניצח עם 57% מהקולות^[36].

המרוץ לנשיאות

ב-13 באפריל 2015 הכריז על התמודדותו בבחירות לנשיאות ב-2016, ועל כך שלא יתמודד מחדש על מושבו בסנאט^[37], אך ב-15 במרץ 2016 פרש מהמירוץ לאחר שהפסיד במדינתו פלורידה לדונלד טראמפ^[38]. ביוני 2016 חזר בו מהצהרתו הקודמת בעניין הבית העליון והכריז כי כן יתמודד לכהונה נוספת בסנאט^[39]. הוא נבחר לכהונה נוספת בנובמבר 2016 ברוב של כ-52%. בינואר 2019 החל לכהן כיו"ר הוועדה לעסקים קטנים.

מזכירות המדינה של ארצות הברית וממלא מקום היועץ לביטחון לאומי

לאחר ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות 2024, הוא בחר ברוביו לתפקיד מזכיר המדינה בממשלו השני^[40]. ב-20 בינואר 2025, שעות לאחר השבעתו השנייה של דונלד טראמפ לנשיאות, אישר הסנאט האמריקאי את מינויו של רוביו למזכיר המדינה ברוב של 0-99^[41].

בחודש פברואר 2025 ביקר רוביו בישראל לראשונה כמזכיר המדינה של ארצות הברית, ונפגש עם נשיא מדינת ישראל יצחק הרצוג ועם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. כמו כן, ביקר ביד ושם.

במאי 2025 הכריז נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ כי רוביו ישמש כממלא מקום היועץ לביטחון לאומי עד למינוי מחליף קבוע לתפקיד בשל שהיועץ לשעבר, מייקל וולץ ניהל "מגעים אינטנסיביים" עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו בנוגע לפעולה צבאית באיראן, שעות בודדות לפני פגישתם של טראמפ ונתניהו כך על פי דיווח ב"וושינגטון פוסט" וגם בשל הדלפות מצ'אט קבוצתי באפליקציית ההודעות סיגנל של וולץ וסגנו, אלכס וונג.

Remove ads

עמדות פוליטיות

סכם

פרספקטיבה

כלכלה

במהלך התמודדותו לסנאט היה מזוהה רוביו עם תנועת מסיבת התה^[43]. הוא תמך ביוזמה להגביל את הגידול בהוצאות הפדרליות והתנגד לחבילת התמריצים של הנשיא ברק אובמה ב-2009. הוא תומך ביוזמות שנועדו לאזן את התקציב הפדרלי, כולל תיקון ואיזון תקציבי^[44]. רוביו תמך בשינויים במנגנון הביטוח הלאומי כדי למנוע גירעונות שהיו צפויים בעתיד. הוא הצהיר שהוא תומך בתוכנית המחקר ופיתוח הפדרלית שמקדמת ומממנת חדשנות טכנולוגית, שבה הוא רואה "נושא קריטי לפיתוח המשק"^[44].

הוא תומך בהארכת הקיצוץ במיסים ומאמין כי אין צורך להעלות מיסים בעת מיתון. הוא מתנגד למס על רווחי הון ולמס העיזבון, וקבע כי מדובר בכפל מס.

משפחה ומגדר

רוביו מחזיק בדעות שמרניות בנושאים חברתיים. הוא מתנגד להפלות ולפסק דין רו נגד וייד, והצהיר כי "הזכות לחיים היא דבר בסיסי שמנצח כמעט כל זכות אחרת שאני יכול לדמיין"^[45]. במהלך עימות הבחירות של המפלגה הרפובליקנית ב-2015, ציין כי הוא מאמין כי לעובּרים מגיעה ההגנה של חוקת ארצות הברית, גם במקרה של היריון מאונס ומגילוי עריות, ושהדורות הבאים יראו את ההפלות כמעשה ברברי.

הוא מתנגד לנישואים חד-מיניים ואמר כי הוא בעד הזכות של כל מדינה להגדיר את הנישואים בדרך המסורתית"^[46].

מדיניות חוץ

רוביו נחשב מגדולי התומכים של מדינת ישראל בארצות הברית. כחלק מתמיכתו בישראל, הוביל את חקיקת החוק למאבק ב-BDS.

בביקורו בישראל בפברואר 2025 הצהיר כי חייבים לחסל את חמאס בעזה.^[47] בסוגיית החטופים במלחמת חרבות ברזל אמר רוביו: "חמאס הוא ארגון חולה וזה לא משא ומתן נורמלי, העסקאות האלה מטורללות, רואים את התנאים בהם החטופים מוחזקים. העולם מתנהל כאילו זה הגיוני לחטוף תינוקות, נערים ואנשים שאין להם קשר למלחמה ולשים אותם במנהרה במשך שנה וחצי".^[48]

הוא מתנגד להסכם עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה, וב-2015 היה אחד מ-47 הסנאטורים שחתמו על מכתב המתריע כי הקונגרס עשוי שלא לכבד הסכם זה. יחד עם הסנאטורית ג'ין שאהין מהמפלגה הדמוקרטית יזם חוק להגבלת פעילותו של ארגון חזבאללה. החוק מאשר להטיל סנקציות על מוסדות פיננסיים בין-לאומיים המקיימים פעילות עסקית עם ארגון חזבאללה ועם גופי לוויין שלו. החוק עבר בסנאט בנובמבר 2015 ובבית הנבחרים בדצמבר אותה שנה^[49].

בתחום מדיניות החוץ התנגד רוביו למדיניותו של אובמה מול מדינות אמריקה הלטינית וכינה אותה נאיבית, מהוססת ורשלנית^[50]. הוא היה מראשי המתנגדים לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם קובה, צעד שאותו כינה ניצחון למשטרים מדכאים^[51].

Remove ads

חיים אישיים

רוביו התחתן ב-1998 עם ג'נט דאוסדבס, פקידת בנק לשעבר ומעודדת של מיאמי דולפינס ממוצא קולומביאני, ולזוג ארבעה ילדים: דניאלה,אמנדה, אנתוני, ודומיניק.^[52]^[53] רוביו ומשפחתו גרים במערב מיאמי שבפלורידה. לאחר שעזב את בית הנבחרים של פלורידה בינואר 2009, פתח משרד עורכי דין עד שהכריז על עצמו כמועמד לסנאט האמריקאי בבחירות 2010.

בריאיון ב-2012 הצהיר רוביו: ”אני קתולי. אמונתי עולה בקנה אחד מבחינה תאולוגית עם הכנסייה הקתולית. אני מאמין בסמכותה של הכנסייה, אבל יש לי גם כבוד עצום לאחים ולאחיות בזרמים הנוצריים האחרים”.

כמאמין קתולי אדוק, הופיע רוביו באירועים פומביים ביום רביעי של האפר, עם סימן צלב על מצחו. זאת כדי לציין את תחילת ימי התענית שלפני הפסחא.^[54]

Remove ads