נוית בראל

נוית בראל (נולדה ב-1977 באשקלון) היא משוררת, עורכת, מבקרת ספרות, מתרגמת וחוקרת ספרות ישראלית. עורכת את סדרת הספרים "הדשא הגדול" בהוצאת פרדס ואת סדרת הספרים "היום קצר" בהוצאת ידיעות אחרונות, עורכת את כתב העת הספרותי "הליקון" ועורכת ראשית של הוצאת הספרים "הליקון".^[1]^[2]

עובדות מהירות לידה, מדינה ...

נוית בראל

נוית בראל בטקס הענקת פרס ראש הממשלה, 2017.
לידה	1977 (בת 48 בערך) אשקלון
מדינה	ישראל
סוגה	שירה, ביקורת, תרגום
שפות היצירה	עברית
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
תקופת פעילות	מ-2001
עיסוק	משוררת, חוקרת ספרות, מבקרת ספרים, מתרגמת ועורכת ספרותית
פרסים והוקרה	פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, 2017

Remove ads

ביוגרפיה

סכם

פרספקטיבה

בעלת תואר דוקטור מבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב.

הוסמכה על ידי החוג לתורת הספרות באוניברסיטת תל אביב בהצטיינות יתרה. את עבודת התזה כתבה בהנחיית ד"ר תמר יעקבי בנושא "הרטוריקה של הציטוט: דמויות מקראיות בשירה עברית מודרנית כמקרה מבחן". את עבודת הדוקטורט כתבה בהנחיית פרופ׳ מיכאל גלוזמן בנושא הפואטיקה של דליה רביקוביץ'.

במקביל ללימודי הדוקטורט ניהלה את תחום הספרים העבריים של הוצאת ידיעות ספרים במשך כשמונה שנים, במהלכן עבדה עם עשרות סופרים, משוררים ואנשי הגות מן השורה הראשונה וטיפחה כותבות וכותבים צעירים, שזכו בפרסים ובהכרה, בהם ספרי הביכורים של עילי ראונר וארי ליברמן ושל המשוררות מי-טל נדלר ולי ממן וספרים מאת חביבה פדיה, יורם קניוק והרב בני לאו. ערכה את "ספר קישוני", חמישים הסיפורים הקצרים הטובים ביותר מאת אפרים קישון במלאת עשור למותו וערכה מהדורה מחודשת לסיפור מאחורי הגדר מאת חיים נחמן ביאליק. מ-2020 משמשת עורכת כתב העת ועורכת ראשית של הוצאת הספרים "הליקון".^[2]

שירים, מאמרים, רצנזיות ותרגומים של בראל פורסמו בעיתונים ובכתבי עת כולל עיתון 77, דקה, מעין, אורות, שבו, גג, אפיריון, בינתיים, הכיוון מזרח, כתובת, מאזנים והליקון.^[3] בשנים האחרונות מפרסמת משיריה וממסותיה כמעט רק בכתב העת הו! בעריכת דורי מנור. נמנית עם צוות המבקרים והמראיינים של המוסף "ספרות ותרבות" של "ידיעות אחרונות" בעריכת אלעד זרט.

ב-2005 הוציאה את ספר ביכוריה, "רֹשֶם" בהוצאת גוונים.^[4] ב-2011 הוציאה ספר שירים נוסף, "ממש". על ספרה זה זכתה בפרס רמת גן לספרות ליצירת ביכורים, אך ויתרה עליו כשהתברר שמדובר בספרה השני.^[4] ב-2016 פרסמה את קובץ השירים "מחדש" בהוצאת עם עובד.^[5]^[6] "רוב שירי הספר הם שירי אהבה", אומרת בראל, "החלטתי באופן שקול, ואחרי שבספרי הקודם הפניתי את המבט החוצה, להפנות את המבט אל תוך קירות הבית".^[7] בשנת 2025 ראה אור "באמת", ספר השירה הרביעי שלה, בסדרת "ריתמוס" של הוצאת "הקיבוץ המאוחד". על ספר זה אמרה בתוכניתו של רינו צרור בגלי צה"ל (31 בדצמבר 2024): "ההתכוונות שלי הייתה אל השפה בספר הזה, כי המציאות הפכה לאימה של ממש. רוב השירים בספר נכתבו אמנם לפני הטבח והמלחמה, אבל הייתה בהם עדות לאימה מתקרבת, כאילו מישהו דורך קשת ומכוון חץ שעתיד לפגוע, ואנחנו מתלבטים אם ללכת כפופים כדי להגן על עצמנו או אם להזדקף ולהאמין שנוכל לתפוס את החץ הזה לפני שיפגע בנו".^[8]^[9].

בראל הייתה חברה בקבוצת המשוררים גרילה תרבות, והייתה אחת הכותבות המרכזיות בכתב העת מטעם שערך יצחק לאור. שיריה תורגמו לאנגלית, לגרמנית, לרומנית, לערבית ולספרדית. השתתפה באנתולוגיות שירה רבות, בהן "אדומה", "מלכה עירומה", "לצאת", ו"השירים הכי יפים בעברית". לימדה ספרות באוניברסיטת תל אביב, במכללת עלמא ובאוניברסיטה הפתוחה. השתתפה בפסטיבלי שירה רבים, ביניהם "פסטיבל מטולה", "פסטיבל מטר על מטר", "פסטיבל שדה בוקר", "פסטיבל תל אביב לשירה", "פסטיבל שער הבינלאומי לשירה מבית הליקון" ו"פסטיבל מייד אין ג'רוזלם של 'בית אבי חי'".

בשנת 2017 זכתה בראל בפרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול לשנת תשע"ז.^[10]

Remove ads

ספרים שכתבה

רושם, הוצאת גוונים, 2005. ספר שירה. עורך: עמוס לויתן.
ממש, הוצאת עם עובד, 2011. ספר שירה. עורכת: ניצה דרורי-פרמן.
מחדש, הוצאת עם עובד, 2016. ספר שירה. עורכת: ניצה דרורי-פרמן.
באמת, סדרת ריתמוס של הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2024. ספר שירה.

משפחתה

בראל נולדה להורים יוצאי טריפולי שבלוב. אחיה הבכור של בראל נהרג בקרב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה, הפרסומאי ומחבר ספרי הילדים שני גרשי.