עמירם ניר

עמירם ניר

לידה	8 בדצמבר 1950
נהרג	30 בנובמבר 1988 (בגיל 37) מיצ'ואקאן, המדינות המקסיקניות המאוחדות
מקום קבורה	בית העלמין קריית שאול
מדינה	ישראל
בן או בת זוג	ג'ודי שלום ניר מוזס

בנם של יצחק ומרים ניסקר. שירת בצה"ל במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון הראשונה, הגיע לדרגת סגן-אלוף ופיקד על גדוד טנקים. נפצע מספר פעמים במהלך שירותו. נפצע בתאונת דרכים ואיבד את עינו.

במהלך פציעתו הארוכה שירת ככתב בגלי צה"ל. לאחר שחרורו שימש כתב ב"ידיעות אחרונות" והיה גם כתב הערוץ הראשון.

הוא היה חוקר במרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב^[1].

ב-1982 נישא לג'ודי מוזס, עיתונאית וממשפחת בעלי העיתון "ידיעות אחרונות", ולזוג נולדו שני בנים.

בתקופת הבחירות לכנסת העשירית שימש כראש אגף הסקרים והמחקר של המערך.

ב-1982, עם פתיחת מבצע של"ג, כתב מאמר ב"ידיעות אחרונות" בשם "שקט יורים", ובו קרא לאחדות השורות בזמן מלחמה.

לאחר הקמת ממשלת ישראל העשרים ואחת בראשותו של שמעון פרס, עזב ניר את העיתונות והמרכז למחקרים אסטרטגיים והפך ליועץ ראש הממשלה לענייני טרור בינלאומי^[1]. בתפקיד זה נקשר שמו בעיקר בפרשת איראן-קונטראס, שעסקה ביוזמה לעסקה סיבובית בה בתמורה לאספקת נשק לאיראן דרך ישראל שחרר חזבאללה בלבנון בני ערובה אמריקאים שהחזיק. התשלום שהתקבל מאיראן תמורת הנשק הועבר לממשל האמריקאי מבלי שנרשם בספרים. כך יכול היה הממשל להשתמש בכסף זה ללא פיקוח או ידיעה של הקונגרס למימון המורדים במשטר הסנדיניסטי בניקרגואה (הקונטראס). הפרשה נחשפה על ידי גורמים איראניים, אשר הדליפו את פרטיה לעיתון הלבנוני "א-שראע"^[2]. נשיא ארצות הברית דאז, רונלד רייגן, וסגנו, ג'ורג' הרברט ווקר בוש, טענו שלא היו מודעים לפרשה זו, אך נאלצו להקים ועדת חקירה בנושא. ועדה זו קבעה שאף אם אכן לא היו מודעים לכל פרטי הפרשה, הייתה להם אחריות מנהלית להתרחשותה.

עמירם ניר נהרג לאחר סיום הפרשה, בשנת 1988, כאשר לא נשא עוד בתפקיד ממלכתי, בהתרסקות מטוס פרטי שכור על שם ישראלי בשם פט ובר^[3]^[4] במקסיקו. נסיבות מותו נותרו עלומות, וחשדות על מעורבות אפשרית של גורמים אמריקאיים בתאונה לא הוכחו. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

על שמו נקראים אולפן גלי צה"ל בבית החייל בירושלים וגינה ברמת גן.

עמירם ניר

תולדות חייו

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Wikiwand - on