קארסון מקאלרס

קארסון מקאלרס (באנגלית: Carson McCullers; ‏19 בפברואר 1917, קולומבוס, ג'ורג'יה, ארצות הברית – 29 בספטמבר 1967, ניאק, ניו יורק, ארצות הברית) הייתה סופרת אמריקאית שחיברה רומנים, סיפורים קצרים, מחזות, מסות ושירה. מבקרים אמריקאים הגדירו את יצירתה כבעלת מאפיינים של סוגה "גותיקה דרומית", על אף שאת כל יצירתה חיברה מקאלרס לאחר שעקרה מן הדרום. ספריה, ובהם, הרומן הראשון שלה, "צייד בודד הוא הלב" (1940), זכו להצלחה רבה ואף עובדו להצגות ולסרטים.

קארסון מקאלרס
Carson McCullers

קארסון מקאלרס, בצילום מאת קרל ואן וכטן, 1959
לידה	19 בפברואר 1917 קולומבוס, ג'ורג'יה, ארצות הברית
פטירה	29 בספטמבר 1967 (בגיל 50) ניאק, ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	לולה קארסון סמית'
מדינה	ארצות הברית
תחום כתיבה	רומנים, מחזות, מסות, ושירה
זרם ספרותי	גותיקה דרומית
יצירות בולטות	צייד בודד הוא הלב; חברות בחתונה
שפות היצירה	אנגלית
השכלה	אוניברסיטת קולומביה אוניברסיטת ניו יורק Columbus High School
תקופת פעילות	1936–1967 (כ־31 שנים)
עיסוק	סופרת
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1942) Georgia Women of Achievement (1994) מלגת גוגנהיים (1946)
חתימה
carson-mccullers.com

ביוגרפיה

מקאלרס נולדה בשם לולה קארסון סמית' בעיירה קולומבוס במדינת ג'ורג'יה, בשנת 1917. סבה מצד אמה היה בעל מטעים, וגיבור מלחמה של צבא הקונפדרציה (הדרום) במלחמת האזרחים האמריקנית. אביה היה שען וצורף ממוצא הוגנוטי. למדה פסנתר מגיל 10, ובגיל 15 רכש עבורה אביה מכונת כתיבה כדי לעודד את כתיבתה.

לאחר שסיימה לימודים תיכוניים בעיירת הולדתה, הפליגה מקאלרס בת ה-17 בספטמבר 1934 לניו יורק כדי ללמוד פסנתר בבית הספר ג'וליארד. אך משלקתה בקדחת שיגרונית במהלך הנסיעה, שבה לקולומבוס כדי להתאושש, ובינתיים נמלכה בדעתה והחליטה שלא ללמוד מוזיקה.^[1]

מששבה לניו יורק עבדה עבודת כפיים בעודה שואפת לקריירת כתיבה; היא למדה כתיבה יוצרת בהדרכת דורותי סקרבורו באוניברסיטת קולומביה, ובהדרכת סילביה צ'אטפילד בייטס במכללה של אוניברסיטת ניו יורק. בשנת 1936 פרסמה לראשונה את פרי עטה, קטע זכרונות אוטוביוגרפי בשם "ילדת פלא" (Wunderkind) שעסק בחרדותיה וצערה של ילדה בעלת כישרון מוזיקלי יוצא דופן. הסיפור הופיע בכתב העת Story, וקובץ לימים בקובץ The Ballad of the Sad Café.^[2]

ב-1940, בגיל 23, התפרסם הרומן הראשון שלה, צייד בודד הוא הלב, המתאר את קורותיו של אדם חירש-אילם בשם ג'ון סינגר ואת האנשים שהוא פוגש בהם בשנות ה-1930, בעיירה קטנה בג'ורג'יה. הרומן עורר סנסציה בעולם הספרות, ונסק לראש רשימת רבי המכר של 1940. בשנת 1968 הספר עובד לסרט באותו השם, בכיכובם של אלן ארקין, סנדרה לוק וסיסלי טייסון. ברבות הימים "Modern Library" דירג את "צייד בודד הוא הלב" כמספר 17 ברשימת "100 הרומנים הטובים ביותר בשפה האנגלית מהמאה ה-20". טיים מגזין כלל אותו ב"רשימת טיים של 100 הרומנים הטובים ביותר בשפה האנגלית מ-1923 עד 2005".

בשנת 1941 פרסמה מקאלרס את ספרה השני השתקפויות בעין זהב שהוקדש לאנמארי שוורצנבך. הספר עובד לסרט קולנוע בכיכובם של אליזבת טיילור ומרלון ברנדו בבימויו של ג'ון יוסטון ב-1967 ותורגם לראשונה לעברית ב-2023 בהוצאת כתר.^[3]

ב-1946 הוציאה את הרומן השלישי שלה "חברות בחתונה" שמתאר את רגשותיה של נערה בחתונת אחיה. הרומן עובד להצגה שהועלתה בתיאטראות ברודוויי בשנים 1950–1951.

ב-1972, 30 שנה לאחר מותה, יצאה האוטוביוגרפיה שלה.

חיים אישיים

בין השנים 1935 ל-1937 חילקה מקאלרס את זמנה בין קולומבוס לניו יורק, בהתאם לאילוצי לימודיה ובריאותה. בספטמבר 1937 נישאה לחייל משוחרר בעל שאיפות ספרותיות בשם ריבז מקאלרס. הם השתקעו בשארלוט במדינת קרוליינה הצפונית, שם מצא ריבז עבודה.

מקאלרס ובעלה התגרשו בשנת 1941. לאחר שנפרדה מריבז עקרה לניו יורק וחיה עם ג'ורג' דייוויס, עורך כתב העת הרפרס בזאר. היא הצטרפה לקומונת אמנים בשם בית פברואר בברוקלין.^[4] על חבריה נמנו ו"ה אודן, בנג'מין בריטן, ג'יפסי רוז לי, וזוג הסופרים ג'יין בולס ופול בולס. לאחר מלחמת העולם השנייה חיה מקאלרס בעיקר בפריז, שם התקרבה לטרומן קפוטה ולטנסי ויליאמס.

בשנת 1945 נישאו מקאלרס וריבז מחדש. שלוש שנים לאחר מכן, בדיכאון חריף, ניסתה מקאלרס להתאבד. בשנת 1953 ניסה ריבז לשכנע אותה להתאבד יחד איתו, אך היא נמלטה וריבז התאבד בחדר המלון שלהם בפריז בבליעת מנת יתר של כדורי שינה.^[5] המחזה The Square Root of Wonderful‏ (1957) שאב מן החוויות הקשות הללו.

במהלך חייה סבלה מקאלרס ממספר תחלואים, כמו גם מהתמכרות לאלכוהול. בנוסף לקדחת שבה לקתה בנעוריה, סבלה ממקרי שבץ מוחי, ובגיל 31 שותקה לחלוטין בצידה השמאלי.

מותה

את עשרים שנותיה האחרונות עשתה בעיירה ניאק שבמדינת ניו יורק, ושם נפטרה ב-29 בספטמבר 1967, בגיל 50, לאחר דימום מוחי. היא נקברה בבית העלמין Oak Hill. ביתה בעיירה זו הוכרז אתר היסטורי על ידי ממשלת ארצות הברית בשנת 2006.

בחודשי חייה האחרונים הכתיבה מקאלרס את האוטוביוגרפיה שלה, שראתה אור מקץ כשלושה עשורים.

יצירתה

רומנים

• צייד בודד הוא הלב, 1940, תרגמה יעל מדיני, 1961, תרגם מחדש אברהם יבין, 2008. שני התרגומים יצאו לאור בסדרת הספריה לעם, הוצאת עם עובד (הספר בקטלוג ULI)
• השתקפויות בעין זהב, 1941, תרגמה ענת עינהר, הוצאת כתר, 2023^[6]
• חברות בחתונה, 1946, תרגמה מרים יחיל-וקס, הוצאת כתר, 1984 (הספר בקטלוג ULI)
• Clock Without Hands,‏ 1961 (הספר בקטלוג ULI)

סיפורים

• The Ballad of the Sad Café (אוסף סיפורים), 1951 (הספר בקטלוג ULI)

את הנובלה הבלדה על הקפה העצוב תרגמו משה רון ודבורה שטיינהרט, בספר "שלוש סופרות דרומיות", הספריה לעם, עם עובד, 2018.

מחזות

• The Member of the Wedding (הכותרת שתורגמה כ"חברות בחתונה"), 1949, גרסת מחזה לרומן שלה משנת 1946. (הספר בקטלוג ULI)
• The Square Root of Wonderful,‏ 1958 (הספר בקטלוג ULI)

שירה

• Sweet as a Pickle and Clean as a Pig,‏ 1964 (הספר בקטלוג ULI)

אוטוביוגרפיה

• Illumination and Night Glare,‏ 1972, אוטוביוגרפיה בלתי גמורה, שפורסמה למעלה מ-30 שנה לאחר מותה. (הספר בקטלוג ULI)

לקריאה נוספת

• Virginia Spencer Carr, The Lonely Hunter: a Biography of Carson McCullers, University of Georgia Press, 2003 (הספר בקטלוג ULI)
• Sherill Tippins, February House, Houghton Mifflin, 2006 (הספר בקטלוג ULI)
• קארסון מק'קאלרס – כשהחלום פורח: הערות על הכתיבה (מאנגלית: יפתח בריל), דחק, כרך יז', 2024.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קארסון מקאלרס בוויקישיתוף

• קארסון מקאלרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קרסון מקקלרס (1917-1967), דף שער בספרייה הלאומית

• קארסון מקאלרס, ברשת החברתית Goodreads

• אתר האינטרנט הרשמי של קארסון מקאלרס (באנגלית)
• קארסון מקאלרס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

על ספריה:

• גיטה אבינור, אנשים ללא מכנה משותף, בצל הזכרונות: מאמרים בביקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975.
• עופרה עופר אורן, על הסיפור "הבלדה על הקפה העצוב" בספר "שלוש סופרות דרומיות" בהוצאת עם עובד, בבלוג "סופרת ספרים", 15 בינואר 2019.
• אריק גלסנר, ‏ביקורת על הספר "שלוש סופרות דרומיות", השילוח, 18, פברואר 2020.