שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
ארנון מילצ'ן
מפיק קולנוע ואיש עסקים ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
ארנון מילצ'ן (נולד ב-6 בדצמבר 1944) הוא איש עסקים ישראלי, הנחשב לאחד המפיקים הבולטים בהוליווד. נכון לשנת 2023 הונו מוערך לפי העיתון הכלכלי TheMarker בכ-3.4 מיליארד דולר[2]. חלק מהסרטים שהפיק זכו בפרסי אוסקר ושניים מהם, "12 שנים של עבדות" ו"בירדמן", זכו בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר. הפיק סרטים מצליחים רבים אחרים, בהם: "מועדון קרב", "דרדוויל", "אישה יפה", "המבול", "כמו יום ולילה", "סודות אל איי", "דיזנגוף 99", "האיש שנולד מחדש" ו"היו זמנים באמריקה".

מילצ'ן שימש סוכן רכש של הלשכה לקשרי מדע (לק"ם), וסייע ברכישת ציוד עבור תוכנית הגרעין של ישראל[3].
Remove ads
ביוגרפיה
סכם
פרספקטיבה
רקע משפחתי
מילצ'ן נולד ברחובות, הוא דור שמיני בארץ מצד אמו שושנה (לבית גבריאלי). סבו חיים אליעזר מילצ'ן נולד בפולין ועלה כנער לארץ ישראל בשנת 1894[4], עבד כפועל בכרמי נס ציונה ומזכרת בתיה (עקרון), חלה במלריה וחזר לפולין. כעבור 4 שנים חזר לארץ ישראל ועם כספים שקיבל בפולין מאביו (שהיה בעל אחוזה) רכש קרקע ברחובות, עליה נטע כרם ופרדס. הוא היה גם עסקן ואיש ציבור, ממקימי אגודת הכורמים[5]. מאחר שההכנסה מחקלאות לא הספיקה לפרנסת המשפחה, החליט לפנות גם למסחר. הוא קיבל את זכויות השיווק של ינות "כרמל מזרחי" ו"בירה נשר" ברחובות והסביבה, פתח תחנת דלק של חברת "סוקוני ואקום" (לימים חברת ״סונול") וקיבל זיכיון לשיווק מוצרי תאגיד הכימיקלים הבריטי אימפריאל כמיקל אינדסטריז (ICI - Imperial Chemical Industries). הוא שיתף את בניו בעסקיו שפעלו תחת השם "ח.א. מילצ'ן ובניו"[6]. עסקי יבוא ושיווק הכימיקלים פעלו אחר כך בשם חברת "האחים מילצ'ן", שהוקמה בשנת 1950 ועסקה בשיווק חומרי הדברה ודשנים לחקלאות[7].
האחים הפרידו את עסקיהם ואביו, דב מילצ'ן, קיבל את מלוא הבעלות על חברת "האחים מילצ'ן", שאותה ניהל ממשרדים במרכז המסחרי בתל אביב. מילצ'ן גדל בצפון תל אביב ביסודי למד בבית הספר דובנוב ובתיכון נשלח ללמוד בפנימייה באנגליה[8]. אחר כך נשאר באנגליה ולמד לתואר ראשון בבית הספר לכלכלה של לונדון ואחר כך באוניברסיטת ז'נבה[9]. כך שמגיל צעיר רכש שליטה באנגלית וצרפתית ברמה גבוהה[10]. מילצ'ן לא שירת בצה"ל[דרוש מקור][דרושה הבהרה].
למילצ'ן אחות אחת, דליה מילצ'ן. דודו עזריקם מילצ'ן היה יושב ראש ההתאחדות לכדורגל בישראל[11].
תחילת הדרך
כשהיה בן 21 נפטר אביו דב מילצ'ן[12], ומילצ'ן ירש את חברת "האחים מילצ'ן". מילצ'ן הגדיל במהירות את תחומי פעילותה. הוא קיבל את הזיכיון ליבוא לישראל את מוצרי תאגיד הכימיקלים האמריקאי דופונט[13], החל לשווק חומרי הדברה תוצרת ישראל בעולם[14]. הוא החל גם לפעול מחוץ לישראל באירופה, טורקיה ואיראן[10], שם שיווק וסחר בכימיקלים ותרופות[15]. בהמשך החל לפעול כסוחר ומתווך בעסקאות נשק בהם ייצג חברות מארצות הברית וצרפת בישראל. לצורך כך גייס את אלוף שלמה להט כמנהל פעילות זו, ואחר כך את תא"ל חיים ירון[16]. ב-1975 פרצה שערורייה כאשר נחשף שהיה אמור לקבל עמלה של 175,000 דולר מחברת "ריית'יאון", על עסקת מכירת טילי קרקע-אוויר מדגם "MIM-23 הוק" לחיל האוויר[17], והוא הודיע שהוא מוותר על התשלום[18]. בהמשך עסק גם בייצוא נשק למדינות מזרח אירופה[19].
בשנת 1976 היקף עסקיו באיראן, נחשף בעקבות תביעה משפטית שהוגשה נגדו על ידי שותפיו במדינה ונטען כי חלק גדול מהרווחים מעמלות אינו מעביר לישראל, במטרה להימנע מתשלום מס הכנסה[15][20].
בשנת 1977 העריך המגזין "וראייטי" את הונו של מילצ'ן בכ-200 מיליון דולר[21].
סוכן הלשכה לקשרי מדע (לק"ם)
בספר "סודות – סיפור חייו של ארנון מילצ'ן סוכן חשאי שהפך לאיל הון הוליוודי"[22], שיצא בשנת 2011 טוענים כותביו, מאיר דורון וג'וזף גלמן, שמילצ'ן היה שנים רבות סוכן של הלק"ם, והשתתף ברכש ובמימון רכיבים לתוכנית הגרעין הישראלית. על פי הספר, שמעון פרס הוא זה שגייס אותו ללק"ם והמפעיל שלו היה בנימין בלומברג[23][24]. בספרם של יוסי מלמן ודן רביב "מלחמות הצללים – המוסד וקהילות המודיעין" שיצא ב-2011, מוזכר מילצ'ן כשותף בלשכה לקשרי מדע, וכאחד מסוחרי הנשק הכי גדולים בשירותה[23].
בסוף שנות ה-70 התפרסמו ידיעות בעיתונות העולם שמילצ'ן, בשליחות מדינת ישראל, השתתף בפעילות שנועדה לעזור למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, על ידי יצירת תדמית חיובית למשטר[25][26]. בריאיון לאילנה דיין בתוכנית עובדה בנובמבר 2013, אישר מילצ'ן את פעילותו כסוכן לק"ם. מילצ'ן אף הודה בתוכנית כי השתתף בפעילות למען משטר האפרטהייד בדרום אפריקה בתמורה לאספקת אורניום לישראל[27][28][29]. הפרשה קיבלה את הכינוי "מאלדרגייט".
בשנת 1985 הסתבך מילצ'ן בפרשה נוספת, בעקבות פעילותו בלק"ם. חקירה של ה-FBI נגד חברת "מילקו" של מילצ'ן ומנהלה, ריצ'רד סמייט, חשפה שהחל מ-1979 הבריחה החברה 800 מתגים אלקטרוניים, שיכולים לשמש את תעשיית הרפואה, אבל גם להרכבת מרעומים בפצצות גרעיניות[30]. השבועון האמריקאי "ניוזוויק", פרסם את פרטי הפרשה וחשף את מעורבותו של מילצ׳ן[30]. ריצ'רד סמייט, ששוחרר בערבות, ברח מארצות הברית לאירופה והוכרז כעבריין נמלט. ב-2001 הגיע להסכם עם רשויות החוק בארצות הברית, חזר למדינה והגיע עמן לעסקת טיעון בה נגזר עליו ב-2002 עונש קל, 40 חודשי מאסר וקנס של 20 אלף דולר. גם מילצ'ן נחקר בפרשה, אך בסופו של דבר התיק נסגר ולא הוגש נגדו כתב אישום[31]. בעקבות פרסום הספר על חייו ב-2011, בו נחשף כי עבד עבור הלק"ם והראיון לתוכנית “עובדה” הרשויות בארצות הברית החליטו לחדש את אשרת השהייה שלו רק לשנה, ולא לעשר שנים כפי שהיה בפעמים קודמות שקיבל ויזה[32].
השתלבות בתעשיית הקולנוע
מילצ'ן החל לעסוק בהפקת סרטים לאחר שעבר לגור בפריז ב-1975. תחילה הפיק סרטי פרסומת ואחר כך סרטים באורך מלא בצרפת ואנגליה, ובהמשך גם בארצות הברית[33][21]. ב-1979 הפיק בישראל את הסרט "דיזנגוף 99"[34]. בשנים 1979–1980 היה שותף להפקת סדרת הטלוויזיה "מצדה", שצולמה בישראל בתקציב של כ-25 מיליון דולר עבור רשת ABC[35]. ב-1982 גם הפיק מחזה שהעלה הבמאי רומן פולנסקי בפריז[36].
בתחילת שנות ה-80 החל להיות פעיל בהוליווד (אם כי המשיך להתגורר רוב הזמן בפריז)[37], והקים את חברת ההחזקות ריג'נסי אנטרפרייזס שתחתה הקים מספר חברות הפקה. תחילה טען שהעיסוק בקולנוע הוא תחביב ולא לצורך רווח כספי; ואכן בשנים הראשונות שלוש הפקות עתירות תקציב של מילצ'ן זכו להצלחה ביקורתית ואמנותית, אך נכשלו בקופות[10][38] – "מלך הקומדיה" (1982) קומדיה סאטירית שביים מרטין סקורסזה[39]; "היו זמנים באמריקה" (1984), סרט מאפיה באורך שלוש שעות שהיה סרטו האחרון של הבמאי האיטלקי סרג'ו לאונה[40]; ו"ברזיל" (1985), סרט מדע בדיוני, אשר בוים על ידי טרי גיליאם[41]. בכל שלושת הסרטים כיכב השחקן רוברט דה נירו אתו התיידד ובמשך השנים ביקר דה-דה נירו בישראל פעמים רבות בהזמנת מילצ'ן[42]. בין השאר, ביולי 1993 הגיע להשתתף בטקס פתיחת פסטיבל הקולנוע ירושלים[43]. וביוני 2013 הגיע במטרה להשתתף בוועידת הנשיא, לכבוד יום הולדתו ה-90 של שמעון פרס[44].
פריצת הדרך העסקית של מילצ'ן בתעשיית הקולנוע הייתה עם הסרט "אישה יפה". לאחר שהחתים את השחקן ריצ'רד גיר על חוזה לשני סרטים. הראשון שהופק (No Mercy), בו גילם גיר שוטר מושחת, נכשל בקופות ולא כיסה את עלות ההפקה. ומילצ'ן נשאר עם שחקן לו שילם יותר ממיליון דולר מראש לעוד סרט, כאשר איש לא רצה להשקיע בסרט נוסף שלו. מילצ'ן לא רצה לוותר על המקדמה ששילם ואשר חייבה אותו להפיק את הסרט השני בזמן קצוב, והחליט להפיק סרט זול יחסית. בתקציב קטן מ־10 מיליון דולר ונכנס להפקת "אשה יפה". בשלבי ההפקה הסופיים שכנעו איכות הסרט והכוכבת ג'וליה רוברטס את תאגיד וולט דיסני לרכוש 90% מהזכויות על הסרט, תמורת מימון ההפקה. הסרט הכנים תוך שנה 250 מיליון דולר, מזה חלקו של מילצ'ן היה 25 מיליון דולר[10].
בתחילת שנות ה-90 עסקי הקולנוע של מילצ'ן זכו לקפיצת מדרגה נוספת. הוא מכר שני שלישי מ"ריג'נסי אנטרפרייזס" לתאגיד המדיה הצרפתי "קאנאל פלוס" וחברת התקשורת הענקית הגרמנית "סקיבה־דהייל"[45]; אחר כך חתם על עסקת שותפות עם תאגיד "טיים וורנר", לפיה תשקיע חברת "ריג'נסי" 600 מיליון דולר בהפקת 20 סרטים, ואילו טיים־וורנר תשקיע 300 מיליון דולר בהפצתם[10]. לצורך שותפות זה הקים חברה חדשה בשם "ניו ריג'נסי", אותה ניהל המפיק הישראלי דוד מטלון, מילצ'ן החזיק ב-58% מהבעלות שלה, ששאר שותפיו היו איל התקשורת האוסטרלי קרי פאקר שהחזיק 27%, תאגיד האלקטרוניקה הקוריאני "סאמסונג" שהחזיק 7.5% ו"ליאו קירש גרופ" מגרמניה שגם החזיק 7.5%. עד 1997 הפיקה השותפות עם "טיים וורנר" כ-50 סרטים, ביניהם שוברי קופות בולטים כמו: "עת להרוג", "הלקוח", "מצור ימי", "שחררו את ווילי", "היט" ואחרים[46]. בספטמבר 1997 נפסקה השותפות עם "טיים וורנר" ובמקומה חתם על הסכם עם תאגיד "ניוז קורפ" של איל התקשורת האוסטרלי רופרט מרדוק, תמורת השקעה של 200 מיליון דולר ב"ניו ריג'נסי"[47].
עסקים נוספים
במשך השנים בהן פעל בתעשיית הקולנוע המשיך במקביל לנהל את עסקי חברת "אחים מילצ'ן", בתחום הכימיקלים ועסקים נוספים. בין השאר המשיך לשמש כנציג תאגיד הנשק "ריית'יאון" בישראל. במאי 1997 שילמה מדינת ישראל 1.23 מיליון דולר לחברת "אחים מילצ'ן", בעקבות הסכם פשרה בין הצדדים, שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. זאת בתביעה שהגישה החברה בגין עמלה על עסקה, בה רכשה ממשלת גרמניה במהלך מלחמת המפרץ בעבור מדינת ישראל סוללת טילי פטריוט מחברת "ריית'יאון"[48].
בנובמבר 1996 רכש תמורת 75 מיליון דולר 12.5% ממניות חברת "פומה", יצרנית בגדי ספורט מגרמניה[49]. בהמשך גדלו החזקותיו ל-39%, וב-2003 מכר את מניותיו בחברה תמורת 676 מיליון[50].
בשנת 2003 הקים מילצ'ן בשותפות עם נעים עבוד, איש עסקים ערבי-נוצרי מחיפה, את מפעל "מילפול" המייצר גלופות לבתי דפוס (שמו של המפעל משלב את השמות מילצ'ן ופוליפלקס, החברה שבבעלות עבוד). המפעל הוקם בעיר עכו לבקשת ראש הממשלה אריאל שרון, מאחר שהעיר סבלה אז מאחוזי אבטלה גבוהים[51].
ביולי 2004 רכש 50% מיבואנית הרכב חברת "מכשירי תנועה" תמורת 40 מיליון דולר מבעליה צבי נטע[52]. ארבע שנים אחר כך מכר את חלקו חזרה לצבי נטע, תמורת 80 מיליון דולר[53].
באפריל 2005 רכש 25% ממניות ערוץ עשר, באמצעות חברת "ניו ריג'נסי", תמורת 12 מיליון דולר[54]. במאי 2015, מכר את רוב מניותיו בערוץ 10 לאיל ההון לן בלווטניק[55]. אחר כך ביקש להשתלב בשותפות עם איש העסקים אודי אנג'ל בזכיינית ערוץ 2 רשת[56]. שבשלב הבא אמור היה להיות מיזוג עם הזכיינית המתחרה, קשת. בהקשר זה ערך כמה פגישות בהרכבים משתנים, שבהן השתתפו ראש הממשלה ושר התקשורת (באותה עת) בנימין נתניהו, מנהל עסקיו של מילצ'ן בישראל זאב פלדמן ושלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת ואיש אמונו של נתניהו. אחת הפגישות שבהן השתתף נתניהו נערכה בביתו של מילצ'ן[56].
בשנת 2007 רכש יחד עם קבוצת משקיעים בראשות ג'יימס פאקר את השליטה בחברת "מרידיאן אודיו" (אנ'), יצרנית בריטית של מוצרי וידאו ואודיו יוקרתיים[50]. באותה שנה גם רכש מקבוצת "אורתם סהר" 50% מחברת "אורתם-אנרגיה", אשר עסקה בפיתוח מיזמים בתחום האנרגיה הירוקה[57]. החברה הייתה שותפה בהקמת תחנת הכוח מעלה גלבוע בשיטת אנרגיה שאובה[58]. עם זאת ביולי 2008 מכר מילצ'ן ליוסי מימן את כל פעילות קבוצת "האחים מילצ'ן" בישראל למעט עסקי המדיה[59].
בפברואר 2012 דווח כי מילצ'ן מקים עם סוכנות ADD "חממת תוכן" המיועדת לקידום תכנים ישראליים בארצות הברית. בתקשורת דווח כי במסגרת ההסכם בין הצדדים, חברת ניו ריג'נסי של מילצ'ן תשקיע בפיתוח רעיונות שיוצרים ישראלים יציעו לסוכנות ADD[60].
שובו לישראל
ב-2008 אושר תיקון מס' 168 לפקודת מס הכנסה, הפוטר עולים חדשים ותושבים חוזרים ממס הכנסה בישראל על הכנסותיהם מחוץ לישראל במשך 10 שנים מבואם לישראל. ב-13 באוקטובר 2009, בעקבות ההטבות במס המיועדות לעולים חדשים ולתושבים חוזרים אותן יזמה המדינה, הודיע מילצ'ן על חזרתו לישראל, בה הוא מחזיק בבתים בהרצליה פיתוח ובבית ינאי[61]. החוק זכה לכינוי "חוק מילצ'ן" לאחר חזרתו של מילצ'ן לישראל ב-2009[62]. בדו"ח מבקר המדינה מ-2013 נקבע שהחוק מעודד תושבים חוזרים אך פותח פתח להלבנת הון[63]. למרות רצון של משרד האוצר לשנות פטור זה, התיקון לחוק הוצא מספר פעמים מהצעת חוק ההסדרים ולא אושר.
בשנת 2013 בדק אצל נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד לגבי האפשרות להאריך את החוק לתקופה שמעבר לעשר שנים. לפיד לטענתו סירב ואמר שזה רעיון לא טוב; נתניהו ומילצ'ן פנו ללפיד וניסו לשנות את דעתו[64].
יחסיו עם בנימין נתניהו
ערך מורחב – תיק 1000
בדצמבר 2016 נחקר מילצ'ן על ידי המשטרה לגבי קשריו עם נתניהו. זמן קצר לאחר מכן עזב מילצ'ן את ישראל ומאז לא שב לבקר בה. ב-5 בינואר 2017 פורסם כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חשוד בקבלת טובות הנאה ממילצ'ן בדמות סיגרים ושמפניה בשווי מאות אלפי שקלים[65], כן פורסם במהלך החקירה כי ב-2004 נתן מילצ'ן לשרה נתניהו סט תכשיטים בשווי 8,600 דולר[66], אך נושא זה לא נכנס לכתב האישום בתיק. ב-13 בפברואר 2018 המליצה משטרת ישראל להעמיד לדין את מילצ'ן באשמת מתן שוחד ואת נתניהו באשמת לקיחת שוחד[67]. אולם היועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד לדין את נתניהו בעבירה של מרמה והפרת אמונים ולא להעמיד לדין את מילצ'ן[68].
בכתב האישום בתיק 1000 נטען שנתניהו סייע למילצ'ן במספר עניינים, למרות הקרבה ביניהם. עניינים אלו כוללים: שיחה עם יאיר לפיד לגבי הארכת תקופת הפטור ממס מעבר לעשר שנים[69], שיחה עם שגריר ארצות הברית בישראל דן שפירו ומזכיר המדינה של ארצות הברית ג'ון קרי לגבי חידוש אשרת הכניסה שלו לארצות הברית שעוכב בגלל הפרסומים על כך שהיה סוכן הלק"ם. סייע למילצ'ן, באפשרות למיזוג זכייניות ערוץ 2 רשת וקשת, בענייני רגולציה ואף קידם פגישות מקצועיות לצורך כך[70]. בנוסף סייע למיזם שקידם מילצ'ן בשיתוף איש העסקים ההודי ראטן טאטא, להקמת אזור סחר חופשי בשיתוף פעולה בין ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית, בו הם תכננו להקים מפעל לייצור כלי רכב בעלות נמוכה[71].
ב-25 ביוני 2023 החלה עדותו של מילצ'ן במשפט נתניהו, שניתנה בברייטון שבאנגליה. עדותו הסתיימה ב-6 ביולי 2023. בעדותו אישר שנתניהו פעל עבורו בענייני הויזה, הרגולציה, הארכת הפטור ממס והמיזם עם קבוצת טאטא[72].
Remove ads
חיים אישיים
סכם
פרספקטיבה
מילצ'ן היה נשוי לבריג'יט ז'אנמר, דוגמנית ילידת צרפת אותה הכיר שהגיעה לעבוד בתצוגת אופנה בישראל ב-1966. הם נישאו שנה אחר כך, לאחר שהתגיירה[73]. לזוג נולדו שלושה ילדים: יריב[74], אלכסנדרה ואלינור. ב-1975 עבר עם משפחתו לגור באחוזה בפרברי פריז. בני הזוג התגרשו ב-1977[21], והוא נשאר לגור עם ילדיו באחוזה, אך לסירוגין גר בדירת גג בהרצליה[75]. אחר כך היה במערכת יחסים עם ברברה סטרייסנד[76].
מילצ'ן הוא חובב טניס[77], וב-1998 רכש את זכויות השידור של התאחדות טניס הנשים הבינלאומית[78]. כך הכיר את אשתו השנייה אמנדה קוצר[79], טניסאית דרום אפריקאית בעברה[80], שבשיאה המקצועי דורגה שלישית בדירוג העולמי. הם נישאו ב-2008 ולזוג שני ילדים משותפים, שמעון (על שמו של שמעון פרס) ואולימפיה[81]. ב-1991 פורסם בעיתון "חדשות" שיש לו בן נוסף, שנולד לאשה ממוצא סקנדינבי[10]. בעיתון "מעריב" פורסם שאמו של ילד זה הייתה העוזרת האישית שלו[81].
מילצ'ן מרבה לארגן כינוסי הזדהות ותמיכה בישראל בהשתתפות מיטב כוכבי הוליווד. היה ידיד אישי של שמעון פרס, ובצעירותו היה מעורב פוליטית במפלגת התנועה להתחדשות ממלכתית ואף סירב להצעה של משה דיין לרוץ במקום השלישי ברשימה בבחירות לכנסת העשירית ב-1981[82]. מילצ'ן ידוע במעורבותו הפוליטית ובקרבה לראשי המנהיגים בארץ ואף תיווך בניסיונות להקמת ממשלת אחדות בין ציפי לבני לנתניהו ב-2009 ובין יצחק הרצוג לנתניהו במאי 2016[83][84][85][86]. המשא ומתן להקמת ממשלת אחדות והתנעת התהליך המדיני לא צלח ואביגדור ליברמן מונה לשר הביטחון[87].
מילצ'ן מחזיק באוסף אמנות גדול. בדצמבר 1979 נגנבו ציורים מביתו – גניבת האמנות הגדולה ביותר שבוצעה בישראל. מביתו נגנבו יצירות מקוריות של פבלו פיקאסו, מאנה כץ, רנה מגריט, נחום גוטמן ונפתלי בזם[88][89]. אחד מהגנבים היה משה לוי, שבהמשך יתגלה כ"מזריק הנפט" שרצח את אשתו[90]. באפריל 2015 דירגה אותו רשת הטלוויזיה CNBC במקום השלישי ברשימת "אספני האמנות הגדולים ביותר של הוליווד", עם אוסף שמוערך בשווי של 600 מיליון דולר[91]. במסגרת הדלפת הענק, המכונה 'מסמכי פנדורה' נחשף כי הוא מחזיק בנכסים בשווי של כמעט חצי מיליארד דולר דרך מקלט מס באיי הבתולה, כולל חברות, אוסף אמנות ונדל"ן[92].
מאז 2017 גר מילצ'ן בממלכה המאוחדת, באחוזה במחוז סאסקס בדרום-מזרח אנגליה, מצפון לעיר ברייטון. שם השתלב בחיי הקהילה המקומית ואף תרם לבית ספר מקומי[93].
Remove ads
פילמוגרפיה נבחרת
- "מגע המדוזה" (1978) - מפיק[94]
- "דיזנגוף 99" (1979) – מפיק
- "היו זמנים באמריקה" (1984) – מפיק
- "אגדה" (1985) – מפיק
- "מלחמת רוז ברוז" (1989) – מפיק
- "אישה יפה" (1990) – מפיק
- "הלקוח" (1994) – מפיק
- "היט" (1995) – מפיק בפועל
- "מרדף השמש" (1996) – מפיק
- "לשחרר את ווילי 3 – מבצע ההצלה" (1997) – מפיק בפועל
- "האיש שידע מעט מדי" (1997) – מפיק
- "מועדון קרב" (1999) – מפיק בפועל
- "אחי איך דפקו אותך" (2001) – מפיק בפועל
- "לעולם אל תשחקו עם זרים" (2001) – מפיק
- "חיים או משהו כזה" (2002) – מפיק
- "זהות שאולה" (2002) - מפיק
- "דרדוויל" (2003) – מפיק
- "איזו מין שכנה" (2004) – מפיק בפועל
- "אלקטרה" (2005) – מפיק
- "מר וגברת סמית'" (2005) – מפיק
- "ביג מאמא 2" (2006) – מפיק בפועל
- "מת לדייט" (2006) – מפיק בפועל
- "אני והמזל שלי" (2006) – מפיק
- "הסופר אקסית שלי" (2006) – מפיק
- "גדול מהסרטים" (2007) – מפיק בפועל
- "פגוש את הספרטנים" (2008) – מפיק בפועל
- "ג'אמפר" (2008) – מפיק
- "מה שקורה בווגאס" (2008) – מפיק בפועל
- "מארלי ואני" (2008) – מפיק בפועל
- "כמו יום ולילה" (2010) – מפיק בפועל
- "על אהבה וסמים אחרים" (2010) – מפיק בפועל
- "מה המספר שלך?" (2011) – מפיק בפועל
- "עולם הזמן" (2011) – מפיק בפועל
- "לדפוק התמחות" (2013) – מפיק בפועל
- "12 שנים של עבדות" (2013) – מפיק, זוכה 3 פרסי אוסקר
- "המבול" (2014) – מפיק
- "האיש שנולד מחדש" (2015) – מפיק, זוכה 3 פרסי אוסקר
- "תרופה לבריאות" (2016) – מפיק
- "אמונת המתנקש" (2016) – מפיק
- "יוצא מן הכלל (2016) - מפיק
- "רפסודיה בוהמית" (2018) – מפיק בפועל, זוכה 4 פרסי אוסקר
- "אלמנות" (2018) – מפיק
- "הבית שלו" (2020) – מפיק
- "כולם מדברים על ג'יימי" (2021) – מפיק
- "מים עמוקים" (2022) – מפיק
- "מלך הצפון" (2022) – מפיק
- Amsterdam (2022) – מפיק
- The Creator (2023) - מפיק
- בליץ (2024) – מפיק
- מועדון הרוכבים (2024) - מפיק
קישורים חיצוניים
- ארנון מילצ'ן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
ארנון מילצ'ן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ארנון מילצ'ן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ארנון מילצ'ן, באתר AllMovie (באנגלית)
- ארנון מילצ'ן, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
ארנון מילצ'ן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ארנון מילצ'ן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- בן כספית, מפיק-אפ, באתר nrg, 12 באוקטובר 2005
- נעמה סיקולר, מילצ'ן כובש את מומבאי, באתר כלכליסט, 31 במרץ 2011
שוקי שדה, חגי עמית, הסרט הרע של ארנון מילצ'ן, באתר TheMarker, 3 בפברואר 2017
- יפעת ארליך, איילה אר-אל, רועי ברגמן, מפנק מפנק, באתר ידיעות אחרונות, 15 בפברואר 2018
איתן אבריאל, מי הבוס, באתר TheMarker, 16 ביוני 2019
Remove ads
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads