היסטוריה של ונצואלה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההיסטוריה של ונצואלה מתחילה באכלוסה של הטריטוריה בהגירה הפרהיסטורית ליבשת אמריקה. ההיסטוריה הכתובה של ונצואלה ראשיתה בהגעתם של ראשוני הספרדים בסוף המאה ה-15. ונצואלה הפכה לישות מדינית ב-1777 עם יסוד הקפיטניה הכללית ונצואלה (Capitanía General de Venezuela)[1], שהיוותה את המשכה של הקולוניה של האימפריה הספרדית שנוסדה ב-1527.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
ונצואלה הייתה בין המדינות הראשונות באמריקה הלטינית שהכריזו על עצמאותן, כבר ב-1811; אם כי רק ב-1821 היא השתחררה סופית מהשלטון הספרדי בתור חלק מרפובליקת קולומביה הגדולה.
ב-1830 היא הפכה למדינה עצמאית, ועד אמצע המאה ה-20 היא סבלה מאי יציבות של דיקטטורים מצד אחד, וקאודיז'וס מהצד השני.
מאז 1958 היא נהנתה ממספר תקופות של שלטון דמוקרטי.
משברים כלכליים בשנות ה-1980, ה-1990, ובעיקר ה-2010; הובילו למשברים פוליטיים, למהומות הקרקאסו (Caracazo) ב-1989, שני ניסיונות הפיכה ב-1992, והדחת הנשיא קארלוס אנדרס פרס (Carlos Andrés Pérez) ב-1993 בשל מעילה. חוסר יציבות זו הובילה לבחירתו של הוגו צ'אווס לנשיא ב-1998, ולהמהפכה הבוליברית - שורה של שינויים רדיקליים בחוקה, בכלכלה, בפוליטיקה, ובשם המדינה שהפכה לרפובליקה הבוליברית ונצואלה.
עם פטירתו של צ'אבס ב-2013 החליף אותו ניקולאס מאדורו שבמהלך תקופת שלטונו ונצואלה התדרדרה לקריסה כלכלית חסרת תקדים, מיליוני תושבים היגרו ממנה, והשלטון נשאר דמוקרטי רק למראית עין.