לפי האגדה, החד-קרן נצפה רק בקרבת בתולות, שהן היחידות שיכלו להתקרב אליו. בין הסיפורים אודות החד-קרן מופיעים סיפורי ציידים שנארגו על גבי שטיחי קיר או סופרו בעל פה. סיפורים אלו עוסקים בציידים חמדנים, שהיו שולחים בתולות צעירות ליערות על מנת למצוא ולפתות את אותם יצורים במטרה לקחת מהם את הקרן שלהם.
החד-קרן מופיע במיתולוגיות שונות, אך המשותף לכל הסיפורים הוא שבכולם החד-קרן מתואר כחיה נאצלת וטהורה.
מסופר על החד-קרן שצבעו צחור, קרנו כסופה, ושאינו פוגע בחי ובצומח ומתקיים רק מטל הבוקר.
אחת הסברות היא שהחד-קרן נוסף למיתולוגיה, בייחוד הבריטית והצרפתית, אחרי שאנשים מאירופה ביקרו באפריקה או בתת-היבשת ההודית וחזו בפעם הראשונה בקרנפים, כיוון שהחד-קרן מזכיר את האמונות הרווחות במזרח לגבי הסגולות ה"טמונות" בקרנו של הקרנף, בייחוד לצורכי שיפור האון הגברי.
סברה אחרת היא שמקור האגדה בשן של לווייתן החדשן או דמותו של הראם – מין של אנטילופה בעלת שתי קרניים דקות וישרות, שממבט מן הצד נראות כמו קרן אחת. לחלופין הוצע גם מראה של סוס עם קרן על החוטם.
מקור יהודי אפשרי לחד-קרן הוא בדברי התלמוד בבלי,מסכת שבת,דף כ"ח, עמוד ב': ”אמר רבי אלעא אמר רבי שמעון בן לקיש אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא וקרן אחת היתה לו במצחו ולפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז... אמר רב יהודה (אמר שמואל[1]) שור שהקריב אדם הראשון, קרן אחת הייתה לו במצחו, שנאמר (ספר תהילים, פרק ס"ט, פסוק ל"ב) וְתִיטַב לַיהֹוָה מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס”.
סרט ההנפשה הספרדי מלחמות חדי-קרן מספר על יער הנתון במחלוקת בין דובונים לבין חדי-קרן הטוענים לבעלותו. על אף תוכנו המשתמע כילדותי, מדובר בסרט דרמה מלחמתי קשה ואלים במיוחד.
ספרים
בספרה של טרייסי שבלייה, "הגבירה והחד-קרן", מתואר תהליך ייצורם של שטיחי הקיר המפורסמים בהן מככבות גבירות וחד-קרן. החד-קרן מהווה סמל פלאי ביצירה זו.
בסדרה "אמבר", מאת רוג'ר זילאזני, מופיע החד-קרן כחיה המקודשת והמסתורית המלווה את המשפחה, ונגלית באופן נדיר ולא צפוי.
בסדרת ספרי "הארי פוטר", מאת ג'יי קיי רולינג, מתואר החד-קרן כחיה תמימה בעלת דם שמעניק ללוגמיו תכונות פלאיות, אך מקלל את חייהם, כך שהם לא יוכלו לחיות אלא כצל, בין חיים ולמוות. עוד מתואר בסדרה, שצבע היצורים יותר לבן מן השלג, דמם דמוי כספית, והם מאוד חשדנים. חשדנות זו היא שגורמת להם להתרחק מבני אדם (אם כי לבנות מעט קל יותר להתקרב אליהם מאשר לבנים, במיוחד אם יציעו מנחה של קוביות סוכר).
בספר "מבעד למראה ומה אליס מצאה שם", מופיע החד-קרן, כמילות השיר המפורסם, כשהוא נלחם באריה. כאשר הוא רואה את אליס לראשונה, סבור היה, לפי מה שחנכו אותו כנראה, שבני אדם הם יצורים אגדתיים, ואליס חשבה שחדי-קרן הם יצורים אגדתיים, כשראתה אותו לראשונה.
בפילוסופיה החד-קרן (כמו גם הפגסוס) ניתן פעמים רבות כדוגמה לישות שקיימת במחשבה (אנשים חושבים עליה, כותבים עליה ומדברים עליה) אך אינה קיימת במציאות. דוגמה זו ניתנת, בדרך כלל, על-מנת להדגים את הבעיה של משמעותם של משפטי אי-קיום.
נועה מנהיים, מדוע אנחנו רואים שוב חדי־קרן בכל מקום, באתר הארץ, 14 ביוני 2017
