Loading AI tools
איש ציבור ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מירון בנבנשתי (21 באפריל 1934 – 20 בספטמבר 2020) היה איש ציבור, פובליציסט, היסטוריון ואיש שמאל ישראלי. שימש כסגן ראש עיריית ירושלים.
לידה |
21 באפריל 1934 ירושלים, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה |
20 בספטמבר 2020 (בגיל 86) ב' בתשרי תשפ"א |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
השכלה | בית הספר לממשל ע"ש קנדי באוניברסיטת הרווארד |
מפלגה | רצ |
מירון בנבנשתי נולד וגדל בירושלים. אביו היה המחנך חתן פרס ישראל דוד בנבנשתי, ואמו הייתה לאה לבית פרידמן, אחות בהדסה. הוא למד בבית הספר בית הכרם ובתיכון ליד האוניברסיטה[1]. בשנים 1952–1955 היה מירון בנבנשתי חבר קיבוץ ראש הנקרה[2]. בשנים 1955–1960 למד היסטוריה של ימי הביניים וכלכלה לתואר הראשון והתמחה בתקופה הצלבנית בארץ ישראל בהדרכת פרופ' יהושע פראוור. במהלך לימודיו בשנים 1958–1959 היה יו"ר התאחדות הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים ומזכ"ל התאחדות הסטודנטים הארצית[2]. בשנים 1958–1960 עמד בראש פרויקט המפה הצלבנית של ארץ ישראל בניהולו של פראוור. בשנים 1960–1965 היה מנהל המחלקה לכלכלה ולפיתוח במשרד התיירות, היה מנהל מסע הבחירות הראשון של טדי קולק. בשנים 1967–1978 עבד בעיריית ירושלים כממונה על מזרח העיר וכן היה חבר מועצת העירייה וסגן ראש העיר. היה מועמד לכנסת העשירית ב-1981 מטעם מפלגת רצ כמספר שניים אחרי שולמית אלוני[2], אך לא נבחר מאחר שהמפלגה קיבלה מנדט אחד.
בשנים 1979–1982 עשה דוקטורט בבית הספר על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד; נושא הדוקטורט היה: "ניהול סכסוכים: מנהל עירוני בירושלים ובבלפסט" (Administrating Conflicts: Local Government in Jerusalem and Belfast), מחקר השוואתי של הסכסוך בצפון אירלנד ובארץ-ישראל, העבודה נערכה בהדרכת הפרופסורים נדב ספרן, רוג'ר פישר וג'יימס סיבניוס, וקיבל (1982) תואר דוקטור במינהל ציבורי. בשנים 1982–1990 יזם וניהל את פרויקט "הגדה והרצועה", שנעשה במימון קרן פורד וקרן רוקפלר; הפרויקט תיעד את המהלכים הדמוגרפיים, החברתיים והכלכליים ביהודה ושומרון, במסגרתו פורסמו שלושים מחקרים, שתמציתם ראו אור בספר שכתב: "לקסיקון יהודה ושומרון".
בשנים 1991–1993 היה עורכה הראשי של האנציקלופדיה "בריטניקה לנוער".
בשנים 1993–1994 היה חבר מועצת עיריית ירושלים. בשנים 1985–2002 שימש כמרצה אורח באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבוושינגטון, ובשנים 1994–1998 היה מרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנים 2000–2002 יזם וניהל את פרויקט "הבוקר למחרת" במסגרת מכון טרומן שבאוניברסיטה העברית. מטרת הפרויקט הייתה לבחון את עידן השלום במציאות ריאליסטית ולא כאוטופיה, ותוצאתו הוא אוסף המאמרים "הבוקר למחרת".
בשנים 1991 עד 2009 בנבנשתי היה בעל טור של מאמרים פובליציסטיים בעיתון "הארץ" בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ופרסם מספר ספרים בנושא. בנבנשתי זכה למלגות של קרן פורד, קרן רוקפלר והמוסד לשלום של ממשלת ארצות הברית. שימש עמית במרכז וילסון בוושינגטון ובמרכז לעניינים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד.
במהלך השנים כתב מסות ומאמרים בעיתונים ובכתבי עת בישראל: "הארץ", "דבר", "על המשמר", ובעולם: "ניוזוויק", "ניו יורקר", "The New York Review of Books", "הניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט", "לוס אנג'לס טיימס", "International Herald Tribune", "Harper’s Magazine", "Moment", "Marian", "ג'ואיש כרוניקל", "Der Monat", ג'רוזלם פוסט", "al-Megella", "al-Quds", "Jerusalem Quarterly", "Europa Archiv".
בשנת 2012 קיבל את אות "יקיר ירושלים".
למירון בנבנשתי שני בנים ובת. בנו איל בנבנישתי הוא פרופסור מן המניין למשפטים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת ניו יורק. אחיו, רפאל (רפי) בנבנשתי, הוא יועץ לשיתוף פעולה אזורי והיה יועץ לבנק העולמי, לשר האוצר ולשר לשיתוף פעולה אזורי.
המפה המוסמכת של א"י בתקופה הצלבנית שבה זוהו 900 יישובים ועצמים גאוגרפיים בממלכת ירושלים הצלבנית (ארץ-ישראל, עבר הירדן, לבנון וסוריה). המפה נכללה ב"אטלס ישראל" והודפסה בנפרד בידי המרכז למיפוי ישראל.
גאוגרפיה היסטורית של ארץ-ישראל בתקופה הצלבנית: ערים, עיירות, כפרים, מבצרים, כנסיות, טירות ובתים, מתקני חקלאות וארחות חיים. תורגם לעברית בשם "א"י ואתריה בתקופה הצלבנית".
הספר, שראה אור 1987, הוא מאסף, מסודר באופן אלפביתי, של כל הנתונים על יהודה ושומרון, עזה, ההתנחלויות והאוכלוסייה הערבית שנאספו במסגרת "פרויקט הגדה והרצועה" אותו ניהל.
אוסף מפות ונתונים (1988) המסכמים את ההתפתחויות ביהודה, שומרון ועזה עד אותה עת. (נערך בהשתתפות שלמה חייט).
ראה אור בהוצאת כתר ב-1988. בספר הוא כולל קטעים אוטוביוגרפיים על חייו בירושלים ועל עבודתו כממונה על היחסים עם ערביי מזרח ירושלים ומנסה לבסס את התאוריה שלו שהמצב בשטחים הוא בלתי-הפיך ושלא ניתן לחלק את הארץ, לכן קיימת מדינה דו-לאומית דה פקטו וכל הוויכוחים על שתי מדינות לשני עמים הם לדעתו ויכוחי סרק.
ספרו זה של בנבנשתי יצא לאור ב-1990 בהוצאת כתר. הספר הוא תיאור מפורט ומאויר של בתי הקברות בירושלים (יהודים, נוצרים ומוסלמים) הכתוב בצורה סיפורית וכולל אנקדוטות.
ספרו זה ראה אור ב-1992 בהוצאת כתר. בספר מביא בנבנשתי ניתוח של האירועים בשנים 1990–1992 בסכסוך הישראלי-פלסטיני, מלחמת המפרץ, הטרור וועידת מדריד.
זהו תרגום ספרו של בנבנשתי Jerusalem, City of Stone, שראה אור בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה בברקלי שניהם ראו אור ב-1996. הוא מתאר את ההיסטוריה, הפוליטיקה, התכנון הפיזי והסוציולוגיה של ירושלים ומנתח את החלופות הפוליטיות לפתרון בעיית עתידה של העיר. הספר תורגם ויצא לאור גם בצרפתית.
ספר זה (נופים מקודשים: ההיסטוריה הקבורה של ארץ הקודש 1948–1998) ראה אור בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה בברקלי בשנת 2000. הספר מתאר בפירוט את "הנכבה" והרס החברה והנוף הפלסטינים ב-1948; ההתייחסות לזיכרון הזה אצל תושבי הארץ היהודים ואצל תושביה הערבים. מצד אחד ההכחשה ומצד שני טיפוח הזיכרון, שאיפת השיבה של הפלסטינים וטראומת השיבה בקרב הישראלים.
יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה בברקלי 2007. בספר כלול חלק אוטוביוגרפי ארוך בו בנבנשתי מתאר את שורשיו ואת ההיסטוריה של אביו ומשפחתו וכן פירוט התפתחות מחשבותיו בנושא הסכסוך היהודי-ערבי. בחלק אחר של הספר מובא עיבוד של מאמרים נבחרים פרי עטו בנושא ירושלים ובנושא הסכסוך וכן דיון על אופציית המדינה הדו-לאומית בארץ-ישראל/ פלסטין.
אוטוביוגרפיה של התפכחות, ראה אור בשנת 2012. בספר זה הוא יוצא בביקורת נגד הציונות, תוך סקירה היסטורית של קורות חייו, בסוף הספר הוא יוצא נגד פתרון שתי המדינות, וטוען שיש לשאוף למדינה דו לאומית[3].
תרגום לעברית, אריאל, ירושלים ,1985
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.