עין גדי (שמורה)
שמורה ומעיין מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שְִׁמוּרַת עֵין גֶּדי הוא שמם של מעיין, שמורת טבע ועיר עתיקה השוכנים לחופו המערבי של ים המלח, בתחומי מדבר יהודה, על כביש 90, כקילומטר אחד צפונית לקיבוץ עין גדי.
 | |
| מפל נחל דוד בשמורה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| כניסה בתשלום | בתשלום |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 14.35 קמ"ר |
| בעלי חיים | ראו פסקה "חי" |
| מיקום | |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | מדבר יהודה |
| קואורדינטות | 31°28′00″N 35°23′40″E |
| דף שמורת עין גדי באתר רשות הטבע והגנים | |
|
(למפת הר חברון רגילה)   שמורת עין גדי | |
  | |
![Thumb](#/media/קובץ:"The_Window_Dry_fall",_Ein_Gedi,_Israel_(2).jpg)
השמורה משתרעת בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, על שפת ים המלח. השמורה ממוקמת בבקעת ים המלח, שהיא חלק מהשבר הסורי-אפריקני.
האקלים באזור עין גדי מתאפיין בטמפרטורות גבוהות, במיעוט משקעים (כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא רק כ-65 מ"מ) ובלחות נמוכה ביותר כתוצאה ממשטר הרוחות והטמפרטורות.
בשמורה מספר רב של מסלולי הליכה ברמות קושי שונות, החל ממסלול משפחה וכלה במסלול למטיבי לכת. בין המסלולים נחל דוד עליון, נחל דוד תחתון, שביל צפית והקניון היבש. עליה מבית ספר שדה עין גדי להר ישי, עליה מתל גורן אל מעיין עין-גדי, ועוד. רשות הטבע והגנים מתחזקת את האתר וגובה דמי כניסה.
השמורה נכללה במאי 1956 בתוכנית להכרזה על 50 שמורות טבע בישראל שהציג המדור להגנת הטבע במשרד החקלאות בשיתוף עם אגף התכנון במשרד הפנים והחברה להגנת הטבע.[1] באותה שנה הוחלט למנות שומר בשכר שישמור על השמורה.[2]
בתחילת 1963 נכללה השמורה ברשימה של 83 שמורות־טבע מומלצות של ועדה שמונתה על ידי הקרן הקיימת לישראל ומשרד החקלאות. על פי ההמלצה, השמורה יועדה להיות בשטח של 4000 דונם .[3]
בתחומה של השמורה שני נחלים שבהם זורמים מים כל השנה: נחל דוד ונחל ערוגות. הנחלים מוזנים ממימיהם של ארבעה מקורות מים הנובעים בשטח השמורה: מעיין דוד (הנובע באפיק נחל דוד), מעיין ערוגות (הנובע באפיק נחל ערוגות), מעיין עין גדי ומעיין שולמית (הנובעים על המדרונות בין שני הנחלים). לארבעת המעיינות נביעת מים מרשימה העומדת על כ-3.5 מיליון מ"ק בשנה. לשפיעת מים זו השלכות על החי והצומח ברחבי מדבר יהודה כולו. כמויות מים אלו הזורמים בנחלי עין גדי הופכים את הנחלים למוקד משיכה לבעלי חיים רבים ושונים.
- מפל דוד (שולמית): מפל בנחל דוד, המפל הזורם הגבוה ביותר בישראל מחוץ לרמת הגולן - גבהו כ-36 מטר. במורד הנחל עוד מספר מפלים זורמים נמוכים יותר.
- מערת דודים: מערה באפיק נחל דוד בראש מפל דוד הגדול. המערה מלאה במים ובשרכים, וניתן לרדת אליה בשביל תלול בעזרת יתדות.
- מעיין עין גדי: המעיין הגדול ביותר בשמורת עין גדי, מעל לנחל דוד. רוב המים נשאבים לבקבוקי "עין גדי", אך חלק מהמים עוד נשאר ויוצר בריכה קטנה ומוצלת.
- הקניון היבש ומפל החלון: בחלק העליון של נחל דוד בתחום השמורה, מעל לעין דוד ולחלק הזורם, נוצר קניון צר באורך כ-300 מטר שגביו מתמלאים בחורף מים. הקניון מסתיים במפל יבש ("מפל החלון") שממנו מתאפשרת תצפית לחלקים התחתונים של הנחל.
- המפל הנסתר: מפל זורם בגובה 10 מטר בנחל ערוגות, שמתחתיו בריכה גדולה.
- הבריכות העליונות: בריכות יפות ועמוקות במעלה נחל ערוגות, שפעם סימנו את הגבול הירדני.
- הר ישי, מצפה עין גדי והר צרויה: הפסגות התלולות שמתנשאות מעל לנחלים דוד וערוגות, שגבהם יותר מ-600 מטר מעל פני ים המלח ומהם תצפית עוצרת נשימה על כל השמורה.
ערך מורחב – עין גדי (יישוב עתיק)
גן לאומי עתיקות עין גדי הוא חלק משמורת הטבע עין גדי.
- המקדש הכלקוליתי בעין גדי: אתר ארכאולוגי המשויך לתקופה הכלקוליתית בארץ ישראל בין 4000-3150 לפנה"ס וזוהה כמקדש ובו אזור פולחני עגול במרכז. המקדש ישב ברומה של עיר וייתכן וניתן לקשרו לאוצר שנמצא במערת המטמון שבנחל משמר (כ־12 ק"מ משם). האוצר כולל 442 כלים בהם 429 כלי נחושת והשאר כלי שנהב, בנוסף - בשני האתרים נמצאו זרעי תמרים.[4]
- בית הכנסת העתיק בעין גדי: ליד השמורה נחשפו שרידי בית כנסת עתיק מהמאה ה-3. בית הכנסת התקיים כ-400 שנה, והממצאים בו כוללים רצפת פסיפס ובה צלב קרס, סמל שכיח בבתי הכנסת בזמנו, ומעליו פסיפס מאוחר יותר מהמאה ה-5, שכלל כתובות בשפה הארמית המוצגות כיום במוזיאון רוקפלר.
- תל גורן: אתר ארכאולוגי מעל לפתח נחל ערוגות.
בנווה המדבר עין גדי נמצא הריכוז הגדול ביותר בארץ של עצים טרופיים, חלקם נדירים ביותר, וזהו אף גבול תפוצתם הצפוני של חלק מהם. הבוטנאי מיכאל זהרי כתב כי בשנות ה-20 של המאה העשרים הייתה חורשת עצים ושיחים עבותה שבה שלטו שיזף, זקום, שיטה, מרואה וערף. כיום עושה רשות הטבע והגנים מאמצים לאישוש אוכלוסיות המינים הנדירים בנווה המדבר.
מיני הצמחים הטרופיים הבולטים המצויים בשמורה:
- שיזף מצוי בעל פרי עסיסי דמוי תפוח קטן (דום) שמו של נחל דוד בערבית הוא "ואדי אל סדייר" על שם השיזף. לפי האמונה הנוצרית, כתר הקוצים שהונח על ראשו של ישו נעשה מענפי השיזף ומכאן שמו המדעי של המין "קוצי המשיח".
- בשמורה נפוצים שני מינים של שיטה הניכרים בעליהם המנוצים: שיטה סלילנית, שלה גזע יחיד ונוף מעוגל, ושיטת הסוכך שלה גזעים רבים וצורת סוכך אופיינית.
- זקום מצרי - ניכר בקוצי ובפריו דמוי התמר. מעצי זקום מצרי שנראו בשמורה עוד בשנות ה־40 לא נותר אף לא עץ אחד. מקור כל עצי הזקום המצויים כיום בעין גדי הוא בזרעים שנאספו מחורשת הזקום ליד מעוז חיים, בצפון בקעת הירדן. השתילים ניטעו בשמורה בשנת 1962. במסורת האסלאם נחשב זקום כעץ השאול, המתקיים מלהבות האש שבו, "תמריו" הם עונש לפושעים בגיהנום.
- ערף המדבר - הריכוז הגדול ביותר בארץ של עצי ערף המדבר גדל בשמורת עין גדי. פירות הערף קטנים, עסיסיים, כתומים ודביקים, והם נאכלים על ידי טריסטרמיות, בולבולים ועטלפי פירות.
- מרואה עבת עלים - בארץ נותרו רק עשרה פרטים של מין זה שהוא עץ נדיר ביותר, וחמישה מהם מצויים בשמורת עין גדי. גם בנאות המדבר שממזרח לים המלח, בירדן, גדלים עצים ממין זה.
- מורינגה רותמית הוא עץ נדיר, הגדל בארץ לאורך בקע ים המלח בתפוצה מקוטעת. הוא נראה כרותם גדול, והוא בולט בפריחתו היפה, בגוני ורוד־לבן, מן האביב לסוף הקיץ. פריו הוא תרמיל ארוך, הנותר תלוי על העץ גם לאחר פיזור הזרעים.
- סלוודורה פרסית ספק עץ, ספק שיח ירוק־עד. יוצר גושי ירק גדולים ודחוסים. העלים גדולים ובשרניים ומשמשים מאכל אהוב ליעלים ולשפנים.
- גרויה שעירה היא שיח נדיר שהובא לעין גדי מאוכלוסייה שהייתה מצויה בשטח שעליו בנוי כיום קיבוץ מצפה שלם. בשמורה יש היום שיחים בודדים ממין זה.
בנוסף לצמחייה הטרופית בולטת בשפעתה בשמורה גם צמחיית נחלים. בין צמחי הנחלים נמנים עבקנה שכיח, קנה מצוי, קנה סוכר גבוה, סוף מצוי, פלגית שיחנית ועוד. בנחל ערוגות צומחים גם עצי אשל ארץ ישראלי, ערבה מחודדת וצפצפת הפרת.
שני פרטים של הסחלב הנדיר בן-חורש גדול עודם גדלים בשמורה: פרט אחד בנחל ערוגות, והשני במערת דודים.
בעין גדי צומחת גם צמחייה ים תיכונית ובה חצב מצוי, מציץ סורי ואחרים. בחורפים גשומים, נוספים על כל אלה, צמחים חד שנתיים כמקור החסידה השעיר, חומעה ורודה ושלח הערבות היוצרים מרבדי פריחה ססגוניים.
.jpg)
בין בעלי החיים בשמורה ניתן למצוא סוגים רבים של ציפורים, שפני סלע, יעלים, ובעבר נצפו בה גם נמרים ונמרות. מזה זמן שאבדו עקבותיה של הנמרה הפוריה האחרונה המוכרת "שלומציון" וככל הנראה נכחדו כליל הנמרים במדבר יהודה.
עופות
בשמורת עין גדי חיים בקביעות מינים רבים של ציפורים, וביניהם בולטות הטריסטרמית - ציפור שחורה ששולי כנפיה כתומים וקול שירתה הרם מהדהד ברחבי השמורה. מעל מצוקי השמורה מרחף עורב קצר-זנב המשמיע קריאות רמות אופייניות. זנבן, מין ציפור שיר קבוצתית המבלה חלק ניכר מזמנו על הקרקע וניכר בזנבו הארוך ובצבעו החום בהיר. תושב קבע נוסף בשמורה - הוא שחור-זנב, ציפור קטנה אפורה הניכרת בתנועות אופייניות של פרישת זנבה השחור. סלעית שחורת-בטן (סלעית לבנת-זנב) בולטת בניגוד צבעי השחור לבן של נוצותיה ובהתנהגותה: היא ניצבת בראשי סלעים ומסמנת בכך את תחום מחייתה. קורא מדברי הוא עוף קרקע נפוץ מאוד בשמורה, הנראה במדרונות מתרוצץ ומחפש מזון. צוקי מדבר יהודה ושמורת עין גדי הם אתרי קינון חשובים למיני עופות דורסים כנשר מקראי, רחם, עיט ניצי ובז מדברי. אחד מדורסי הלילה הנצפים מדי פעם בפעם בשמורה הוא לילית מדבר, הניזונה בעיקר ממכרסמים קטנים ומחרקים. הבקע הסורי־אפריקני הוא ציר נדידה חשוב למינים רבים של עופות דורסים, עופות מים וציפורי שיר. למעלה ממאתיים מינים של עופות נצפים בנווה עין גדי בעת נדידות הסתיו והאביב. חלק מן הציפורים הנודדות, כנחליאלי לבן ואדום-החזה, נשארות בשמורה וחורפות בה.
יונקים
יעל נובי חי בעדרים ומצטיין בכושר טיפוס מעולה על המצוקים. היעלים נמצאים על סף הכחדה משום שהם מהווים מטרה לציד כבר זמן רב. מאז נחקק חוק להגנת חיית הבר ב-1995 חלה התאוששות באוכלוסיית היעלים ומספרם הנוכחי עומד על למעלה מ-200 יעלים בעין גדי בלבד וזהו שיפור עצום מבחינת מספרם בשנת 2000 (אז היו כ-75 יעלים בכל ישראל). שפני סלע שוכנים בין סלעים או בסבך הצמחייה ומצטיינים בכושר טיפוס מעולה, ניזונים מצמחים, הערכה היא שחיים בעין גדי כ-300 שפני סלע.
מרבית היונקים במדבר הם פעילי לילה כמו הנמרים, שהיו בה בעבר ונכחדו. בשמורה מצויים טורפים כגון צבוע מפוספס, זאב מצוי, השועל המצוי ושועל הצוקים. יש כ־15 מיני עטלפים בעין גדי, ובנוסף המינים יזנוב גדול ויזנוב קטן.
זוחלים
גם עולם הזוחלים של עין גדי הוא עשיר ומגוון. מן הנחשים נזכיר שני מינים ארסיים: צפעון שחור (צפע עין גדי) ואפעה. ומין שאינו ארסי - זעמן דק. כמו כן, חיים בעין גדי כמה מיני לטאות וחרדונים, ביניהם חרדון המדבר וחרדון סיני.
דו-חיים
גם לדו-חיים יש נציגות בשמורה: בחודשי החורף, לקראת ערב, אפשר לשמוע מגדות הנחלים את קרקוריהם הרמים של זכרי צפרדע הנחלים, המזמינים אליהם את הנקבות לפרות ולרבות.
חרקים
מבין החרקים החיים בשמורה בולטת אורגת האשלים - חרק חברתי מובהק שמקורו בהודו ומיאנמר. נמלה זו שכיחה במיוחד בנחל ערוגות, שם היא בונה קינים אופייניים, בעיקר מתחת לסלעים. נמלה בוגרת נושאת את הזחל, המפריש קור משי לבלוטה מיוחדת, ואורגת בעזרתו מתווה לכיסוי פתח הקן ולציפוי דופנותיו. הנמלה ניזונה גם מטל דבש, נוזל מתוק שמפרישים מינים שונים של כנימות וציקדות. על מנת להגן על הכנימות והציקדות מהשמש, הנמלים טוות "רפתות" קורים מסביב לענפים שעליהם הן יושבות.
ב-4 בינואר 1972, דואר ישראל הנפיק בול דואר של נוף שמורת עין גדי, במסגרת סדרה של שבעה בולי דואר שכותרתה "מנוף הארץ". האמן ר. אראל עיצב את הבול.[5]
- אטלס כרטא, שמורות טבע וגנים לאומיים, עזריה אלון
- כל מקום ואתר, מדריך שלם להכרת הארץ, משרד הביטחון – ההוצאה לאור והוצאת כרטא (1987)
- יזהר הירשפלד, עין גדי - כפר גדול של יהודים, קדמוניות 128 (תשסה), 2005, עמ' 62–87
- יזהר הירשפלד, עין גדי - כפר גדול מאוד של יהודים, אוניברסיטת חיפה, 2006.
- רועי פורת, עמוס פרומקין, אורי דוידוביץ, יצחק שי וחנן אשל מערת המורינגה בנאת המדבר של עין גדי, קדמוניות, 133, 2007, עמ' 27–31
Stern E. (ed.), En-Gedi Excavations I, (Conducted by B. Mazar and I. Dunayevsky), Final Report (1961-1965), Jerusalem
- אפרים תלמי ומנחם תלמי, "כל הארץ: לכסיקון גאוגרפי של ישראל", הוצאת עמיחי, ספטמבר 1966, עמוד 502–504.
- בנימין מזר טרודה דותן ועמנואל דונאייבסקי, "עין-גדי-חפירות ארכאלוגיות בשנים 1961-1962", ידיעות בחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, שנה כ"ז, א-ב, תשכ"ג, הוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, תשכ"ג.
- יוסף ברסלבי, הידעת את הארץ - (ים המלח-סביב סביב), כרך ג', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1950, עמוד 110 ואילך.
- יהודה אלמוג ובן ציון אשל, חבל ים המלח, הוצאת עם עובד, 1957, עמוד 19 ואילך.
אתר האינטרנט הרשמי של עין גדי- אתר האינטרנט הרשמי של עין גדי (בערבית)
- אתר האינטרנט הרשמי של עין גדי (באנגלית)
- שמורת טבע וגן לאומי עין גדי, אתר רשות הטבע והגנים
- עין גדי ונחל ערוגות, באתר למטייל
- שמורת עין גדי - באתר הטיולים "טבע ונופים בישראל".
- אשכול מאמרים בנושא שמורת עין גדי, באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
- יזהר הירשפלד, זאב ספראי, דוד עמית וג'ודי מגנס, דיון: יישוב מתבודדים מעל עין גדי, קתדרה 96, יולי 2000, עמ' 68-6 (על מקום מושבם של האיסיים)
- אבי ששון, ייחודה של תעשיית הסיד בעין-גדי, קתדרה 99, מרץ 2001, עמ' 196-185
- גדעון הדס, תגובה למאמרו של אבי ששון: כבשני הסיד בעין-גדי, קתדרה 107, אפריל 2003, עמ' 188-187
- יזהר הירשפלד, ארכאולוגיה של מתבודדים, קתדרה 99, מרץ 2001, עמ' 201-197 (תגובה לדוד עמית וג'ודי מגנס)
- אבי ששון, ייחודה של תעשיית הסיד בעין-גדי, קתדרה 99, מרץ 2001, עמ' 196-185
- דוד גרושקו, תמונות של בית הכנסת העתיק בעין גדי, בבלוג "holyland-pictures", 2 באוגוסט 2007
- אסף רוזנטל, חלק ראשון בסדרה על דרום הארץ: אין גדי?, באתר "הידען", 9 במרץ 2005
- עדי חשמונאי, יעלו ויבואו: מספר היעלים בעין גדי מקפץ מעלה, באתר nrg, 20 באוקטובר 2009
- עין גדי - טיולים ומסלולים באתר החברה להגנת הטבע.
- עין גדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יונתן קפשוק, מה קרה לשמורת עין גדי ביום שבו נעלם הנמר האחרון?, באתר מאקו, 8 בנובמבר 2021
עין גדי (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
