תורת האדם (ספר)

תורת האדם הוא ספר הלכה שחיבר הרמב"ן על ההלכות הנוגעות לסוף ימי האדם, בין הנושאים בספר: הלכות הנוגעות לרפואה, דיני קבורה והלכות אבלות. הספר הוא מחיבוריו החשובים של הרמב"ן, ונחשב לספר יסוד בנושאים אלו. ראשונים רבים הסתמכו על פסקי הרמב"ן שבספר, ולעיתים אף ציטטו ממנו הלכות שלמות כצורתן.

תורת האדם

מידע כללי
מאת	רמב"ן
שפת המקור	עברית
סוגה	ספרות תורנית
נושא	אבלות ביהדות
הוצאה
מקום הוצאה	איסטנבול
תאריך הוצאה	1519
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט	תורת האדם

כפי הנראה, חיבור זה מאוחר לחידושי הרמב"ן לתלמוד.

שם הספר

שמו של הספר נעדר מכתבי היד של הספר, אך כבר מהמהדורה הראשונה של הספר מופיע על שער הספר: "זה ספר תורת האדם להרמב"ן זצ"ל". כמו כן, מספרי הראשונים נקל לראות שכך הוא שמו; כך למשל כותב הרשב"א כאשר מביא את דעתו של הרמב"ן: ”דעת רבינו ז"ל בספר תורת האדם…” (שו"ת הרשב"א חלק א, סימן נט) ועוד ראשונים כמותו. בפי הרמב"ן מכונה הספר "מגילת אבל", אך נראה שזהו כינוי בלבד.

הרב חיים דוב שעוועל, אשר ההדיר את כתבי הרמב"ן, כתב ששם הספר לקוח מהפסוק בספר שמואל ”וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי ה' וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם” (ספר שמואל ב', פרק ז', פסוק י"ט).^[1]

תוכן הספר

כאמור, הספר הדן בהלכות רפואה, קבורה, אבלות והנושאים הנלווים לכך. הספר נחשב לספר יסוד בפסיקה בנושאים אלו,

רבי יעקב בן אשר בספר הטור הסתמך רבות על דברי הרמב"ן בחיבור זה. ניתן לראות את השפעת הספר על הטור בהלכות אבלות, בסימנים רבים בהלכות שבת ויום טוב הנוגעים לדיני חולה ומת בשבת ויום טוב, בדין חולה ביום כיפור, בהלכות חול המועד, ובהלכות תשעה באב. בתחילת הלכות אבלות כותב רבי יעקב בן אשר עצמו שהלכותיו אלו הם ”קוצר דברים לספר תורת האדם שחבר הרב הגדול הרמב"ן” (ארבעה טורים, יורה דעה, סימן של"ה).

כמו כן, ראשונים רבים שדנו בדינים אלו הסתמכו בעיקר על ספר זה. הרא"ש בחיבורו מביא דינים רבים מספר זה, לעיתים בהשמטת מקור הדברים.

בספר הסתמך הרמב"ן על ראשונים רבים ביניהם: רש"י והתוספות, רבנו חננאל, הערוך, רי"ץ גיאת, הראב"ד, שאילתות דרב אחאי, הלכות גדולות ועוד.

חלקי הספר

הספר מחולק לשערים ועניינים, בחלק ממהדורות הספר, וכן בספרים שמביאים את דברי הרמב"ן, מחליפים לעיתים בניהם.

במקור הספר מחולק לארבעה שערים: שער המיחוש, שער הסוף, שער האבל ושער הגמול.

שער המיחוש

שער זה כולל את עניין הסכנה בלבד.

שער הסוף

כולל את: עניין הווידוי, עניין הרפואה, עניין הפטירה, עניין הקריעה, עניין מי שמתו מוטל לפניו, עניין ההספד, עניין ההוצאה, עניין הקבורה ועניין הכהנים.

שער האבל

כולל את: עניין קרובים מתאבלים, עניין ההתחלה, עניין האבלות, עניין שבתות וימים טובים, עניין שמועה וליקוט עצמות ועניין אבלות ישנה.

שער הגמול

השער האחרון של הספר נקרא שער הגמול, הוא קנה חשיבות בפני עצמו, ואף הודפס פעמים רבות כספר בפני עצמו.

בשער הגמול, עוסק הרמב"ן בענייני השכר והעונש, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, גיהנם וגן עדן, עולם הבא ותחיית המתים, והוא מגדיר את עניינם על פי התלמוד ואמונת ישראל.

רמב"ן קבע בספרו:

כל אלו דברים ברורים, שהעולם הבא האמור בכל מקום, אינו עולם הנשמות והשכר המגיע להם מיד אחרי המיתה, אלא עולם שעתיד הקדוש ברוך הוא לחדשו לאחר ימות המשיח ותחיית המתים

ברוב כתבי היד שער הגמול מופיע כחלקו השני של הספר, אך שער הגמול נדפס כבר בשנת 1490 כשלושים שנה קודם תורת האדם. ישראלי העלה השערה ששער הגמול הוא יצירה בפני עצמה שחוברה לתורת האדם על ידי אחד מתלמידי הרמב"ן בשל הנושאים החופפים.

ככל הנראה כתב הרמב"ן את פירושו על ספר איוב כהמשך לחיבור זה.

פירושים על הספר

רבי מנחם בן זרח בעל צידה לדרך כותב שחיבר קיצור לספר וקראו בשם "מנחם אבלים".^[2]

מהדורות הספר

דף מספר תורת האדם, דפוס ראשון, קושטא, רע"ט

הספר זכה לתפוצה גדולה, וכיום מצויים עשרות כתבי יד של ספר זה.

הספר נדפס במהדורות רבות, חלקם כללו הערות ותוספות שונות:

• מהדורה ראשונה נדפסה בקושטא בשנת רע"ט, 1519
• מהדורה נוספת נדפסה בוינציאה בשנת תרל"ו/ 1876
• מהדורת וורשה משנת תר"א. זכתה למהדורות צילום רבות, והיא זו שהייתה נפוצה אצל הפוסקים האחרונים.
• רבי איסר זלמן מלצר ליקט מהספר וסידרו על מסכת מועד קטן והדפיסו במהדורת חידושי הרמב"ן שלו.^[3]
• חיים דוב שעוועל, כתבי הרמב"ן, הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' ט', באתר אוצר החכמה^[4]

השפעת הספר וחשיבותו

על אף שהרמב"ן לא חיבר ספר הלכה מקיף כדוגמת הרי"ף, הרא"ש או הרמב"ם, דמותו ויצירתו הקנו לו מקום נרחב בפסיקה ההלכתית של "הטור" ולאחר מכן ב"שולחן ערוך", לעיתים אף נגד גדולי הראשונים, ובעיקר מספרו 'תורת האדם', שכאמור השפיע רבות על הטור והשלוחן עורך בהלכות אלו.

על אף חשיבות הספר, הוא לא היה מצוי בידי רבים מהפוסקים שדנו בדבריו, כך שנאלצו להסתמך על דבריו כפי שהובאו בספרים אחרים, דבר שגרם לטעויות שונות. כך למשל כתב מחבר האבני נזר על אחד מפסקיו של המגן אברהם: ”אך בוודאי לא היה לפניו ספר תורת האדם לרמב"ן” (אבני נזר, סימן שצד, כא).

לקריאה נוספת

• עודד ישראלי, רמב"ן ביוגרפיה אינטלקטואלית, הוצאת מאגנס, ירושלים 2020, עמ' 85-97.

קישורים חיצוניים

תורת האדם, באתר ויקיטקסט

• כתב יד, תורת האדם (שער הגמול), פריס, מאה 13, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
• משה בן נחמן, תורת האדם, ‏קושטא רעט, באתר היברובוקס
• משה בן נחמן, תורת האדם, ‏ויניציאה שנה, באתר היברובוקס
• משה בן נחמן (1194-1270.), תורת האדם, דף שער בספרייה הלאומית