אלברט איינשטיין
פיזיקאי יהודי גרמני אמריקאי / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
אלברט איינשטיין (בגרמנית: Albert Einsteinⓘ?; 14 במרץ 1879 – 18 באפריל 1955) היה פיזיקאי יהודי-גרמני, מגדולי המדענים בכל הזמנים.

![]() | |
אלברט איינשטיין בעת הרצאה בווינה, 1921 | |
לידה |
14 במרץ 1879 הקיסרות הגרמנית ![]() |
---|---|
פטירה |
18 באפריל 1955 (בגיל 76) ארצות הברית ![]() |
ענף מדעי | פיזיקה |
מקום מגורים | גרמניה, איטליה, שווייץ, ארצות הברית |
מקום לימודים |
|
מנחה לדוקטורט |
אלפרד קליינר, היינריך בורקהארט, היינריך פרידריך ובר ![]() |
מוסדות |
|
פרסים והוקרה |
|
בן או בת זוג |
אלזה איינשטיין (1919–20 בדצמבר 1936) מילבה מאריץ' (16 בינואר 1903–14 בפברואר 1919) ![]() |
צאצאים |
האנס אלברט איינשטיין, אדוארד איינשטיין, Lieserl (Einstein) ![]() |
תרומות עיקריות | |
תורת היחסות הפרטית, תורת היחסות הכללית, האפקט הפוטואלקטרי, מכניקת הקוונטים, חקר התנועה הבראונית ותופעות רבות במכניקה סטטיסטית | |
חתימה |
![]() ![]() |
![]() ![]() |


איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים, לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שם משפחתו הפך מילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום עולמי ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות תורת היחסות אותה פיתח (תורת היחסות הפרטית ותורת היחסות הכללית), אשר שינתה את מה שהיה ידוע עד אז על מהותם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח הכבידה. כן נודע בזכות תרומותיו לתחומי מכניקת הקוונטים והמכניקה הסטטיסטית ולהסברת האפקט הפוטואלקטרי. בגין תרומתו הייחודית בנושא האחרון זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1921.
מלבד חלקו המכריע בפיתוח תחומי המדע, התבטא ופעל גם בנושאים אקטואליים והיה סוציאליסט נלהב. ב-1932, טרם עליית הנאצים לשלטון ובשל התגברות האנטישמיות בגרמניה ובפרט תנועת הפיזיקה הגרמנית שיצאה נגד איינשטיין, עבר להתגורר וללמד בארצות הברית. אף שהגדיר את עצמו פציפיסט, איינשטיין חתם על מכתב איינשטיין-סילארד שנכתב לנשיא רוזוולט ועודדו לקדם פיתוח של נשק גרעיני בארצות הברית לפני שגרמניה הנאצית תגיע ליכולת זו. עם זאת לאחר הטלת פצצת האטום בהירושימה ונגסאקי, היה איינשטיין מן הדוברים הראשיים שקראו להחרמת הנשק הגרעיני, ואף הקים את "ועדת החירום של מדעני האטום" למטרה זו.
מלבד פעילותו המדעית, איינשטיין היה ידוע בתמיכתו בציונות ובמדינת ישראל. יחד עם ידידו חיים ויצמן הוא פעל נמרצות להקמת האוניברסיטה העברית בירושלים, וכיהן כיו"ר המועצה האקדמית שלה. בצוואתו ציווה להוריש לאוניברסיטה את כל כתביו. עם זאת דחה את הצעתו של דוד בן-גוריון לכהן כנשיא המדינה לאחר פטירת ויצמן.